חומר רקע

תרגום דוח מחלקת המדינה האמריקנית למאבק בסחר בבני-אדם לשנת 2007 ביחס לישראל ישראל - מעגל 2 ישראל היא מדינת יעד לסחר בגברים ובנשים למטרות עבודה בכפייה ועיסוק בזנות. עובדים בלתי מקצועיים מסין, מרומניה, מירדן, מטורקיה, מתאילנד, מהפיליפינים, מנפאל, מסרי-לנקה ומהודו מהגרים מרצונם החופשי כדי לעבוד על-פי חוזה בענפי הבנייה, החקלאות והסיעוד הביתי. חלקם מידרדרים לעבודה בכפייה לאחר שדרכוניהם מוחרמים, ואז הגבלות מוטלות על תנועתם, שכרם אינו משולם והם סובלים מאיומים ומהפחדה פיזית. נוסף על כך, חברות כוח-אדם רבות, במדינות המוצא ובישראל, דורשות מעובדים זרים לשלם מקדמות בסכומים שבין 1,000 דולר ל-10,000 דולר – ועקב כך הם בסיכון גבוה ליפול קורבן לסחר בבני-אדם מייד עם הגיעם לישראל, וחלקם מגיעים למצב של עבדות חוב. ישראל היא גם מדינת יעד לנשים מרוסיה, מאוקראינה, ממולדובה, מאוזבקיסטן, מבלרוס, מסין ואולי גם מהפיליפינים שנסחרות לשם ניצול מיני. ארגונים חברתיים מציינים כי מתרחבת גם התופעה של סחר בנשים ישראליות לשם ניצול מיני בתעשיית הזנות, ואף מדווחים על תופעה חדשה, של סחר בנשים ישראליות הנשלחות לחו"ל – לקנדה, לאירלנד ולאנגליה – לשם ניצול מיני בתעשיית הזנות. אנשים מאפריקה שנכנסים לישראל באופן לא חוקי ומבקשים מקלט מדיני בה עלולים גם הם ליפול קורבן לסחר בבני-אדם לשם ניצול בעבודה בכפייה או בזנות. ממשלת ישראל אינה עומדת בסטנדרטים המינימליים של מאבק בסחר בבני-אדם, אך היא עושה מאמצים של ממש בכיוון זה. השנה גדל מספר ההרשעות בעבירות סחר לשם ניצול מיני ונערך מבצע למניעת עבודה בכפייה. ישראל ממשיכה לתת מחסה ושירותי הגנה לקורבנות סחר בבני-אדם למטרת ניצול מיני. אף שהוכנו כמה וכמה כתבי אישום על עבירות שעניינן כפיית עבודה, היא לא העמידה לדין פלילי ולא הרשיעה אף מעסיק או חברת כוח-אדם באשמת סחר בבני-אדם למטרת עבודה בכפייה. כמו כן, הממשלה עדיין אינה נותנת לקורבנות עבודה בכפייה שירותי הגנה מספקים כגון מחסה ראוי, טיפול רפואי או טיפול פסיכולוגי. ההמלצות בעבור ישראל: להגביר במידה ניכרת את אכיפת החוק הפלילי בכל הקשור לעבודה בכפייה, הן בהעמדת חשודים לדין, הן בהרשעות והן בעונשי מאסר על החרמת דרכונים ועל גביית מקדמות פיקטיביות; להגדיל במידה ניכרת את מספר מקרי ההעמדה לדין וההענשה על סחר פנים למטרת ניצול מיני בתעשיית הזנות ולהרחיב את כלל שירותי ההגנה הניתנים לקורבנות עבודה בכפייה. העמדה לדין בתקופת הדיווח היתה התקדמות מצד ממשלת ישראל בכל הקשור להעמדה לדין ולענישה על עבירות סחר בבני-אדם, אך ההתקדמות לא היתה עקבית. ישראל אוסרת כל צורה של סחר בבני-אדם, בחוק נגד סחר בבני-אדם אשר נכנס לתוקף ב-29 באוקטובר 2006. העונשים המקסימליים לפי חוק זה הם 16 שנות מאסר על סחר לשם ניצול מיני של בגיר; 20 שנות מאסר על סחר לשם ניצול מיני של קטין; 16 שנות מאסר על עבדות ושבע שנות מאסר על כפיית עבודה. עונשים אלה הם חמורים דיים, ודומים לעונשים על פשעים חמורים אחרים, כמו אונס. השנה הורשעו בישראל 38 אנשים על סחר בבני-אדם לשם ניצול מיני – ארבעה אנשים יותר מבשנה שעברה, והעונשים היו משישה חודשי מאסר עד 15 שנות מאסר – וקנסות. 