חומר רקע
אלימות נגד רופאים – מכת מדינה!
עמדת ההסתדרות הרפואית בישראל לקראת הדיון בוועדת החוקה בנושא הצעת חוק העונשין (תיקון - החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשס"ז-2007 – הכנה לקריאה ראשונה, של חה"כ חיים אורון (פ/3373/17) ויואל חסון (פ/2943/17) ביום ג' ה-28/10/08 בשעה 10:30
אנשי צוות רפואי בישראל חשופים באופן קבוע לתקיפות פיזיות, לאיומים ולקללות מצד מטופלים ובני משפחותיהם
מתחילת השנה הותקפו כ-1,500 רופאים, אחיות ואנשי צוות רפואי ע"י מטופלים
היקף התופעה
דו"ח מחקר של המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות, שעסק בנושא האלימות נגד צוותים רפואיים בחדרי מיון בארץ העלה מספר ממצאים מדאיגים: על פי הדו"ח, אותו ערך פרופ' שמחה לנדאו מהמכון לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, הרוב הגדול (75%) מכלל צוותי חדרי המיון בבתי החולים בישראל חוו אלימות בשנה שקדמה למחקר (2003-2004), כאשר לרוב (87%) מדובר באלימות שכוונה ישירות כלפיהם. אמנם רוב האלימות הנה מילולית, אך שיעורים גבוהים יחסית מכלל המקרים היו חמורים יותר: בקרוב לשליש מהמקרים (29 אחוזים) מדובר באיומים מילוליים, וב-16% מדובר באלימות פיזית1. חשוב לציין כי לא פעם האלימות המילולית יכולה להיות לא פחות חמורה מאלימות פיזית.
יחד עם זאת אלימות נגד אנשי סגל רפואי בכלל ורופאים בפרט לא מתרחשת רק בחדרי המיון - אלימות נגד רופאים היא חלק מהאלימות הכללית הפושה בחברה הישראלית בשנים האחרונות אך מפלס החרדה והלחץ הגבוה במילא בנסיבות אלה כשהוא חובר לתרבות אלימה, עלול ליצור סיר לחץ המאיים להתפרץ ביתר שאת על הסגל הרפואי. התוצאה: אין כמעט יום שלא מתרחש מקרה אלימות כנגד רופאים; מספר מחקרים בחו"ל הצביעו על כך כי עובדי מערכת הבריאות פגיעים יותר מעובדי מקצועות אחרים לתרחישי אלימות. מדהים לקרוא את ממצאיו של מחקר בריטי במסגרת תוכנית כנגד אלימות נגד רופאים, שהצביע על כך שכמעט חצי מהנבדקים ציינו כי נתקלו בתופעות אלימות במקום עבודתם. נתון זה נכון הן לרופאי הקהילה והן לרופאים בבתי חולים - יותר משליש מהנשאלים חוו סוג מסוים של אלימות במקום העבודה בשנת הסקר2. מרבית המקרים המגיעים למוקד האלימות נגד רופאים המופעל על ידי הר"י מצביעים על כך שמרבית מקרי האלימות נובעים מכך שחולה, או בן משפחה של חולה, פורק מתח ועצבנות על הרופא, ותוקף אותו באלימות פיזית או מילולית. הרופאים סופגים קללות, צעקות, איומים, דחיפות, אגרופים, אם לדעתם הטיפול שניתן להם אינו מספק דיו (מבלי שכמובן הם מבינים את עבודת הרפואה) או משום שהשירות הניתן להם נראה להם כלא סביר (למרות שגם בכך אין הרופא תמיד אשם). לא פעם הרופאים מותקפים גם מחוץ לביתם שלהם ולאחר שעות עבודתם וזאת לאחר שמטופלים מצליחים לאתר את כתובתם בבית.
הצעות חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי)
הצעות החוק הללו, ביוזמת חה"כ חיים אורון וחה"כ יואל חסון, עברו בקריאה טרומית ביום 4.6.08 והועברו לוועדת החוקה חוק ומשפט לשם הכנתן לקריאה ראשונה.
למצער, אנו עדים כדבר שבשגרה, לתופעה הולכת וגוברת של גילוי אלימות מצד מטופלים ובני משפחותיהם, כלפי סגל בתי החולים ומרפאות החולים, על רקע החלטותיהם המקצועיות. תופעה מדאיגה זו מחייבת התייחסות מיוחדת ומחייבת את החמרת הענישה כלפי התוקפים.
