חומר רקע
בס"ד, י"א שבט תשס"ז
לכבוד
היועץ המשפטי לבתי הדין
עו"ד הרב שמעון יעקבי הי"ו
הנידון: הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון – מועד איזון) התשס"ז – 2007
לבקשתך, להלן מספר נקודות הטעונות התייחסות, ושיקול דעת נוסף, ביחס להצעת החוק.
א. בדברי ההסבר להצעת החוק נטען שהמצב הנוכחי מעניק תמריץ לבעל לעכב את הגט, ומטרת התיקון לסייע במניעת סרבנות גט.
נראה שתיקון החוק בדרך שתאפשר איזון משאבים קודם לגירושין, יביא לריבוי סרבני גט, יותר מאשר במצב הנוכחי.
כידוע, רובם הגדול של הזוגות וכמעט כולם, מתגרשים בהסכמה, וגם הרוב המכריע של סכסוכי הגירושין מסתיימים בסופו של דבר בהסכמי גירושין. בהסכמים אלו, אחד המרכיבים המרכזיים הוא ההסכמה על הגירושין, הסכמה זו ניתנת לאחר שכל צד קבל את אותם דברים החשובים בעיניו, גם בשאר הנושאים הכרוכים בגירושין.
השגת הסכם גירושין כולל, מדרבנת את בן הזוג הנרתע מהגירושין והמעכבו, להסכים בסופו של דבר, להתגרש.
הצעת החוק החדשה מבקשת ליצור מצב חדש שבו אחד מבני הזוג יוכל לבודד את הנושא הרכושי מהגירושין עצמם, ולקבל את חלקו המוקנה לו עפ"י חוק, בהכרעה שיפוטית גם בהעדר הסכם. בעקבות הכרעה כזו, שני בני הזוג יגיעו למעמד הדיון בתביעת הגירושין בלא שנותרו נושאי רכוש שניתן לדון בהם במסגרת מו"מ להסכם גירושין. נסיבות אלו ירעו את מצבו של בן הזוג המבקש להתגרש אך לא הצליח להביא לידי פסק דין לחיוב הגירושין. מאחר ובהעדר תמריץ להשגת הסכם גירושין, ובאותם מקרים שלא ניתן פס"ד לחיוב גירושין (ואלו הם הרוב המכריע של המקרים), קיים חשש שבמקרים רבים בן הזוג המבקש לנהוג בחבירו שלא כהוגן ובנקמנות, ימצא את הדרך למלא את שאיפתו זו באמצעו סרבנות גט.
סיכומו של דבר, הכרעה שיפוטית חד צדדית בנושא הרכוש, היא צעד בעל אופי כוחני שצד אחד נוהג כנגד חבירו. אך בתגובת בומרנג, הצד הנפגע מכך, עלול לעכב את הגירושין, ולמצוא צידוק בצעד כוחני נגדי מטעמו, בתגובה לכוחניות של בן זוגו במהלך המשפטי הקודם.
אמנם במקרים מועטים יותר, במצב החוקי הנוכחי, קיימת סרבנות גט על רקע העדר רצון להגיע לנקודת הזמן שבו החוק מאפשר את איזון המשאבים, אך לא ברור מה היסוד להנחה ששינוי החוק יביא מפנה חיובי כביכול, שהרי מפנה זה הוא על חשבון אותם מקרים אחרים ורבים מאד, שבהם כיום נמנעת סרבנות גט, בזכות היכולת להכניס למו"מ על הסכם הגירושין גם את המרכיב הרכושי יחד עם שאלת מתן הגט.
האם יוזמי הצעת החוק בדקו לעומק נקודה זו ?
סבורני, שעלינו לחזק את המגמה לעודד את הציבור הרחב להביא לסיום סכסוכי גירושין בהסכמה, כפי המצב הנוכחי, ולנקוט באמצעי אכיפה רחבים ומגוונים כנגד סרבני הגט, שהם מקרי שוליים (גם אם מקרים אלו מקבלים תהודה רבה בתקשורת). עלינו לדחות את המגמה העומדת ביסוד הצעת החוק, המבקשת לסייע בחיזוק התפיסה שיש להביא לסיום הסכסוכים בכוחניות, באמצעות כלים שיפוטיים ובהכרעה שיפוטית בלא לחתור להשגת סיום הסכסוך הכולל, בהסכמה.
תפיסה כזו אינה נכונה ואינה מתאימה עבור רובו הגדול של הציבור, שיצא ניזוק משינוי החוק, גם אם במקרים בודדים בשוליים, השינוי עשוי לסייע לקידום סיום הליך הגירושין.
האם אמנם המחוקק מודע להשלכות הנובעות משינוי החוק?
כמדומני שבהצעת החוק ניכרת טביעת אצבעות של ארגונים מסויימים הפועלים מספר שנים להביא לסיום הנישואין באמצעים כוחניים, גם בהעדר רצון הבעל, וכבר עלו מספר הצעות תמוהות (כגון הפקעת קידושין, עיין במאמרי בקובץ "תחומין" כרך כז עמ' 304).