16 מקרים נוספים של סחר בבני-אדם לשם ניצול מיני נמצאים בתהליך העמדה לדין, ועוד 15 מקרים נמצאים בתהליך עתירה. ישראל עשתה מאמצים מסוימים לחקור ולהעניש במקרים של החזקה בתנאי עבדות. בתקופת הדיווח הוגשו שלושה כתבי אישום על כפיית עבודה וכתב אישום אחד על החזקה בתנאי עבדות. נוסף על אלה, שלושה תיקים של הונאת עובדים זרים, שמעורבים בהם חמישה נאשמים, ממתינים להעמדה לדין או לעתירה. עם זה, חשוב שישראל תגביר את אכיפת החוק הפלילי נגד כפיית עבודה ומעשים לא חוקיים התורמים לעבודה בכפייה, כמו החרמת דרכונים וגביית מקדמות לא חוקיות. ישראל לא דיווחה השנה על אף מקרה אחד של נקיטת צעדים נגד פקידי ממשלה המעורבים בסחר בבני-אדם – העמדה לדין, הרשעה או ענישה. הגנה בתקופת הדיווח המשיכה ממשלת ישראל לשפר את ההגנה על קורבנות סחר בבני-אדם, אך ההגנה על מי שנפלו קורבן לעבודה בכפייה נותרה מעטה יחסית. הממשלה מנהלת, בתמיכת מלכ"ר מקומי, מקלט בעיקר בעבור קורבנות סחר בבני-אדם למטרת ניצול מיני. מקלט זה סייע השנה ל-75 נשים ולתשעה ילדים. אין בישראל מקלט שנועד ספציפית לקורבנות סחר בבני-אדם למטרת עבודה בכפייה. בתקופת הדיווח הפנו רשויות הממשל שבעה קורבנות של עבודה בכפייה למקלט שנועד לקורבנות סחר לשם ניצול מיני. במחסה ניתנים טיפול רפואי ופסיכולוגי, שירותי רווחה, מלגות ואשרות שהייה ועבודה. הממשלה נוקטת צעדים פורמליים לאיתור קורבנות סחר בבני-אדם למטרת ניצול מיני ולהפנייתם למקלט; הקורבנות אינם נענשים על מעשים הקשורים ישירות להיותם קורבנות סחר. אף שאין לישראל נוהל רשמי לאיתור קורבנות סחר לשם עבודה בכפייה, פקידי ההגירה מראיינים באופן יום-יומי עובדים זרים השוהים במתקני גירוש מהארץ כדי לגלות אם הם קורבנות סחר בבני-אדם. על-פי אחד הארגונים החברתיים, במקרים רבים בית-הדין שבוחן מקרי הגירה בלתי חוקית לפני גירוש מהארץ מקטלג באופן מוטעה מקרים של סחר בבני-אדם למטרת עבודה בכפייה, ועקב כך נעצרים קורבנות סחר למטרת עבודה בכפייה ומגורשים מישראל אוטומטית. עובדים זרים המגישים תלונות על עבירות פליליות אינם נעצרים; על-פי רוב הם מוצבים בעבודה אחרת וזוכים להקלות בתנאי ההגירה. לקורבנות סחר בבני-אדם הוצעו אלטרנטיבות חוקיות להעברה למדינות שבהן הם עלולים לסבול מנקמה או מקשיים אחרים; הממשלה האריכה אשרות שהייה זמניות של 99 קורבנות סחר בבני-אדם, בהם שישה קורבנות של עבודה בכפייה. הממשלה מעודדת קורבנות סחר בבני-אדם למטרת ניצול מיני לסייע בחקירה נגד מי שסחרו בהם, אך אינה פועלת לעידוד קורבנות סחר בבני-אדם למטרת עבודה בכפייה לעשות זאת. קורבנות שאינם במקלט הממשלתי, ובהם נשים ישראליות שהיו קורבן לסחר למטרות ניצול מיני, אינם זוכים לשירותי הגנה מטעם הממשלה כמו קורבנות השוהים במקלט. כדי לשפר את המאבק בסחר בבני-אדם על ישראל להרחיב את שירותי ההגנה שהיא נותנת לקורבנות ולתת אותם לכל קורבנות הסחר בבני-אדם בישראל, גם לנשים ישראליות, ולשפר את הנהלים לאיתור קורבנות סחר בבני-אדם למטרת עבודה בכפייה ולהגנה עליהם. מניעה בתקופת הדיווח עשתה ישראל מאמץ למנוע סחר בבני-אדם. משטרת ההגירה ערכה קמפיין ברדיו שבו הזהירה מעסיקים מפני ניצול עובדים זרים; בדצמבר ערכו משרד החינוך והרשות לקידום מעמד האשה קמפיין במערכת החינוך להגברת המודעות לסחר בבני-אדם למטרת ניצול מיני, שנכללו בו סמינרים למנהלים ולמורים. התוכנית של קמפיין זה התמקדה בתפקיד של מערכת החינוך בהפחתת הדרישה לשירותי מין בתשלום. ממשלת ישראל לא ערכה קמפיין להגברת המודעות של אזרחים הנוסעים ליעדים מוכרים בחו"ל שיש בהם תיירות מין המבוססת על ניצול ילדים, ולא אשררה את פרוטוקול האו"ם משנת 2000.