חומר רקע
סעיפים רלוונטיים לעניין אגרות, הוצאות וריבית בהוצל"פ
חוק פסיקת ריבית והצמדה
2. רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום, כולו או מקצתו.
3. רשות שיפוטית רשאית לפסוק ריבית גם על הוצאות משפט ועל שכר טרחה של עורך דין שפסקה לבעל דין.
3א. (א) במקום לפסוק ריבית רשאית רשות שיפוטית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או במקצתם.
(ג) הוראות סעיפים 5 ו-7 עד 11 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על פסיקה לפי סעיף זה.
(ד) לענין תשלומים על חשבון החוב, דין הפרשי הצמדה כדין הקרן.
מיום 1.1.79
תיקון מס' 3
ס"ח תשל"ט מס' 920 מיום 1.1.79 עמ' 28 (ה"ח 1362)
הוספת סעיף 3א
מיום 9.2.1984
תיקון מס' 4
ס"ח תשמ"ד מס' 1105 מיום 9.2.1984 עמ' 52 (ה"ח 1549)
3א. (א) במקום לפסוק ריבית רשאית רשות שיפוטית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או במקצתם. אולם בנסיבות מיוחדות ומנימוקים שיירשמו רשאית היא לפסוק הפרשי הצמדה בצירוף ריבית לא צמודה העולה על 4% לשנה.
(ב) שולם הסכום שנפסק או שנקבע תוך ששה חדשים מתחילת התקופה האמורה בסעיף 5(א), לא יתווספו אליו הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית שנפסקו לפי סעיף קטן (א), אלא הריבית הקבועה בסעיף 4(א).
(ג) הוראות סעיפים 5 ו-7 עד 11 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על פסיקה לפי סעיף זה.
(ד) לענין תשלומים על חשבון החוב, דין הפרשי הצמדה כדין הקרן.
מיום 13.4.1989
תיקון מס' 6
ס"ח תשמ"ט מס' 1274 מיום 13.4.1989 עמ' 52 (ה"ח 1892)
(א) במקום לפסוק ריבית רשאית רשות שיפוטית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או במקצתם. אולם בנסיבות מיוחדות ומנימוקים שיירשמו רשאית היא לפסוק הפרשי הצמדה בצירוף ריבית לא צמודה העולה על 4% לשנה.
4. (א) הריבית לפי סעיפים 2 ו-3 וכן הריבית הנפסקת על סכום שיש לשלמו במטבע חוץ או במטבע ישראלי כשהוא צמוד למטבע חוץ, יהיו בשיעורים ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אלא אם כן קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.
(ב) נפסקה ריבית בשיעור הקבוע לפי סעיף קטן (א) ולאחר מכן שונה שיעור זה, יחול כל שיעור חדש, מיום השינוי, על הסכום שטרם שולם.
(ג) (בוטל).
מיום 14.5.1973
צו תשל"ג-1972
ק"ת תשנ"ג מס' 3001 מיום 29.4.1973 עמ' 1264
4. שיעור הריבית לפי הסעיפים 2 ו-3 יהיה אחד עשר למאה שנה 15%, אם לא קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.
מיום 23.1.1975
צו תשל"ה-1975
ק"ת תשל"ה מס' 3284 מיום 23.1.1975 עמ' 715
4. שיעור הריבית לפי הסעיפים 2 ו-3 יהיה 15% 22%, אם לא קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.
מיום 19.2.1977
צו תשל"ז-1977
ק"ת תשל"ז מס' 3662 מיום 9.2.1977 עמ' 881
4. שיעור הריבית לפי הסעיפים 2 ו-3 יהיה 22% 26%, אם לא קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.
מיום 1.12.1978
צו תשל"ט-1978
ק"ת תשל"ט מס' 3911 מיום 23.11.1978 עמ' 166
4. שיעור הריבית לפי הסעיפים 2 ו-3 יהיה 26% 30%, אם לא קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.
מיום 1.1.1979
תיקון מס' 3
ס"ח תשל"ט מס' 920 מיום 1.1.1979 עמ' 28 (ה"ח 1362)
4. (א) שיעור הריבית לפי הסעיפים 2 ו-3 יהיה 30%, אם לא קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.
