חומר רקע
על סקרים, פריימריז, ו"שחיתות נורמטיבית"
למה סקרים, ומתי לא?!
רוב הציבור אינו מבין נכון מהם סקרים, המדיה נוטה להשתעשע בהם
אבי דגני*
מחקרי דגימה ("סקרים") הם טכניקה מחקרית סטטיסטית בעלת חשיבות מרכזית לכלל עולם המדע. הם בסיס חיוני למחקר היישומי-כמותי בתחומים רבים – בעיקר בתחומי האדם והחברה, וכמובן פוליטיקה. ככלל לא יעלה על הדעת שחברת המידע במאה ה-21 ובה משטרים דמוקרטיים, המקדשים כערך עיקרי את זכות האזרח לדעת, תתנהל ללא מידע חברתי-פוליטי עדכני ואמין, העומד לרשות הציבור.
האם סקרים פוליטיים משפיעים? ודאי, כל מידע משפיע! אולם "משפיע" אין פירושו מזיק, אלא ההיפך מכך: מידע הוא הבסיס לקבלת החלטות נבונה! האם קיימות נסיבות, בסמוך מאוד לבחירות, שבהם נעדיף שלא יפורסמו תוצאות סקרים על העדפות הצבעה של הציבור? זוהי שאלה לגיטימית הנוגעת לקשר שבין היחס למידע לבין המנטאליות של האוכלוסייה וההתנהלות החברתית-פוליטית של הדמוקרטיה בכל חברה ומדינה, לטעמן! ובכל מקרה, על הסקרים להיות אמינים.
מתי לא מדייקים הסקרים?
שני תנאים הכרחיים להשגת תוצאות אמינות בסקר: (א) שיש לסוקר דרך מבוקרת להגיע אל כל אוכלוסיית המטרה [נאמר, בטלפון אל כל המתפקדים בפריימריז], (ב) שהאוכלוסייה המרואיינת דוברת אמת. אולם גורמים נוספים עלולים לייצר תוצאות לא זהות בין סקרים זהים; ובעיקר: (1) קיומו של "טווח השגיאה הסטטיסטית", המעוגן בטבעו של כל מחקר המבוסס על דגימה, (2) רמת מיומנות שונה של החוקרים ("הסוקרים"), בעיקר בשקלול נתונים מסוימים, או בנקיטה ב"הנחות עבודה" שונות – לדוגמה, בטיפול בתשובות כמו "טרם החלטתי", "מסרב להשיב" וכו'. כל אלה יכולים לייצר הבדלים ושוני בין סוקרים – ממש כמו בין רופאים, כלכלנים, פסיכולוגים, או פרשנים פוליטיים: כולם מסיקים תדירות באופן שונה על סמך אותם נתונים עצמם! ולא נכחש – גם סוקרים טועים.
המסקנה: בחר לך את הסוקר היותר אמין בעיניך והקשב לו, כשם שבחרת עיתון והעדפת ערוץ טלוויזיה ותחנת רדיו, ופרשן כלכלי וכותב טורים.
'מהפך פוליטי' איננו טעות בסקרים
סקר הוא צילום מצב – לא צפי לעתיד - ממש כמו בדיקת דם: על סמך שניהם אפשר רק לשער מה צפוי לקרות בעתיד. אסטרטגים פוליטיים –ממש כמו רופאים-- רק יפרשו ויציעו לכן, מה סביר לעשות בכל עת. ואילו מהפכים פוליטיים אכן קורים לעיתים ביום הבוחר (כמו דלקת פתאומית...); וכאשר הם קורים, הם שמים לאל את הסקר של יום האתמול (כמו את בדיקת הדם הקודמת..). הדבר יתרחש, לדוגמה, כאשר מצביעים רבים מגיעים אל הקלפי מתוסכלים: "אין עבור מי להצביע", או "...הוא דווקא בסדר, אבל מושחת". או אז יקרה שצעירים שאיבדו כל אמון בכולם, וגם אחרים, יעניקו ברגע האחרון, ארבעה מנדטים לגמלאים דווקא – שאיש טרם הספיק לשנוא אותם. יתר על כן, כ - 10% - 15% מהמצביעים, לעיתים יותר, מקבלים, ככלל, החלטת הצבעה סופית רק מאחורי הפרגוד. אלה מיצרים פוטנציאל בלתי נדלה לתוצאות מפתיעות, המסתברות רק בבוקר שאחרי...
