חומר רקע
16.8.08
לכבוד
חבר כנסת
יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט
פרופ' מנחם בן ששון
מכובדי,
כאשר קיבלתי את הזמנת הוועדה להופיע בפניה, התלבטתי קשות אם למצוא סיבה סבירה אשר תסביר את אי הופעתי, מאחר והופעותיי הספוראדיות בפני וועדות הכנסת ומשרדי הממשלה השאירו בי חוויות טראומתיות למדי בהיותי אופוזיציונר לרוח החברתית , האידיאולוגית, (Zeitgeist) . בסוף החלטתי שלמרות הניסיון המר אני מרגיש חובה להשמיע את דבריי שאינם לרוחם של אותם גורמים ואישים אשר גרמו לחקיקת חוק הגורם עיוותים לא מעטים. חלק מדבריי נאמרו בישיבת הוועדה. לאחר ששמעתי את הערותיך שיש מקום למתן אפשרות להשמיע קולות שלא מהקונצנזוס, הנני מרשה לעצמי לפנות אליך ולהביא בפניך את השקפותיי בצורה מפורטת.
ברצוני להדגיש שבהיותי איש מקצוע בתחום הטיפול, ובעיקר בעבר כשהייתי אחראי על שירותים בעלי עוצמה וכוח לגבי הפרט, עלי להפריד בין השקפותיי האישיות ועמדותיי המקצועיות. על איש מקצוע לשאוף להימנע מדעות קדומות והשפעות זרות לעניין. חבר הכנסת מיכאל איתן, אמר בכנות, שעבודת הוועדה שהתנהלה בהנהגתו, עבדה תחת לחץ חברתי כשהוכן החוק . לחץ חברתי על כל צורותיו, קיים גם היום.
נאמר על ידי בעת הדיון בוועדה, שלדעתי נוצר חוסר שיווי משקל בין אינטרס הציבור ואינטרס הפרט, להלן מספר דוגמאות:
1. בתהליך המשפטי קיים אי שוויון כאשר העד המומחה (ההגון) מתחום הפסיכיאטריה, מתקשה להצביע על פסיכופתולוגיה של קורבן במיוחד זה בעל אישיות גבולית, עדות שעשויה לקעקע את אמינות העדות של המתלוננת , זוכה לעתים להערות מעליבות מגורמים שונים. המצב הגיע לידי
כך שפסיכיאטרים משפטיים מהשורה הראשונה, נמנעים מלתת חוות דעת
בנושא עברות מין ועל ידי כך נוצר מצב שלנאשם אין אפשרות להביא חוות
דעת נגדית לחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי.
2. הגישה השלטת היום היא שחוות דעת הניתנת בנושא עברות מין מטעם הסנגוריה, היא פחותת ערך מחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי. גישה זו נתמכת בטענה שחוות דעת פרטיות מוסטות על ידי אינטרסים כלכליים. חלוקה דיכוטומית זו, אינה הולמת את המציאות. ישנם פסיכיאטרים משפטיים הגונים אשר אינם מונעים על ידי בצע כסף אלא מעוניינים למלא תפקידם ללא שיפוט ערכי לגבי הלקוח, כפי שהדבר נהוג אצל עורכי הדין.
3. החוק יצר מכניזם הכולל בין היתר הערכת מסוכנות. אתייחס כאן לשימוש במונח "מסוכנות". הספרות האנגלוסכסית זנחה מזמן ביטוי זה ומשתמשת במונחים "גורמי סיכון" ו"גורמי תמיכה". למרות השינוי בתפיסה, אנו ממשיכים להשתמש במונחים המיושנים. לאחר שבדקתי את הספרות הגעתי למסקנה שאנשי המקצוע בעולם אמנם משתמשים בכלים אקטואריים, אך אלה פותחו בצפון אמריקה, מותאמים לאוכלוסייה מסוימת אף מבלי שנבדקו מהימנותם ותקפותם של הכלים. לפיכך, העברת הכלים לשימוש בארץ, לתרבות שונה, אינה מבטיחה בדיקה נאמנה. על פי הספרות רמת הטעויות בארה"ב עומדת על לפחות 30%. רמת טעות זו אינה עונה לתפיסה המשפטית בתחום הפלילי לפיכך יש להגיע להוכחת העבירה מעבר לכל ספק. ישנם גורמים המתייחסים לבדיקות האקטואריות כתורה מסיני בו בזמן שבדיקה קלינית על ידי קלינאי מנוסה, נותנת רמת טעות נמוכה יותר, וזאת על פי ניסיוני הארוך בתחום.
4. כפי שנאמר בעת ישיבת הועדה, לא נחקרו תוצאות הערכת מסוכנות שנעשו עד היום. יש לי חשש שגורמים הנוגעים בדבר אינם מעוניינים במעקב שכזה. הטסטים הללו קיבלו הילה של אובייקטיביות , ללא סיבה. יש צורך לבצע, למרות התנגדות גורמים אלה, מחקרי מעקב על מנת לבחון אם יש מקום להמשיך את תהליכי הניבוי בצורתם הנוכחית. בנוסף, יש לבנות כלים
חדשים שישלבו שאלונים אקטואריים ישראלים עם הניסיון הקליני המצטבר.
5. בפני הועדה נאמר בשפה "עדינה" שקיים מונופול של עובדי מדינה המשמשים כמעריכי מסוכנות ואשר התחייבו על פי דרישת משרד המשפטים שלא לתת חוות דעת לגורמי הסנגוריה. אי לכך נמנע מאנשים הזקוקים לחוות דעת נגדית מלהגיש אותה.
בדיון נרמז שמעמד מעריכי המסוכנות דומה לזה של קציני המבחן. איני
יכול להסכים לגישה זו מאחר וקציני המבחן הם מנוסים בתחום הקליניקה
ונתמכים על בדיקות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות מקובלות ולא משתמשים
בשיטות שרמת הטעות אצלם היא בסביבות 30%. אני משווה את מעריך
המסוכנות (מינוח שיש לשנותו בהתאם לתפיסה המודרנית) לכל עד מומחה
אחר. שרות זה חייב להינתן הן לשלטונות אכיפת החוק והן לסנגוריה או
לחילופין שהמינוי יעשה מטעם בית המשפט.
6. שמחנו לשמוע שהוקמה מרפאה להערכת מסוכנות מחוץ למסגרת מב"ן, אך חושבני שיש להפריד בין המורשים לבצע הערכות, העובדים במב"ן מאלה המועסקים במרפאה מחוץ למסגרת שב"ס. הפרדה זו תמנע קיום ניגוד אינטרסים.
7. התרשמותי ששני גורמים, אלה השומרים על אינטרס הציבור ואלה הרואים עצמם סוכני הפרט שבצע עברה, לא יוכלו להגיע לגישה מוסכמת ומאוזנת לאור המעטפת האמוציונאלית של הדברים, והחקיקה צריכה לדאוג ליצירת האיזון המתאים.
אני מקווה שתינתן לי עוד ההזדמנות להשמיע את דעותיי שאינן בקונצנזוס של הממסד.
בכבוד רב
פטר סילפן M.D
פרופ' חבר בקרימינולוגיה קלינית
מומחה לפסיכיאטריה