חומר רקע
מחלקת ייעוץ וחקיקה
תאריך: י"ז סיון, תשס"ז
3 יוני, 2007
מספר תיק: פ/
לכבוד
פרופ' מנחם בן ששון
יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט
הכנסת
שלום רב,
הנדון: הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (הבעת עמדה לענין הסדר טיעון) של חה"כ מיכאל איתן
עמדת משרד המשפטים
לקראת הדיון השני בהצעתו של חה"כ מיכאל איתן, אבקש להעלות על הכתב את נימוקי ההתנגדות שלנו להצעה שלפיה עמדתו הכתובה של נפגע עבירה לענין הסדר טיעון תועבר גם לבית המשפט. אף שחלק מהדברים כבר נאמרו על ידנו בדיון הראשון, מצאנו לנכון גם להעלותם באופן סדור על הכתב –
להצעתו של ח"כ איתן – הצעה א' במסמך הנוסחים החלופיים שהעבירה עו"ד רוזן
כידוע, בשיטת המשפט הישראלית, את ההליכים הפליליים מנהלת המדינה, באמצעות תובע ציבורי מהמשטרה או מפרקליטות המדינה, מול הנאשם. כלומר, התובע הוא זה שמביא בפני בית המשפט את עמדת הציבור והאינטרסים הציבוריים בהליך הפלילי, ובכלל אלה גם את האינטרס של האדם שנפגע במישרין מהעבירה.
חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א – 2001, עיגן בזכות ובצדק את מעמדו המיוחד של נפגע העבירה בהליך הפלילי, כמי שזכאי לקבל מידע כללי, מידע פרטני על התקדמות ההליך הנוגע לו, ואף זכות להביע עמדה בצמתים שונים בהליך. יחד עם זאת, חוק זכויות נפגעי עבירה נחקק תחת התפישה, שבהליך בירור אשמתו של נאשם בפני בית המשפט הצדדים הם עדיין אך המדינה והנאשם, ורק הם אלה שמביאים בפני בית המשפט את הראיות.
אמנם, בשלב הטיעון לעונש, אחרי שכבר נקבעה אשמתו של נאשם, ניתנה זכות לנפגע להביא בפני בית משפט הצהרה כתובה על הפגיעות והנזקים שנגרמו לו, אך זהו כאמור שלב שונה בהליך. בנוסף, לגבי הצהרת הנפגע ברור כי לנאשם עומדת הזכות לחקור את הנפגע חקירה נגדית על מה שנאמר בהצהרתו, פרוצדורה שאינה קיימת כשאנו נמצאים במסגרת הבאת הסדר טיעון לאישור בית משפט.
עמדתנו העקבית והנוכחית היא שחלוקת תפקידים זו חשוב וראוי שתיוותר על כנה.
בשנת 2002 ניתן פסק דין מנחה של בית המשפט העליון בענין הסדרי טיעון, מפי הנשיאה דורית בייניש ובהסכמת שמונה שופטים נוספים (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1), 577). בפסק דין זה מתייחסת הנשיאה בייניש לכמה נושאים שנוגעים נגיעה ישירה לעניינו, ולכן ראיתי לנכון לצטט כמה משפטים מתוכו.
נקודת המוצא של פסק הדין היא:
"כי התפתחות הפסיקה אצלנו, כמו גם במדינות אחרות, הביאה להכרה במוסד הסדרי הטיעון כמוסד חיוני לאכיפת החוק, אשר יתרונותיו מרובים על חסרונותיו..." (בפיסקה 17 לפסק הדין).
אשר ל"חלוקת העבודה" בין התביעה, הנאשם ובית המשפט בכל הקשור להסדרי טיעון, נאמר:
"על פי עקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, בית המשפט הדן בתיק אינו צד להסדר הטיעון ואף אינו נוטל חלק במשא ומתן לגיבושו" (בפיסקה 5 לפסק הדין). ועוד:
"תפיסת העולם שלנו דוחה בעקרון את הרעיון שלפיו בית המשפט הוא צד להסכם עם הנאשם או כי ההסכם נעשה מטעמו של בית המשפט באמצעות התובע..." (בפיסקה 22 לפסק הדין).
בהמשך, מתארת הנשיאה בייניש את ההליכים למימוש הסדר טיעון, ומבחינה הבחנה ברורה בין השלב של הרשעת הנאשם על בסיס הודאתו במסגרת הסדר הטיעון לבין השלב של קביעת העונש בעקבות הסדר הטיעון.
