חומר רקע

מחלקת ייעוץ וחקיקה 29 מאי, 2026 ‏29 מאי, 2026 לכבוד גב' תמי סלע יועצת משפטית, ועדת חוקה חוק ומשפט הכנסת שלום רב, הנדון: עילות לביטול פסק בורר סעיף 24 לחוק הבוררות הצעות החוק של ח"כ גדעון סער וחה"כ עמירה דותן ( פ/19 פ/1865 ) לקראת הדיון שאמור להיערך ביום רביעי 29.10.08 בועדת חוקה חוק ומשפט בהצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 2)(ערעור על פסק בוררות), התשס"ח-2007, של חה"כ גדעון סער ועמירה דותן, אנחנו מתכבדים למסור לך את חוות דעתנו בסוגיה חשובה ביותר, שעלתה במהלך הדיונים הקודמים של צמצום עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, לא רק במקרים של הסכם בוררות שנקבעה בו אפשרות ערעור כאמור בהצעת החוק. עילות חוזיות לעומת עילות בוררויות 1. חוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 (להלן- "חוק הבוררות") מונה בסעיף 24 לחוק עשר עילות לביטול פסק בוררות לבקשתו של בעל דין, כאשר כוונת המחוקק הייתה למצות בכך את כל העילות לביטול1, והן - (1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף; (2) הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין; (3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות; (4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו; (5) הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו; (6) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן; (7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן; (8) הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו; (9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור; (10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד. 2. עילות אלו עוסקות בשני נושאים עיקריים הנבדלים אחד מהשני: שאלות בדבר עצם ההתחייבות החוזית בהסכם הבוררות ומידת קיומה ע"י הבורר, וכן, שאלות בדבר עצם פסק הבורר – קרי, ביקורת הפסק על יסוד כללי הצדק הטבעי ותקנת הציבור. יש לזכור כי בוררות מבוססת על "הסכם בוררות" בכתב ולכן היא כפופה לדיני החוזים הכללים2, אלא שחוק הבוררות נחקק לפני חיקוקו של חוק החוזים התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"), ולכן סעיף 24 לחוק הבוררות כולל עילות רבות שאינן דרושות כיום לאור המענה שניתן להן בדיני החוזים הכלליים והתרופות מכוחן. 3. על מנת להבין את האלמנטים החוזיים של הבוררות נזכיר כי הבוררות הינה חוזה בין כל הצדדים לה, כאשר במילה "צדדים" נכלל גם הבורר עצמו3. הסכמתו של הבורר להתמנות לבורר בסכסוך מהווה גם הסכמה להתחייבות חוזית כלפי הצדדים לאותו סכסוך. סע' 30 לחוק הבוררות קובע כי בורר שהסכים למינויו חייב לנהוג כלפי בעלי הדין בנאמנות, מעל הבורר באמון שניתן בו, זכאי הנפגע, נוסף על כל תרופה לפי חוק הבוררות, לפיצויים הניתנים בשל הפרת חוזה". מכאן עולה כי בורר שהסכים למינויו קשור מעתה בקשר חוזי עם הצדדים לבוררות. 