חומר רקע
עמדת משטרת ישראל
לעניין שם החוק - אני חוזר ומציין כי לענ"ד שמו של החוק, מתייחס כיום, לאחר התיקון המקיף לחוק, למיעוטו, שכן חלק נכבד ביותר מן החוק לאחר תיקונו ואולי אפילו רוב המלל שבו, איננו קשור לשפיטה, לענישה ולדרכי הטיפול. כאמור, הצעתי היא לקרוא לחוק פשוט "חוק הנוער" ובכך גם לכוון למרכזיותו.
לסעיף ההגדרות - הגדרת "השר" - התיקון בהגדרה נועד רק להתאים את השינוי בשם המשרד, אולם אני סבור שכעת, משהחוק עוסק בחלקו הארי בנושאים שכלל אינם בתחום סמכותו של שר הרווחה ואף המקומות בהם מפורט כי יותקנו תקנות, ברובם, מתייחסים לשרים אחרים (משפטים ובט"פ), הרי שאין מקום להגדרה זו, אלא באותם מקומות שמדובר בתקנות שבאחריות שר הרווחה, הדבר יצוין במפורש, כפי שהדבר נעשה ביחס לשרים האחרים.
לסעיף 9ח(א)(4) - פגיעה בפרטיות - אני סבור שההפניה לחוק הגנת הפרטיות, איננה מספקת, שכן שם מוגדרים 11 חלופות להגדרה "פגיעה בפרטיות" ולמעשה (כמעט) אף אחת מהן לא תתקיים כאן, שכן גם בחלופה הכי קרובה המתייחסת ל"צנעת חייו האישיים של אדם" מדובר ב- "פרסום" והדבר לא יחול.
מוצע הנוסח הבא:"(4) לזיהויו של קטין אחר המוכר להורה או לקרוב האחר או לחשיפת עניין הנוגע לצנעת חייו של קטין אחר."
בכל מקרה של תיקון הנוסח בסע' זה, יש לעשות תיקון מקביל ביחס לחוק הגנת ילדים (בסע' 5ג(א)(4)).
לסעיף 9ט(א) - הודעה לסניגוריה - מעבר להסתייגות שהבעתי בדיון מההרחבה המחייבת להודיע לסניגוריה בכל חקירת חשוד, אבקש להפנות את תשומת הלב להשלכה הבעייתית מאוד של הרחבה זו. משמעות ההרחבה היא שביחס לעשרות אלפי קטינים בשנה (יש למעלה מ- 30 אלף תיקים וברבים מהם יותר מחשוד אחד) הנחקרים כחשודים, אנו נודיע להם ולסניגוריה כמתחייב מן המוצע, אך בפועל, לפי הוראות הסניגוריה הציבורית, רק אלפים בודדים יהיו זכאים לייצוג על ידם, שכן זכות ייצוג קטין חלה רק על עצור או מי שהוגש נגדו כתב אישום ובאלה ממילא גם כיום נמסרת הודעה לסניגוריה, כמתחייב מחוק המעצרים.
כלומר, אנו משלים עשרות אלפי קטינים נחקרים, שפנייתם לסניגוריה תושב ריקם וחמור מכך, יתכן שאנו אף מטעים אותם לחשוב שאין להם צורך לשכור סניגור בכסף אם חשבו לעשות כן.
לפיכך מוצע, כי ככל שתיקון כזה ייוותר על קנו ועל מנת לצקת לו תוכן אמיתי, יתוקן גם חוק הסניגוריה הציבורית כך שזכות הייצוג לקטין תינתן לכל קטין חשוד ולא רק לקטין עצור.
בשולי הערה זו יצוין, כי בכ- 40% מהחשודים הנחקרים, נגנז התיק מייד לאחר החקירה בהליך ט.מ. (לשעבר א.ת.) וגם ביחס לנותרים חלקם ייסגרו מעילות שונות. לא חבל על כל הליכי הסרק במקרים אלה העולים כדי עשרות אלפים בשנה?
בכל מקרה של תיקון הנוסח בסע' זה, יש לעשות תיקון מקביל ביחס לחוק הגנת ילדים (בסע' 5ד(א)).
לסע' 9יא - הוראות השר לבט"פ - ההוראות מתייחסות לסעיפים העוסקים בזכויות שונות של קטינים נחקרים והוריהם. התוספת "לרבות לעניין תיעוד חקירתו של קטין חשוד" איננה רלוונטית ובפרט שהוראות בדבר תיעוד חקירה, בין של קטין ובין של בגיר, מוסדרות בחוק חקירת חשודים.