לא! לפריימריז הנושאים את שם הדמוקרטיה לשווא נימנע מביצוע סקרים, אם וכאשר מתחוור שאף אחד משני התנאים ההכרחיים להצלחת סקר (כמתואר לעיל) אינו מתקיים. כך קורה כאשר תהליך ה"התפקדות" עומד להביא אל הקלפי לא מתפקדים אידיאולוגיים ולא מעריצי מנהיג מסויים, אלא אחוז גבוהה --לעיתים רוב-- של "מצביעים שבויים", שגויסו כדי להצביע עבור מועמדים מסוימים על ידי "קבלני קולות". "מתפקדים" אלה מתודרכים לרוב כיצד להשיב, או לא להשיב, לסקרים; חלקם לא דובר עברית; תדירות אינו מבין מה רוצים מממנו ועבור מי ומה הוא מצביע. חלקם גויס, לא מרצון חופשי, בקבוצות במקומות עבודה; חלקם הניכר לא נגיש טלפונית – מבחינה טכנית או/ו ותרבותית (מתי ראיינת לאחרונה עלמה בדווית בת 18?). ועל כל אלה, קיים סיכוי קטן לשמוע דבר אמת בסקר מפי מגויס פוליטי, הנוטה, באופן טבעי, לחשוש ולהסתיר את הסכמתו המביכה "להתפקד" כך.
כתוצאה מכל זאת, כישורי השכנוע והלוגיסטיקה של "קבלן הקולות", ה"מגייס", "מתחזק" ו"מתפעל" את המגויסים, עד לקלפי, והאמצעים הכספיים העומדים לרשותו [לרשות המפעילים אותו], הם הקובעים, יותר מכל את תוצאות הבחירות – לא הליך דמוקרטי !
הכלים המדעיים שבידי הסוקר אינם מותאמים לטפל במצבים לא מדעיים כאלה, שמודיעין צבאי לוגיסטי יאה להם. קרי: ידיעה ספציפית – מי גייס כמה, ולטובת איזה מועמד. [כך ידע, קרוב לודאי, מופז...].
ערב בחירות אינו תוכנית "ריאליטי" לא סביר להפסיק את עבודת הסוקר שעה או יותר לפני תום ההצבעה, ובעיקר כאשר מידי בחירות, שעות הערב האחרונות הן שעות הצבעה ניכרת, ועל הסוקר להספיק לסקור ולערוך את חישוביו ואף להותיר זמן לאולפן הטלוויזיה להכין את שלו לקראת שידור. אין הכרח להכריז תוצאות דווקא בשעה 22:00 ולייצר "לילות ברווזים" לעם ישראל. אפשר פרסום תוצאות של בחירות גם שעה מאוחר יותר, ובצורה מכובדת – כאמור, אם וכאשר בכלל !
אפשר בלי סקרים בסמוך לבחירות, בתנאי... בתנאי שנאמין בעיקרון שאין להשפיע על הבוחר בימים האחרונים אלא באמצעות התעמולה הממלכתית המותרת למפלגות עצמן, ורק להן: "...להותיר את הבוחר לקראת רגע ההכרעה, עם עצמו ומצפונו בלבד." אפשר כך ובתנאי שכל המדיה תידום - כל העיתונאים ופרשנים פוליטיים, וכותבי טורים ומנחי תוכניות, ואחרים במדיה לסוגיה, כולם יידומו בכל הקשור בבחירות, על פי אותה חקיקה. שהרי לא יעלה על הדעת, שבמקום שסקרים אובייקטיביים ידווחו לציבור הרחב [גם אם רק בדיוק של 4% +] מה כלל הציבור חושב ומתכוון לעשות, מספר עשרות של 'מובילי דעה', שבידיהם שופרות המדיה וקולמוסיה, יוותרו עם היתר גורף בלעדי להשפיע את דעתם הסובייקטיבית על ציבור הבוחרים – בין אם בהערות (רציניות או סטיריות), בתחזיות, בהגיגים, או בדברי פרשנות. כך לא מיטיבים עם הדמוקרטיה!
