חומר רקע
ליקויים בהתנהלות בתי הדין הרבניים
להלן יוצגו הבעיות והליקויים המרכזיים, עליהם עומד המרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רות ועמנואל רקמן (להלן:"מרכז רקמן") בהקשר של התנהלות בתי הדין הרבניים:
הטיפול בתביעות גירושין ואכיפת פסקי דין של גירושין
ענייני נישואין וגירושין של יהודים אזרחי ישראל, נתונים על-פי חוק לסמכותם הבלעדית של בתי הדין הרבניים המחויבים לפעול על-פי חוקי ההלכה. על-פי ההלכה היהודית ובניגוד לשיטות משפט אחרות, ההחלטה על מתן גט היא בידי הבעל ובידיו בלבד. במציאות כיום, פסקי דין והחלטות רבות של בית הדין הרבני, הקובעות כי על הבעל לתת גט לאשתו, אינן מבוצעות בפועל ע"י הבעלים. עובדה זו גוררת תופעה נרחבת של נשים עגונות ומסורבות גט הממתינות זמן רב לגט המיוחל וסובלות ממצוקה ניכרת1.
בהקשר הזה ניתן לעמוד על מספר בעיות הכרוכות זו בזו:
א. ההלכה מאפשרת לבתי הדין הרבניים, בנסיבות מסוימות, לחייב את אחד הצדדים לתת גט או לכפות עליו לתת גט. בנוסף, יכולים בתי הדין להשתמש בלשון עדינה יותר של "המלצה לגט" או של "פסיקת גט". מנתונים שאסף מרכז רקמן עולה כי אומנם עד שנת 2000 חלה עליה במספר ההחלטות לחיוב ולכפיית גט, אך מאז המספרים יציבים למדי. ככלל, נראה כי השימוש בלשון חיוב או כפייה הינו מועט יחסית עד נדיר2 (כאשר מדובר בהחלטות לכפיית גט), מה שכמובן מאפשר את תופעת סרבנות הגט ואת הארכת משך הליכי הגירושין.
ב. הטיפול בתיקי גירושין בבית הדין הרבני נמשך לעיתים זמן רב מידי, כך שפרק הזמן העובר מפתיחת תיק גירושין עד לקבלת גט הוא ארוך, מה שמגביר את הסבל של שני הצדדים המתגרשים, ובייחוד של נשים3. על כך מצביעים הן הנתונים של בתי הדין הרבניים עצמם4 והן הנתונים שאסף מרכז רקמן5. מבקר המדינה שבדק את פרק הזמן העובר מפתיחת תיק גירושין עד לקבלת גט הצביע על כך שפרק הזמן של תהליך הגירושין בבתי הדין הרבניים הינו ארוך6. המבקר קבע כי על הנהלת בתי הדין לבחון דרכים לקיצור פרק זמן זה7.
ג. מאז שנת 1995, בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה- 1995 (להלן:"החוק"), לבית הדין קיימת סמכות להטיל סנקציות שונות על הבעל המסרב לתת גט, בכדי להאיץ את מתן הגט. סנקציות אלה כוללות בין היתר, איסור יציאה מן הארץ, אי חידוש רישיון נהיגה, הגבלת חשבונות בנק ומאסר. מנתונים שנאספו ע"י מרכז רקמן עולה כי השימוש בסנקציות בבתי הדין הרבניים מועט מאוד יחסית למה שמאפשר החוק8. זאת למרות שניכר כי השימוש בהחלטות המטילות סנקציות מוביל ליותר גיטין9. גם כאשר בתי הדין אכן משתמשים בסמכותם זו, אין כל מנגנון המוודא, אוכף ובודק האם אכן הסנקציה התבצעה בפועל.