4. מבחינת יחסי קדימות בין שני דברי החקיקה יש לציין, כי אמנם הוראות חוק הבוררות מהווים הסדר ספציפי לעומת אלה של דיני החוזים. אולם, מקום שאין הוראות מיוחדות לחוזה הבוררות, ואין התנגשות דינים בין בחוק הבוררות לבין חוק החוזים, ניתן ואף עדיף להחיל את העקרונות של חוק החוזים,4 שהוא דבר החקיקה מאוחר יותר שעוסק בהתקשות החוזית. בתי המשפט לאורך השנים עשו שימוש רב בדיני החוזים כדי להשיג את התוצאה הנראית צודקת בעיניהם, במיוחד מקום שחוק הבוררות אינו מאפשר תוצאה כזו5. דוגמא לכך ניתן למצוא בפ"ד של ביהמ"ש המחוזי בת"א בו בית המשפט החליט לבטל פסק בוררות, בשל כך שאחת מבעלי הדין טעתה לחשוב שניתן לערער על פסק הבוררות6. בית המשפט באותה פרשה קבע כי התקיימו כל עילות ס' 14 לחוק החוזים (חלק כללי) וביטל את הפסק. מלבד טענות של טעות והטעייה, עלו גם טענות נוספות של כפייה או עושק, שתכליתן לבטל את פסק הבורר מתוקף איון הסכם הבוררות7. 5. מהאמור לעיל ניתן להסיק כי החלת דיני החוזים על סוגיית ביטול פסק הבוררות בשל פגם בהתקשרות החוזית או בשל אי קיומה, מייתרת את מרבית העילות המנויות בסע' 24 לחוק. ביטול עילות אלו שביסודן הן חוזיות יביא למצב של קוהרנטיות חקיקתית ויפתור בעיות פרשניות רבות איתן מתמודדים בתי המשפט. להלן נדון בקצרה בעילות הביטול החוזיות ובעילות לביטול פסק הבורר עצמו ונתייחס, בין היתר, להוראות חוק החוזים שיכולות למלא את מקומן ונמליץ בהתאם על צמצום סעיף 24 לחוק. עילות חוזיות שניתן למוחקן מסעיף 24 לחוק 6. שלושת העילות הראשונות הנזכרות בסע' 24 מתמקדות בשלילת פסק הבורר מעיקרו – הסכם הבוררות חסר תוקף, מינוי הבורר שלא על פי הסכם הבוררות וחריגה של הבורר מהסכם הבוררות. לפיכך, נראה כי עילות ביטול אלה מאיינות את הפסק מעיקרא, בשל כך שהוא לא נערך כלל על פי הסכם הבוררות ולא ביטולו מכאן ולהבא, כפי שדורש סע' 24. אין מדובר בעניין תיאורטי, וזאת מכיוון שלפי סע' 26(א) לחוק הבוררות "בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות-דין". אם יתאפשר לביהמ"ש לדחות בקשת הביטול כאשר התקיימו עילות אלו הרי שפסק שהיה בטל מעיקרו ייהפך כביכול לפסק קיים ומחייב, תוצאה שנראית לנו אבסורדית. להלן נפרט את הדברים: (1) עילה ראשונה (סעיף 24(1)): לא היה הסכם בוררות בר תוקף - תנאי יסודי וראשוני ל"פסק בוררות" הוא שיהיה הסכם בוררות בר תוקף.8 לכן, אם לא היה הסכם תקף, הרי שכלל לא ניתן להגדיר את הפסק שהוציא הבורר כ- "פסק בוררות". ד"ר אוטולנגי סבורה כי במקרה מעין זה ראוי היה להכריז על בטלותו של הפסק (VOID) ולא לדון בביטול הפסק (VOIDABLE)9. מכיוון שהבעייתיות נעוצה בהסכם הבוררות הרי שאת הפתרון ניתן למצוא בגדרו של חוק החוזים, מבלי להצטרך לעילה זו. אם כלל לא קיים הסכם הרי שבהתאם לסע' 1 לחוק לא קיים פסק בוררות. כאשר קיים הסכם בוררות אלא שמחמת פגם ברצון אחד הצדדים טוען צד זה לבטלותו, הרי שבמקום להיזקק לעילה של ביטול פסק בורר עליו להוכיח כי היה פגם ברצון של צד זה בהתקשרותו בהסכם. אם הוא יצליח בכך, הרי שההסכם בטל ומכוח זה יתבטל פסק הבוררות. כמובן, שהודעה זו על ביטול ההסכם עקב פגם ברצון צריכה להיות מועלית טרם החל דיון לגופו של עניין או לפחות בתחילתו, וטיעון בפני הבורר ללא העלאת הטענה יכול להיחשב כוויתור10. על כן, כאשר הסכם הבוררות בלתי חוקי, ביהמ"ש יבטל את הפסק משום שהבוררות לא היתה בת תוקף ולא בשל פגם בפסק