(ב) נפסקה ריבית בשיעור הקבוע בסעיף קטן (א) ולאחר מכן שונה שיעור זה בצו לפי חוק הריבית (שינוי שיעורים), תשל"ג-1972, יחול כל שיעור חדש, מיום השינוי, על סכום שטרם שולם.
מיום 9.2.1984
תיקון מס' 4
ס"ח תשמ"ד מס' 1105 מיום 9.2.1984 עמ' 52 (ה"ח 1549)
הוספת סעיף קטן 4(ג)
מיום 7.2.1985
תיקון מס' 5
ס"ח תשמ"ז מס' 1198 מיום 12.11.1986 עמ' 14 (ה"ח 1786)
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), שיעור הריבית הנפסקת על סכום אשר יש לשלמו במטבע חוץ או במטבע ישראלי כשהוא צמוד למטבע חוץ, לא יעלה על שיעור הריבית שמשלם בנק ישראל לתאגידים בנקאיים על כספי פקדונות, באותו מטבע, שהם מפקידים אצלו לתקופה של שלושה חדשים שנה מכספי פקדונות תושב כמשמעותם בהיתר הפיקוח על המטבע, התשל"ח-1978; שילם בנק ישראל בתקופת הריבית כמשמעותה בסעיף 5(א) שיעורים שונים של ריבית כאמור, תחושב הריבית הנפסקת כך שלגבי כל תקופה של שלושה חדשים שנה יחול שיעור הריבית ששילם בנק ישראל כאמור ביום הראשון של אותה תקופה.
מיום 1.6.1993
צו תשנ"ג-1993
ק"ת תשנ"ג מס' 5525 מיום 1.6.1993 עמ' 866
(א) שיעור הריבית לפי הסעיפים 2 ו-3 יהיה 30% 16% לשנה, אם לא קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.
מיום 1.4.2003
תיקון מס' 8
ס"ח תשס"א מס' 1784 מיום 29.3.2001 עמ' 206 (ה"ח 2719)
4. (א) שיעור הריבית לפי הסעיפים 2 ו-3 יהיה 16% לשנה, אם לא קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.
(א) הריבית לפי סעיפים 2 ו-3 וכן הריבית הנפסקת על סכום שיש לשלמו במטבע חוץ או במטבע ישראלי כשהוא צמוד למטבע חוץ, יהיו בשיעורים ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אלא אם כן קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.
(ב) נפסקה ריבית בשיעור הקבוע בסעיף קטן (א) לפי סעיף קטן (א) ולאחר מכן שונה שיעור זה בצו לפי חוק הריבית (שינוי שיעורים), תשל"ג-1972, יחול כל שיעור חדש, מיום השינוי, על סכום שטרם שולם.
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), שיעור הריבית הנפסקת על סכום אשר יש לשלמו במטבע חוץ או במטבע ישראלי כשהוא צמוד למטבע חוץ, לא יעלה על שיעור הריבית שמשלם בנק ישראל לתאגידים בנקאיים על כספי פקדונות, באותו מטבע, שהם מפקידים אצלו לתקופה של שנה מכספי פקדונות תושב כמשמעותם בהיתר הפיקוח על המטבע, התשל"ח-1978; שילם בנק ישראל בתקופת הריבית כמשמעותה בסעיף 5(א) שיעורים שונים של ריבית כאמור, תחושב הריבית הנפסקת כך שלגבי כל תקופה של שנה יחול שיעור הריבית ששילם בנק ישראל כאמור ביום הראשון של אותה תקופה.
5. (א) תקופת הריבית תהיה בפסיקה לפי סעיף 2 מיום הגשת התביעה או מיום אחר, החל מיום היווצרות עילת התביעה, שהחליטה עליו הרשות השיפוטית – עד מועד הפרעון; בהוצאות משפט – מיום הוצאתן עד מועד הפרעון; בשכר טרחה של עורך דין – מיום מתן הפסק עד מועד הפרעון; והכל אם לא קבעה הרשות השיפוטית תקופה קצרה יותר.
בסעיף זה, "מועד הפרעון" – המועד שבו ניתן פסק הדין או המועד שנקבע בפסק הדין לתשלומו של החוב, לפי המאוחר.
