חומר רקע
כד בתמוז התשס"ח
27 ביולי 2008
לכבוד
ועדת חוקה חוק ומשפט
כנסת ישראל, ירושלים
הנדון : נייר עמדה לקראת הדיון הדחוף בבעיית העומס בבתי המשפט
1. מרכז נגה למען נפגעי עבירה, הקריה האקדמית אונו, פועל למען נפגעי עבירות מין ואלימות חמורות בפני המוסדות השונים, מייצג ומלווה אותם בהליך הפלילי ובהליכים אזרחיים המתקיימים בעניינם.
2. מרכז נגה מברך על ההחלטה לקיים דיון דחוף בבעיית העומס בבתי המשפט.
3. 'העומס בבתי המשפט' נשמע כאילו מדובר בבעיה מערכתית גרידא, ולא היא. מדובר בפגיעה אנושית שיש לה השלכות קשות על כל המעורבים בהליך המשפטי, לרבות נפגעי העבירה. מאחורי כל משפט שמתארך ונסחב נמצאים בני אדם שחייהם נעצרו מלכת, במקרים רבים, עד לסיום ההליכים. כיום, כשבתיקים החמורים ביותר בבית המשפט המחוזי בתל אביב דנים בסך הכל שני הרכבים, עשרות בני אדם נשארים ללא מענה משפטי שנים רבות.
4. יש לציין שמאחר וברבים מתיקים אלה מדובר בנאשמים שנקבע לגביהם שרמת מסוכנותם גבוהה, הם נתונים למעצר עד תום ההליכים שלא נועד אלא להגן על הנפגע ועל הציבור מפניהם.
אולם, ברור וגלוי כי מעצר זה אינו לתקופה בלתי קצובה, ולאחרונה אנו עדים לתופעה שלפיה, לאחר הארכות חוזרות ונשנות של המעצר כתוצאה מהתמשכות ההליכים, מחליט בית המשפט המחוזי, במצוות בית המשפט העליון לשחרר את הנאשם לחלופות מעצר, בתנאים שאינם מבטיחים כלל לנטרל את מסוכנותו של הנאשם כפי שנקבעה מלכתחילה, או לאיין את החשש מפני שיבוש הליכים והימלטות מהדין.
5. התמשכות ההליכים כשלעצמה, פוגעת כאמור, לא רק בזכויותיו של הנאשם הנתון למעצר ממושך, אלא גם בכבודו של נפגע העבירה הן כאדם והן כקרבן עבירה, שזכותו לקיום הליכים בזמן סביר מעוגנת בחוק זכויות נפגעי עבירה.
6. כדי להדגים את השלכות העומס בבתי המשפט על התמשכות ההליכים, נביא להלן שלוש דוגמאות של תיקים הנמצאים בטיפול מרכז נגה, מתוך אין ספור:
(1) אסתר לוין נרצחה ביום 21 במאי 2007. כתב האישום הוגש בתחילת חדש יוני. ב-1 ביולי 2007 התקיימה הקראה. מאז נדחים הדיונים דחיות חוזרות ונשנות כולל העברתו של התיק לניתוב מחדש, דהיינו, לקביעת הרכב שופטים אחר. בדיון האחרון שהתקיים, בחדש פברואר 2008, נקבעו מועדים לשמיעת ראיות וזאת לאוקטובר- נובמבר 2008. שנה ו- 10 חודשים לאחר הרצח יתחיל המשפט להישמע. לא ניתן לתאר את העובר על משפחת הנרצחת בפרק זמן ממושך זה של חוסר ודאות, עד כדי יצירת תחושה של חוסר אמון ב'מערכת הצדק'.
(2) ר' נאנסה בחדש אוגוסט 2006 והתלוננה במשטרה כמעט מיד. כתב האישום הוגש בתוך פרק זמן סביר, בחדש נובמבר 2006. המשפט החל להתנהל ועדותה של המתלוננת נשמעה לפני כשבועיים. קשה להאמין, אבל המשך שמיעת התיק נקבע לחודש אפריל 2009(!). האם יזכרו באמת השופטים את דקויות עדויותיהם של המתלוננת והעדים האחרים במועדים רחוקים אלה? ואיזה עונש יקבל אנס, אם יורשע, לאחר שחלפו שנים מאז ביצוע המעשה והוא יטען שנפגע מהשיהוי?
(3) ג', אשה מבוגרת מאד, נאנסה בחודש אפריל 2007. כתב האישום הוגש כמעט מיד, בחודש מאי 2007. ותאריכי המשפט? מועדי הוכחות בתיק נקבעו לחדש נובמבר 2008.
7. בתיקים שבהם צריכים הנפגעים גם להעיד, החרדה מהעדות מוסיפה ללחצי השיהוי האחרים, וכשמדובר בתיקים העוסקים בעבירות מין חמורות, גם המחיר הפיזי, ולא רק הנפשי, עשוי להיות כבד.
8. האבסורד הוא שבתי המשפט גוזרים את עונשם של נאשמים, גם בתיקים החמורים ביותר, לקולא - עקב 'עינוי הדין' ממנו הם סבלו כתוצאה מהשיהוי במשפטם, וכך יוצא שקרבן העבירה והחברה כולה, משלמים מחיר כפול ומכופל.
9. המערכת כולה חייבת להתגייס בדחיפות לפתרון הבעיה! אחד הפתרונות הוא מינוי שופטים נוספים, שהוא הפתרון הברור מאליו, אך ניתן לחשוב על פתרונות נוספים כמו רפורמה שלפיה יועברו תיקים מהרכבים לדן יחיד. הדבר נעשה, לא מזמן, בעבירות סחר בבני אדם. מדוע שעבירת הריגה תדון בפני שופט יחיד אבל לעבירת אינוס או מעשה סדום יידרשו שלושה? העברת הדיון בחלק מהעבירות, לפחות, לשופטים יחידים תפנה רבים מהשופטים הקיימים.
ניתן לחשוב על פתרונות מערכתיים ומנהליים נוספים, ובלבד שהמצב הנוכחי לא ימשך.
בכבוד רב,
ד"ר דנה פוגץ' עו"ד
ראש מרכז נגה