לגבי שלב ההרשעה כותבת בייניש:
"ככלל, בית המשפט לא יתערב בפרטי האישומים שהתביעה מייחסת לנאשם אם הנאשם הסכים להודות בהם, אלא אם הוברר לו כי נפל פסול או פגם מהותי מהסוג של הטעיה, לחץ או פיתוי... מטבע הדברים, כאשר אין לפני בית המשפט מידע מוקדם ביחס למעשי הנאשם ולראיות הקיימות נגדו המבססות מידע זה, הוא מוגבל ביכולתו להתערב בענין זה. אשר על כן, ככלל, ועל פי חלוקת התפקידים המסורתית שבין בית המשפט לתביעה בהליך הפלילי, יכבד בית המשפט את שיקול הדעת הרחב שיש לתביעה בכל הנוגע לעצם ההעמדה לדין ולקביעת האישומים המיוחסים לנאשם מלכתחילה" (פיסקה 19 לפסק הדין).
וחשוב מאוד להדגיש, כי הראיות בתיק אינן בפני הנפגע ואינן בפני בית המשפט אלא רק בפני התביעה והנאשם. על סמך מה ואיך, אם כן, יסתמך בית המשפט על עמדת נפגע המביאה עובדות כלשהן?
לגבי שלב גזירת הדין, לעומת זאת, מפרטת הנשיאה הליך שבו שומע בית המשפט את נימוקי הצדדים ושיקול דעתו רחב למדיי בהחלטה על העונש שייגזר.
חשוב לי להדגיש כי בשלב הדיון בעונש – בין אם בעקבות הרשעת נאשם במסגרת הסדר טיעון ובין אם בעקבות הרשעתו בתום הליך הוכחות רגיל – חייב תובע להעביר לבית המשפט את הצהרת הנפגע לענין נזקיו מהעבירה, בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה (אם הגיש הנפגע הצהרה כאמור).
מתן זכות לנפגע, שעמדתו הכתובה לענין הסדר טיעון תועבר גם לבית המשפט, למעשה מעניקה לנפגע מעמד עצמאי – מנותק מהתובע – בשלב קבלת ההחלטה על ידי בית המשפט אם לקבל את הודאת הנאשם בעבירות מסויימות ולהרשיעו בעבירות אלה – בהתאם למה שהוסכם עליו בהסדר הטיעון. שלב זה בהליך הוא במובהק שלב של בירור אשמה ולא של טיעון לעונש, ולכן יש בכך פגיעה בעקרונות שפורטו לעיל.
עמדת נפגע שתציג בפני בית המשפט תיאור עובדתי של העבירות מנקודת מבטו של הנפגע כמובן תביא לדעתנו לשני סוגים של תוצאות, שאף אחד מהם אינו רצוי. אפשרות אחת היא שבית משפט לא ירצה להתעלם מהמידע המובא לפניו, אך כיוון שהמידע לא נבחן ראייתית בהליך פלילי לא תהיה לו ברירה אלא לדחות את הסדר הטיעון. תוצאה כזו אינה רצויה לאור נקודת המוצא שהוזכרה לעיל, שמכירה ביתרונותיו של מוסד הסדרי הטיעון, סומכת על התביעה שתשקול נאמנה את מכלול השיקולים לקראת עריכתו של הסדר טיעון, ומסמיכה את התביעה להחליט מי יועמד לדין ובאילו אישומים.
תוצאה אפשרית אחרת תהיה, לאור אותם נימוקים בדיוק, שבית המשפט לא יתייחס כלל למה שנכתב בעמדת הנפגע, ונראה לנו שגם זו תוצאה גרועה מבחינת הנפגעים שזכותם שעמדתם תישמע ותישקל בלב חפץ, וכך אמנם ניתן להם בהבאת העמדה בפני התובע לפי סעיף 17 לחוק כיום.
אבקש לשוב ולהזכיר שאנחנו בהחלט תומכים בפרקטיקה המתרחבת, ואף תומכים בעיגונה בחקיקה, שלפיה בית משפט, בטרם יאשר הסדר טיעון, יברר עם התובע האם קויימו הוראות סעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה במקרה שבפניו. כלומר, בית המשפט יברר האם הנפגע ביקש להיות מיודע, ידע על הסדר הטיעון והאם מסר לתובע את עמדתו (ראה הצעה ב' במסמך הנוסחים החלופיים שהעבירה עו"ד רוזן).
הצעת קואליציית הארגונים – הצעה ג' במסמך של עו"ד רוזן
נבקש להתנגד להצעה לתיקון אגבי נוסף של החוק, שלפיו הנפגע יהיה זכאי לקבל את פרטי הסדר הטיעון המתגבש.
נושא זה לא נכלל בהצעת החוק הפרטית כפי שהונחה במליאה וכפי שעברה בקריאה טרומית ולכן לא נבחן על ידי גורמי הממשלה. הנושא מעלה שאלות עקרוניות ומעשיות לא פשוטות, ונבקש לא להרחיב את הדיון אגב הצעתו של ח"כ איתן גם לעניין זה.
בכבוד רב,
ענת אסיף, עו"ד
ס' מנהלת מחלקה (ייעוץ וחקיקה)
/tmp/doc2txt-093chvbj/input.doc