חומר רקע
מסמך זה נכתב לקראת דיון בוועדת המדע והטכנולוגיה בנושא "עתידן של התעשיות עתירות הידע בישראל", לרגל יום התעשייה הנערך בכנסת. המסמך מציג מידע ונתונים על התעשיות עתירות הידע בישראל; על תרומתן לכלכלה הישראלית ועל הסיכונים והסיכויים להמשך התפתחותן של תעשיות אלה.
1. תעשיות עתירות ידע
הגדרות שונות משמשות בכדי להגדיר את תחומי התעשייה עתירת הידע או בשמה הרווח, תעשיית ההיי-טק. מקובל לאפיין את התעשייה עתירת הידע בהתאם למשתנים אלה: היקף השקעות גדול במחקר ופיתוח (להלן מו"פ); התמקדות במוצרים חדשניים ומתוחכמים טכנולוגית; פעילות בשווקים ברמת תחרות גבוהה המשתנים תכופות ועוד.1
התעשייה והשירותים עתירי הידע מהווים מנוע צמיחה חשוב למשק הישראלי. הם מביאים לידי ביטוי את היתרון היחסי של מדינת ישראל במיצוי כוח-האדם האיכותי שבה ובשימוש בידע ובחידושים טכנולוגיים. בשל מיעוטם של משאבי טבע ולנוכח הירידה ברווחיות של תעשיות מסורתיות, ברור כיום כי לקיומם ולחיזוקם של תחומי ההייטק יש חשיבות מרובה לצמיחתה הכלכלית של ישראל ולשימור מעמדה כמדינה המקדמת תעשייה חדשנית.2
איור 1. תפוקה לעובד בענפי התעשייה (אלפי ש"ח), לפי עוצמה טכנולוגית, 1995–20033
מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
בחינת העוצמה הטכנולוגית של תחומי התעשייה השונים4 מקובלת כאחד האמצעים לאמוד את התעשייה עתירת הידע. עם זאת, יש לציין כי הנתונים המוצגים מתייחסים לענפי הייצור בתעשייה ואינם כוללים את ענף השירותים אשר גם בהם קיימת פעילות עתירת ידע. בתחום טכנולוגיות המידע, לדוגמה, חלק ניכר מן התפוקה הוא בתחומי השירותים.
כפי שניתן לראות בגרף לעיל (איור 1), התפוקה לעובד בתעשיות המעורבת עילית והעילית עולה במידה ניכרת על התפוקה לעובד בתעשיות האחרות. נוסף על כך, הגרף מצביע על הגידול הרב שחל בתפוקה לעובד בתעשייה העילית ובתעשייה המעורבת-עילית במשך כעשור. נתונים אלה מלמדים על התועלת הכלכלית הרבה של תעשיות עתירות הידע לכלכלה הישראלית.
איור 2. התפלגות היצוא התעשייתי, לפי עוצמה טכנולוגית (באחוזים), 1995–20055
מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
כפי שניתן לראות בגרף (איור 2), ייצוא התעשייה העילית מהווה קרוב למחצית מכלל הייצוא התעשייתי.
יש לציין, כי אף שבמונחי תפוקה התעשייה העילית והתעשייה המעורבת-עילית הן הגורם ליותר מ-50% מכלל התפוקה בתעשייה (30.1% ו- 21.6% בהתאמה), התעשייה המסורתית והתעשייה המעורבת-מסורתית מעסיקות כ-63% מן העובדים ומכאן חשיבותן הרבה למשק והצורך לחזקן ולפתחן. עם זאת, עקב רווחיותן הנמוכה יחסית והאיום משווקים זרים יש לחזק את האוריינטציה החדשנית והטכנולוגית גם בקרב התעשיות המסורתיות כדי להבטיח את חיזוקן והתפתחותן של תעשיות אלה.
מדד נוסף המאפשר לאמוד את עוצמת תחום ההייטק בישראל הוא בחינת ענפי ה – ICT.6 למרות שאין הלימה מלאה בין הגדרת תחום ההייטק לענפי ה- ICT, תחום ה- ICT מהווה חלק הארי מן ההייטק בישראל ולכן מספק אינדיקציה טובה אודות ההייטק בכללו.
