חומר רקע
29 אוקטובר 2008
לכבוד
חברת הכנסת זהבה גלאון
ועדת המשנה בנושא הסחר בנשים
נייר עמדה בנושא שינוי דפוסי הסחר בנשים
מוקד סיוע לעובדים זרים מתכבד בזאת להגיש לוועדת המשנה בנושא הסחר בנשים את עמדתו בנוגע לשינוי דפוסי הסחר למטרות זנות, וממליץ כי ייושמו דרכי האכיפה, המניעה והשיקום אשר ננקטים בשנים האחרונות בנושא סחר בנשים לזנות ממדינות חבר העמים גם על אוכלוסיית הנשים הישראליות והנשים הזרות שאינן ממדינות חב"מ.
בשנתיים האחרונות אנו עדים, במידה גוברת והולכת, לשינוי צורתו של הסחר למטרות זנות והזנות הכפויה בישראל. שינויים אלו הינם, במידה רבה, תולדה של אכיפה המתמקדת בסחר בנשים מברית המועצות בלבד, באופן היוצר התעלמות מוחלטת כמעט מעבירות דומות המבוצעות כלפי נשים ישראליות, או נשים זרות אשר אינן מברית המועצות.
במקביל לשינוי דפוסי הסחר השתנתה החקיקה. השינויים המשמעותיים שהתחוללו בתחום זה חלים, ללא ספק, הן על סחר בנשים זרות והן על סחר בנשים ישראליות ועל החזקתן בתנאי עבדות. עם זאת, נדמה כי הרשויות טרם הפנימו במידה מספקת כי תנאי חייהן של נשים ישראליות בזנות יכולים להיות זהים ולעתים אף חמורים יותר מאלו של קרבנות סחר זרות, וכי יש לתת לשתי התופעות, הזהות במאפייניהן, טיפול דומה בשלושת המישורים- האכיפה, השיקום והמניעה.
ירידה בהיקף הסחר בנשים זרות ובמידת נראותה של תעשייה זו
כיום מאותרות פחות נפגעות סחר המגיעות ממדינות ברית-המועצות לשעבר לישראל מאשר בעבר. יתכן ואמנם, כפי שטוענת המשטרה, התקיימה ירידה דרסטית במספרן, ויתכן שהן מאותרות פחות בגלל היעדר התאמת שיטות החקירה למצב המתעדכן בשטח; כמעט שלא ניתן למצוא בתי בושת גדולים וגלויים, עליהם ניתן לפשוט ולאתר באופן מיידי נשים בלא תיעוד. חלקים הולכים וגדלים בתעשיית הזנות עוברים לדירות דיסקרטיות, ו"שירותי ליווי" אשר ניתן להזמין דרך הטלפון או האינטרנט, והאישה נשלחת לבית הלקוח או למלון. דבר זה מקשה על איתור הנשים, ומצריך הפעלת מערך מודיעיני שונה. כמו כן, בעבר נהגו המשטרה ומנהלת ההגירה לבצע "ביום" של הזמנת שירותי זנות, אשר למיטב ידיעתנו לא נעשה כיום.
לצד הידלדלותן המספרית של נפגעות הסחר מחבר העמים בבתי הבושת הגלויים, התקיימה עלייה במספרן של נשים אזרחיות ישראל המוחזקות באותם אזורים ונאלצות לעסוק בזנות כפויה, אשר אם תיבדק, עשויה להתגלות כמקרה של עבדות או סחר בבני אדם (Domestic Trafficking).
אכיפה
במקביל לירידת היקפו של הסחר בנשים זרות וירידתו למחתרת, החל סחר בנשים זרות מסין, וכן סחר בנשים ישראליות, נשים שאינן מזוהות על ידי רשויות האכיפה, ואינן מקבלות את הסיוע ההולם. בדרך פעילותה של המשטרה נתחמו בפועל גבולות המותר והאסור: אסור לסחור בנשים מברית המועצות לשעבר, אך מותר לסחור בנשים מישראל ומסין ואולי גם ממדינות נוספות. על רקע זה, קל להבין את העליה במספר הנשים הישראליות המוזנות בתנאי עבדות וסחר בישראל.