הבורר . עם זאת, ייתכן מצב בו רק חלק מהסכם הבוררות נגוע באי חוקיות. במקרה זה הפיתרון מצוי בהוראת סע' 19 לחוק החוזים, לפיה יתבטל רק אותו חלק. סע' 31 לחוק החוזים אף מחיל כלל זה גם על חוזה פסול. יתירה מכך, סעיף זה מאפשר לבית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לחייב את הצד החתום על ההסכם הפסול לקיים את חלקו בחוזה, אפשרות שמשיקה לעילה האמורה בס' 26(א) לחוק הבוררות המעניקה שיקול דעת לבית המשפט לדחות בקשת ביטול אם היה סבור שלא נגרם עיוות-דין. (2) עילה שנייה (סעיף 24(2)): הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין - בורר שלא נתמנה "כדין" משמעו בורר שלא נתמנה על פי הסכם הבורות שבין הצדדים11. לדוגמא, כאשר הצדדים הסכימו בהסכם הבוררות כי הבורר יהיה בעל מקצוע מסוים והתברר למפרע, אחרי מתן הפסק, שהבורר לא היה כזה, או שהצדדים הסכימו שהבורר המכריע ימונה על ידי פלוני ובמקום זאת הוא מונה על ידי שני הבוררים האחרים, הוא לא התמנה מעולם לבורר על פי הסכם הבוררות. נמצא שאם הבורר לא התמנה על פי הסכם הבוררות והצדדים לא הראו בהתנהגותם לאחר מכן שהם מקבלים את השינוי בהסכם הבוררות - על ידי הופעה וטיעון בפני הבורר שמונה "שלא כדין" - הרי שלא התקיימה כלל בוררות, והפסק בטל מעיקרו. (3) עילה שלישית (סעיף 24(3)): הבורר פעל ללא-סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם-הבוררות - הדיון בשאלת החריגה מסמכות משמעותה היא פרשנות חוזה הבוררות בין הצדדים שנעשית בהתאם להוראות דיני החוזים (בין השאר, סעיפים 25 ו- 26)12. עילה זו מבחינה בין שני מצבים: הראשון, בורר שפעל לחלוטין בחוסר סמכות – לדוגמא, בורר שהוסמך לדון ולפסוק, ותחת זאת החליט לפשר, שנקבע הפסק שהוציא התחת בטל מעיקרא13; השני, בורר שחרג מסמכות על פי ההסכם – לדוגמא, בורר שפסק בדבר שלא נמסר להכרעתו או שפסק מעבר לנדרש על פי הסכם הבוררות, כפי שנקבע בפסק דין בעניין קיבוץ עין גב 14 לפי דעת הרוב, כי מתן סעד שלא נזכר בהסכם הבוררות מהווה חריגה מסמכות. בהתאם לכך נוצרה אבחנה בין "חריגה מסמכות" לבין "פעולה ללא סמכות". אולם לדעת פרופ' אוטלונגי אין טעם בהבחנה בין שני המצבים אלה, מכיוון שפעולה שנעשתה תוך חריגה מסמכות- נחשבת כפעולה ללא סמכות, והתוצאה של שתי הפעולות זהה – בטלות מעיקרא של פסק הבוררות15. על כן פסיקה בדבר שלא נמסר להכרעת הבורר על פי הסכם הבוררות אינה מהווה פסיקת של הבורר והפסק בטל מעיקרו בדומה לעילות האחרות לעיל. 7. עילות נוספות שניתן למוחקן מסעיף 24 הן אלה שבפיסקאות (5) עד (8), בהיותן מיותרות לאור הוראותיו של חוק החוזים. (1) עילה חמישית (סעיף24(5)): הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו - בדרך כלל, בורר שלא השלים את מלאכתו לפי הסכם הבוררות, יוחזר אליו הפסק להשלמה ותיקון ורק במקרים נדירים יבוטל הפסק16. סע' 26(ב) לחוק מורה כי "לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן... להחזירו לבורר". גם עילה זו, כמו שלוש העילות הראשונות, מתייחסת להסכם הבוררות ולעניינים שנמסרו בהסכם להכרעתו של הבורר. לפיכך, אם בורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו לו בהסכם