ענפי ה-ICT מחולקים לענפי תעשיית ה-ICT, המייצרים ציוד ICT, ובכלל זה רכיבים אלקטרוניים, ציוד תקשורת אלקטרוני, ציוד לבקרה ולפיקוח, מכשירי מדידה, בדיקה וניווט, ולענפי שירותי ה-ICT, ובהם שירותי תקשורת, שירותי מחשוב (תוכנה) ושירותי מחקר ופיתוח, ובכללם חברות הזנק (סטארט-אפ, חוץ מתחום הביוטכנולוגיה). יש לציין כי לפי הגדרת ה-OECD ענף המחקר והפיתוח אינו נכלל ב-ICT.
איור 3. תמ"ג ICT במיליוני שקלים ושיעורו מכלל התמ"ג, 2007-19977
כפי שניתן לראות באיור 3 בשנת 2007 חל גידול של כ- 4.4% בתמ"ג ICT (מכ- 64 מיליארדי שקלים בשנת 2006 לכ- 67 מיליארדי שקלים בשנת 2007). עם זאת, היקף הגידול בהשוואה לגידול בשנים 2005-2006 מצומצם. בנוסף, ניתן לראות כי שיעור תמ"ג ה- ICT מכלל התמ"ג בשנת 2007 קטן במקצת משיעור של כ- 12.4% בשנת 2006 לכ- 12.3% בשנת 2007.
איור 4. יצוא ICT במיליוני דולרים ושיעורו מכלל היצוא, 2007-19978
כפי שניתן לראות באיור 4 בשנת 2007 היה היקף יצוא ה- ICT כמעט זהה להיקפו בשנת 2006 (15.235 מיליארדי דולרים בשנת 2006 ו- 15.357 מיליארדי דולרים בשנת 2007). זאת בהשוואה לגידול משמעותי בייצוא ICT בין השנים 2005-2006. בנוסף, ניתן לראות כי שיעור יצוא ה- ICT מכלל היצוא בשנת 2007 קטן במקצת משיעור של כ- 25% בשנת 2006 לכ- 23.2% בשנת 2007.
2. ההייטק הישראלי: סיכונים וסיכויים
תעשיית ההייטק הישראלית נחשבת לסיפור הצלחה בינלאומי ולמודל עבור מדינות מתפתחות ומפותחות כאחת. ביטוי מסוים לכך, ניתן לראות בכך שהיקף ההשקעות הלאומיות במו"פ היווה בשנת 2005 כ- % 4.5 מן התמ"ג שהינו השיעור הגבוה מבין מדינות ה-OECD.9 עם זאת, הדינאמיות של השוק הגלובאלי, התעוררות השווקים במזרח ושינויים לוקאליים, מחייבים את קובעי המדיניות ואת התעשייה לפעול להמשך חיזוק ופיתוח תעשיית ההייטק בישראל.
2.1. התחזקות השקל10
הצמיחה הכלכלית מאז שנת 2003 והמעבר לעודף במאזן התשלומים הביאו למגמה של התחזקות השקל ביחס למטבעות הסחר העיקריים של ישראל. מינואר 2006 ועד מאי 2008 התחזק השקל ב-30.6% ביחס לדולר וב-11.4% ביחס לאירו. התחזקות השקל ביחס לדולר היא בשיעור גבוה יותר מהתחזקות של מטבעות סחר אחרים מול הדולר, כגון האירו (בשנת 2007 נחלש הדולר ביחס לאירו ב-8.3%, וביחס לשקל – ב-14.9%). למגמות אלה השפעה ניכרת על המשק הישראלי בכלל ועל הסקטור העסקי בפרט, כיוון שלסחר החוץ של ישראל יש משקל גדול למדי בתוצר. התחזקות השקל מביאה לירידה ברווחיות היצואנים, המקבלים את התמורה במטבע-חוץ, ואילו חלק ניכר מהוצאותיהם, כמו שכר עבודה, נקובות בשקלים. מנגד, חלק מהוצאותיהם נקובות במטבע-חוץ, למשל רכישת חומרי גלם ומכונות וציוד, ועל כן חלק מההשפעה מתקזז.