(ב) סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית לבעל דין ולא שולם על ידי החייב במועד הפירעון, ייווספו עליו, ממועד הפירעון עד מועד התשלום בפועל - הפרשי הצמדה וריבית, בצירוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת (להלן - ריבית פיגורים).
(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאים הרשות השיפוטית או ראש ההוצאה לפועל לקבוע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיעור ריבית צמודה הנמוך מריבית הפיגורים לגבי התקופה שממועד הפירעון עד התשלום בפועל, ובלבד שהריבית לא תפחת מהשיעור שנקבע בפסק הדין לתקופה שעד מועד הפירעון.
מיום 15.1.1977
תיקון מס' 1
ס"ח תשל"ו מס' 820 מיום 15.7.1976 עמ' 240 (ה"ח 1143)
5. (א) תקופת הריבית תהיה בפסיקה לפי סעיף 2 מיום הגשת התביעה או מיום אחר, החל מיום היווצרות עילת התביעה, שהחליטה עליו הרשות השיפוטית – עד יום התשלום; בהוצאות משפט – מיום הוצאתן עד התשלום; בשכר טרחה של עורך דין – מיום מתן הפסק עד התשלום; והכל אם לא קבעה הרשות השיפוטית תקופה קצרה יותר.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשות שיפוטית שפסקה סכום כסף לבעל דין עקב אבדן השתכרות והוצאות בעתיד, תפסוק ריבית מיום פסק הדין אם נפסק סכום חד-פעמי, ומיום פרעון כל תשלום ותשלום אם נפסקו תשלומים עיתיים.
מיום 13.4.1989
תיקון מס' 6
ס"ח תשמ"ט מס' 1274 מיום 13.4.1989 עמ' 52 (ה"ח 1892)
(א) תקופת הריבית תהיה בפסיקה לפי סעיף 2 מיום הגשת התביעה או מיום אחר, החל מיום היווצרות עילת התביעה, שהחליטה עליו הרשות השיפוטית – עד יום התשלום עד מועד הפירעון; בהוצאות משפט – מיום הוצאתן עד התשלום עד מועד הפירעון; בשכר טרחה של עורך דין – מיום מתן הפסק עד התשלום עד מועד הפירעון; והכל אם לא קבעה הרשות השיפוטית תקופה קצרה יותר.
בסעיף זה, "מועד הפרעון" – המועד שבו ניתן פסק הדין או המועד שנקבע בפסק הדין לתשלומו של החוב, לפי המאוחר.
מיום 29.3.2001
תיקון מס' 8
ס"ח תשס"א מס' 1784 מיום 29.3.2001 עמ' 207 (ה"ח 2719)
תקופת הריבית וריבית פיגורים
5. (א) תקופת הריבית תהיה בפסיקה לפי סעיף 2 מיום הגשת התביעה או מיום אחר, החל מיום היווצרות עילת התביעה, שהחליטה עליו הרשות השיפוטית – עד מועד הפירעון; בהוצאות משפט – מיום הוצאתן עד מועד הפירעון; בשכר טרחה של עורך דין – מיום מתן הפסק עד מועד הפירעון; והכל אם לא קבעה הרשות השיפוטית תקופה קצרה יותר.
בסעיף זה, "מועד הפרעון" – המועד שבו ניתן פסק הדין או המועד שנקבע בפסק הדין לתשלומו של החוב, לפי המאוחר.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשות שיפוטית שפסקה סכום כסף לבעל דין עקב אבדן השתכרות והוצאות בעתיד, תפסוק ריבית מיום פסק הדין אם נפסק סכום חד-פעמי, ומיום פרעון כל תשלום ותשלום אם נפסקו תשלומים עיתיים.
(ב) סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית לבעל דין ולא שולם על ידי החייב במועד הפירעון, ייווספו עליו, ממועד הפירעון עד מועד התשלום בפועל - הפרשי הצמדה וריבית, בצירוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת (להלן - ריבית פיגורים).
(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאים הרשות השיפוטית או ראש ההוצאה לפועל לקבוע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיעור ריבית צמודה הנמוך מריבית הפיגורים לגבי התקופה שממועד הפירעון עד התשלום בפועל, ובלבד שהריבית לא תפחת מהשיעור שנקבע בפסק הדין לתקופה שעד מועד הפירעון.
