חומר רקע
המרכז לפלורליזם יהודי
התנועה ליהדות מתקדמת (רפורמית) בישראל
לשוויון ערך האדם, צדק חברתי וסובלנות דתית
עקרונות יסוד חוקתיים למדינת ישראל
הצעת המרכז לפלורליזם יהודי
אייר תשס"ח מאי 2008
הקדמה
בשנים האחרונות שב והתעורר השיח הציבורי והפרלמנטארי בנושא כינונה של חוקה למדינת ישראל. פעולתה של ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת בתחום זה ופעולתם של גופי מחקר ומדיניות עצמאיים קידמו שיח זה למרכז הבמה הציבורית והפוליטית בישראל.
במצב העניינים הנוכחי, ארוכה הדרך לכינונה של חוקה, ודומה כי החברה הישראלית עושה אך את צעדיה הראשונים בתחום זה. יחד עם זאת, כבר עתה ניתן להצביע על מגמות מדאיגות שבמסגרתן לא ניתן, במסגרת השיח החוקתי, ביטוי ראוי ומספק לאופייה המגוון של החברה הישראלית, ולקהילות ולמגזרים שונים החיים בקרבה. מגמות אלו מחייבות השמעת קול ישראלי, אשר בצד מחויבותו לתפיסות היסוד הציוניות מבקש לעגן את אופייה הליברלי והפלורליסטי של מדינת ישראל, ולהתמודד באומץ עם אתגרי הזהות של מדינת ישראל כמדינה בה חיים בני קהילות דתיות וקבוצות אתניות-לאומיות שונות.
מזה חודשים ארוכים פועל המרכז לפלורליזם יהודי על מנת להשמיע קול יהודי ליברלי בנושא החוקה העתידית. השפעתו של קול חשוב זה על השיח הציבורי תלוי, בראש ובראשונה, ביכולת לגבש תפיסת עולם כוללת ומקיפה ולתרגמה למסמך חוקתי אשר יעמוד בצד ההצעות האחרות הניצבות בבסיס השיח החוקתי הישראלי.
במסמך זה מובאת הצעת המרכז לפלורליזם יהודי לעקרונות היסוד החוקתיים, אשר ראוי ויכללו בפרקה הראשון של החוקה הישראלית העתידית. עקרונות אלו אמורים להניח את התשתית הערכית והזהותית לחוקה, ובאמצעותה לחברה הישראלית. בצדן אמורה החוקה לכלול שער הנוגע לזכויות האדם והאזרח ושער נוסף הנוגע לסדרי הממשל במדינת ישראל, סמכויות הרשויות ומעמדה המשפטי של החוקה. בשלב זה, מתמקדת הצעת המרכז בעקרונות היסוד החוקתיים, המקפלים בתוכם את מושכלות היסוד של קיומה הריבוני של מדינת ישראל. כאמור, מעבר למעמדם המשפטי, עקרונות אלו אמורים לשמש אבני הבניין של הזהות הישראלית המשותפת ולשמש תשתית חינוכית וערכית לשיח האזרחי במדינת ישראל.
מעצם טבעו המסמך החוקתי הוא בבחינת "מעט המחזיק את המרובה". אשר על כן מן הראוי לעמוד, טרם הצגת סעיפי ההצעה, על שני מאפיינים מרכזיים של הצעת המרכז לפלורליזם:
א. הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ומדינת כל אזרחיה ובמקביל כמדינה דמוקרטית.
לשיטת המרכז הקביעה המופיעה בסעיף הראשון של שער עקרונות היסוד, כי מדינת ישראל היא "מדינה יהודית, באשר בה מממש העם היהודי את זכותו להגדרה עצמית, ומדינת כל אזרחיה", מהווה ביטוי מיטבי לתפיסות היסוד הציוניות וההחלטות הבינ"ל על הקמת המדינה. הגדרה זו משקפת ומעגנת את המכנה המשותף לפרשנויות השונות ל"יהדותה" של המדינה, ויוצקת תוכן ברור לקשריה של המדינה עם קהילות העם היהודי ותפוצותיו.
במקביל, מעניקה הגדרה זו ביטוי חוקתי לצורך לאפשר לכלל האזרחים לחוש תחושת שייכות למדינה, ולהעניק ביטוי הולם למושכלת היסוד הדמוקרטית על-פיה כלל האזרחים הם בעלי הבית במדינתם. צורך זה, לשיטת המרכז, אינו יכול להתממש אך ורק באמצעות הבטחת יחס הוגן ושוויוני מצד המדינה כלפי אזרחי קהילות המיעוט, אלא תלוי ביכולתה להעניק לכל אזרח תחושת שותפות במרחב הציבורי, והרגשה כי זהותו האישית והקהילתית מוכלת בחיי הכלל.