בשנת 2007 התחזק השקל ביחס לדולר בשיעור גדול יחסית של 14.9%, ואילו ייצוא הסחורות לארה"ב גדל בשיעור קטן יחסית של 5.2%. לעומת זאת, שער השקל ביחס לאירו התחזק בשנת 2007 בשיעור קטן יחסית של 2.4%, ואילו הייצוא למדינות האיחוד האירופי גדל בשיעור גדול של 22.8%.
בעת האחרונה נכתב רבות בעיתונות הכלכלית בישראל על החשש כי התחזקות השקל, והפיחות בדולר יביאו לפגיעה משמעותית בתעשיית ההייטק המקומית: גלי פיטורין, מעבר להעסקת מהנדסים בחו"ל וכדומה.11 במסמך של מרכז המחקר והמידע בכנסת שבחן את סוגיית התחזקות השקל12 מצוין כי ניסיונות להשפיע ישירות על שער החליפין באמצעות קניית מטבע חוץ או באמצעות שינוי שער הריבית זוכים להצלחה חלקית ועשויים להוביל לתנודתיות בשער החליפין ואינם יעילים ככלים לאורך זמן. כלי מדיניות עקיפים המחזקים את כושר התחרות של כלכלת ישראל ומסייעים בהגדלת הפריון של העובדים בישראל, עשויים להיות אפקטיביים יותר בטווח הארוך.
2.2. השווקים המתעוררים בהודו ובסין
בשנים האחרונות מתפתחות הכלכלות בהודו ובסין במהירות. גידול משמעותי בהיקף האוכלוסייה המשכילה והתאמה הולכת וגוברת של כוח העבודה לדרישות השווקים הגלובאליים יוצרים היצע כוח אדם איכותי, בעלויות נמוכות מאוד. התפתחות זו מובילה לכך ששווקים אלה הופכים ליעדים מועדפים לפרויקטים רחבי היקף של מיקור חוץ ומכאן לכניסה של הון זר רב למדינות אלה. אומדן שיעור הצמיחה המשוער בסין בשנת 2007 עמד על כ-11.4% ובהודו על כ-9.2%; לעומת 5.3% בישראל, 3% במדינות האיחוד האירופי ו- 2.2% בארה"ב .13
על פי נתונים שיוצגו בכנס רעננה למדיניות ההייטק הלאומית,14 היקף השקעות הון הסיכון בסין בשנת 2007 עמד על כ- 3.3 מיליארד דולר, גידול של 50% לעומת שנת 2006 ופי שניים מהיקף ההשקעות בישראל בשנת 2007. יו"ר הכנס שלמה גרדמן, מציין כי בסין ובהודו מוכשרים מידי שנה כ- 800 אלף מהנדסים חדשים לעומת כ- 8000 מהנדסים בישראל.15
עם זאת, יש לציין, כי בטווח הארוך, מתפתחות בסין ובהודו אוכלוסיות גדולות של בני מעמד בינוני ובינוני-גבוה אשר יש באפשרותן לרכוש שירותים ומוצרים בהיקף שלא היה קיים בעבר, וכך משקל הצריכה הפרטית בכלכלה הולך וגדל. התפתחויות אלו מביאות בהדרגה להתייקרות עלויות העבודה גם בהודו ובסין, וכך כושר התחרות של מדינות אחרות שב ומשתפר.
2.3. הון אנושי ובריחת מוחות
האוריינטציה הטכנולוגית והחדשנית של תחומי ההייטק מחייבת היקפי כוח אדם מיומן בדגש על התמחות בתחומי ההנדסה והמדעים המדויקים. ואולם מחקרים שונים מצביעים על חסר בכוח האדם בתחומים אלה, הן עקב הכשרת כוח אדם בהיקף מוגבל והן עקב תופעה של "בריחת מוחות". כיום, ברור הקשר שבין מחקר תשתיתי המתבצע בעיקר באקדמיה ובין מחקר יישומי המתבצע בעיקר בתעשייה. תופעת "בריחת המוחות" עשויה לפגוע בישראל הן בטווח הקצר מבחינת היצע כוח אדם, והן בטווח הארוך בפגיעה ברמת החדשנות והיצירתיות המחקריות.