6. (א) אין לפסוק ריבית לפי חוק זה –
(1) אם קיים הסכם בין בעלי הדין על תשלום ריבית או פיצוי אחר בשל פיגור בתשלום;
(2) אם נקבע בחיקוק תשלום ריבית או סעד אחר כפיצוי על פיגור בתשלום, וכל עוד ניתן להעניק אותו סעד.
(ב) אין לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק זה –
(1) אם קיים בין בעלי הדין הסכם על הצמדה;
(2) אם קיים בין בעלי הדין הסכם על ריבית פיגורים וההסכם נכרת אחרי יום ה' בכסלו תשל"ד (30 בנובמבר 1973);
(3) אם נקבעה בחיקוק אחת מאלה:
(א) הוראה בדבר תשלום הפרשי הצמדה או סעד אחר, למעט ריבית, מחמת פיגור בתשלום;
(ב) הוראה בדבר שלילת תשלום הפרשי הצמדה, בין שלילה מלאה ובין שלילה חלקית מבחינת השיעור או התקופה.
מיום 1.1.79
תיקון מס' 3
ס"ח תשל"ט מס' 920 מיום 1.1.79 עמ' 28 (ה"ח 1362)
6. (א) אין לפסוק ריבית לפי חוק זה —
(1) אם קיים הסכם בין בעלי הדין על תשלום ריבית או פיצוי אחר בשל פיגור בתשלום;
(2) אם נקבע בחיקוק תשלום ריבית או סעד אחר כפיצוי על פיגור בתשלום, וכל עוד ניתן להעניק אותו סעד.
(ב) אין לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק זה —
(1) אם קיים בין בעלי הדין הסכם על הצמדה;
(2) אם קיים בין בעלי הדין הסכם על ריבית פיגורים וההסכם נכרת אחרי יום ה' בכסלו תשל"ד (30 בנובמבר 1973);
(3) אם נקבע בחיקוק תשלום של ריבית או של הפרשי הצמדה, אולם הוראות סעיף 58 לפקודת השטרות וסעיף 11(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, אין בהן כדי לגרוע מסמכותה של רשות שיפוטית לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק זה.
מיום 9.2.1984
תיקון מס' 4
ס"ח תשמ"ד מס' 1105 מיום 9.2.1984 עמ' 52 (ה"ח 1549)
החלפת פסקה 6(ב)(3)
הנוסח הקודם:
(3) אם נקבע בחיקוק תשלום של ריבית או של הפרשי הצמדה, אולם הוראות סעיף 58 לפקודת השטרות וסעיף 11(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, אין בהן כדי לגרוע מסמכותה של רשות שיפוטית לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק זה.
תקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה)
5. הריבית הצמודה המיתוספת לפי סעיף 5 לחוק הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק וכשיעורם לפי תקנה 2, תהיה בשיעור שש וחצי נקודות אחוז.
חוק הריבית
3. (א) שר האוצר רשאי, לאחר התייעצות עם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע בצו, דרך כלל או לסוגים של מילוות, את שיעור הריבית המכסימלי שמלווה רשאי לקבל מן הלווה, ואת התנאים לצבירת ריבית בעד תקופות פחותות משלושה חדשים.
(א1) בבוא שר האוצר לקבוע מעת לעת, לפי סעיף קטן (א) את שיעור ריבית הפיגורים המכסימלי לגבי הלוואה לדיור כמשמעותה בחוק הלוואות לדיור, התשנ"ב- 1992, או לגבי הלוואה שנתן תאגיד בנקאי המובטחת במשכנתה על דירת מגורים (בסעיף קטן זה - ההלוואה) יתחשב שר האוצר בריבית הנוהגת בבנקים לגבי יתרות חובה בחשבונות עובר ושב; לענין סעיף קטן זה -
"ריבית פיגורים" - ריבית המשתלמת על סכום כלשהו בקשר עם ההלוואה שלא שולם במועד פירעונו, בעד התקופה שבין המועד שנקבע בתנאי ההלוואה לפירעונו של אותו סכום לבין מועד פירעונו בפועל;
"משכנתה" - לרבות משכון על זכויות לגבי דירת מגורים והתחייבות אחרת לרישום משכנתה כאמור.