הגדרה יסודית זו לאופייה של מדינת ישראל באה להחליף את הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית", שלידתו אך בראשית שנות ה-90, במסגרת חוקי היסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. לשיטת המרכז לפלורליזם יהודי טמונים בביטוי זה שני קשיים מרכזיים. ראשית, מעת כינונו, נתפס ביטוי זה כמעמיד זה לעומת זה, במעין עימות, את אופייה היהודי של המדינה ואת אופייה הדמוקרטי. שנית, ביטוי זה שולל את האפשרות להכיל יחד את הרעיון כי מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי, בה הוא מממש את זכותו להגדרה עצמית, יחד עם השאיפה לאפשר לכל אזרח, יהודי כערבי, לחוש תחושת שייכות למדינה ושותפות אמיתית בחיי הציבור.
ב. אימוץ גישה מרחיבה כלפי מרכיבי הגדרתה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי ומדינת כל אזרחיה
מתוך ההכרה כי עקרונות היסוד החוקתיים מהווים אבני בניין לשיח הזהותי של החברה הישראלית, יש להבטיח כי עקרונות אלו יעניקו ביטוי למגוון הזהויות הישראליות ולכלל מגזריה וקהילותיה של החברה הישראלית, וזאת בצד חיזוקו של המכנה המשותף לכלל אזרחי המדינה ותושביה. על מנת לעשות כן, מן הראוי לאמץ גישה מרחיבה כלפי ניסוח עקרונות היסוד הזהותיים, למרות היתרונות השונים הגלומים באימוץ שפה חוקתית "רזה". גישה מרחיבה זו מתחיבת מן השאיפה לאפשר לכלל מגזרי החברה את התחושה כי החוקה נותנת ביטוי לצרכיהם הזהותיים והמשפטיים. בנוסף, הצורך באימוצה של גישה מרחיבה מתחדד במיוחד לנוכח מאפייניו של השיח החוקתי הישראלי, המתפתח באופן הדרגתי ומתוך ניסיון לייצר הסכמה ציבורית רחבה, ולא מתוך שינוי חד בנסיבות קיומה של המדינה.
תובנה זו באה לידי ביטוי בהתייחסות המפורשת לקשרי המדינה עם בני העם היהודי וקהילותיו ולאחריותה הייחודית כלפי תרבותו, מורשתו ושפתו ועל ידי עיגונם של עקרון השבות ואופיים היהודי של סמלי המדינה. מעל לכל באה תובנה זו לידי ביטוי בשילובה של הכרזת העצמאות במבוא לחוקה. פירוט זה מקטין את החשש הצפוי של קבוצת הרוב היהודי מהגדרת המדינה גם כמדינתם של כלל האזרחים. באופן דומה, נפרט המושג של "מדינת כל אזרחיה" להכרה בזכויות הקבוצתיות של אזרחי ישראל הערבים והדרוזים, להכרה במעמדה הרשמי של השפה הערבית, לשילובם של סמלי מדינה אזרחיים בצד הסמלים היהודיים-ציוניים, ולהכרה בחובת המדינה לפעול לטיפוח מגוון המורשות התרבותיות, הדתיות והלשוניות של תושביה. פירוט זה אמור לאפשר לאזרחי ישראל הלא יהודים תחושת הכלה ושותפות, למרות הגדרת המדינה כמדינה יהודית, בה מממש העם היהודי את זכותו להגדרה עצמית.
אימוצן של שתי הגישות המרחיבות מבטא את עמדת המרכז לפלורליזם יהודי, כי לנוכח המתחים הרבים המשסעים את החברה הישראלית חייב המאמץ לכינון חוקה להתמקד בסיכוי להפחתת מתחים אלו ולתרום, הלכה למעשה, למימושו של סיכוי זה.
בהמשך להצעתו לפרק "עקרונות היסוד" החוקתיים, צפוי צוות המרכז לפלורליזם יהודי לפרסם הצעות נוספות הנוגעות למגילת זכויות האדם והאזרח ומנגנוני הביקורת החוקתית.
הצעת המרכז לפלורליזם יהודי לפרקי המבוא ועקרונות היסוד בחוקת מדינת ישראל
מבוא
הוראותיה של חוקה זו תכובדנה ברוח עקרונות ההכרזה על הקמת מדינת ישראל מיום ה' באייר תש"ח ותפורשנה בהתאם לעקרונות היסוד המופיעים בשערה הראשון.
