חומר רקע

ח' בתמוז התשס"ח 11 ביולי 2008 לכבוד יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט פרופ' מנחם בן ששון כנסת ישראל ירושלים עמדת מרכז נגה להצעת חוק הנוער(שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 14) , התשס"ו 2006 הצעת חוק הממשלה מרכז נגה, הקריה האקדמית אונו למען נפגעי עבירה, מתכבד בזאת להעביר לוועדה הנכבדה את עמדתו לעניין הצעת החוק שלעיל (להלן: "הצעת החוק"), כדי לחזור ולהדגיש שוב את עמדתו בנוגע לזכותם של נפגעי העבירה להיות נוכחים בדיונים המתנהלים בבית משפט לנוער בקשר לעבירה שבוצעה בהם. עמדת מרכז נגה היא שאין להפריז בזכויותיהם של ילדים ונוער על חשבון זכויותיהם של ציבורים פגיעים אחרים בחברה, ובמיוחד קרבנות עבירה שהתנהגותם העבריינית, או מעשיהם האלימים של הקטינים הם שגרמו להם פגיעה קשה ונזק. מה גם, שחלק מנפגעי העבירות שמבוצעות בידי קטינים, הם קטינים בעצמם. מרכז נגה בירך על התיקון שהוצע בנוסח המקורי לסעיף 9 לחוק, כך שבלשון הסעיף עצמו ייקבע באופן ברור כי נפגע העבירה, שהקטין חשוד או נאשם בביצועה, הוא אחד מהאנשים שבית המשפט לנוער רשאי להרשות להם להיות נוכח בדיון בעניינו של הקטין המתנהל בדלתיים סגורות. בכך באה לדעתנו לידי ביטוי הדוקטרינה החדשה בדבר זכויותיהם של נפגעי העבירה בכלל, וזכותם להיות נוכחים בדיונים המתנהלים בדלתיים סגורות בפרט, כאמור בסעיף 15 לחוק זכויות נפגעי עבירה התשס"א-2001 . יש להצטער על ההתנגדות להחלת התיקון הזה שהובעה על ידי חלק מהמשתתפים בדיון שהתקיים ביום 20.1.08. שהרי, אין הכוונה כי יוסר החיסיון מעל זהותם של הקטינים ואין כוונה לפגוע בסיכוייהם להשתקם בעתיד. כל דרישתנו היא שתינתן סמכות שבחוק לבית המשפט להרשות את נוכחותו של נפגע העבירה בדיונים המתנהלים בבית המשפט לנוער בעניינו, כדי שיוכל לעקוב מקרוב ובאופן אישי אחר התנהלות המשפט ולהיות מעורב בהליך הפלילי. מאליו מובן שבמקרה כזה יחולו על נפגע העבירה כל האיסורים מכוח חוק החלים על דיונים המתנהלים בדלתיים סגורות. לאור האמור לעיל, אנו פונים אל הוועדה הנכבדה לשקול שנית את התיקון לסעיף 9 לחוק כך שיועבר מסר ערכי של הכרה במעמדו של נפגע העבירה. עולם המשפט הוא עולם דינאמי. מאז חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן: חוק יסוד נפגעי עבירה), השתנה מעמד הקורבן, ובית המשפט הכיר בנפגע העבירה כבעל זכויות מיוחדות בהליך הפלילי, ובלשונה של כבוד השופטת ארבל בבג"ץ 5961/07 פלונית נ' פרקליטות המדינה ואח' (טרם פורסם 11.7.07): "בשנים האחרונות ניכרת מגמה הולכת וגוברת, הן בישראל, הן במדינות העולם, להכרה בזכויותיהם ובמעמדם של נפגעי עבירה במסגרת ההליך הפלילי (ראו: לסלי סבה וטלי גל "זכויות נפגעי עברה בישראל" ספר שמגר ב 157 (2003) (להלן: סבה וגל)). מגמה זו הגיעה לשיאה בישראל בחקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה אשר הציב לעצמו מטרה "לקבוע את זכויותיו של נפגע עבירה ולהגן על כבודו כאדם" (סעיף 