(ב) שר האוצר לא ישתמש בסמכותו לפי סעיף קטן (א) לגבי סוג מילוות כל עוד חל עליהם צו של נגיד בנק ישראל לפי סעיף 56 לחוק הבנק; ולא ישתמש נגיד בנק ישראל בסמכותו לפי סעיף 56 האמור לגבי סוג מילוות שחל עליהם צו שר האוצר.
מיום 23.11.1972
תיקון מס' 1
ס"ח תשל"ג מס' 672 מיום 23.11.1972 עמ' 12 (ה"ח 1004)
(א) שר האוצר רשאי, לאחר התייעצות עם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע בצו, דרך כלל או לסוגים של מילוות, את שיעור הריבית המכסימלי שמלווה רשאי לקבל מן הלווה, ואת התנאים והתקופות לצבירת הריבית ואת התנאים לצבירת ריבית בעד תקופות פחותות משלושה חדשים.
מיום 2.6.2002
תיקון מס' 4
ס"ח תשס"ב מס' 1837 מיום 21.3.2002 עמ' 215 (ה"ח 3092)
הוספת סעיף קטן 3(א1)
4. לא ידרוש אדם ולא יקבל ריבית מופרזת.
צו הריבית (קביעת שיעור ריבית מקסימלי)
2. (א) שיעור הריבית המכסימלי למילווה צמוד-ערך הוא שלושה עשר למאה לשנה; אולם למילווה שמקצתו בלבד צמוד-ערך, ונקבע בתנאיו שיעור ריבית הן לחלק המילווה הצמוד והן לחלק המילווה הבלתי צמוד, יחולו הוראות סעיף קטן זה רק לגבי חלק המילווה הצמוד.
(ב) מילווה שלפי תנאיו חייב הלווה, אם יסלק אותו במועדו, לשלם רק חלק מהסכום הנוסף (להלן — החלק הנוסף), יראו כצמוד-ערך אותו חלק בלבד מסכום המילווה שיחסו אל כל סכום המילווה כיחס החלק הנוסף אל סך כל הסכום הנוסף.
(ג) מילווה צמוד-ערך (להלן — המילווה הראשון) שלפי תנאיו גם המלווה מקבל סכום מסויים כמילווה לתקופה מסויימת מאת הלווה (להלן — המילווה השני), יוקטן שיעור הריבית המכסימלי החל על המילווה הראשון לפי צו זה בעד אותה תקופה בחלק יחסי מאותו שיעור כיחס של סכום המילווה השני אל סכום המילווה הראשון.
(ד) מילווה צמוד-ערך שלפי תנאיו על הלווה לשלם ריבית בעד תקופה מסויימת מראש, דין הריבית ששולמה כאמור כדין מילווה שני כאמור בסעיף קטן (ג) שניתן לאותה תקופה.
2א*. (א) שיעור ריבית הפיגורים המקסימלי למילווה צמוד ערך הוא שבעה עשר למאה לשנה.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), שיעור ריבית הפיגורים המכסימלי להלוואה שנתן תאגיד בנקאי, המובטחת במשכנתה על דירת מגורים, הוא השיעור הממוצע של ריבית הפריים בשלושת הבנקים הגדולים, בתוספת 6.5 נקודות אחוז; החשב הכללי במשרד האוצר או מי שהוא מינה לכך יפרסם, מפעם לפעם, את שיעור ריבית הפיגורים המכסימלי כאמור.
(ג) היתה קרן ההלוואה או הריבית שבפיגור צמודה, בתקופת הפיגור, למדד המחירים לצרכן או למדד אחר או לשער מטבע חוץ כלשהו, תנוכה ההצמדה כאמור מתוך ריבית הפריים האמורה.
סעיפים מחוק ההוצאה לפועל
9. (א) האגרות וההוצאות המשוערות לנקיטת הליך ישולמו על-ידי הזוכה לפני נקיטתו, אולם רשאי ראש ההוצאה לפועל להרשות מתן ערובה במקום התשלום, כולו או מקצתו.
(ב) האגרות וההוצאות לנקיטת ההליכים יחולו על החייב, ודינן לענין ההוצאה לפועל כדין החוב הפסוק, זולת אגרות והוצאות של הליכים שלדעת ראש ההוצאה לפועל ביקש הזוכה את נקיטתם שלא בתום לב.
