חומר רקע

מדינת ישראל משרד המשפטים היועץ המשפטי לממשלה כ"א בחשון תשס"א 19 בנובמבר 2000 אל: גב' עדנה ארבל, פרקליטת המדינה רב-ניצב יהודה וילק, המפקח הכללי, משטרת ישראל מר ערן שנדר, מנהל המחלקה לחקירת שוטרים הנדון: דו"ח ועדת וינוגרד - הנחיות בנושא פרסומים על ידי גופי חקירה ותביעה בחודש אדר ב' תש"ס (מרץ 2000) הגישה הוועדה בראשות השופט (בדימוס) ד"ר אליהו וינוגרד את מסקנותיה והמלצותיה לשר המשפטים ולשר לבטחון פנים. הוועדה התבקשה, בין השאר, להציע "מדריך לדובר" שיתווה את מדיניות הפרסום של גופי תביעה ומשטרה. על הוועדה היה להציע את העקרונות אשר יאזנו כראוי בין הצורך להגן על שמו הטוב של האדם ועל כבודו לבין זכות הציבור לקבל מידע, תוך הבאה בחשבון של שיקולים הכרוכים באכיפת החוק והגנת הציבור. הוועדה, בה השתתפו אנשי משרד המשפטים, המשרד לבטחון פנים, משטרת ישראל ולשכת עורכי הדין, וכן אנשי תקשורת ואקדמיה, הציעה נוסח של הנחיה, שנועדה לבוא במקום הנחיה מס' 50.055 משנת 1973. הוועדה המליצה, כאמור, על עקרונות מנחים בנושא. עם קבלת ההמלצות, ביקש שר המשפטים מצוות משותף של משרד המשפטים ושל המשרד לבטחון פנים לדון בדרכים ליישום המלצות הוועדה. צוות זה, בראשות מר שי ניצן מפרקליטות המדינה, שוקדת על מתן פירוט קונקרטי יותר להמלצות הוועדה, על מנת לאפשר את יישומן, הלכה למעשה, בשטח. כך, למשל, הציעה ועדת וינוגרד לאפשר פרסומים מסוימים בנוגע לאנשי ציבור. הצוות מנסה לגבש הנחיות אשר יגדירו מיה הוא איש ציבור. המלצות ועדת וינוגרד, יחד עם המלצות צוות היישום, אמורות לבוא לדיון בקרוב בפורום בעלי התפקידים הבכירים במשרד המשפטים ובמשרד לבטחון פנים, המתכנס לעתים מזומנות. העקרונות שנקבעו על ידי ועדת וינוגרד מקובלים עלי, כשם שהיו מקובלים על כל הנציגים של גופי התביעה והחקירה בוועדה (היו מספר הסתייגויות מההמלצות מצד הסניגור הציבורי הראשי, נציג לשכת עורכי הדין ואיש התקשורת). הקו המנחה הוא, כי בדרך כלל, אין למסור פרטים מזהים על חשוד בעבירה בטרם הוגש נגדו כתב אישום. חריגים לכלל זה כוללים עניינים בהם יש עניין ציבורי מיוחד בפרסום, כגון חשודות נגד אנשי ציבור בקשר למילוי תפקידם, מקרים בהם יש צורך להזהיר את הציבור מפני החשוד ומקרים בהם יש עניין ציבורי בפרסום דבר העבירה והחקירה, ואין דרך מעשית לעשות זאת ללא גילוי זהות החשוד. ההנחיה הקיימת, שנכתבה לפני כשלושים שנה, נוקטת בעמדה אחרת, ומאפשרת מסירת פרטים מזהים על החשוד, גם ללא עילה מיוחדת. נמסר לי, כי כיוון שמדובר בהנחיה ישנה אשר לא עודכנה זה זמן רב, ולאור העובדה כי מונתה ועדה ציבורית לבחון את העניין, ההנחיה אינה משמשת היום כבסיס לעבודת הדוברות בגופי חקירה, וגם מידע אשר אין לפרסמו לפי ההנחיה נמסר לאמצעי התקשורת. כיוון שטרם הסתיימה העבודה ליישום המלצות הוועדה, נראה כי רק בעוד מספר שבועות ניתן יהיה להפיץ לכל הנוגעים בדבר נוסח חדש של הנחיית היועץ המשפטי לממשלה. עם זאת, כיוון שהעקרונות הכלליים שהוצעו מקובלים עלי ועל כל הנוגעים בדבר, יש מקום כבר עתה לפעול ברוח המלצות הוועדה, בהתאם לנוסח המוצע של ההנחיה, אשר צורף לדו"ח הוועדה. נכון הוא, שבנושא זה יש מקרי גבול, שאין להם