כעת, גם בנושא הרכושי אנו עדים לאותה מגמה, שבהעדר פס"ד לחיוב גירושין מבקשים לפעול כדי לאכוף בכוחניות על צד אחד את ההסדר הרכושי גם בלא הסכם.
כידוע בנושא הגירושין עצמן, ההלכה לא תשתנה, וכללי ההלכה בשאלת חיוב וכפיית גט נשארים כמסירתן מסיני וכפי המקובל במסורת הדורות. הרי שהנהגת פתרון כוחני בנושא הרכושי, בו בזמן שכוחניות דומה אינה אפשרית בעניין הגירושין עצמם, מצב כזה עלול להביא למקרים רבים שבהם בני הזוג ימצאו עצמם תקועים באמצע מהלך, בלי יכולת להשלימו כראוי.
גם באותם מקרים שבהם בית הדין מחייב גירושין, אך בלא שניתן פס"ד לכפייה, כידוע לא תמיד בידינו אמצעים מתאימים עפ"י ההלכה להביא לסידור הגט ולמילוי חובת הגירושין. גם במקרים אלו, המפתח לפתרון הוא, הסדרת הסכם גירושין כולל, שבו שני מרכיבים חשובים, הגירושין והנושא הרכושי.
ב. הצעת החוק במתכונתה הנוכחית, מעודדת פירוק משפחות בישראל, גם ללא עילת גירושין. דהיינו, אחד מבני הזוג שיבקש לפרק את הנישואין באופן חד צדדי, יקבל לידיו כלי בעל עוצמה, להביא לפירוק המשפחה, גם אם לא יצליח להשלים את המהלך בגירושין.
לדוגמא, בעל שיתן עיניו באשה אחרת, ויעזוב את אשתו ויעבור לגור עם האשה הזרה, יוכל לכפות באמצעות החוק חלוקת הרכוש בלא גירושין, וזירוז השלמת הפירוד. וכן להיפך, אשה שתבקש להיפטר מבעלה ללא הצדקה, תקבל סיוע רציני לקידום המהלך.
אין מקום שבתי הדין ושאר הגופים שערכי המשפחה יקרים בעיניהם, יתנו יד ליצירת דינמיקה המעודדת פירוקי משפחות, גם במקרים שאינם מוצדקים, כשבן הזוג המבקש לפרק את המשפחה, מקבל חיזוק מראש ביודעו שיש בידו כלים ללחץ על הצד השני.
ג. ביחס לשיקול הדעת האמור להנחות את המחוקק הדתי, יש לציין - כל עוד החוק אינו תואם להלכה, אין אפשרות שאנשי תורה יתנו גיבוי לחוק זה.
אך במידה שהחוק ביסודו יהיה תואם לרוח ההלכה ולערכי היהדות, הרואים ערך מקודש בשלימות המשפחה, ויישמרו ערכים תורניים בסיסיים - כגון אם מועד האיזון יהיה פרק זמן מסויים לאחר המועד שבו ניתן פס"ד לחיוב הגירושין - יהיה מקום לפעול על מנת שנגיע למצב שבו החוק יקבל מעמד של תקנת קהל, והיינו על ידי הסכמת אדם חשוב, שהם הרבנים הראשיים ובצירוף גדולי הדור מנהיגי הקהל, עיין שו"ע חו"מ סי' רלא סעיף כח.
אילו חזון זה יתגשם, נרויח שנוכל לפסוק בבתי הדין עפ"י החוק, בלא חשש שפסק דין זה נוגד את ההלכה, ותוסר מספר החוקים הוראה המבקשת לאכוף על בית דין דתי לפסוק עפ"י חוק שאינו תואם להלכה, במקרים מסויימים.
מלבד זאת אציין כי במצב החוקי הנוכחי, יתכן שעפ"י ההלכה ניתן לפסוק על פי החוק הנוכחי, בהסתמך על הסברא, שמסתמא על דעת כן נישאו הצדדים, שינהגו בהם כפי החוק המקובל, והנושא ארוך ומפורט בשיקוליו ההלכתיים, וכבר כתבנו פסק דין ארוך בנושא זה.
אך במידה שהחוק ישונה באופן מהותי, הרי שבאותם מקרים שבהם בית הדין יוסמך לפסוק בנושא הרכושי, ובלא שהחוק יקבל תוקף הלכתי כנ"ל, לא נוכל לצרף סברא זו (שמסתמא על דעת כן נישאו הצדדים) אלא ביחס לאותן זוגות שנישאו לאחר שהחוק יכנס לתוקף. מאחר ולחקיקה עצמה לא יהיה תוקף עפ"י ההלכה, וגם הסברא הנ"ל שדעתם בעת הנישואין לנהוג עפ"י החוק, לא תהיה רלוואנטית לחוק המתוקן, מאחר שדעת הצדדים בעת הנישואין לא היתה אלא לקבל על עצמם את החוק כפי שנהג בעת שנישאו.
סיכומו של דבר, ניתן להביא לשיפור של המצב החוקי, ובלבד שהדבר ייעשה באמצעות חוק התואם את ערכי היהדות. הציבור כולו יצא נשכר מכך.
בברכה,
הרב אוריאל לביא
אב"ד טבריה-צפת