1 לחוק), ובאופן עקיף העניק לנפגע העבירה "מקום" במסגרת ההליך הפלילי, הגם שהוא אינו צד לו. החוק מבטא הכרה בכך שלא די בבחינת הנזק שנגרם במעשה העבירה לחברה כולה, אלא יש להתחשב בנזק שנגרם לנפגע הבודד וליתן את הדעת על הקשיים עימם הוא נאלץ להתמודד בעקבות מעשה העבירה (ראו דברים שכתבתי בעבר בעניין זה: עדנה ארבל "המהפכה החוקתית במשפט הפלילי – האיזון שבין זכויות הנאשם, לבין זכויות קרבנותיו" ספר שמגר ב 255, 260-261 (2003)). למעשה, השינוי המהפכני ביותר שמבטא החוק הוא המעבר מהתפיסה הרואה את הנפגע רק כאובייקט הנזקק להגנה לתפיסה הרואה בו גם כאינדיבידואל אוטונומי ובעל זכויות המוקנות לו ככזה (סבה וגל, בעמ' 190). תפיסה זו העומדת בבסיס החוק מחייבת פרשנות של הוראותיו בהתאם לה". כב' השופטת סביונה רוטלוי, שעמדה בראש הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה שבעקבות מסקנותיה נוצר התיקון דנן לחוק הנוער, אמרה בעניין ת"פ (ת"א) 10279/98 מדינת ישראל נ' מזרחי ואח' (15.12.98), כדלקמן: "מטרת השתתפות הקורבן בהליך השיפוטי היא להשיב לו את כבודו ואת כבודם של כל מי שהושפעו מן העבירה או הפשע. כאשר מאמצים ומחשבה כה רבים נעשים על-מנת לשקם את העבריין לצורך השבתו אל הקהילה, אין ספק, שיש ליתן את הדעת גם על הקורבן. רשויות אכיפת החוק פועלות מתוך מסורת של התמקדות בעבריין ובשמירה על זכויותיו. השגת שיתוף הפעולה של קורבן העבירה, החיונית לפעולה יעילה ותקינה של מערכת אכיפת החוק, עשויה להיות מושגת רק מתוך היערכות לראייה מחודשת, המביאה בחשבון את צרכיו ואת מחויבות המערכת לסייע לו". לאור האמור לעיל, פונה החתומה מטה אל חברי הכנסת הנכבדים היושבים בוועדת החוקה, חוק ומשפט לחזור ולשקול את זכויותיו של נפגע העבירה בהתאם לרוח חוק זכויות נפגעי עבירה, ולתת להן משקל, גם כאשר מדובר בהליך פלילי המתנהל כנגד קטין. יתירה מכך, לו דעתנו הייתה נשמעת, לא היה המחוקק הנכבד מסתפק בהענקת סמכות שברשות לבית המשפט להרשות נוכחותו בדיונים של נפגע העבירה, אלא היה קובע כברירת מחדל את זכותו של נפגע העבירה להיות נוכח בדיונים המתנהלים בבית משפט לנוער בעניינו, כאשר סגירת הדלתות בפניו, בהוראת בית המשפט, תהווה את החריג לכלל. זאת ועוד, אנו במרכז נגה מתנגדים להוספת סעיף 5א לחוק שלפיו יוקנו לבית משפט שאינו בית משפט לנוער, הדן בעניינו של בגיר שביצע עבירות בהיותו קטין, חלק מהסמכויות המיוחדות של בית משפט לנוער, כמו למשל הכלל שלפיו ידון בית המשפט לנוער בדלתיים סגורות. אנו סבורים כי החלת כלל זה, בכל מקרה שבו דן בית המשפט בעניינו של בגיר שביצע עבירות בהיותו קטין, היא בלתי מידתית, וראוי להשאיר את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט, כאמור בסעיף 68 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. החלה גורפת של כלל זה על בית המשפט, נוגדת את עיקרון פומביות הדיון, ופוגעת במיוחד בזכויותיהם של נפגעי עבירה. בכבוד רב, ד"ר דנה פוגץ', עו"ד ראש מרכז נגה