במסמך של מרכז המחקר והמידע שבחן את נושא "בריחת המוחות" מצוינים הממצאים הבאים16:
• בדירוג של היקף בריחת המוחות שנערך בשנת 2000 בקרב 47 מדינות דורגה ישראל במקום ה-21. המשמעות היא שבריחת המוחות מישראל היא ממוצעת ביחס למדינות אחרות.
• בשנים האחרונות חלה פגיעה ברמת ההשכלה הגבוהה בישראל ושחיקה במימון הציבורי שלה. תשתיות המחקר וההוראה במוסדות להשכלה גבוהה נפגעות וחוקרים מובילים אינם משתלבים בסגל האקדמי בישראל וכך מדינת ישראל אינה יוצאת נשכרת מפירות השקעתה.
• בשנת 2004 היו כ-10,400 סטודנטים ישראלים רשומים במוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל, כ-66% מהם בארבע מדינות: ארה"ב, בריטניה, גרמניה ואיטליה. מחציתם (כשליש מכלל הסטודנטים) היו רשומים במוסדות בארה"ב. יותר מ-50% מהסטודנטים הישראלים שמסיימים תואר שלישי בארה"ב שוהים שם חמש שנים אחרי סיום כתיבת הדוקטורט.
מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת תל-אביב ובחן את שילובם של חוקרים ישראלים באוניברסיטאות יוקרה בארה"ב מצא כי ישראל מאבדת את חוקריה לטובת אוניברסיטאות בארה"ב פי כמה מאשר מדינות אירופה: 24.9% מסך אנשי הסגל באקדמיה בישראל לעומת 4.3% בהולנד, 4.2% באיטליה ו-2.9% בגרמניה. בנוסף, מספר אנשי הסגל ביחס לאוכלוסיה יורד בהתמדה בדור האחרון, והוא נמוך משמעותית לעומת למדינות מערביות.17 צמצום אפשרויות ההשתלבות בעבודה מחקרית במוסדות המחקר גורמים לסטודנטים מצטיינים לחפש מוסדות שיתקצבו את מחקריהם בחו"ל. חלק מהסטודנטים המצטיינים מקבלים הצעות עבודה במוסדות מובילים בעולם. אלה מציעים להם משכורות גבוהות יותר ותשתיות מתקדמות יותר למחקר.18
אף שישראל היא בין המדינות המובילות בשיעור האקדמאים באוכלוסייה, מחקרים מצביעים על מחסור במהנדסים.19 על פי נייר עמדה שהוגש לכנס רעננה אשתקד קיימים "פערים מהותיים בין תפוקת מערכות החינוך וההשכלה לבין צורכי התעשייה" ביניהם: מחסור במורים למקצועות ריאליים; ירידה במספר התלמידים הניגשים לבגרות במקצועות ריאליים ברמת 5 יחידות פיזיקה ומתמטיקה; צמצום היקף ההכשרה של טכנאים והנדסאים.20
מצגת שהציג יהודה זיסאפל, יו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה בוועדת המדע והטכנולוגיה מצביעה על הפוטנציאל של ההשכלה הגבוהה בתחומי ההנדסה לשמש מנוע צמיחה עבור הפריפריה. ההצעה מתייחסת להשקעה בעידוד לימודי הנדסה בקרב יוצאי הפריפריה, באמצעות סיוע והלוואות ללימודים, שתנאי הפירעון שלהן ייקבעו בהתאם לתחום העיסוק, למקום העבודה ולמקום המגורים של הבוגר. הכוונה היא שתמריץ מסוג זה יעודד פיתוחה של תעשיית הייטק בפריפריה. קיומה של תעשייה עתירת ידע בפריפריה ייצור מספר רב של משרות, ביחס של 1:4.5. דהיינו, על כל מהנדס יועסקו עוד כ-4.5 עובדים בתחומי המעטפת של עבודתו: סיוע, שירותים וכדומה.21
מיצוי המשאב האנושי בקרב אוכלוסיות פריפריאליות, גיאוגרפית ותרבותית, עשויי להוות הצלחה כפולה: הן בשיפור היצע כוח האדם בישראל והן ברתימתו של מנוע הצמיחה של ההייטק לטובת הפריפריה. יוזמות ראשוניות בתחומים אלה מופעלות על ידי מספר חברות בשיתוף עם משרדי ממשלה. עם זאת היקפם של פרויקטים אלה ביחס לגודל האוכלוסייה הינו קטן.