(ג) ההוצאות לענין סעיף זה יהיו כפי שנקבעו בתקנות, ואם לא נקבעו בתקנות, כפי שאישר המוציא לפועל והם ייגבו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א–1961 (להלן — הפרשי הצמדה וריבית) החל מיום הוצאתם עד יום התשלום.
מיום 15.12.1985
תיקון מס' 7
ס"ח תשמ"ו מס' 1165 מיום 15.12.1985 עמ' 62
(ג) ההוצאות לענין סעיף זה יהיו כפי שנקבעו בתקנות, ואם לא נקבעו בתקנות, כפי שאישר המוציא לפועל והם ייגבו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן – הפרשי הצמדה וריבית) החל מיום הוצאתם עד יום התשלום.
69א. מנהל בתי המשפט רשאי לקבוע כללים בדבר הוראות לתשלום חובות פסוקים לרבות הפרשי הצמדה וריבית צמודה, במלואם או בשיעורים, במועדים ובתנאים שיקבע; הכללים יחולו על תשלום כל חוב, למעט חוב שחייב בו תאגיד, אלא אם כן ציווה ראש ההוצאה לפועל אחרת, לענין חוב פלוני, על פי בקשת הזוכה או החייב; הכללים יפורסמו ברשומות.
81א. (א) שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה - שטר) ניתנים לביצוע כמו פסק דין של בית משפט; הסכום הנקוב בשטר ייגבה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית או - לפי בקשתו של הזוכה - בתוספת ריבית בשיעור שנקבע לפי סעיף 4(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961 (להלן בסעיף זה - החוק), הכל החל במועד פרעונו של השטר, ואם לא נקבע בו מועד - החל ביום הצגת השטר לפרעון; בקשתו של הזוכה לפי סעיף קטן זה תוגש יחד עם הבקשה לביצוע השטר, והזוכה לא יהיה רשאי לחזור בו ממנה. בסעיף זה, "הפרשי הצמדה וריבית" – כמשמעותם בחוק.
(ב) המבקש ביצועו של שטר יגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה על כך, והוראות סעיף 7(ב) יחולו עליה כאילו היתה בקשה לביצוע פסק דין.
(ג) החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה, שתהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות, ומשהוגשה ההתנגדות יעכב ראש ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את הענין לבית המשפט; לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963.
(ד) ראש ההוצאה לפועל רשאי, לפי בקשת החייב, ומטעמים מיוחדים שיירשמו, להקטין את תוספת הפרשי ההצמדה והריבית או את תוספת הריבית האמורות בסעיף קטן (א).
(ה) על ריבית לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיף 7 לחוק.
81ב1. (א) בקשה לפי סעיף 6 לביצוע משכנתה על דירת מגורים המשמשת למגורים של יחיד או למימוש משכון על זכויות לגבי דירת מגורים כאמור (בסעיף זה - משכנתה), לא תוגש ללשכת ההוצאה לפועל אלא אם כן חלפו שישה חודשים מהמועד כמפורט להלן:
(1) אם נקבע בהסכם ההלוואה המובטח במשכנתה כי החוב ייפרע בתשלומים - ממועד התשלום הראשון שלא שולם בידי החייב, והתשלום האמור לא שולם עד תום ששת החודשים האמורים; לענין זה תשלום ששולם בתוך ששת החודשים האמורים ייזקף על חשבון התשלום הראשון שלא שולם בידי החייב;
(2) אם לא נקבע בהסכם ההלוואה המובטח במשכנתה כי החוב ייפרע בתשלומים - מהמועד שבו היה על החייב לפרוע את החוב שלהבטחת פירעונו נרשמה המשכנתה, והחוב לא נפרע במלואו עד תום ששת החודשים האמורים.
