חומר רקע

התעללות בזקנים והזנחתם בישראל מחקר איכותני תמצית מנהלים חקר תופעת ההתעללות בזקנים והזנחתם בישראל קיבל נראות בולטת לאור ממצאי הסקר הלאומי הראשון שפורסם בסוף שנת 2004 (אייזיקוביץ, וינטרשטיין ולבנשטיין, 2004) וסיפק מסד נתונים חשוב ביחס לתופעה. המחקר הנוכחי שנערך על פי המסורת האיכותנית - פנומנולוגית התמקד בחוויות הסובייקטיביות של בני משפחה המעורבים במערך יחסים מתעלל, אלים ומזניח. חקירה במתודולוגיה זו מאפשרת לבחון את טיבה וטיבעה של התופעה ולהביא את ה"חוויה החיה" (Lived experience). מטרות המחקר היו: • לאפשר התבוננות מעמיקה ביחס לתופעה על היבטיה השונים והבנה פנומנולוגית של מצבי ההתעללות השונים. • לנסות וללמוד על הדינמיקה, נסיבות והשלכות התופעה דרך עיני החווים אותה . • לתאר את עולמו הפנימי של הסובל מהתעללות והמתעלל בהקשר הבין אישי והחברתי הכולל. המדגם כלל 55 משתתפים, 18 גברים ו-37 נשים, מתוכם 19 דיאדות של מתעללים וכאלה הסובלים מאלימות, התעללות והזנחה, שנדגמו באופן מכוון (Theoretical sampling) מקרב הפונים לשירותים חברתיים ברחבי הארץ העוסקים בתחום זה. הדגימה הייתה תיאורטית כשבכוונתה לאתר משתתפים אשר יספקו את מגוון השונות והייחודיות לגבי חיים בצל התעללות והזנחה בזיקנה. שיטת הדגימה היא דגימת קריטריון (critical sampling) (Patton,1990). לצורך כך, רואיינו המשתתפים על פי שלושה אשכולות התעללות ראשיים, כשכל אשכול מייצג דפוס עיקרי: אלימות בין בני זוג, התעללות בני משפחה אחרים בזקנים, והזנחה כציר מרכזי. איסוף הנתונים בוצע באמצעות ראיון חצי מובנה תוך רצון "לשבות" פסיפס עשיר וצבעוני של נתונים (Rubinstein, 1988; 2002; Schonenberg, 2002). לצורך כך, נעשה שימוש במדריך ראיון שסייע בכיסוי נושאי המפתח. מהלך כל ראיון בוצע בנפרד, ארך כשעתיים, הראיונות הוקלטו ותומללו. ניתוח תוכן הראיונות בוצע על ידי צוות חוקרים המנוסה במתודולוגיה האיכותנית ועל-פי תהליך הרמנויטי המורכב מארבעה שלבים: קריאת הראיונות שמטרתה היכרות מעמיקה עם הטקסט, זיהוי המרכיבים הבסיסיים של החוויה וקיבוצם ליחידות משמעות רלוונטיות למטרת המחקר, קידודן והמשגתן לקטגוריות תיאורטיות ייחודיות, ארגון תמות מרכזיות ותיאור יחסי הגומלין בין התמות. (1997; Tesch, 1990 Creswell, 1998; Padgett,) מספרם הסופי של המשתתפים נקבע בהתאם ל"רוויה התיאורטית" שהושגה בשלב ניתוח התוכן של הנתונים ומשמעותו שלא נוספו עוד קטגוריות תוכן חדשות (Padgett, 1998). הממצאים אורגנו על פי שלושת האשכולות העיקריים שצוינו לעיל. האשכול הראשון, עסק באלימות בין בני זוג שמקורה במערכת יחסים קונפליקטואלית ארוכת שנים או כתוצאה ממצבים אחרים כמו תשישות נפש. ניתוח הממצאים העלה טיפולוגיה הפורשת תמונה רחבה ומורכבת של חיים בתוך מערך יחסים אלים וקונפליקטואלי. הטיפוס הראשון "זירת אלימות חיה ופעילה" מאופיין באלימות קשה גלויה ומתמשכת כלפי בת הזוג, וכוללת צורות נלוות כמו התעללות נפשית, כלכלית וחברתית. זירה זו נחווית כמסלימה מבחינת השלכות נזקי הפגיעה בזיקנה והן בשל התגברותה מעברי חיים של בן/ת הזוג. הטיפוס השני, מכונה "אלימות ב"אוויר"-אקולוגיה אלימה, מאופיין אף הוא באלימות קשה עד בינונית בעבר ונחווה כיום כמצב של נפיצות פוטנציאלית. בפועל, קיים ריסון מלא, או חלקי, התנתקות מבת הזוג הנובע מאכיפת רשויות החוק אך כולל התפרצויות אפיזודיות. הטיפוס השלישי "עוד מאותו דבר...