וזו לשון ההכרזה על הקמת מדינת ישראל:
בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.
מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית.
בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.
זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.
השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים.
שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ-ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם.
במלחמת העולם השניה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא-חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות.
ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.
זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.
מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה.
אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבנין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים.
אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.
אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו.
אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948.
שער א': עקרונות יסוד
1. יסודות1
א) שם המדינה הוא "ישראל".
ב) מדינת ישראל היא מדינה יהודית, באשר בה מממש העם היהודי את זכותו להגדרה עצמית, ומדינת כל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע, מוצא, שפה ומין.
ג) מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, אשר משטרה מושתת על ההכרה בכבוד האדם, על עקרון השוויון בפני החוק, ועל כיבוד חירויות האדם והאזרח.
2. ריבונות2
א) ציבור האזרחים במדינת ישראל הוא הריבון. מקורן של כל סמכויות השלטון ברצון האזרחים, הבא לידי ביטוי בחוקה ובבחירות חופשיות.
ב) פעולתן של רשויות השלטון, ובכללה חלוקתם של משאבי הציבור, תכוון לקידום טובתם של כלל אזרחי המדינה ותושביה.
3. מדינת ישראל, העם היהודי ומורשתו3
א) מדינת ישראל תפעל להבטחת עתידו של העם היהודי ולטיפוח מורשתו, תרבותו, שפתו העברית וקשריו ההיסטוריים עם הארץ.
ב) מדינת ישראל תשקוד על טיפוח קשריה עם קהילות העם היהודי ותעודד קיבוץ גלויות.
ג) מדינת ישראל תפעל להבטחת שלומם של בני העם היהודי וביטחונם.
4. מדינת ישראל ומורשות הארץ4
מדינת ישראל תפעל לשימור מורשותיה ההיסטוריות של הארץ ולטיפוחן של המורשות התרבותיות, הדתיות והלשוניות המגוונות של אזרחיה ותושביה.
5. קהילות מיעוט אתניות-לאומיות5
א) מדינת ישראל תכיר במאפייניהם האתניים-לאומיים, התרבותיים, הדתיים, החברתיים והלשוניים הייחודיים של ציבור האזרחים והתושבים הערבים בישראל ושל ציבור האזרחים והתושבים הדרוזים בישראל ובקשריהם ההיסטוריים עם הארץ.
ב) מדינת ישראל תבטיח את זכותם של בני קהילות המיעוט האתניות-לאומיות לפעול במשותף למען טיפוח תרבותם, מורשתם ושפתם ולמען הנחלתן לבני הדורות הבאים, ותיצור את התנאים למימושה של זכות זו.
ג) מדינת ישראל תפעל לקידום שוויון הזדמנויות לבני קהילות המיעוט האתניות-לאומיות ולייצוגם ההולם במוסדות השלטון.
6. שבות6
א) לאלו תינתן הזכות לעלות לישראל ולשבת בה:
1) בן לאב או לאם יהודיים ובלבד שלא המיר דתו מרצון.
2) מי שנתגייר בקהילה יהודית מוכרת והוא אינו בן דת אחרת.
3) מי שמוכר כיהודי על ידי קהילה יהודית מוכרת בישראל או בתפוצות, מקיים זיקה משמעותית, מתמשכת ומוכחת לעם היהודי והוא אינו בן דת אחרת.
4) מי שנרדף בשל מוצאו היהודי או בשל זיקתו לעם היהודי.
ב) פרטי הזכות לשבות יקבעו בחוק.
7. אזרחות7
א) לאלו תוקנה האזרחות הישראלית:
(1) למי שנולד לאב או לאם שהם אזרחי ישראל ותושבי המדינה בעת לידתו, לבן זוגו ולילדיו.
(2) למי שעלה מכוח שבות, לבן זוגו ולילדיו הקטינים.
ב) פרטי הקנייתה של האזרחות הישראלית מכוח סעיף א יקבעו בחוק.
ג) הוראות בדבר הענקת האזרחות הישראלית מכוח קשרי משפחה עם אזרח ישראלי ומכוח טעמים הומאניטאריים ואחרים תקבענה בחוק.
ד) לא תבוטל אזרחות ישראלית אלא מחמת העילות המפורטות בחוק ובאמצעות החלטתו של בית משפט מוסמך, ובלבד שלא יהא אדם משולל אזרחות של מדינה כלשהי כתוצאה מן הביטול.