3. זיהוי וחיזוק היתרונות התחרותיים של ישראל
בשוקים הגלובאליים והדינאמיים כיום, אין לקחת כמובן מאליו את המובילות של תעשיית ההייטק הישראלית. התפתחות הכלכלות בהודו ובסין תחייב את החברות בישראל לזהות ולשווק את היתרונות האסטרטגיים שלהן בדגש על איכות תוצרי העבודה שהן מציעות (מו"פ; חדשנות וטכנולוגיה). שני היבטים שונים למהלך זה: המשך חיזוק יתרונות ויכולות קיימות; זיהוי תחומי מובילות עתידיים.
תעשיית ה- ICT הישראלית מהווה את החלק העיקרי מכלל התעשייה עתירת הידע בישראל ונחשבת לנקודת חוזק של התעשייה בישראל, כפי שבא לידי ביטוי באחוז הגבוה מסך הייצוא במשק (כ- 25% בשנת 2006); בחלקו הגדול של תוצר ה- ICT בתוצר העסקי בהשוואה למדינות ה – OECD ובארצות הברית ובהיקף הוצאות המו"פ בענפי ה- ICT בכלל הוצאות המו"פ במגזר העסקי (כ- 88% בשנת 2003). ואולם, היקף ההשקעה במו"פ בתחומי ה- ICT (הן במגזר העסקי והן במגזר הציבורי) איננה מצביע רק על עוצמתה של תעשיית ה- ICT, אלא גם על מידת הריכוזיות של התעשייה עתירת הידע בישראל בתחומים אלה. תופעה זו חשפה בעבר את המשק הישראלי לתנודתיות גבוהה בעת התפוצצות "בועת ההייטק". לכן, לצד המשך ביסוס מעמדה של תעשיית ה- ICT, יש מקום לבחון כיצד ניתן לעודד את התפתחותן של תעשיות נוספות.22
למרות יכולות אקדמיות לא מבוטלות בתחומי הביו-טכנולוגיה והננו-טכנולוגיה, עד כה טרם נרשמו בישראל בתחומים אלה הצלחות כלכליות גדולות. הסבר חלקי לכך מצוי ב"מעגל החיים" (Life cycle) הארוך יחסית עד לפיתוח מוצר.
בתחומי הטכנולוגיות הסביבתיות (CleanTech) פועלות בישראל מספר חברות מובילות, בייחוד בתחומי האנרגיה החלופית, המים והחקלאות. עקב החששות מהתחממות גלובאלית ובשל המודעות הגוברת לאיכות הסביבה, פוטנציאל הצמיחה בתחומים אלה גדול. יש מקום לבחון מימוש פרויקטים בתחומים אלה בשוק המקומי לאור המובילות הישראלית וההשלכות החיוביות על איכות הסביבה.
התעשייה הביטחונית, הצבאית והאזרחית, הן מקור לכוח אדם מיומן ואיכותי ולמגוון פיתוחים תעשייתיים רחב. גורמים שונים גורסים כי קיים בתחומים אלה פוטנציאל גבוה ל"איזרוח" טכנולוגיות וכך לחדירה לשווקים נוספים.23
4. פעילות לשכת המדען הראשי במשרד התמ"ת
4.1. תקציב
משרד התמ"ת הוא הגוף הממשלתי המרכזי מבחינת מדיניות פיתוח התעשייה בישראל.24 לשכת המדען הראשי במשרד (להלן: המדען הראשי) פועלת לפיתוח התעשייה הישראלית ולעידוד חדשנות טכנולוגית ותעשייתית, מתוקף חוק עידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, התשמ"ד–1984. מטרותיו של המדען הראשי מיושמות באמצעות תוכניות תמיכה בתחומי המו"פ, קידום שיתופי פעולה והסכמים בין-לאומיים ועידוד יזמות וחדשנות טכנולוגיות.