תשובה ברורה בדו"ח הוועדה. צוות היישום אמור לסייע במתן פתרונות קונקרטיים למצבים העולים בחיי המעשה. אך תמיד יהיו מקרים קשים, שיחייבו הפעלת שיקול דעת. במקרים אלה, יש לתת את מלוא המשקל לעקרון כבוד האדם, שכן פרסום דבר היותו של אדם חשוד גורם נזק בלתי-הפיך לשמו הטוב. אבקש, על כן, כי תנחו את כל בעלי התפקידים המוסמכים למסור מידע לכלי התקשורת לפעול ברוח הדברים האלה, הבאים לידי ביטוי בהצעת ההנחיה של הוועדה. סביר כי הנוסח הסופי של ההנחיה יהיה שונה בנקודות שונות מהנוסח שהוצע, אך בשלב זה, יש בהצעה של הוועדה כדי להתוות את מדיניות הפרסום הראויה. אף כי אין מדובר בנוסח הסופי של ההנחיה, אבקש להבהיר מספר נקודות בנוגע ליישום ההנחיה: 1. מובן כי ההוראה בסעיף 4(ב), לפיה אין להרשות נוכחותם של עיתונאים בבניין משטרה, אין משמעותה כי אסור למי שמוסמך לקיים קשר עם עיתונאים להיפגש אתם במתקנים משטרתיים. הכוונה היא, כי אין מקום כי עיתונאים ימתינו לחשודים במתקני המשטרה על מנת לתעד את כניסתם לחקירה ואת צאתם ממנה. 2. סעיף 5(ג)(1)(א) קובע כי ניתן למסור מידע אם "החשוד טרם נעצר ויש להזהיר את הציבור ממנו". ייתכנו מקרים בהם חשוד נעצר ואחר כך שוחרר, וקיים צורך להזהיר את הציבור ממנו. מובן כי אין מניעה למסור את המידע הדרוש גם במקרים בהם, על אף הסכנה לציבור, אין החשוד מוחזק במעצר. 3. לפי סעיף 5(ג)(1)(ו) להצעת ההנחיה, אין מניעה למסור מידע על זהות החשוד כאשר החשוד הובא בפני בית משפט והתקיים דיון בדלתיים פתוחות, ללא צו איסור פרסום. המלצה זו ויישומה תיבחן לפי הפצת ההנחיה הסופית, אך אבקש להעיר כבר עתה, כי אין הדבר מתיר מתן מידע יזום על הדיונים בבתי המשפט, הכולל את פרטי זהותו של החשוד, בין לפני ההבאה בפני השופט ובין לאחר מכן, כאשר אין עניין ציבורי או חקירתי מיוחד במסירת המידע. "רבי אליעזר אומר: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" (אבות, פרק ב', משנה י'). עלינו, כמופקדים על אכיפת החוק בישראל, להקפיד הקפדה יתרה על שמירת כבוד האדם ועל שמו הטוב, גם כאשר הוא חשוד בעבירה, ומובן הוא, כי החשוד הוא בחזקת זכאי. לעתים, האינטרס הציבורי מחייב פרסום, אף במחיר פגיעה בכבודו של החשוד. במקרים אחרים, במיוחד כאשר מדובר בעניינים במרכז ההתעניינות הציבורית, ההימנעות מפרסום אף לא תועיל, והמידע יגיע לציבור בדרכים עקיפות. אך ברוב רובם של המקרים, אין כל הצדקה, ואין כל צורך, לפגוע בכבודו של אדם בשלבים הראשונים של ההליך הפלילי. יישום העקרונות עליהם המליצה ועדת וינוגרד איננו תרופת-פלא. אך ככל שמדובר בעניינים שבשליטת מערכת אכיפת החוק, עלינו לעשות הכל על מנת שניתן יהיה לחקור עבירות מבלי לגרום לפגיעה מיותרת בכבוד האדם. בברכה, אליקים רובינשטיין העתקים: שר המשפטים השר לבטחון פנים ראש אגף החקירות, משטרת ישראל הסניגור הציבורי הארצי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (תפקידים מיוחדים) המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (חקיקה) היועצת המשפטית, המשרד לבטחון פנים היועצת המשפטית, משטרת ישראל דובר משטרת ישראל דובר משרד המשפטים מר שי ניצן, פרקליטות המדינה /tmp/doc2txt-8kc1l1gx/input.doc