אם יחוקק איסור פרסום סקרים ב"תקופת הצינון" שתיקבע לפני הבחירות, יהיה צורך להחיל את האיסור על כל מדיה מכל סוג – כולל האינטרנט, כולל שלטי רחוב, שאינם אלה המותרים מטעם המפלגות.
ובעצם יש לאסור את עצם הביצוע של סקרים, שמא ידלפו. האם זה חוקי? האם אפשרי? האם באמת רצוי? האם הסוקרים הפכו אויבי הדמוקרטיה משום שאחדים מהם אחרו להבחין בכך שחלק מהפריימריז בישראל אינם חגיגה של הדמוקרטיה אלא ג'ונגל אנטי דמוקרטי? האם לא סביר ודחוף יותר לברא את הג'ונגל?!
כך לא בוחרים מנהיגים !
ליקויים ושחיתות, שנהייתה "נורמטיבית", משחיתים את ה"פריימריז", החיוניים לדמוקרטיה
אבי דגני*
כשל הסקרים בשידור ליל הפריימריז של "קדימה", שיקף בעיקר שיקול דעת שגוי של הסוקרים שהסכימו לסקור בנסיבות שלא היה להם בהן סיכוי סביר להצלחה מקצועית. "תוצאות האמת" חשפו את הסיבות לכך, שהח"מ התריע עליהן לפני הבחירות: בעיקר, וביתר שאת, נחשפה העובדה שחלק מהליכי ה"פריימריז" של מפלגות בישראל מתנהלים היום באי תקינות מוסרית-פוליטית חמורה, הנושאת את שם הדמוקרטיה לשווא.
אולם השחתת הפריימריז --הליך דמוקרטי חשוב, המחליף את שיטות "המינויים" למיניהן-- הותרה בשתיקה בישראל, והפכה "נורמטיבית", חרף היותם ההליך הבוחר את המנהיגים שעתיד המדינה יופקד בידם!
השחתת הפריימריז מתחילה בתהליך ה"התפקדות" העילג, שאיננו מביא אל הקלפי בעיקר מתפקדים אידיאולוגיים: לא בעלי דעה חופשית או/ו מודעות פוליטית ברורה - לא הגברת כהן שקמה בבוקר והרימה מיוזמתה טלפון, או שלחה מייל, למטה המפלגה!
אחוז גבוה של המגיעים אל הקלפי --לעיתים רוב-- הם "מצביעים שבויים", ש"גויסו" (שוכנעו להצביע), עבור מועמדים מסוימים, על ידי "קבלני קולות" או "פעילים", אשר הופכים לחורצי גורל לאומי. שכן הכישורים הלוגיסטיים של קבלן הקולות, ה"משכנע", "מתחזק" ו"מתפעל" את המגויסים, עד לקלפי, והתקציבים אשר לרשותו [לרשות מי שמפעיל אותו!], הם הקובעים במידה עיקרית את תוצאות הבחירות – לא הליך דמוקרטי.
קיימות לפיכך בבחירות אלה השפעות בלתי נאותות על מצביעים, שמהותן שוחד פוליטי בואריאציות שונות. גם זיופים תועדו, שהפכו לנורמה. ועל אלה, הפיכה צינית של חלק ניכר בציבור הערבי ל"בשר תותחים" מגויס לרגע, אשר חורץ כך גורל לאומי - ממליך מועמדים לראשות ממשלה ולתפקידי שרים בכירים. שעור הערבים הללו בפריימריז [המובאים ע"י ראשי חמולות יחידים בקבוצות של עשרות רבות ועד למעלה מ-100 איש לראש חמולה יחיד], גדולה לאין ערוך משעור הצבעתם המסורתית למפלגות שבהן מדובר, בבחירות לכנסת: פי 4 יותר בפריימריז במפלגת "העבודה"- כ 23% מהמתפקדים; פי 6 לערך ב"קדימה" – כ 20% מהמתפקדים!