כמו כן,בניגוד לטיפול בסחר בנשים ממדינות חבר העמים לישראל למטרות זנות המטופל על ידי הימ"רים, הטיפול בתופעת הסחר בבני אדם למטרות עבדות ועבודת כפיה הוא בטיפולה של מנהלת ההגירה. לא ברור היכן וכיצד ייכלל במסגרת זו הטיפול בנשים זרות שלא ממדינות חבר העמים ונשים ישראליות שהינן קורבנות סחר או עבדות לצורך שירותי מין, אך אין ספק כי יש לתת את הדעת לשאלה זו.
החוק החדש למאבק בסחר בבני אדם משנת 2006 קבע מספר עבירות חדשות והחמיר ענישה בעבירות קיימות. לא למותר לציין, כי החוק איננו דורש שהקורבן יהיה אזרח זר לצורך תחולתן של עבירות:
החזקה בתנאי עבדות
375א (א) המחזיק אדם בתנאי עבדות לצורכי עבודה או שירותים לרבות שירותי מין, דינו – מאסר שש עשרה שנים.
(ב) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בקטין, דינו של עובר העבירה – מאסר עשרים שנים.
(ג) בסימן זה, "עבדות" – מצב שבו מופעלות כלפי אדם סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניינו של אדם; לעניין זה, יראו שליטה ממשית בחייו של אדם או שלילת חירותו כהפעלת סמכויות כאמור. (ההדגשות אינן במקור)
העבירה קובעת, כי עבדות תתקיים במצב שבו העבריין שולט שליטה ממשית בחייו של הקרבן, כאשר שאלת ההסכמה של נפגע העבירה למצב דברים זה אינו רלוונטי וכן אין צורך להוכיח שימוש באמצעים פסולים, כגון אלימות, על מנת להוכיח את העבירה. זאת ועוד, גם אם הוענק תשלום לקרבן עבור שירותיו, אין בכך כדי לשלול את קיומה של העבירה.
כפי שהחוק מציין מפורשות, גם שירותי מין חוסים תחת סעיף זה. כאשר אישה מועסקת בזנות אצל אדם אשר שולט שליטה ממשית בחייה, האוטונומיה שלה נשללת וכך גם חירותה – התנהלות זו נכללת בגדרי סעיף העבדות. כאמור, הסכמתה של האישה או אי הסכמתה, "רצונה" בשליטה זו מסיבות שונות, אינם רלוונטיים לעניין תחולת העבירה. למיטב ידיעתנו, עד היום לא הוגש כתב אישום בגין עבירה זו.
באזורים כמו רחוב פין 1 ובמקומות נוספים ניתן לראות שימוש גובר בנשים מכורות לסמים, אשר מועסקות בזנות תוך תלות גמורה בספקי הסמים, לעתים משועבדות בשעבוד חוב ומאויימות. בשני גזרי דין שניתנו במהלך שנת 2007 נגזר דינם של שני עבריינים אשר סחרו בסמים וסירסרו בנשים, תוך הפעלת כפייה, איומים ואמצעי שליטה נוספים. לפחות אחד מן השניים (ת"פ (ת"א) 40100/07 מ'"י נ' מנחימוב (גזר דין מיום 29.10.07)) ביצע את העבירות המיוחסות לו לאחר כניסת החוק החדש לתוקפו, אך לא נעשה כל שימוש בעבירות החדשות בכתב האישום, ולא ברור אם עבירות אלו נחקרו כלל על ידי המשטרה.
בת"פ (ת"א) 40305/06 מ"י נ' וקנין (גזר דין מיום 6.12.07), הורשע שמעון וקנין בכך שסיפק סמים לנשים, אסר עליהן לעזוב את בית הבושת כל עוד לא שילמו עבורו, בשל היותן (לשיטתו) בעלות חוב כלפיו, איים עליהן וסחט אותן באיומים ובכוח.