לאחרונה נשבר שיא נוסף ברף האלימות כלפי רופאים - אדם שהגיע לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "קפלן", דקר את ד"ר גיא מריוס, סגן מנהל המחלקה האורולוגית בבי"ח קפלן, לא פחות מ-6 דקירות בגבו ובכתפו.
אין ספק כי לאלימות נגד עובדי מערכת הבריאות בכלל ורופאים בפרט, יש השלכות ברורות על מערכת הבריאות בישראל שכן האיום באלימות מעיב על האווירה במוסד הרפואי ופוגע ביכולתם של כלל העובדים לספק שירותים רפואיים הולמים, כפי שהיינו רוצים לספק.
הצעות החוק שבנדון באות להגן על מטפלים - לפי ההגדרה המצויה בחוק זכויות החולה, וכוללת רופאים, רופאי שיניים, סטז'רים, אחים או אחיות, מיילדות, פסיכולוגים, וכן כל בעל מקצוע שהכיר בו המנהל הכללי, בהודעה ברשומות, כמטפל בשירותי הבריאות - בבואם לעשות את מלאכתם - מלאכת קודש.
אומנם קיימת בחוק העונשין הוראה האוסרת על תקיפת עובד הציבור "או מי שממלא חובה או תפקיד המוטלים עליו על פי דין או מי שנותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור, והתקיפה קשורה למילוי חובתו או תפקידו של הנתקף" – ומי שעובר על הוראה זו, דינו - מאסר חמש שנים (סעיף 381(ב)), אך לאור האמור לעיל, נראה כי אין מנוס זולת הגברת המאבק למיגור האלימות כלפי אנשי הצוות הרפואי, כאשר האמצעי להשגת המטרה הוא החמרת הענישה עד ל-6 שנות מאסר וכן קביעת רף מינימלי של ענישה העומד על 6 חודשי מאסר וזאת, מתוך גישה של אפס סובלנות כלפי תופעה נלוזה זו.
חשוב להדגיש כי הצעת חוק זו מבקשת ליצור את האיזון המתבקש בהגנה על אנשי צוות רפואי. מספר מחקרים בחו"ל הצביעו על כך כי עובדי מערכת הבריאות פגיעים יותר מעובדי מקצועות אחרים לתרחישי אלימות: אין חולק כי למרות היות הרופא עובד ציבור, מדובר במקצוע רגיש ובעיסוק יומיומי בחיים, במוות ובגבול הדק שביניהם, כל זאת בתקציב חסר ומצבת כ"א שלילית. נהיר לכל כי לאלימות נגד עובדי מערכת הבריאות בכלל ורופאים בפרט, יש השלכות ברורות על מערכת הבריאות בישראל שכן האיום באלימות מעיב על האווירה במוסד הרפואי ופוגע ביכולתם של כלל העובדים לספק שירותים רפואיים הולמים, כפי שהיו רוצים לספק.
למרות כל זאת, טרם נחקק בספר החוקים של מדינת ישראל עונש מינימום לתוקף רופא ו/או מטפל, זאת בניגוד לעובדי ציבור אחרים דוגמת שוטרים.
בוודאי שאין בכוחה של הצעת חוק זו למגר כליל את תופעת האלימות נגד מטפלים אך יש חשיבות רבה במסר שהצעה זו מעבירה קודם כל כלפי ציבור המטפלים דרך התוקפים הפוטנציאליים וכלה בציבור הרחב ואין ספק כי יש בכוחה להביא להרתעת התוקף הפוטנציאלי, על ידי החמרת הענישה ומתוקף כך לצמצום תופעת האלימות כלפי צוותים רפואיים אשר הולכת ומתגברת והגיעה למימדים של מכת מדינה.
מחד הצעות החוק הינן זהות, קצרות ולא מעוררות קושי משפטי ו/או בעיות סבוכות אחרות ומאידך יש בכוחן להביא בשורה לציבור הרופאים במדינת ישראל.
לאור האמור לעיל, אנו מבקשים מחברי ועדת החוקה לזרז את הליכי החקיקה של הצעות חשובות אלו ולהביאן לקריאה ראשונה במליאת הכנסת.