חומר רקע

‏ 4 ביוני 2008 לכבוד ח"כ פרופ' מנחם בן-ששון יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט הכנסת ירושלים שלום רב, הנדון: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (חקירת חשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 4), התשס"ח – 2008 הננו פונים אליך לקראת הדיון העתיד להתקיים בשבוע הבא, בבקשה כי תתנגד להצעת החוק שבנדון. מדובר בהצעה, המבקשת להפוך לחוק קבוע את הוראת השעה הקבועה היום בחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002 (להלן, "חוק חקירת חשודים"), הפוטרת את המשטרה מהחובה לתעד חקירות בעבירות ביטחון בתיעוד חזותי וקולי. חוק חקירת חשודים מחייב את המשטרה לתעד בתיעוד חזותי חקירות של חשודים בעבירות, שדינן 10 שנות מאסר או יותר. חובה זו באה להבטיח פיקוח הולם על אופן ניהול חקירות בעבירות חמורות ולמנוע השגת הודאות שווא על ידי שימוש באמצעי חקירה פסולים. התיעוד החזותי של נסיבות מסירת הודעות הוא כלי חיוני למניעת הרשעות שווא. הוא מאפשר לפרקליטות לבדוק מראש, בטרם יוגש כתב אישום, אם הודאות עומדות בדרישות הדין. הוא נותן בידי בית המשפט כלי יעיל ואמין, לבחון אם הודאה אכן היתה חופשית ומרצון. דווקא בעבירות ביטחון, בהן חקירת המשטרה באה ברוב המקרים לאחר חקירת שב"כ "סיכולית", חיוני לתעד את מצבו הנפשי והפיסי של החשוד בעת מסירת הודאתו במשטרה. מניעת התיעוד האובייקטיבי בשלב החקירה המשטרתית, כפי שמבקשת הצעת החוק לעשות, אומרת דרשני: אם יש מה להסתיר, אסור להשתמש בהודאת החשוד כראיה, ואם גביית ההודאה כשרה, מדוע לא לתעד זאת? חוק חקירת חשודים אינו חל היום על חקירות השב"כ. מצב זה אינו ראוי, וטוב היה אילו השר לביטחון פנים היה משתמש בסמכותו להחיל אותו גם על חקירות השב"כ; בכל מקרה, יש עדיין חשיבות רבה לתיעוד החזותי של החקירה המשטרתית על מנת להבטיח, כי ראיות, המובאות בפני בית משפט, הושגו באמצעי חקירה חוקיים ולא בהתעללות או בעינויים. כידוע, חשודים בעבירות ביטחון נתונים גם ככה למגבלות חמורות על זכויותיהם הדיוניות. על פי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ניתן למנוע מעצור ביטחוני להיפגש עם עורך דין למשך 21 ימים, ועל פי חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס"ו-2006, ניתן במקביל להטיל עליו "מניעת מפגש עם שופט" – להשהות הבאתו בפני שופט עד 96 שעות ולקיים דיוני מעצר בהעדרו. התוצאה המצטברת של חוקים אלה היא, כי ניתן לחקור חשוד בעבירת ביטחון במשך 21 ימים, כאשר הוא מנותק לחלוטין מהעולם החיצון, ומובא פעם אחת בלבד בפני שופט. דווקא בעבירות ביטחוניות קיים סיכון מוגבר לשימוש באמצעי חקירה פסולים ולהתעללות בעצורים (השווה: בג"צ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג (4) 817 (1999)). חובת המדינה למנוע עינויים בכל הנסיבות ולמנוע טיפול בלתי הולם בנחקרים – חובה המעוגנת במשפט הבינלאומי המחייב את מדינת ישראל – כוללת את החובה לקיים פיקוח הולם על חקירות ולא להשתמש בראיות, שהושגו בעינויים או בהתעללויות (ראה: סעיפים 11 ו-15 לאמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים בלתי-אנושיים או משפילים, וסעיפים 7 ו-10 לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, שאושררו על ידי מדינת ישראל בשנת 1991). לאור אי קיומן של ערובות מינימאליות אחרות להבטחת שלומם של נחקרים אלה ולהבטחת הוגנות ההליך הפלילי, העשוי להתנהל נגדם - כגון מפגש עם עורך דין, ביקורת שיפוטית תכופה, ועוד – יש בהפיכת העדר התיעוד להסדר קבוע משום פגיעה אנושה נוספת בזכויותיהם היסודיות. בשולי הדברים יובהר, כי עיון בפסיקת בתי המשפט האזרחיים והצבאיים מהשנים האחרונות מעלה לא מעט מקרים, בהם הוגשו קלטות וידיאו ואודיו בתיקים ביטחוניים. יש בכך כדי להוכיח שני דברים חשובים: ראשית, שהשב"כ והמשטרה כבר מתעדים בהקלטות לפחות חלק מחקירותיהם בעניין עבירות ביטחון; ושנית, כי קלטות אלה מהוות כלי חשוב ביותר בידי בית המשפט, בבואו לבחון את טיב החקירה שהתנהלה (ראו בהקשר זה: פ"ח (נצרת) 1035/04 מדינת ישראל נ' ענבתאוי (לא פורסם, 15.10.2007); ת"פ (י-ם) 216/03 מדינת ישראל נ' זליגר (לא פורסם, 3.11.2003); ע"פ 645/05 זליגר נ' מדינת ישראל, פסקה 21 לפסק דינו של השופט א. לוי (לא פורסם, 5.12.2006); תפ"ח (ת"א) 1158/02 מדינת ישראל נ' ברגותי (לא פורסם, 20.5.2004); עמ (איו"ש) 3682/05 אבו גודה נ' התובע הצבאי (לא פורסם, 6.1.2006); עמ (איו"ש) 181/00 סוואלחה נ' התובע הצבאי (לא פורסם, 4.1.2001); ב"ש 1012/07 עלקם נ' התובע הצבאי (לא פורסם, 7.2.2007)). חוק חקירת חשודים מקדם את שלטון החוק ומשפר את יעילות המשפט הפלילי ואמינותו. הצעת החוק בוחרת בדרך של חקירה חשאית שאינה מתועדת. דרך זו, הפוגעת בשלטון החוק ובאמינות ההליך הפלילי, אינה ראויה למדינת ישראל. בכבוד רב, לילה מרגלית, עו"ד אליהו אברם, עו"ד האגודה לזכויות האזרח בישראל הועד הציבורי נגד עינויים העתקים: חברי ועדת חוקה, חוק ומשפט