(ב) על בקשה לביצוע משכנתה כאמור בסעיף קטן (א) יחולו הוראות אלה:
(1) הבקשה תוגש תחילה לביצוע החוב שבפיגור, ויצוין בה מלוא חוב ההלוואה שלהבטחת פירעונה נרשמה המשכנתה;
(2) באזהרה שתישלח לחייב לפי סעיף 7, הוא יוזהר כי אם לא יפרע את החוב שבפיגור כאמור בפסקה 4, יהיה הזוכה זכאי לפרוע את מלוא חוב ההלוואה מהתמורה שתתקבל בעד מכירת דירת המגורים;
(3) החייב רשאי להודיע לראש ההוצאה לפועל, בתוך 20 ימים מיום המצאת האזהרה כאמור בסעיף 7, על רצונו למכור בעצמו את דירת המגורים, לצורך פירעון מלוא חוב ההלוואה; הודיע החייב כאמור, יורה ראש ההוצאה לפועל על עיכוב הליכי ביצוע המשכנתה לתקופה של 90 ימים מיום קבלת ההודעה, ובלבד שהחייב הבטיח את פירעון מלוא חוב ההלוואה מהתמורה שתתקבל בעד המכירה, לפי הוראות ראש ההוצאה לפועל; לא תימכר דירת מגורים לפי פסקה זו אלא לאחר שראש ההוצאה לפועל אישר את המכירה;
(4) (א) בכל עת עד תום 90 ימים מיום מינוי כונס נכסים לדירת המגורים ניתן -
(1) לפרוע את החוב שבפיגור, לרבות סכומים שנוספו בשל אגרות, שכר טרחה, הוצאות, ריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל (להלן - התוספות);
(2) לפרוע מחצית מהחוב שבפיגור ומהתוספות, ובלבד שהובטח להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל כי בתום שישה חודשים מיום התשלום כאמור בפסקת משנה זו, ישולמו יתרת החוב שבפיגור וכן התוספות כפי שהם ביום התשלום בפועל;
(ב) שולמו החוב שבפיגור והתוספות כאמור בפסקת משנה (א), יורה ראש ההוצאה לפועל, מיזמתו או לבקשת החייב, על עיכוב הליכי ביצוע המשכנתה.
(5) לא נפרעו החוב שבפיגור והתוספות כאמור בפסקה (4)(א), זכאי הזוכה לפרוע את מלוא חוב ההלוואה מהתמורה שתתקבל בעד מכירת דירת המגורים.
(ג) על אף הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), ניתן יהיה להגיש בקשה לביצוע מיידי של משכנתה על מלוא חוב ההלוואה, בכל אחד מהמקרים האלה:
(1) ראש ההוצאה לפועל שוכנע על יסוד ראיות שהובאו לפניו, באחד מאלה:
(א) החייב עזב או עומד לעזוב את הארץ לתקופה ממושכת בלי לפרוע את חובו; לענין זה, חזקה שהחייב עזב את הארץ לתקופה ממושכת אם יצא מהארץ לתקופה העולה על שלושה חודשים ולא פרע את התשלומים המגיעים ממנו;
(ב) החייב הונה או בכוונתו להונות את נושיו;
(ג) בבעלות החייב או בבעלות משותפת של החייב ושל בן משפחתו הגר עמו דירה אחרת היכולה לשמש למגורים;
(2) מונה כונס נכסים לדירת המגורים או ניתן צו כינוס של כלל נכסי החייב, בהליך אחר, לפי כל דין;
(3) אם נקבע בהסכם ההלוואה המובטח במשכנתה כי החוב ייפרע בתשלומים - סכום התשלומים שטרם נפרעו בתוספת ריבית הפיגורים עולה על 10% מיתרת מלוא חוב ההלוואה.
(ד) (1) על אף הוראות סעיפים 10 ו-59, שר המשפטים, בהתייעצות עם המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, יקבע הוראות לענין שכרו של עורך דין בהליכים לפי סעיף זה, ולענין שכרו של כונס נכסים שמונה לצורך ביצוע משכנתה כמשמעותה בסעיף זה, את דרכי חישובם ותשלומם, לרבות שיעור השכר מהתמורה שתתקבל בעד מכירת דירת המגורים;
(2) שכר טרחה של כונס נכסים שנקע לפי הוראות פסקה (1) ישולם לכונס הנכסים בלבד, אלא אם כן בין כונס הנכסים לבין הזוכה מתקיימים יחסי עובד ומעביד;
(3) שכר טרחה של עורך דין וכן שכר טרחה והוצאות של כונס נכסים יהיו חלק מן ההוצאות האמורות בסעיף 9.