מבקר המדינה שבדק את התנהלות בתי הדין הרבניים בהקשר הזה מצא כי מזכירויות בתי הדין אינן בודקות מיוזמתן ואינן מקיימות מעקב כדי לוודא שפסקי הדין למתן גט אכן מקוימים וכן כי אין מנגנון המאפשר לבתי הדין ליזום בעצמם צווים לקיום, קרי אכיפת פסקי הדין, כסמכותם הקבועה בחוק. מבקר המדינה המליץ כי יוקם מנגנון שכזה ע"י הנהלת בתי הדין10, אולם מנגנון כזה טרם הוקם.
בהתאם לכך, יזם מרכז רקמן הצעת חוק היוצרת מנגנון יעיל, זול ופשוט שיגביר את השימוש שעל בתי הדין לעשות בסנקציות הקבועות בחוק, כדרך לקיום פסקי דין של גירושין ולצמצום תופעת העגונות ומסורבות הגט. המנגנון המוצע נועד לערוך מעקב ולוודא שפסקי הדין למתן גט, מכל סוג שהוא, מקוימים, ולפעול במקרה שפסקי דין למתן גט אינם מקוימים. כלומר, לחייב את בתי הדין לפעול מיוזמתם להטלת סנקציות לקיום ואכיפת פסקי דין לגירושין, תוך מעקב שהסנקציות אכן מקוימות11. הצעת חוק זו הונחה על שולחן הכנסת בחודש פברואר 200812 ואנו מקווים כי תקודם בקרוב מאוד.
רישום פרוטוקול בדיוני בית הדין הרבני
הפרוטוקול הוא כלי מרכזי לקבלת תמונת מצב מדויקת על מה שהתרחש במהלך הדיון ולכן חשוב כי הוא ישקף באופן מלא וברור את מהלך הדיון. בנוסף, הפרוטוקול נועד לשמש את השופט היושב בדין, בבואו לכתוב פסק-דין וכן יש לפרוטוקול חשיבות עליונה כאשר מוגש ערעור. חובת הרישום בפרוטוקול מעוגנת בתקנה ס"ו לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, אליהן כפופים בתי הדין. עם זאת, המצב בשטח מעלה כי רבים הדיונים בבתי הדין הרבניים, בהם לא נערך פרוטוקול כלל, ובדיונים שאכן נערך פרוטוקול, הוא מביא אך בכלליות ובתמצות את שנאמר ושארע בבית הדין במהלך הדיון. בנוסף, לעיתים הפרוטוקול נערך בכתב יד ולרוב אינו נמסר לצדדים מייד בתום הדיון. זאת בניגוד למצב בערכאה האזרחית בעניין זה. מרכז רקמן פעל ופועל לתיקון המצב הקיים הן מול הנהלת בתי הדין הרבניים, הן בועדת חוקה והן מול משרד המשפטים13. בימים אלה, תלויה ועומדת הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 50 )(פרוטוקול הדיון), התשס"ח - 2008 העוסקת בחובת רישום פרוטוקול וקיימת הצעה להחיל את התיקון האמור גם על בתי הדין הרבניים.
ביטולי גיטין
לאחרונה, אנו עדים לתופעה הולכת וגוברת בפסיקת בתי הדין הרבניים, כאשר בית הדין הרבני מבטל, בדיעבד, גיטין שניתנו. מדובר במקרים בהם כבר ניתן גט, אולם הבעל דורש לפסלו או לבטלו בשל טענות הנוגעות לדרך יצירתו של הסכם הגירושין או לאי קיום תנאים המופיעים בו. לעיתים, בית הדין מעלה מיוזמתו ספקות בכשרות הגיטין לאחר נתינתם14. תופעה זו הינה מזעזעת והשלכותיה הינן קשות ביותר. כך למשל, אשה גרושה מזה שנים רבות, הבטוחה בוודאות הגט שקיבלה, עלולה למצוא עצמה נישאת בשנית, עוברת עבירת ביגמיה וילדיה יהיו ממזרים, אך בשל העובדה שבית הדין הרבני החליט לבטל את הגט שניתן זה מכבר. מובן שיש לפעול למיגורה המיידי של התופעה האמורה.
המרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רות ועמנואל רקמן רואה חשיבות עליונה בפעילות למען תיקון ומיגור התופעות האמורות לעיל.