חומר רקע

הצעות לסדר-היום מצוקת המים בישראל היו"ר יצחק זיו: אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 5037, 5066 ו-5104 בנושא: מצוקת המים בישראל. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אני רוצה להתייחס להצעות לסדר-היום שקדמו להצעה הקודמת, ולהגיד שמפלגת ישראל ביתנו מגנה כל פעולה לא חוקית, גם אם זאת פעולה מצד ימין וגם אם זאת פעולה מצד שמאל, או כל פעולה אחרת שהיא איננה חוקית. העמדה הזאת היא חד-משמעית וברורה, ואנחנו לא מסתתרים מאחורי אמירות, אלא אנחנו באמת מבצעים. לעניין ההצעה הזאת לסדר-היום, נושא שעולה בימים האחרונים לתקשורת כמעט כל יום ונדון בוועדות הכנסת, נושא המים במדינת ישראל: לפני כמה חודשים הייתי עם ועדת הכלכלה של הכנסת באירוע גדול שבו חברות ישראליות הציגו את הטכנולוגיות והפיתוחים בכל נושא המים במדינת ישראל, ושם נודע לי שרוב ההזמנות לאותם הפיתוחים בכלל לא מגיעות מהשוק הישראלי, אלא הן מגיעות משווקים אחרים, ששם נושא המים הוא חשוב. התברר לי שנושא המים במדינת ישראל – ולפעמים גם התחילו מלחמות בגלל המים – לא מעניין אף אחד. גם השר שבא לשמוע אותי, עכשיו מדבר ועסוק, ואני מעריך אותו מאוד. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): גם את ההערה הזאת הוא לא שמע. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): גם את ההערה הוא לא שמע. אני לא יודע איך הוא יתייחס למה שאני אומר, אבל אני חושב שהנושא הזה חשוב. אני חושב שאף אחד בבית הזה לא יצא בעוד כמה שנים למלחמה ולכבוש שטחים שיש בהם מים, ולא זה מה שאנחנו מחפשים, כבוד השר. אנחנו מחפשים פיתוח מואץ. שר הפנים מאיר שטרית: אפשר להתפיל את כל הים. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): בבקשה, תתפילו. תתחילו לעשות משהו, כבוד השר. אנחנו לא מפריעים לכם, אנחנו בעד. כל החלטה שתקבלו על מנת להתפיל מים או לפתח טכנולוגיות מים, אנחנו נקבל אותה. אבל הממשלה כרגע לא עושה כלום. שר הפנים מאיר שטרית: הממשלה עושה 400 מיליון קוב. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): הממשלה כרגע לא עושה כלום. אין שום פיתוח נוסף, אין השקעות חדשות. כל מה שהיה נשאר מלפני שנים. כבוד השר, הנושא הזה הוא חשוב, כי אין כמוהו במדינת ישראל, מדינה של מדבריות וחוסר מים תמידי, ולא ייתכן שהפיתוחים הישראליים הולכים לחוץ-לארץ ולא מבוצעים פה בארץ. לכן אני חושב שהממשלה מתנהגת פה באוזלת יד, ולכן גם חשוב שאנחנו בכנסת נעלה את זה על סדר-היום ולא נשכח את הנושאים האלה, כי לא אחת מדינת ישראל ביצעה פעולות צבאיות ומלחמות בגלל המים. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): העולם כולו, לא רק המדינה. היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת חיים אמסלם, בבקשה. חיים אמסלם (ש"ס): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, רשות המים פרסמה כי כמויות המשקעים השנה ברוב חלקי הארץ עומדות בין 50% ל-60% מהממוצע הרב-שנתי, וכי רצף השנים השחונות יצר גירעון הולך וגדל במשק המים. רצף כזה של ארבע שנים הוא חריג ביותר, ואירע בפעם האחרונה רק בשנת 1962. מתחילת השנה עלה מפלס הכינרת ב-43 ס"מ בלבד. מפלס הכינרת כיום נמוך ב-3.06 מטרים מהמפלס לפני ארבע שנים. ירידת המפלס יוצרת סיכון לאיכות המים. ככל שמפלס המים המתוקים יורד, מתערער שיווי המשקל עם מים מלוחים או עם מים משכבות גיאולוגיות עמוקות, ומים אלה חודרים אל האקוויפר וממליחים אותו. במישור החוף כבר הומלחו