חומר רקע
הערות מטעם ארגוני סיוע
תקנות זכויות נפגעי עבירה (אחראים במשטרת ישראל), התשס"ט-2009:
הערות מטעם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית:
1. התקנות מצומצמות ואינן מפרטות דיין נושאים רלוונטיים רבים המצטיירים כבעייתיים בשטח.
2. הכשרות - בתקנה 5(ג) יש להוסיף הכשרות שוטפות בנושא הפגיעה המינית והשלכותיה, אחת לשנה או לפרק זמן אחר, לרבות בנושאים הקשורים להכרת צרכים מיוחדים של נפגעי עבירות (כמפורט בתקנה 4(ד)). יש להוסיף דרישה שכל שוטר יחויב לעבור הדרכה בנושא החוק ולא רק קציני נפגעי העבירה וחוקרי אלימות במשפחה (שכן בשל מצוקת כוח אדם מגיעות נפגעות לחוקרים רגילים שאינם מכירים את דרישות החוק והם גובים את התלונה).
3. קציני נפגעי עבירה ממונים על תפקידים נוספים מלבד טיפול בזכויות נפגעי עבירה. יש לוודא איזה חלק בתפקידם מיועד למימוש זכויותיהם של נפגעי העבירה.
4. קצין נפגעי עבירה בכל תחנה - צריך להוסיף לתקנות, כי באחריות קצין נפגעי עבירה למנות בכל תחנה קצין אחראי לנושא של נפגעי עבירה, שיהיה אחראי ליישום החוק בתחנה עצמה. כך, אותו קצין ישמש כתובת ברורה עבור נפגעי עבירה ומרכזי הסיוע במידה וזכות מזכויותיהם מקופחת.
בנוסף, קיימים נושאים רבים המעוגנים בחוק זכויות נפגעי עבירה או בחקיקה אחרת ואינם מיושמים בשטח, ייתכן וזה לא המקום לטפל בהם אך מדובר בקשיים ביישום חוק זכויות נפגעי עבירה בכל הנוגע לשלב החקירה והטיפול המשטרתי:
1. נפגעת שמגיעה בגפה לתחנה - באיזה שלב מיידעים אותה על הזכות לסיוע וליווי? למרות דרישת החוק, בשטח לרוב מיידעים לקונית בסופה של החקירה ורק כדי שירשם בפרוטוקול.
2. לפי הוראות החוק החקירה תיגבה ביחידה אליה הנפגעת מגיעה אך מניסיוננו הרבה פעמים מנסים לשכנעה להגיע ליחידה אחרת. כך גם לגבי חוקרת אישה, מקיימים משא ומתן לשכנוע הנפגעת להיחקר בידי חוקר בשל העדרה של חוקרת בתחנה.
3. בהרבה מקרים מונעים כניסה ממתנדבת הליווי של מרכזי הסיוע לחדרי החקירה יחד עם הנפגעת, למרות שזכות זו מעוגנת בחוק.
4. מניעת כניסה של מתנדבת לצורך סיוע וליווי גם כאשר נערך עימות בין הנפגעת לפוגע, אמנם אין הסדרה חוקית של העניין, אבל לא מתירים לרוב את הליווי והנפגעת נשארת לבדה במעמד קשה זה של פגישה פיסית עם הפוגע והחלפת דברים אודות הפגיעה.
5. הנסיבות בהן מפנים נפגעת לרופא משפטי/גניקולוג - אין אחידות בהתנהלות המשטרה בשטח, יש ליצור נהלים ברורים.
6. הפניה לחקירה בידי חוקר מיוחד - השוטרים אינם מודעים תמיד לנושא המוגבלות ועורכים חקירות בעצמם.
7. למרות הדרישות הקבועות בחוק, בשטח לא תמיד נערכת החקירה חקירה בשפת המתלוננת והיא לא תמיד מוקלטת. נפגעות דוברות פיליפינית/ ערבית/ רומנית נחקרות בעברית או באנגלית והחקירה לא מתועדת.
8. הדלפות מחדרי חקירה - דוברי המשטרה משחררים לעיתים לתקשורת את סיפורי הפגיעה ובהם פרטים רבים של הנפגעת כמו מקום מגורים, גיל, מקום עבודה ופרטים אודות סוג העבירות נעברו. נפגעות רבות מרגישות מרומות בעקבות הפרסום שהוביל לחשיפת זהותן בסביבה הקרובה גם אם שמן לא פורסם.
הערות מטעם המועצה לשלום הילד:
התקנות, הלכה למעשה, הן העתק של סעיף 24 לחוק זכויות נפגעי עבירה ובנוסח המוצע הן לא מוסיפות דבר על הכתוב בחוק עצמו. ניתן לצפות שתקנות יהיו טכניות ומפורטות יותר.
כך לדוגמא, יש להוסיף בתקנה 5 פירוט רב ומעשי יותר של דרך הבטחת מימוש הזכויות, ולא להסתפק בכותרות; לפרט את אחריות קצין נפגעי עבירה לערוך מעקב על כך שהחוקרים מיידעים את נפגעי העבירה אודות זכויותיהם ואודות שירותי סיוע; לקבוע כי תפקיד קצין נפגעי עבירה לערוך מעקב בתחנות השונות על כך שהחוקרים משתמשים בטפסים ונותנים קוד וסיסמא לכל נפגע עבירה וכו'.
הערות מטעם מרכז הסיוע לעובדים זרים:
התקנות אינן מתייחסות למעורבות ארגוני הסיוע המלווים קורבנות מזה שנים - מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית, מוקד סיוע לעובדים זרים שמלווה מהגרי עבודה נפגעי תקיפות ועבירות שונות, קורבנות סחר ועוד. למרות הנסיון הרב של הארגונים הללו, המשטרה לא עושה ניסיון בתקנות הללו להתייעץ איתם בנוגע לדרכי ההכשרה הבסיסית והליווי מאוחר יותר.
הערות מטעם ארגון משפחות נרצחים ונרצחות:
הסעיפים שעוסקים בנפגעי עבירה מנוסחים בצורה מאד כללית ולא מתייחסים לפרטים.
מעבר לכך, קיימים מחדלים בנוגע ליישום החוק ככל שמדובר במשפחות נרצחים, כפי שהוזכר גם בדיוני המעקב אחרי יישום החוק (האחרון שבהם נערך בחודש ינואר 2008) – הקצינים בימ"רים ובצח"מים לא מפנימים את העובדה שבנוסף לחקירת הרצח יש להם תפקיד גם במפגש עם בני משפחת הנרצח וכי הם נדרשים ליידע אותם על זכויותיהם לפי חוק זכויות נפגעי עבירה, להציע למלא טופס לקבלת כניסה למענה הממוחשב ולמסור מידע על ארגוני סיוע.