(ה) בסעיף זה -
"החוב שבפיגור" - כל התשלומים שלא שולמו במועד שנקבע לפירעונם על פי הסכם ההלוואה, למעט חוב הנובע מהעמדת ההלוואה לפירעון מוקדם;
"יחיד" - מי שאינו תאגיד;
"מלוא חוב ההלוואה" - סכום ההלוואה שלהבטחת פירעונה נרשמה המשכנתה לרבות סכומים שנוספו לחוב בשל אגרות, שכר טרחה, הוצאות, וריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל, אם נוספו סכומים אלה.
מיום 21.3.2002
תחילתו של סעיף קטן (ב)(1) ו-(2) מיום 19.5.2002
תחילתו של סעיף קטן (ד) ביום 21.7.2002
תיקון מס' 23
ס"ח תשס"ב מס' 1837 מיום 21.3.2002 עמ' 215
הוספת סעיף 81ב1
תקנות ההוצאה לפועל
13. בקשה לפי סעיף 10א(ב) לחוק תוגש לראש ההוצאה לפועל תוך עשרים ימים מיום שהומצאה האזהרה לחייב.
פקודת פשיטת הרגל
"הפרשי הצמדה וריבית" – הפרשי הצמדה בצירוף ריבית לא צמודה של 3% לשנה;
81. הנאמן רשאי, לפי שיקול דעתו, לקבוע כי על כל החובות שנתבעו בפשיטת רגל יתווספו – החל מיום צו הכינוס ועד לתשלומם בפועל – ריבית או הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית.
מיום 30.4.1983
תיקון מס' 1
ס"ח תשמ"ג מס' 1080 מיום 31.3.1983 עמ' 71 (ה"ח 1507)
החלפת סעיף 81
הנוסח הקודם:
ריבית
81. יתרה שנשארה לאחר תשלום כל החובות תשמש לתשלום ריבית בשיעור הקבוע לענין זה לפי חוק הריבית (שינוי שיעורים), תשל"ג-1972, או הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותו בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, כפי שיקבע הנאמן, החל מיום מתן צו הכינוס, על כל החובות שנתבעו בפשיטת הרגל.
134. (א) הוכר חוב בפשיטת רגל, והוא כולל ריבית או כל תמורה כספית במקום ריבית – הריבית או התמורה ייחשבו, לענין דיבידנד, בשיעור שאינו עולה על השיעור שנקבע לענין סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961.
(ב) על הדיון בתביעת חוב יחולו כללים אלה:
(1) כל חשבון בין החייב לבין הנושה שיושב תוך שלוש השנים שלפני היום שבו ניתן צו הכינוס ניתן לבדיקה ואם נראה שיישוב החשבון וחוב המגיע לפי הטענה מתוך נכסי החייב מהווים בעיקרם עיסקה אחת, בין בצורת חידוש הלוואה או היוון ריבית או בירור מילוות ובין בדרך אחרת, אפשר לפתוח את החשבון ולטפל בכל העסקה כאילו היא אחת;
(2) תשלומים ששילם החייב לנושה לפני צו הכינוס, בין כהטבה ובין בצורה אחרת, וכל סכום שקיבל הנושה לפני צו הכינוס מתוך מימוש ערובה לחובו, יהיו מיועדים, למרות כל הסכם להיפוכו של דבר, לתשלומי קרן וריבית כיחס שבין הקרן לבין הסכום המשתלם כריבית לפי השיעור המוסכם;
(3) היה החוב מובטח, והערובה מומשה אחרי צו הכינוס או ששוויה הוערך ונכלל בתביעה, הסכום שמומש או הוערך יהיה מיועד לתשלום קרן וריבית כיחס שבין הקרן לבין הסכום המשתלם כריבית לפי השיעור המוסכם.
מיום 30.4.1983
תיקון מס' 1
ס"ח תשמ"ג מס' 1080 מיום 31.3.1983 עמ' 73 (ה"ח 1507)
(א) הוכר חוב בפשיטת רגל, והוא כולל ריבית או כל תמורה כספית במקום ריבית – הריבית או התמורה ייחשבו, לענין דיבידנד, בשיעור שאינו עולה על הקבוע לענין זה לפי חוק הריבית (שינוי שיעורים), תשל"ג-1972 השיעור שנקבע לענין סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961.