תקציב המדען הראשי הוא כ-67% מכלל תקציבי המו"פ הממשלתי האזרחי,25 ולפיכך הוא השחקן הממשלתי המרכזי בהתוויה וביישום של מדיניות המו"פ הממשלתית של ישראל.
איור 5. תקציב המדען הראשי בתמ"ת, מקורי, במיליוני שקלים חדשים נומינליים
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008*
תקציב נטו
1,029.2
1,111.2
1,051.9
1,004.7
686.7
588.7
890.6
815.6
851.3
הוצאה מותנית בהכנסה
547.5
576.0
680.8
679.7
442.3
450.0
457.9
444.5
466.0
תקציב ברוטו
1,576.7
1,687.2
1,732.7
1,684.4
1,129.0
1,038.7
1,348.4
1,260.1
1,317.2
* הצעת התקציב לשנה זו.
כפי שניתן לראות בטבלה לעיל תקציבי המדען הראשי בשנים 2008-2004 קטנים משמעותית מאלה שעמדו לרשותו בשנים 2003-2000.
4.2. קרן המו"פ
קרן המו"פ, הפועלת מכוח חוק המו"פ, מציעה תמיכה במו"פ תעשייתי תחרותי של חברות. המענק ניתן עבור הוצאות מו"פ המוכרות על-ידי המדען הראשי, בשיעור השתתפות של 20%–50%, בהתאם לקריטריונים שקבעה ועדת המחקר ועל-פי החלטותיה בנושא. מקבל המענק נדרש לתשלום תמלוגים בגינו, בשיעור של 3%–5% מן המכירות העתידיות של המוצר. בשנים 2002–2007 הוגשו 592 פרויקטים, בהיקף השקעה כולל של 2.3 מיליארדי ש"ח. מתוכם אושרו 509 פרויקטים, בהיקף השקעה כולל של 1.2 מיליארד ש"ח.
4.3. תוכנית החממות ליזמות טכנולוגית
החממות ליזמות טכנולוגית הן מסגרות תומכות, המאפשרות ליזמים מתחילים לפתח רעיון טכנולוגי חדשני לכדי מוצר מסחרי ולהקים עסק לצורך מסחורו. מטרת התוכנית ליצור סביבה המספקת ליזם את המקום, את המשאבים הכספיים, את ההנחיה המקצועית ואת הסיוע האדמיניסטרטיבי כדי להפוך רעיון ערטילאי למוצר ייחודי בעל יתרון בשוק הבין-לאומי, במהלך התקופה שבה הוא פועל במסגרת החממה. התוכנית מגדילה במידה ניכרת את סיכויי היזם לגייס השקעה פרטית, למצוא שותף אסטרטגי ולצאת מן החממה כעסק עצמאי.
מאז שנת 1991 התנהלו יותר מ-1,000 פרויקטים במסגרת החממות הטכנולוגיות. מתוכם, כ-57% הצליחו לגייס השקעה פרטית בתום השהות במסגרת זו.
בשנים 2002–2007 הוגשו 799 פרויקטים, בהיקף השקעה כולל של 1.1 מיליארד ש"ח, ומתוכם אושרו 595 פרויקטים, בהיקף השקעה של 867 מליון ש"ח. סך מענק המדינה בפרויקטים המאושרים היה 669 מיליון ש"ח.