למעשה, אותו אדם שיעבד את הנשים לצרכיו, שלט שליטה ממשית בחייהן ובחירותן והפך אותן לתלויות בו באופן מוחלט. שמעון וקנין הועמד לדין בגין סחר בסמים, סרסרות, החזקת מקום לשם עיסוק בזנות, קשירת קשר לביצוע פשע, איומים, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, וניסיון להביא אדם לידי עיסוק בזנות.
וכך מתבטא בית המשפט בגזר דינו של וקנין:
"המדובר בעצם בסוג של עבדות של אותן בנות, שהיו מוכנות למכור את גופן לאותם צרכנים של מעשי מין, אך גם את נפשן לסמים שאותם סיפק הנאשם, ובכך הפכה תלותן של אותן מתלוננות בנאשם למוחלטת עד אשר הנאשם שלט לא רק בגופן, בנפשן ובזמנן, אלא גם מנע מהן כל אפשרות לעזוב את בית הבושת עד אזר יחזירו את חובן הכספי, והרי חוב זה רק הלך והתעצם מדי יום ביומו, כך שסיכוי לאותן בנות להשתחרר מאותו שיעבוד - לא היה קיים בפועל." (ההדגשות אינן במקור)
בעת סיור שגרתי באיזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, ניתן למצוא שוטרים העוברים מאישה לאישה, ובודקים את מסמכיהן המזהים ולרוב מסתפקים בכך, ללא ניסיון לבדוק עם האישה האם נעברות כלפיה עבירות כלשהן, ביניהן עבירות סחר בבני אדם.
בהתכתבות שלנו עימה מחודש מיום 26/3/08, מאשרת משטרת ישראל, כי חלקן היחסי של נשים ישראליות העוסקות בזנות בבתי בושת עלה במהלך השנה החולפת. יחד עם זאת, עמדתה היא כי ברוב המקרים מדובר בעבירות סרסרות, שימוש וסחר בסמים ולא בסחר. כמו כן, משטרת ישראל מאשרת כי בשנה החולפת עלו חשדות בדבר קיומו של סחר בנשים למטרות זנות בקרב מהגרות עבודה. לטענת המשטרה מקרים אלו טופלו ונבדקו אולם ברוב המקרים לא היה ניתן להשיג ראיות, "בין היתר בשל אי שיתוף פעולה של הקורבנות".
במקרים אלו, ממש כמו ביחס לנפגעות סחר מחבר העמים לשעבר, סיועם של ארגוני זכויות אדם, אשר מכירים את הקהילות הזרות השונות, את מנהגיהן ותרבותן יכול לסייע רבות לעבודת המשטרה. אם דעתנו תישמע, ראוי שמערכת האכיפה תשב על המדוכה ותבחן כיצד להחיל את העבירות האמורות בתיקים המתאימים משלב החקירה ועד שלב כתב האישום.
אכיפה - המצב בחו"ל
בארצות הברית קיימת תופעה דומה, של התמקדות יתירה בסחר בנשים זרות לזנות, תוך מיעוט התייחסות לסחר בנשים מקומיות. עם זאת, בשנים האחרונות קיימים מספר תיקים, המורים על כך כי הרשויות הפנימו את התופעה של סחר בנשים אמריקאיות ומתמודדים איתה לפחות במישור האכיפתי. כך למשל, מתאגרף בן 41 הועמד לדין בג'ורג'יה על סחר בנשים, לאחר שתקף אותן פיזית, אנס אותן, והשליט במקום משמעת צבאית של ממש.1 בין השאר, סייעה להרשעתו העובדה כי עשה שימוש באלימות ואיומים נגד הנשים, וכי הן חבו לו כספים בגין רכישת סיגריות, אוכל ותרופות על ידו.
לדברי נציגת NGO בארה"ב2 מקרה זה משקף תופעה רחבת היקף המכונה Pimp control trafficking, במהלכה מתנהל משטר איומים, כליאה ועבדות חוב בשל התמכרות לסמים המסופקים על ידי "הסרסור". כבר בשנת 2005 הכירה ארה"ב בכך שנשים אזרחיות ארה"ב שהן נפגעות סחר נתקלות בקושי רב להגיע אל השירותים הבסיסיים המגיעים להן מתוקף היותן אזרחיות ועל כן יש להשקיע משאבים מיוחדים בפיתוח נגישות זו. בנוסף, פועלים הארגונים הבלתי ממשלתיים להביא להשוואת סל זכויות הנשים המקומיות הנסחרות לאלו הזרות.