8. דתות8
א) מדינת ישראל תבטיח את מעמדן, עצמאותן, וחופש פעולתן של הקהילות הדתיות הפועלות בה.
ב) מדינת ישראל תמנע מהענקת מעמד שלטוני למוסדותיהן של קהילות דתיות או למוסדות בעלי אופי דתי, אך לא יהיה בכך כדי למנוע את הסדרת מעמדם באמצעות חוק או את תמיכתה של המדינה בפעולתם.
ג) מדינת ישראל תבטיח את חופש הגישה של בני כל הדתות אל המקומות הקדושים לדתם ואת חופש הפולחן בהם ותמנע את חילול כבודם.
9. שפות9
א) עברית וערבית תשמשנה כשפות רשמיות במדינת בישראל. הסדרת השימוש בשפות אלו תעשה בחוק.
ב) במדינת ישראל יוכר חופש שפה מלא, הכולל את הזכות להשתמש בשפה, לטפחה, ללמדה ולהנחילה לבני הדורות הבאים.
10. פיתוח הארץ ורווחת כל תושביה10
א) מדינת ישראל תפעל לפיתוח הארץ וכלכלתה לטובת כל אזרחיה ותושביה.
ב) מדינת ישראל תפעל לקידום רווחתם ואיכות חייהם של אזרחיה ותושביה, תערוב לקיומם בכבוד באמצעות מנגנוני בטחון סוציאלי ותקדם שוויון הזדמנויות חברתי וכלכלי.
ג) מדינת ישראל תפעל לשמירה על משאבי הטבע וערכי הנוף, להבטחת זמינותם לבני הדורות הבאים ולמניעת הפגיעה בהם, תוך איזון עם צרכי החברה והכלכלה.
ד) מדינת ישראל תפעל לקידום שוויון הזדמנויות מגדרי ולהבטחת ייצוג הולם לבני ובנות שני המינים במוסדות השלטון.
11. סמלי המדינה11
א) דגל המדינה - צבעו לבן, שני פסי תכלת סמוך לשוליו העליון והתחתון, ומגן דוד תכול במרכזו.
ב) סמל המדינה הוא מנורת שבעת הקנים, עלי זית בצדיה והמילה ישראל בכיתוב עברי וערבי למרגלותיה.
ג) המנון המדינה הוא ה"תקווה".
ד) למחוקק הסמכות לקבוע סמלי מדינה נוספים, לרבות המנון נוסף או מילים נוספת להמנון "התקווה".
ה) דגל המדינה יונף מעל מוסדות השלטון.
ו) אחד מאלו יוצגו במוסדות השלטון: סמל המדינה, מגילת העצמאות, מילות ההמנון.
ז) פרטי השימוש בדגל המדינה, בסמלה ובהמנונה ושמירת כבודם יקבעו בחוק.
12. הבירה12
א) בירת ישראל היא ירושלים.
ב) ירושלים היא מקום מושבם של נשיא המדינה, הכנסת, ממשלת ישראל ובית המשפט העליון.
13. חגה הלאומי של מדינת ישראל ויום כינון החוקה13
א) חגה הלאומי של מדינת ישראל יצוין ביום ה' באייר, יום הכרזת העצמאות. פרטי ציונו של היום, לרבות הקדמתו ודחייתו מפאת יום השבת, יקבעו בחוק.
ב) יום כינונה של חוקה זו, ..., יצוין במוסדות השלטון ובמוסדות החינוך. פרטי ציונו של היום יקבעו בחוק.
סיכום
הצעת המרכז לפלורליזם יהודי לפרקי המבוא ועקרונות היסוד בחוקת מדינת ישראל נועדה להשמיע קול ציוני, ליברלי ופלורליסטי במסגרת השיח החוקתי המתקיים בישראל בשנים האחרונות. הגם כי רבים הסיכויים ששיח זה לא יוביל לאימוצו של מסמך חוקתי בשנים הקרובות, יש להכיר בעובדת היותו זירה משמעותית לליבון סוגיות זהות מרכזיות בחברה הישראלית. אשר על כן, יש הכרח בהשמעתו של קול הדוגל בשילובו של הרעיון הציוני עם המחויבות לכינונה של חברה רב תרבותית ופלורליסטית. הצעתו של המרכז לפלורליזם יהודי נועדה לסייע בהשמעתו של קול זה ובאיתורם של שותפים למהלך.