איור 6. שיעור מענקי המדען הראשי בכל מסלולי התמיכה על פי סיווג טכנולוגי, 2007-2000
סיווג טכנולוגי
2007
2006
2005
2004
2003
2002
2001
2000
אלקטרוניקה
9%
16%
13%
11%
9%
11%
17%
20%
אלקטרו-אופטיקה
10%
8%
7%
7%
8%
9%
5%
5%
כימיה
4%
4%
3%
2%
3%
3%
3%
4%
תוכנה
10%
8%
12%
12%
17%
15%
12%
11%
תקשורת
35%
33%
36%
37%
37%
40%
39%
39%
מדעי החיים*
26%
26%
27%
23%
22%
18%
19%
14%
אחר
6%
5%
2%
8%
4%
4%
5%
7%
4.4. תוצאות פעילות לשכת המדען הראשי
הגב' לידיה לזנס, סגנית המדען הראשי לתקציב וכספים, ציינה26 כי לאחרונה נערך על ידי אנשי לשכת המדען, בשיתוף נציגי האוצר, מחקר הבוחן את פעילות המדען הראשי. בין ממצאיו:
• שיעורי התשואה על התמיכה הממשלתית במו"פ גבוהים מאוד ונעים בין 473% לבין -1000%.
• התמיכה הממשלתית יוצרת פעילות מו"פ חדשה במשק, בהיקף משמעותי, אשר לא הייתה מתבצעת בלעדיה. מנגנוני התמיכה המיושמים יוצרים תוספתיות משמעותית ומובהקת למו"פ במשק ללא תלות בענף או בגודל הפירמה הנתמכים.
• נמצא כי קיים שיתוף ידע משמעותי בין חברות תעשייה בישראל. לפי המחקר, ממצא זה מהווה הצדקה נוספת למעורבות ממשלתית לתמרוץ השקעות מו"פ של פירמות תעשייה מעבר לרמה שבה הן היו פועלות ללא התמיכה הממשלתית.
4.5. מגבלות התמיכה הממשלתית
התמיכה של לשכת המדען הראשי ניתנת בעיקר למיזמי מו"פ במרכז הארץ,27 ואינה מהווה פתרון לתעשיות מסורתיות המבקשות להגדיל את יתרונן התחרותי באמצעות טכנולוגיות חדשניות. לשם כך הוקמה על-ידי משרד התמ"ת ועדה לבחינת אמצעים להעצמת הפריפריה והתעשיה המסורתית. דו"ח הוועדה, שפורסם באוקטובר 2007, ממליץ על שורה של כלי מדיניות, לרבות: התמיכה בחדשנות ובמו"פ, אימוץ טכנולוגיות והכשרה מקצועית. מטרת המדיניות המוצעת הינה להביא לאיזון המשק ע"י יצירת מנוע צמיחה מקביל (ולא מחליף) לזה של תעשיית ההייטק ולהקטנת פערים בין המרכז לפריפריה.
לשכת המדען הראשי הייתה שותפה לדו"ח וועדת מקוב לקידום התעשייה המסורתית ולהעצמת הפריפריה אך מתנגדת לכוונת האוצר ליישום הדו"ח בתקציב 2009, באמצעות הקטנת שיעורי המענק לתעשייה במרכז והטיית השקעות המדען הראשי לכיוון הפריפריה.28
5. המועצה הלאומית למחקר ופיתוח (המולמו"פ)
המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי הוקמה באוגוסט 2004 על-פי חוק המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי, התשס"ג–2002 (להלן החוק), במטרה להוות גוף מייעץ בהתוויית מדיניות לאומית בתחום מחקר ופיתוח (מו"פ) אזרחי.
למרות שהמועצה הוקמה בשנת 2004, עקב קשיי תקצוב וחילוקי דעות בקרב חברי המולמו"פ היא פעלה באורח חלקי ונראה כי השפעתה על התוויית מדיניות המו"פ בישראל עד כה קטנה. לקראת סוף שנת 2007 מונה כיו"ר המולמו"פ פרופ' עודד אברמסקי. בעקבות שינוי בחוק בסוף שנת 2007 המולמו"פ עבר לפעול תחת אחריות משרד המדע ותקציבו אמור להיות מעוגן בבסיס תקציב משרד המדע התרבות והספורט. לאחרונה מינה יו"ר המולמו"פ ועדת מומחים בראשותו של המשנה ליו"ר המולמו"פ, יגאל ארליך, כדי לבחון את מדיניות המו"פ הרצויה לישראל בעשור הקרוב.29