חומר רקע

אל: ועדת חוקה חוק ומשפט מאת: לשכת עורכי הדין – פורום יישוב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות (ADR) נכבדי הנדון: התוכנית לסגירת המרכז הארצי לגישור במשרד המשפטים לקראת הדיון, שיתקיים ביום 14.1.2009 בנושא שבנדון, מובא בפני הועדה הנכבדה נייר עמדה של פורום יישוב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות ((ADR בלשכת עורכי הדין. רקע המרכז הארצי לגישור הוקם בשנת 1998 כיחידה במשרד המשפטים, ומקום מושבו נקבע בתל אביב. מטרתו לקדם את השימוש בגישור ובדרכים אחרות ליישוב סכסוכים בהסכמה בזירות שונות ובסוגים שונים של סכסוכים. הגישה שהנחתה את צוות ההיגוי של המרכז הייתה לעודד את השימוש בגישור כפילוסופיית חיים (מוסרית ופרקטית), וכדרך חדשה לניהול חיים משותפים על בסיס שיח של הסכמה מבוסס-צרכים וזהות, במקום שיח לעומתי של כוח וזכויות. המרכז הוקם כיחידת מטה שתפקידה העלאת המודעות, פיתוח ידע, קידום יזמות, ייזום תוכניות ניסיוניות להטמעת הגישור בזירות ובקרב קבוצות אוכלוסייה חדשות, פיקוח על תוכניות הכשרה וגיבוש אמות מידה וכללי התנהגות למגשרים, ופיתוח התחום באקדמיה. במרכז הארצי לגישור הוקמה ספריה עשירה, והוא שימש כגוף מטה וכרגולטור בכל הקשור להערכה ולבקרה בתחום ההדרכה וההכשרה של מגשרים. נוסף לכך המרכז העניק תמיכה מקצועית לעשרות מרכזי גישור קהילתיים, להתנסות מודרכת (פרקטיקום) בגישור, ולאחרונה לפרויקט המהו"ת. בין תחומי פעולתו של המרכז ניתן למצוא: גישור בסכסוכים שהמדינה צד להם, גישור בתחום האזרחי, מסחרי ועבודה, גישור במשפחה, גישור ויישוב סכסוכים בקהילה, גישור בסכסוכים הקשורים לאיכות הסביבה, "צדק מאחה" וגישור בפלילים. עמדת הפורום הפורום ליישוב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות וועדת הגישור של הלשכה מתנגדים להחלטה על סגירת המרכז. על פניו נראה שתהליך קבלת ההחלטות בנושא היה בלתי ראוי, וכך גם התוצאה. המרכז הארצי לגישור הוקם בעקבות דיונים מקיפים של צוות היגוי רב-תחומי, שבו היו שותפים נציגים של הנהלת בתי המשפט, של לשכת עורכי הדין, ושל האקדמיה. לפיכך, אסור לדעתנו לקבל החלטה כלאחר יד, ממנה עולה לכאורה שהמרכז סיים את תפקידו או מיצה את עצמו. טרם קבלת החלטה, מן הראוי לקיים בדיקה מקיפה של צרכי השטח ודיון מעמיק, שבו נשמע קולם של העוסקים בגישור וצרכני הגישור, לגבי הגופים והמוסדות שימלאו את החלל, שיוותר בעקבות סגירת המרכז, ולגבי ההשלכות הצפויות של ההחלטה על עתיד השימוש בגישור. זאת אף זאת, ההחלטה על סגירת המרכז, בעיתוי שבו התקבלה, היא בעייתית במיוחד. ראשית, במצב הדברים שבו תהליך המיצוב של מקצוע הגישור טרם הושלם, ובנוסף בוטלו התקנות הקשורות להכשרת והסמכת מגשרים, נוצר ואקום רגולטורי, אשר יש צורך למלאו במהירות. המרכז הארצי, כגוף מטה שהצטבר בו הרבה ניסיון וידע, יכול היה להוביל מהלך של חקיקה או התקנה בנושא ההכשרה וההסמכה, כמו גם בקרת איכות ואתיקה, של מגשרים. שנית, קיים חשש כי סגירת המרכז הארצי לגישור משדרת מסר מסוכן לגבי ההתייחסות לגישור; לפיו המדינה התייאשה ואבדה עניין ואמון בסיכויי ההצלחה של הגישור ככלי ליישוב סכסוכים בהסכמה וכדרך לשינוי תרבות היחסים ויישוב חילוקי הדעות בחברה. לסיום, במהלך שנות קיומו, המרכז הארצי לגישור נטל חלק חשוב בקידום הגישור בישראל. "מהפכת הגישור", אשר החלה לעשות את צעדיה המשמעותיים לפני כעשור, טרם הסתיימה. לפיכך, ההגיון קורא לחיזוקו של המרכז, ולא לסגירתו.