חומר רקע

משרד המשפטים הסניגוריה הציבורית הארצית ‏ב' אב תשס"ח‏ 03 אוגוסט 2008 לכבוד גב' אפרת רוזן עוזרת ליועצת המשפטית ועדת חוקה, חוק ומשפט הכנסת שלום רב, הנדון: תקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת)(מאגר נתוני זיהוי (תקשורת)), התשס"ח-2008 לקראת הדיון הקבוע ליום 13.8.08 בעניין התקנות שבנדון, להלן אבקש להביא בפני הועדה את התייחסותה של הסניגוריה הציבורית: תקנה 2 כזכור, עורר החוק ביקורת ציבורית רבה בכל הנוגע לפגיעה בזכות הפרטיות הגלומה בו, ודומה כי גם מטעם זה ראוי כי הפעלתו של החוק ויישומו על ידי רשויות החקירה, תיעשה בדרך שתבטיח בקרה הדוקה ושמירה מירבית על הנתונים שיושגו מכוחו של החוק. לפיכך, נראה שיש לברך על האבחנה המוצעת בתקנה 2 בין נתוני זיהוי של מנוי, לבין נתוני זיהוי אחרים של ציוד התקשורת ורכיביו. אבחנה זו באה לידי ביטוי בהמשך התקנות הן ביחס לאופן השמירה הנפרד של שני סוגי המידע, והן ביחס למורשי הגישה השונים לכל סוג של מידע. יחד עם זאת, לנוכח העובדה שבסעיף 6(א)(1) לחוק אין אבחנה שכזו, נראה כי יש מקום לחדד את האבחנה בתקנות, באופן שתקנה 2(ב) תנוסח כך שיהיה בה פירוט של הדברים, כך שיצוין בה במפורש מה יכלל ב"רשימת המנויים המלאה" ומה יכלל ב"רשימת המנויים הבסיסית". זאת, על מנת למנוע צורך בפרשנות ע"י בתי המשפט ובעיקר, כדי למנוע אי הבנות בקרב השוטרים או החוקרים האמורים ליישם את החוק. תקנה 3 תקנה זו נראית, על פניה, כללית מעט. סעיף 7(ב) לחוק קובע: (ב) מאגר נתוני זיהוי (תקשורת) יישמר בדרך שתבטיח הגנה עליו ותמנע שימוש בלתי מורשה בו, לרבות עיון, העברה, העתקה או שינוי המידע בלא רשות כדין, ותמנע שימוש בו בניגוד להוראות חוק זה; פעולות המבוצעות במאגר נתוני זיהוי (תקשורת) יתועדו באופן שיאפשר פיקוח ובקרה. סעיף 7(ד) הסמיך את השר לבטחון פנים לקבוע את הדרך המפורטת שבה יתבצע הדבר. למעשה, תקנה 3 (א) חוזרת על העיקרון שהותווה בסעיף 7(ב) לחוק, ואינה מוסיפה עליו את הפירוט הנדרש לשם הגשמת תכליתו. כך, למשל, אין התייחסות לצעדים שיש לנקוט כדי למנוע גישה בלתי מורשית מן המשטרה ומחוצה לה. הדבר בולט במיוחד על רקע תקנה 8(א), לפיה זכות הגישה למאגר הינה רחבה ביותר וכוללת את השוטרים השייכים למערך החקירות והמודיעין, השוטרים המשתייכים למוקדים ואת השוטרים השייכים למערך התנועה – והמדובר, כך נראה, במאות שוטרים, אם לא למעלה מכך. תקנה 5 על רקע הצורך, כאמור, להבטיח בקרה הדוקה ופיקוח נאות אחר אופן השימוש במאגר הנתונים, ניתנה הסמכות להקים את המאגר בידי ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה. מובן, כי לא ניתן להטיל על ראש האגף גם את ניהולו השוטף של המאגר, אולם לכל הפחות יש להבטיח כי יהיה זה קצין בכיר שיוסמך לכך לפי תקנה 5(א), ולא כל קצין. כך, יישמר גם המסר בדבר החשיבות היתרה שמיוחסת למידע ולשמירתו. באשר לתקנה 5(ב) – אנו סבורים כי אין די בקביעה כי פעולות הפיקוח והבקרה תתבצענה "מזמן לזמן", ויש לתחום מועדים מינימליים ברורים לפעולות הפיקוח והבקרה, כך שתתבצענה, כל הפחות, אחת לשנה. עוד נציין, כי לא ברורה בהקשר זה ההפניה לנהלי המשטרה שייקבעו בהמשך, שהרי על פי סעיף 7(ד) לחוק, התקנות עצמן אמורות לכלול את אופן הבקרה. ראוי להדגיש, כי לעניין פרק הזמן לביצוע פעולות הפיקוח והבקרה נודעת חשיבות גם לנוכח תקנה 6(ב) הקובעת כי הנתונים יישמרו לתקופה מוגבלת, כך שביצוע פעולות פיקוח בפערי זמן ניכרים, עלולה להביא לאובדן יכולת לזהות חריגות מהוראות החוק, ולמנוע חקירה או בירור ראויים של מצבים כאלו. תקנה 6 תקנה 6(ב) קובעת כי נתונים המתעדים את הפעילות שבוצעה במאגר יישמרו למשך שלוש שנים. כידוע, סעיף 11(ב) לחוק, קובע כי הפרה של הוראות סעיף 7(ה) לחוק הינה עבירה שדינה שלוש שנות מאסר – קרי, עבירה מסוג עוון. מובן, כי התיעוד הקיים אודות הפעילות שמתבצעת במאגר עשוי להיות ראיה חשובה לשם חקירת מעשים שכאלה, ועל כן נראה שיש מקום להתאים את תקופת שמירת הנתונים המתועדים מכח תקנה 6, לתקופת ההתיישנות הקיימת לגבי עבירות עוון (חמש שנים), כדי לא לסכל אפשרות של בדיקה או חקירה עתידיים ביחס להפרת הוראת החוק. בברכה, גיל שפירא, עו"ד סגן בכיר לסניגורית הציבורית הארצית