לפיכך מוצע למחוק משפט זה.
לסע' 11א - חקירה בידי חוקר נוער - אני מבין שלאור מכתבו של השר לבט"פ, בנוסח שהיה מקובל על יו"ר הועדה, סעיף זה אמור להימחק, כפי שסוכם.
לסע' 13ב(ג) - הפרדות במעצר - סע' זה, למעט ההפרדה המתייחסת להפרש הגילאים, נוסף רק בנוסח השני מבין השניין שנשלחו לאחר הדיון האחרון. כפי שהוא מנוסח, הוא חל למעשה רק על תאי המעצר בתחנות ואולי גם בבתי המשפט. מדובר בתאים בודדים שלא יאפשרו הפרדות אלה ונראה לענ"ד לא נכון לקבוע סע' שאמור להתקיים "במידת האפשר", כאשר ידוע מראש שבד"כ אין אפשרות כזו. אם מתייחסים ברצינות לסעיף כזה, זה מחייב בינוי ועלויות גבוהות, המנוגדות למעשה למגמה להוציא את העצורים מרשות המשטר. גם בנוסחים המקוריים בהם היו סעיפים כאלה, הם כוונו לבתי המעצר, שכיום עברו כולם לרשות שב"ס.
האם הכוונה לא הייתה למקומות המעצר שבאחריות שב"ס, שאינם מיוחדים לקטינים, כלומר שאינם "כלא אופק"?!
יצוין כי ככל שמדובר בס"ק (2), הרי שזו בודאי תהיה שאיפה של כל תחנה ולעיתים גם במחיר של שחרור עצור ו"שמיניות באויר" למצוא מקום אחר, אך ביחס לס"ק (1) ו- (3), זה לחלוטין לא ישים.
לסע' 4ד(ג)(2) לחוק הגנת ילדים - חקירת ילד עד בלילה - סמיכות החקירה למועד ביצוע העבירה, קשורה בסע', להפעלת סמכות העיכוב לתחנה והדבר מובן כאשר מדובר בחקירה ע"י המשטרה, אולם כאשר מדובר בחקירה ע"י חוקר ילדים, די בסמיכות האמורה ללא הקישור להפעלת סמכות העיכוב, שכן חוקר הילדים, בד"כ, לא יבצע את החקירה בתחנה וסמכות העיכוב לתחנה לא תופעל בהכרח.
לסע' 4ו, 5ג, 5ה לחוק הגנת ילדים - לעניין חקירת ילד חשוד - מאחר ומדובר בחשודים, הרי שבעל התפקיד הרלוונטי בכל מקום הוא "הקצין המוסמך" ולא "הקצין הממונה על חקירת העבירה".
תיקון כזה נדרש בסע' 4ו בס"ק (א), (ב), (ג)(1), (ג)(2), (ד), בסע' 5ג בס"ק (א), (ג), (ד) ובסע' 5ה כאמור.
לסע' 5ד לחוק הגנת ילדים - ההודעה לסניגור - בכפוך לתיקון שיבוצע במקביל לתיקון בעניין זה בחוק הנוער, הרי שבכל מקרה בו תישאר חובה כזו, היא צריכה להיות מוטלת על מי שמבצע את החקירה ומודיע לקטין על זכויותיו ובמקרה זה - חוקר הילדים. בפועל, באמצעות הנהלים, יתכן שבמרבית המקרים תשלח ההודעה לסניגוריה ע"י המשטרה, בהתאם לנסיבות ביצוע החקירה וכפי שיסוכם בנהלים המשותפים עם חוקרי הילדים, אך לא יהיה זה נכון לענ"ד, להפריד בין מי שעליו מוטלת החובה להודיע על הזכות, למי שצריך לממשה.
לתוספת - חלק א' - פקודת התעבורה - מאחר וחלק זה מתייחס גם לסעיפים העוסקים בעדים וגם לסעיפים העוסקים בחשודים, הרי שלאחר "שהקצין המוסמך" יש לכתוב: "או הקצין הממונה על חקירת העבירה, לפי העניין,".
לתוספת - לעניין רשימת העבירות - מאחר ומדובר ברשימה שיתכן ויהיה צורך לשנותה בהתאם להתפתחות תופעות פשיעה ושינויים במאפייני עבריינות הנוער, מוצע כי יוסף לחוק סעיף לפיו יוכל השר לבט"פ, לשנות את רשימת העבירות שבתוספת באישור ו. חוקה, כך שלא ידרש הליך תיקון חקיקה רגיל בכל מקרה כזה.