הבוררות הרי שההסכם לא התקיים במלואו וניתן לפנות להוראות חוק החוזים (תרופות)17 ולראות בכך הפרה במחדל של הסכם הבוררות18, משום שהבורר הוא צד להסכם. במצב דברים זה ראוי שבית המשפט יורה על אכיפה לפי סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות). האכיפה במקרה זה משמעה להחזיר לבורר את התיק כדי שישלים את הראוי להשלמה על פי ההסכם עם הצדדים. בנוסף, במצב בו לא ניתן להחזיר את הפסק לבורר, לפי סע' 3(1) ו- 3(4), לבית המשפט שיקול דעת אם להורות על החזרת הפסק לבורר להשלמה ("אכיפה"). (2) עילה ששית (סעיף 24(6)): הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן - גם עילה זו היא עילה חוזית במהותה וכקודמתה, היא עילה מובהקת להחזרת הדיון לבורר ולא לביטול מיידי של הפסק19. לפי החוק בורר אינו חייב לנמק את החלטתו כל עוד לא הותנה כך בהסכם, לא מחויב לנמק. בית המשפט העליון הכריע כי דרישה למתן פסק דין שנקבעה בהסכם הבוררות אינה טומנת בחובה את חובת ההנמקה: "קביעת תנאי של הנמקה צריכה להיות מפורשת ואין להסיקה מבין השיטין ומתוך תניות אחרות".20 כמו כן, אומר על כך בית המשפט בפסק דינו בעניין נתיבי הנגב21: "מכיוון שהבורר היה פטור ממתן נימוקים לפסקו אין מקום לחקור אותו לגבי הדרך שבה הגיע לסכום שאותו הוא פסק". בורר שלא נימק את פסקו על אף שהיה מחויב בכך על פי הסכם הבוררות לא מילא אחר תנאי ההסכם והפר אותו. במקרה שכזה, על פי חוק החוזים (תרופות), כפי שהצענו לעיל, בית המשפט יאכוף את ההסכם בין הצדדים ויחייב את הבורר לנמק את פסקו. באכיפת ההסכם לא נביא לביטול הפסק, אלא רק להשלמתו על ידי הבורר, באופן זהה לנוהג בפועל בבתי המשפט בבקשה לביטול בעילה זו. (3) עילה שביעית (סעיף 24(7): הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן – כפי שעולה מן ההסכם המצוי שבתוספת לחוק הבוררות פטור הבורר מכפיפות לדין המהותי, וכן בכל מה שקשור לדיני הראיות וסדרי הדין22 אלא אם כן קבעו הצדדים בהסכם כי עליו לפסוק בהתאם לדין. יש לציין כי נקבע בפסיקה שעילה זו שונה מטעות בדבר ההלכה שהוציא הבורר מתחת ידו. שכן הלכה פסוקה היא שבית המשפט לא יתערב בפסק הבורר גם אם ראה שהבורר טעה ביישום הדין המהותי23. זאת, על אף שדיו רב נשפך על הפרשנות המצמצמת שבה נקט בית המשפט, בכך שנמנע לבטל פסק בוררות שמתגלית בו טעות ברורה ביישום הדין. פרופ' אוטולנגי סבורה כי הוראה זו מיותרת שעה שקיימת עילת הביטול האמורה בסע' 24(3) בדבר חוסר הסמכות, שהרי בורר שלא פעל במסגרת שהותוותה לו בהסכם הבוררות - לפסוק על פי הדין , ברור שהוא חרג מסמכותו. לכן, לדעת פרופסור אוטולנגי, העילות השישית והשביעית הן עילות מיוחדות ופרטיות של העילה הכללית יותר האמורה בסע' 24(3)24. בהתחשב באמור, ראוי לדעתנו, לבטל עילה זו כמו כן את העילה השישית ולהסתפק בהוראות דיני החוזים. (4) העילה השמינית (סעיף 24(8)): הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו - עילה זו קיימת בין אם הזמן למתן פסק הבורר נקבע במפורש על ידי הצדדים בהסכם הבוררות ובין אם מכוח הוראות ההסכם המצוי שבתוספת, המחייבות את הבורר לתת את הפסק תוך 3 חודשים.25 לדעת פרופ' אוטולנגי עילה