מגויסים כך באופן ציני גם תמימים אחרים וחלשים וקשישים ועולים חדשים – כולם נזקקים שקל להבטיח להם...!
זוהי הפרת אמונים ציבורית חמורה מאין כמותה - סכנה לדמוקרטיה ולשלום המדינה. למרבה הקושי, לוקחים בה חלק מנהיגים נודעים, ומנהיגים זוטרים, וסתם פעילים וגם אחרים ששתיקתם – אשמתם!
בית המשפט בישראל, כולל העליון, פסק וחרץ על מעשים כגון אלה, ועל פחותים מהם (ר' משפטי פלאטו-שרון ועמרי שרון), כי הם גורמים "לשיבוש התהליך הדמוקרטי ולסילוף דמותו", וכי "...אין לך עיוות חמור יותר מזה, של עקרון השיטה הדמוקרטית בחברה נאורה.' וכי "כל מעשה, שיש בו כדי לצמצם או לבטל, בין במישרין ובין בעקיפין, את חירות חשיבתו של הבוחר ויכולתו לתת ביטוי אמיתי לתכנית הפעולה הרצויה בעיניו ולהשקפת עולמו, על-פי שיקול-דעתו העצמי... פוגע בעיקרון הבסיסי של טוהר הבחירה ואי-תלותה מכאן, שמעשים כאלה פסולים הם מיסודם".
ואילו בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה ( מס (1.191 נאמר, "מתן טובת הנאה לאדם על מנת שיפעיל השפעתו על אדם אחר מהווה שוחד בחירות", ...לרבות "לבעלי השפעה... ראש קהילה או עדה או מנהיג חברתי וכיוצא באלה, שעה שטובת ההנאה ניתנת להם, לא משום יכולתם להסביר... ובתום לב בתחום ההסברה, אלא למען יושפעו הם עצמם וישפיעו על הנתונים להשפעתם, להצביע עבור המועמד".
דרוש חוק פריימריז עדכני יחוקק חוק אשר יכריז על יום פריימריז לאומי, נאמר 90 יום לפני הבחירות – כל המפלגות באותו היום, בדומה לשיטה האמריקאית: (א) כל אזרח יוכל להצביע עבור המועמד הנראה לו במפלגה אחת בלבד! (ב) ראש ממשלה מכהן שיתפטר, מרצון או מאונס, יגרום בהכרח לבחירות, שכן ב"כוורת" של שום מפלגה אין בד"כ 3 – 4 מועמדים "רזרוויים" ראויים לראשות ממשלה, ויש להבטיח שמי שנפקיד בידיו את המשך קיומנו הלאומי, לא ייבחר מתוך מספר מוגבל של פוליטיקאים, שאינם בהכרח מן השורה הראשונה, או/ו שאיש מהם אינו ראוי חלילה להנהיג. (ג) תיאסר לחלוטין --ותוכרז כעבירה פלילית שדינה מאסר-- פעילות של "קבלני קולות", מגייסי התפקדות ומובילי אנשים לקלפי למיניהם - גם בבחירות הכלליות! כל אזרח ימצא את דרכו אל הקלפי –בכל מובן-- רק בעצמו. לקשישים, לחסרי אמצעים וכיו"ב תדאג המדינה לאמצעי הגעה אל הקלפי.
אולם בינתיים, שולחת ישראל הדמוקרטית אל מאחורי סורג ובריח 'עברייני בחירות' שהם דגי רקק יחסית; המדיה מלהגת ארוכות בשאלה, מי ינצח, ולא חשוב איך ניצח; מבקר המדינה טרם נדרש לנושא, והמשטרה והפרקליטות מועסקים עד עייפה במימון הלא תקין של טיסות מנהיג פלוני לחו"ל. ואילו כנסת ישראל –נציגת הריבון-- תעשה כנראה בקרוב מעשה יחיד של ממש לזיכוך הליכי הבחירות הדמוקרטיים בישראל, ולהגנה על הדמוקרטיה: היא תפטור את המדינה בימים שלפני הבחירות, מהשפעתם המזיקה של הסקרים והסוקרים...!
• פרופ' אבי דגני, אוניברסיטת תל-אביב, נשיא קבוצת גיאוקרטוגרפיה