בתהליכים אלו קידוחים רבים והפכו ללא שמישים. לאור הדלדול במאגרי המים, עולים לכותרות העיכובים שחלים בפיתוח מתקנים להתפלת מי ים, והעיכובים במימוש התוכניות לשימוש בשפכים לחקלאות ולהקמת מאגרים לאיגום מי הקולחין בחורף – כל אלה לא יהיו זמינים, לצערנו, בעת הקרובה. התרגלנו לראות שזהו דפוס העבודה ברבות מרשויות המדינה: חוסר בחשיבה לטווח ארוך, וביצוע תוכניות רק כשכבר מאוחר מדי. בשנה שיורד גשם שוב מעכבים במשרד האוצר את התוכניות לחיסכון במים, וכאשר מגיעה שנת בצורת – אנו שוב מול שוקת שבורה, והניזוקים הישירים הם האזרחים, ובהם החקלאים, שעליהם מטילות הרשויות מכסות מים והעלאת התעריפים. לבד מזאת, מקורות המים של ישראל מזוהמים, והממשלה, לצערי, אינה עושה דבר נגד המפעלים שמזהמים אותם. ייתכן מאוד שעוד הקיץ יומלחו עוד מאגרים. הדוח החמור הנ"ל כמעט לא עשה רושם על אף אחד. למרות חומרתו, עדיין לא שמענו שהממשלה נוקטת צעדים לטיפול במשבר, והיא מפילה את המשבר על כתפיהם של החקלאים ופוגעת בפרנסתם עד כדי סכנה של גדיעת כמה מענפי החקלאות, בניגוד לכל התוכניות הרב-שנתיות וההסכמים שהוסכמו אתם ולפיהם הם השקיעו השקעות נכבדות, שירדו עתה לטמיון, וכל זאת בלי הסכמה של משרד האוצר לפיצוי החקלאים. המגזר העירוני והפרטי צורך כ-40% מכלל הצריכה הלאומית, ויש עלייה של כ-4% בשנה בצריכה הביתית. בעבר ראינו כי בעקבות פעילות הסברה ניתן בכל זאת להגיע לחיסכון של 10%–20% מכמות המים במגזר זה בלי לפגוע ברווחת הציבור. זהו פתרון מיידי עד שיושלמו המתקנים המתוכננים האמורים. לא חסרים רעיונות ופתרונות נוספים: צמצום שטחי דשא, הגבלת השקיה של גינות בקיץ, סגירת מרכזי שטיפת המכוניות, חינוך לחיסכון במים במערכת החינוך. לא אני צריך לתת את הפתרונות, אולם לנוכח ההתרשמות הכללית שלא ניתן היחס המתאים למשבר המים הפוקד אותנו, אני דורש בשם הציבור לקבל תשובות מתאימות ולשמוע כי יינתנו לנושא דחיפות וחשיבות כפי שראוי לו. ומעל לכול - סוף מעשה במחשבה תחילה, ולא לחכות לרמה של אסון לאומי, חלילה. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. חבר הכנסת יוחנן פלסנר, בבקשה. יוחנן פלסנר (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שאומנם אינו ממונה על התחום הזה, אבל אני בטוח שהוא מצויד בכל הנתונים, חברי הכנסת, יש משבר מים במדינת ישראל. אנחנו נמצאים בגירעון מדי שנה. אנחנו צורכים יותר מים מההיצע. חברי הקודמים, חבר הכנסת אמסלם וחבר הכנסת אילטוב, התייחסו לצד ההיצע, לצורך בפעולה נמרצת להגברת הפעילות להתפלת מי ים, לאיגום מי קולחין. לא אחזור על הדברים. הצעותיהם חשובות, ואנחנו צריכים להמריץ את הפעילות בתחום הזה. אבל אני רוצה להתייחס לאתגר הגדול, של הטיפול בצד הביקוש. היעד שלנו כמדינה צריך להיות הבאה לשינוי תרבותי, לשינוי תודעתי, בהיבט של הביקוש או בהיבט של הצריכה של מים. אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים במדינה שהיא בסך הכול מדינה מדברית. העלייה בביקושים לצריכה במים היא עלייה מאוד משמעותית מדי שנה. כ-40% מכלל צריכת המים הם צריכה פרטית ועירונית, אבל זה השיעור שגדל בהתמדה ובאופן המשמעותי ביותר. כאן אנחנו צריכים לנקוט שורה של צעדים שהשורה התחתונה שלהם היא שינוי תרבותי, שינוי תודעתי, בתחום הזה. אילו צעדים ניתן לנקוט? אדוני השר, אני באמת מצפה שמגוון הצעדים האלה יאוחדו לכלל תוכנית אחת, שהכותרת שלה היא: הקטנת הביקוש לצריכת מים. אבל, יש צעדים שגם אנחנו כאן בכנסת יכולים לנקוט מייד, למשל