זו, כקודמתה, מיותרת לאור עילה 24(3) בדבר חריגה מסמכות של הבורר. חשוב לציין שסע' 26(ג) לחוק מגביל את האפשרות לשימוש בעילה זו על ידי הצדדים ומחייב צד להמציא מסמך בכתב לבורר לפני מתן הפסק בדבר זכותו לבטל את הפסק בעילה זו. הדבר נועד למנוע מצב בו יעלה צד נימוק בעילה זו לביטול הפסק לאחר שהפסיד בבוררות. על כן, צד שהמשיך בבוררות לאחר שעבר המועד למתן הפסק, מנוע מלהעלות טענה זו כעילה לביטול.26 במצב דברים זה, על פי דיני החוזים ייפול לגדרו של "חוזה שאינו בר ביצוע" לפי סע' 3(1) לחוק החוזים (תרופות), והדבר יהיה בלתי צודק לעמוד על אי קיומו הפסק לפי סע' 3(4). שכן, אם הצדדים המשיכו להתדיין כרגיל ולא גילו את דעתם בכך שהם עומדים על הזמן שנקבע בהסכם, הרי שניתן להסיק מכאן את שינוי ההסכם הכתוב ע"י התנהגות27. אולם כאשר צד הבהיר שהוא עומד על העמידה בזמנים, ניתן לראות בכך "הפרה לא יסודית" שהופכת ל"הפרה יסודית", כאמור בסע' 7(ב) לחוק החוזים (תרופות), בשל ההודעה לבורר לפי סע' 26 (ג) לחוק הבוררות, כאמור. במצב זה יהיה ניתן לבטל את הפסק מכוח אי קיום הסכם הבוררות לפי חוק החוזים. עילות שדינן להישאר במסגרת סעיף 24 8. העילות שבפיסיקאות (4), (9) ו- (10), שעניינם היעדר מתן הזדמנות לבעל דין להשמיע את טענותיו, תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור וקיומה של עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד, מהווים למעשה שלוש העילות היחידות לביטול פסק בורר – ולא בטלות בשל אי קיום הסכם הבוררות - שיש להותירן בסעיף 24 לחוק הבוררות. (1) עילה רביעית (סעיף 24(4)): לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו - עילה זו מבטאת את אחד מכללי הצדק הטבעי והוא מתן הזדמנות נאותה לצד להשמיע את טענותיו. בשונה משלוש העילות הקודמות, עילה זו לא מתייחסת לפגם כלשהוא בביצוע הסכם הבוררות, אלא לאופן ניהול הליך הבוררות עצמו. במצב דברים זה, פסק הבורר ניתן כדין אלא שלבית המשפט סמכות לבטלו, אם ראה שיש בניהול ההליך משום עיוות דין ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. לדעתנו, יש לכלול עילה זו במסגרת עילה כללית שתקבע שבית המשפט רשאי לבטל פסק בור אם מצא כי ניהול הליך הבורות פגע בכללי הצדק הטבעי. (2) עילה תשיעית- (סעיף 24(9): תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור - בשונה משאר העילות, בעילה זו מדובר בביטול פסק הבורר בשל תוכנו של הפסק. המושג "תקנת הציבור" הוא מושג עמום שזכה לפירושים רבים. השופט שמגר הגדיר את תקנת הציבור כ-"בבואה לתפיסות עולם ולהשקפות החיים המיוחדות למסגרת חברתית או לאומית נתונה"28. פרופסור אוטולנגי סבורה כי בתי המשפט בארץ טועים בכך שהם מעניקים פרשנות מצומצמת מאד למושג "תקנת הציבור" בעילה זו29. לשיטתה, כל פסיקה שהיא בלתי מוסרית ראויה להיכלל בעילת ביטול זו. גם פסק שנוגד עקרונות חוקתיים כמו עיקרון השוויון, ראוי שיתבטל תחת עילה זו של תקנת הציבור. מכיוון שעילה זו מתמקדת בתוכן הפסק ולא בהסכם הבוררות, לא נראה שנכון לראות בביטול פסק הבורר ביטול הבוררות מעיקרא בהיותה חוזה פסול לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי)30 שהוא