בהולנד3 מוכרת תופעה דומה בה נערות ונשים אזרחיות הולנד הופכות לקורבנות סחר בנסיבות דומות בידי אזרחי הולנד. גברים אלה מואשמים בעבירת סחר ולא בעבירת סרסרות. נציין, כי שיקומן של הנשים כולל תכניות לימודים ותעסוקה לטווח ארוך.
מניעה
על מנת לסייע במניעת התופעה לטעמנו יש להגביר את המודעות בקרב העוסקים במלאכה וכן להגביר את שיתוף הפעולה בין ארגונים בלתי ממשלתיים ליחידות המיוחדות במשטרה הפועלות למיגור הסחר, לשם העברת מידע מהשטח. כמו כן, ישנה חשיבות רבה בהעברת הכשרות ופיתוח תכניות חינוך והסברה ייחודיות בנושא זנות וסחר והעברתן לאוכלוסיות מועדות לסיכון ולקהל הרחב.
שיקום
לנשים זרות אשר אינן יוצאות חבר העמים ונסחרו למטרות זנות, או הוחזקו בתנאי עבדות לצורך מתן שירותי מין, יש להעניק את אותם שירותי שיקום אשר מוענקים לנשים נסחרות כיום. קרי, הענקת אשרת שיקום, העברתן למקלט, מתן סיוע סוציאלי בשפתן (דבר אשר לא נעשה היום, שכן המקלט מותאם לדוברות רוסית), סיוע רפואי וסיוע במציאת עבודה.
בעניין נשים ישראליות, למיטב ידיעתנו קיימת תוכנית ממשלתית לשיקום נשים ישראליות בזנות ואנו תקווה כי אנו מתפרצות לדלת פתוחה. בתוכנית זו יש לנקוט, לכל הפחות, בצעדים הבאים:
א. איתור נפגעות סחר הנמצאות בהליכי מעצר ומתן סיוע משפטי מהמדינה.
ב. איתור נפגעות סחר על פי מידע מודיעיני.
ג. הקמת "מרכז חרום", אשר יפעל במהלך כל שעות היום ויעניק סיוע ראשוני.
ד. בניית מערך שירותים סוציאלי שביכולתו לספק: מזון, ביגוד, נסיעות, סיוע משפטי והפניות לשירותים רפואיים שונים. במקומות בהם מתקיימת זנות רחוב יש להבטיח נגישות לשרותי בריאות, רווחה וייעוץ.
ה. הקמת מקלט בו יועברו תכניות שיקומיות הנוגעות לתעסוקה וחינוך וכן בניית תכנית מעקב אחר צרכי מגורים לטווח קצר וארוך.
ו. הקמת מרכזי גמילה מסמים ובניית מערך מתאם ומלווה אליהם.
ז. הענקת סיוע טכני ומשפטי לקובעי מדיניות על מנת להתוודע ללקונות בחוק המנוצלות על ידי סוחרים.
סוף דבר
התמקדותה של משטרת ישראל בסחר בנשים מברית המועצות לישראל השיגה הישגים משמעותיים והובילה לירידה בהיקף תופעה זו. ברם, המצב הוביל לשינוי תבניות בתעשיית המין ולא להיעלמות תופעת הסחר, שינוי, אשר כפי שהראנו, קורה במקומות נוספים בעולם.
יש להבין, כי זרוּת איננה תנאי לקיומה של עבירת הסחר ועבירות נלוות. רק התמודדות מקיפה עם התופעה, כפי שהיא קיימת היום בשטח, בשיתוף פעולה של כל הגורמים, תוך אימוץ העקרונות המנחים וההישגים היפים אשר נעשו ונקבעו במאבק בסחר בנשים זרות- האכיפה, המניעה והשיקום- יאפשרו את צמצומה במידה נכרת.
בברכה,
עדי וילינגר, עו"ד