בחקיקה, ויזמתי עם כמה חברי הכנסת הצעת חוק להתקנת "חסכמים", שהם אמצעים לחיסכון במים בגופים ציבוריים, והם יכולים לצמצם 15%-10% מצריכת המים בגופים ציבוריים. פוטנציאל החיסכון עם שינוי התנהגות בלי לפגוע ברווחה הוא כ-20%, ואנחנו צריכים לראות אילו צעדים נוספים ניתן לנקוט וליזום כדי להגביר את ההתקנה של האמצעים הללו גם במשקי-הבית הפרטיים. אני אביא כמה רעיונות. ראשית, שינוי של תקינה. מכון התקנים, אני מציע ומבקש שישקול – אדוני השר, ייתכן שכדאי שזה ייכנס למסגרת של תוכנית כוללת – שינוי תקינה, תקינה מחייבת במשקי-הבית הפרטיים בעת שאנחנו מאשרים תוכניות לבנייה, תקן המחייב התקנת אמצעים חוסכי מים. מעבר לכך - לתמרץ את החיסכון במים על-ידי שינוי של מדיניות התמחור. מי שמשתמש יותר ישלם הרבה יותר. אנחנו יודעים שיש הצעות כאלה גם בנושא השימוש בחשמל, הצעות שמשמעותן היא "השתמשת פחות – שילמת פחות" ולהיפך. כלל היוזמות צריך לבוא לידי ביטוי גם בקמפיין ציבורי מתמשך, שיתבסס על מחקר של היוזמות בעולם ויביא לשינוי תודעתי. הציבור הישראלי הוא ציבור אחראי, ואני מאמין שאם נביא לידיעתו את הנתונים נוכל להביא לשינוי משמעותי בצריכת המים, כך שהגידול בהיצע – שאני מקווה שיבוא – לא ייבלע כולו בתוך שנים ספורות בשל גידול רב עוד יותר של הביקושים. אדוני השר, אני בטוח שתשובתך תתייחס להצעות האלה. תודה רבה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. ישיב, במקום שר התשתיות, שר הפנים מאיר שטרית. בבקשה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): איפה פואד? רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): פואד צריך לקבל 150 מיליון דולר מארצות-הברית. אז הוא מחכה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): מה הוא צריך לקבל? רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): - - - 150 מיליון דולר - - - אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): עכשיו אפשר לתת לו את 150 מיליון הדולר - מהערך של הדולר. זה לא - - - היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. נא לאפשר לכבוד השר להשיב. שר הפנים מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להשיב על ההצעות הדחופות בנושא משק המים בישראל, בשם שר התשתיות. עקב סדרה של שנים שחונות, משק המים מצוי במשבר חריף. בשנים הקרובות, עד כניסתם לפעולה של מתקני התפלה מתוכננים, אנו צפויים לרדת מתחת לקווים האדומים בכל מקורות המים. כדי להתמודד עם המשבר, רשות המים פועלת להגדלת היצע המים ולצמצום הצריכה באופן הבא: 1. התקבלה החלטה במועצת רשות המים – ההחלטה אומצה לאחר מכן על-ידי הממשלה – על הגדלת היצע מי הים המותפלים להיקף של 505 מיליון מ"ק לשנה במהירות האפשרית. מתוכנן כי כ-75 מיליון מ"ק בשנה מתוך הכמות האמורה יושגו על-ידי הרחבה מיידית של מתקני המים הקיימים. ברשות המים פועלים בימים אלה ליישום ההחלטה. חבר הכנסת אילטוב, לעדכן אותך: בארץ כבר יש, כמו שאתה יודע, מתקני התפלה שפועלים. באשקלון קיים המתקן הכי גדול בעולם, שמפיק 120 מיליון מ"ק מים בשנה. בפלמחים הוקם מתקן. בחדרה מוקם מתקן. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): במקרה, מכירים - - - כשהוקם המתקן שם. במקרה לגמרי. שר הפנים מאיר שטרית: נכון. יש היום בהקמה 400 מיליון מ"ק. כמו שאתה אומר, רשות המים החליטה להגדיל את ההפקה ל-505 מיליון מ"ק. זה דבר רציני. לכן, אין שום צורך ללכת למלחמה על המים. הים הוא גדול, רחב ואין-סופי, ואפשר להתפיל כמה שאתה רוצה. צריך לזכור שמחיר המים בהתפלה היום, שמקבלים בקצה המתקן, עולה למדינה 52 סנט למ"ק. 52 סנט למ"ק, אפילו במחירי הדולר הנמוכים היום – הדולר היה גבוה אז – זה בערך עלות של 2 שקלים למ"ק. להזכיר לך, האזרח משלם בבית שלו על כל מ"ק מים – על 8 מ"ק ראשונים הוא משלם 4.2 שקלים, ועכשיו העלו זאת ב-21% מעבר ל-4.2 שקלים; על 8 מ"ק נוספים הוא משלם 8 ומשהו שקלים, ומעבר לזה הוא משלם 16 שקלים ומשהו. והמשמעות של זה היא שעדיין יש פער גדול מאוד בין המחיר שבו רוכשים את המים ובין המחיר שבו מוכרים אותם. כך שככל שיש ביקוש בצרכים הביתיים, לא תהיה מגבלה. אפשר לייצר מים בכמות אין-סופית. במחיר הזה, שמתחרה במה שקיים היום – במחירים שבהם מוכרים את המים היום אין בעיה להפיק מים. הבעיה היחידה היא תמיד בהקמת מתקני "מקורות", מתקנים להפקת מים; האם יש ערבות? האם מישהו מוכן להתחייב לקנות מים 25 שנה? האם יש צרכנים שמוכנים לקנות את המים? אף יזם – וכל המתקנים האלה מוקמים ביוזמה פרטית, על-ידי מכרזים שהממשלה עשתה – אף יזם לא מוכן להקים מתקן, כמובן, אם אין לו התחייבות של הממשלה לקנות את המים 25 שנה. אחרת לא כדאי לו מבחינה כלכלית. אז ככל שיהיה ביקוש ותהיה נכונות של אנשים לקנות, לא תהיה בעיה להקים כמה מתקנים שרוצים, באיזו כמות שרוצים, ויכול לא להתקיים הפסוק – ומטל השמים תשתה מים. נכון שגם הים הוא מטל השמים, אבל במקרה זה אפשר קצת לעזור לשמים לעזור לנו. אפשר, בהפקת מים. אגב, ישראל היא מהמדינות המתקדמות בעולם בטכנולוגיה הזאת - - - רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): - - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אדוני השר, תגיד לו שלא נורא, הפסוק אומר "אם בחקותי תלכו - - ונתתי גשמיכם בעתם - - ונתתי שלום בארץ". מה קרה? שר הפנים מאיר שטרית: חבר הכנסת אילטוב, אבל מאידך – כמו שאני אומר לך, יש בהקמה 400 מיליון מ"ק של התפלה. בהקמה. הממשלה החליטה להגדיל את הכמות ל-505 מיליון מ"ק, שזאת כמות גדולה של מים. 2. בשנת 2008 קוצצו כמויות המים לחקלאות באופן משמעותי; 3. נעשות פעולות חירום לניצול מיטבי של מקורות המים הטבעיים; 4. בכוונת רשות המים לצאת בקרוב בקמפיין תקשורתי רחב - ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט - להגברת המודעות לצורך בחיסכון במים; 5. רשות המים ממשיכה לעודד הקמת מפעלים להשבת קולחין לחקלאות. מעבר לשימוש בקולחין להשקיה חקלאית זה יאפשר הפניית מים שפירים לשימושים אחרים; 6. נבחנות דרכים נוספות לייעול השימוש במים, בעיקר בתחום של השקיית גינות פרטיות וציבוריות. אני רוצה לומר עוד מלים אחדות, ובזה אסיים: מדינה גם צריכה להחליט בסופו של דבר מה היא רוצה לעשות במים. ברור לכם שהחלק הגדול ביותר של צריכת המים הוא מים לחקלאות. אז לכאורה, אם עושים חשבון כלכלי טהור, מדינת ישראל מסבסדת את אירופה במחיר המים. מדוע? כי הרי אנחנו מסבסדים את החקלאות במחיר המים בצורה משמעותית. מחיר המים לחקלאות נמוך הרבה יותר ממחיר המים לאזרח או לתעשייה. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): - - - שנת שמיטה. שר הפנים מאיר שטרית: לא השנה. כל שנה. אנחנו לא עושים את התוכנית לפי שנת שמיטה. שנית, לא כולם שומרים על שנת שמיטה, כמו שאתה יודע. יש ששומרים ויש שלא שומרים. בתחום הזה, של סבסוד המים לחקלאות, כאשר אתה מייצא תפוזים, נניח, לאירופה – פעם תפוזים היו ענף יצוא גדול מאוד – השאלה היא אם אתה מוכר תפוז במחיר אמיתי. ברור לך שלא, כי מחיר המים להשקיה, כדי שהתפוז יגדל, הוא הרבה יותר גבוה מהמחיר של קניית תפוז בספרד. כשאתה מגדל חיטה – אין שום היגיון בגידול חיטה בארץ, מבחינה כלכלית. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): אם לא שמת לב, אנחנו כבר מייבאים פירות וירקות. שר הפנים מאיר שטרית: אבל המדינה, אף שלא כדאי לגדל חיטה בארץ, מבחינה כלכלית, דווקא תומכת בגידול חיטה, בגלל הרצון לראות שדות ירוקים, לדאוג לעיבוד האדמות, לטפח את המדינה ולהפוך אותה למקום יפה. אז משלמים על זה מחיר – על איכות חיים – וזה שווה, ואני בעד זה, דרך אגב. יש מקום לסבסד את החקלאות, כדי שהארץ תהיה ירוקה, וכדי לשמור על היופי של ארץ-ישראל שווה להשקיע גם בסבסוד המים לחקלאות. ואגב, בגידולים חקלאיים צריך לעשות את החשבון מתי גידול חקלאי הוא כלכלי ולכן צריך לתת לו מים שפירים או מים בכמות הדרושה, ומתי הוא לא כלכלי, וכדאי לשנות את הייעוד ולעשות משהו אחר. אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו): - - - כמה הם מזהמים וכמה הם צורכים אנרגיה, בהיבט אחר. היו"ר יצחק זיו: מה כבוד השר מציע? שר הפנים מאיר שטרית: לי אין התנגדות – אני מדבר בשמו של השר – להעביר את הנושא לדיון בוועדה, כלומר בוועדה הרלוונטית בכנסת, אם המציעים מסכימים. היו"ר יצחק זיו: איזו ועדה? שר הפנים מאיר שטרית: למיטב ידיעתי, נושא המים נדון בוועדת הכלכלה. היו"ר יצחק זיו: ועדת הכלכלה. הצעה אחרת - חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (חד"ש): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אין ספק שאנחנו ניצבים בפני משבר מים קשה מאוד, אבל מאחורי משבר המים הזה יש מחדל מים קשה מאוד. ומחדל המים הזה הוא מחדל כולל, הוא מחדל מערכתי. אנחנו חייבים לאמץ תוכנית חירום כוללת להתמודדות עם המשבר במשק המים. בתוכנית חירום כזאת צריך לכלול לא רק התפלה. צריך לכלול בה התמודדות עם סוגיית ההגנה על משאבי המים שלנו, על מי התהום שלנו, על הכינרת – הגנה על מי התהום מפני מזהמים ומפני תעשיות מזהמות. ההפקרות הזאת, שקיימת היום, שתעשיות יכולות להמשיך לזהם קרקעות ולפגוע במי התהום, צריכה להיפסק, והמזהמים צריכים להיענש. צריך לקבוע תוכנית לאומית לחיסכון במשק המים, שייכלל בה חיסכון של הצרכן הפרטי, וגם חיסכון של המשק הציבורי ושל המגזר הציבורי. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהנושא ראוי לתשומת לב כוללת של הכנסת. היו"ר יצחק זיו: תודה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, בזמן חוני המעגל היו אנשים, שכשהיה צורך במים, שולחים את התלמידים, את הילדים, והם היו מושכים בגלימה של חוני המעגל ואומרים לו: אבא, אבא, אנחנו צריכים מים. ואז הוא היה עומד בפני בורא עולם ומבקש מים. הגיע הזמן שעם ישראל יקום כאחד ויתפלל לפני בורא עולם שיחזיר לנו את המשאב הזה, של מי גשמים, מי ברכה. דבר שני, אני חושב שהגיע הזמן שנחזור לתקופת הבארות. אז בכל חצר היה בור מים. לכל אחד היתה הבאר שלו. לא היו צריכים לא חברת מים ולא משק מים. לכל אחד היה משק עצמאי. אולי נחזור לאותם ימים יפים, ואולי זה גם יעלה הרבה פחות כסף וגם יהיו יותר מאגרים. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה. נעבור להצבעה. בעד – זה בעד העברה לוועדת הכלכלה. נגד – זה בעד הסרה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יצחק זיו: בעד - 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהנושא עובר לדיון בוועדת הכלכלה.