בטל. נכון במקרים אלא להסמיך את בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו - אם הוא מצא שפסק הבורר בלתי חוקי, בלתי מוסרי או מנוגד לתקנת הציבור - לבטלו, כולו או חלקו, או להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר כאמור בסעיף 24. זאת, על מנת להגביר את הביטחון של הציבור במוסד הבוררות, שככל האפשר לאחר מתן פסק הבוררות הצדיים לא יידרשו, במקרים שבית המשפט מוצא לנכון נכונים שלא להתחיל להתדיין מחדש באותו עניין. (3) עילה עשירית (סעיף 24(10)): קיימת עילה שעל פיה היה בית-משפט מבטל פסק-דין סופי שאין עליו ערעור עוד – פיסקה זו קובעת עילת סל שבתי משפט משתמשים בה כאשר נראה להם שנגרם אי צדק בוטה ואין עילה אחרת שיכולה לשמש להם לביטול הפסק. ישנן ארבע נסיבות עיקריות שבתי משפט משתמשים בעילה זו31: א. פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי - למשל, כאשר בורר נפגש ביחידות עם אחד מבעלי הדין. סיטואציות שכאלה נכללות בעילה שבפיסקה 24(4). ב. כשיש הצדקה לקיים מעין "משפט חוזר"- כאשר התגלו עובדות חדשות שבעל הדין לא ידע אותן ויש בכך כדי לשנות את המשפט מיסודו. סיטואציה זו נראה שניתן לכוללה בעילה האמורה של פגיעה בכללי הצדק הטבעי, שיש ליתן לצד להציג בטענותיו במלואן. ג. תרמית - בין אם התרמית היא כלפי הבורר ובין אם היא בתובענה עצמה. נראה כי עילה זו עילה כללית שאין הצדקה לקובעה באופן מפורש לעניין הבורורת. ד. חוסר סמכות –עילה זו חופתת את העילה שבפיסקה 24(3) לפיה ניתן לבטל את הפסק בשל חוסר סמכות הבורר32. לדעתנו, ניתן למחוק עילה זו היות וקל וחומר הוא שאם קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי של בית משפט שאין עליו ערעור בודאי שכך הוא לפי כללי הצדק הטבעי לגבי פסק בורר, אשר לפי סעיף 23 לחוק הבוררות אישורו על ידי בית המשפט נותן לו תוקף של פסק דין של בית משפט. לסיכום כפי שצוין לעיל, חוק הבוררות נחקק בטרם חקיקת חוק החוזים הכללי ולכן סעיף 24 לחוק לא התיימר לענות על כל המצבים שבגינם ניתן לבטל פסק הבורר בשל אי קיום הסכם הבורות או הפרתו. לאור השימוש הרחב בדיני החוזים בפסיקת בתי המשפט לעניין ביטול פסקי בוררות, ראוי כי יבוטלו העילות הקיימות על פי דיני החוזים הכלליים. בכך תמנע הטעות האמורה, שבית משפט יכול להימנע מלבטל פסק בורר, על פי סעיף 26 לחוק הבוררות, אף שהבוררות בטלה מעיקר, כפי שהדגמנו לעיל. הדבר יביא לקוהרנטיות חקיקתית וודאות משפטית. הסכם הבוררות הריהו כחוזה לכל דבר ועניין בין הצדדים, הן בין הצדדים לבין עצמם והן בינם לבין הבורר ולכן מיותר ומסובך הוא להידרש לעילות ספציפיות לביטול, מקום שדיני החוזים מעניקים את הפתרונות המוכרים בשיטת משפטנו ומיושמים על כל הסכם בין צדדים. ניתן אפוא לדעתנו לצמצם את העילות לביטול פסק בורר בסעיף 24 לשתי העילות, של פגיעה בכללי הצדק הטבעי או כאשר פסק הבורר בלתי חוקי, בלתי מוסרי או מנוגד לתקנת הציבור. בברכה, עו"ד דארין וילון (יעקוב) אבישי קליין – מתמחה מחלקת ייעוץ וחקיקה העתק: גב' אורית קורן, משנה ליועץ המשפטי לממשלה (חקיקה), דר' פרץ סגל, ראש תחום ייעוץ דר' דפנה קפליוק, הפקולטה למשפטים, המרכז הבין תחומי, הרצליה