אבל אחרת" מאופיין באלימות קשה עד בינונית לאורך החיים כשאליה נלווים הסוגים האחרים. כיום, חל שינוי אצל בן הזוג והוא עובר לסוגי התעללות אחרים, כמו שלילת צרכים כלכליים או התעללות נפשית קשה כשהאיום לאלימות פיזית נשמר ברקע. בנוסף, נוצרים מצבים חדשים של היפוך תפקידים ו/או התעללות הדדית הנובעים מהיחלשות בן הזוג. הטיפוס הרביעי, "להיות אלים דרך חולי" מאופיין באלימות קשה שעיקרה פיזית, ומקורה במחלות בן הזוג בזיקנה המופנית כלפי בת הזוג המשמשת כמטפלת עיקרית. מצבים אלו נמצאו כמצבים המשכיים לאלימות אשר הוחרפו עקב מחלות כרוניות, סופניות ותשישות נפש, לעומת מצבים חדשים של אלימות כתוצאה מתשישות נפש ללא רקע קודם. בהתייחס לאלימות ותשישות נפש, נמצאו הבדלים משמעותיים בין בני זוג החווים את האלימות ללא רקע אלים בעבר לאלה החווים אותה כהמשכית הן בתיאור אופן זיהוי המחלה, השימוש שנעשה בתהליך ההיזכרות והזיכרון האוטוביוגרפי, הרגשות הנלווים, הנכונות לטפל ואופן ההתמודדות עם האלימות. האשכול השני, התעללות של בני משפחה אחרים בזקנים, מאופיין במתעללים שהם ילדים/ אחים/ נכדים. אלה נמצאו כבעלי התנהגות סוטה, גלויה ובולטת ואחרים המתנהלים באנשים נורמטיביים לכאורה. התנהגות זו משליכה על האינטראקציות המשפחתיות ומזמנת מגוון של מצבי התעללות הכוללים אלימות פיזית, התעללות מילולית, ניצול כספי והגבלת חופש. ניצול כספי נמצא כמאפיין משותף בין כל המתעללים באשכול זה. התמות העיקריות העולות מניתוח הנתונים הן: ההתעללות כ"קריירה": זיהוי, לקיחה והתמלכדות בתפקיד, הפורשת נרטיב התהוות של בן המשפחה כמתעלל ועד התאמת התנהגותו לציפיות התפקיד. התמה השנייה, של מי הסבל הזה לעזאזל? הבניית נרטיב של מתעלל/קורבן, מציינת וממחישה מציאות בה גם הקורבן וגם המתעלל רואים את עצמם כקורבנות של האינטראקציה ביניהם או של נסיבות החיים. הבניית הנרטיב יוצרת ארבעה מצבי קורבנות. האחד, בו הקורבן הזקן מבנה נרטיב של סבל ומפנה כתב אישום כלפי המתעלל. האחר, בו הזקן נתפס על ידי הבן כמקרבן. השלישי, מתאר את נרטיב המתעלל כ"קדוש מעונה" (מרטיר), ובאחרון, הקורבן הזקן והמתעלל מבנים מציאות משותפת של סבל. התמה השלישית, בין השתלטות ולחצים לאוטונומיה וכבוד אישי מתארת את דינמיקת היחסים שבין הקורבן הזקן לבן המשפחה המתעלל המלווה בניצול מצבי הנחיתות והחולשה שבזיקנה על ידי המתעלל, ובאה לידי ביטוי ביצירת פתולוגיזציה של הזיקנה, השתלטות וגזילת האוטונומיה מהזקן וגניבה ממנו. על מנת לשמר את האוטונומיה על הזקן, לחיות בדריכות מתמדת על מנת לעמוד על המשמר מול טקטיקות הפעולה של המתעללים הכוללות התשה, הסלמה, אי הרפיה, נגיסה עקבית תוך יצירת אקולוגיה של הפחדה ואיום. דפוסי התמודדות של הזקנים במאבק הקיומי, נעים בין הרמת ידיים, לאמביוולנטיות מצבית ו/או התפכחות ופרידה מהפוגע. ניתוח הממצאים העלה צורה נוספת של התעללות המאופיינת בפגיעות הדדיות בין אימהות זקנות לבנות בוגרות החיות איתן במגורים משותפים ומאופיינות במגבלות מנטאליות וסובלות מרמות שונות של הפרעה נפשית כשרובן מעולם לא אובחנו. בהקשר זה, קריירת ההתעללות קיבלה גוון אחר הנובע משינויים במערך התלותי. מהממצאים עולות שתי תמות מרכזיות נוספות: להיות פעם קורבן, להיות פעם תוקף: מטוטלת המונעת על ידי שניים. תמה זו מאופיינת באינטראקציה קונפליקטואלית, חוסר הסכמה ואיומים הדדיים תוך ניסיון לשוות אופי שיוויוני להתעללות, ייצור אין סוף קונפליקטים והנצחתם, כאשר כל ניסיון לניפרדות או נורמליזציה איננו מתאפשר על ידי הצדדים תוך מציאת צידוקים הולמים. התמה השנייה, מפגש בין עולמות מוגבלים וחסוכים: מוגבלויות הזקנה מול מוגבלויות אישיותיות, מבטא את הקשיים הנובעים מהזיקנה היוצרים תלות הדדית, מעוררים מתח וחרדה ומזמנים מצבים של התעללות. ההתנהגויות כוללות הצקה ו-acting out, נקמות קטנות, קללות, איומים, חילופי תפקידים, והזנחת הזקן. כל אלה באים על רקע משאבים מדולדלים וחסכים המובילים לחיים ריקים, חסרי תכלית, המתמלאים בתכני ההתעללות כשגרת חיים. האשכול השלישי, כולל סיפורי הזנחה המובאים על ידי הזקנים ובני משפחותיהם. כל סיפור מביא צורת הזנחה אחרת ואת האמת הנרטיבית שלו. באמצעותם ניתן ללמוד על מציאות חיים זו ולהפיק את הלקחים המתאימים. ששת הסיפורים המיוצגים הם: "לחיות בעולם מצומצם"- זוגיות מזניחה ומוזנחת, "אני מטפלת מסורה, אני בת נפלאה" - הזנחה לא מכוונת, "כל החיים גרתי עם אמא ואבא"- הזנחה פיזית ורגשית על ידי אחים, "צער גידול הורים"- הזנחה נפשית מכוונת על ידי ילדים, "איפה הילדים?, איפה?" הזנחה נפשית לא מכוונת על ידי ילדים, "הזנחה שמובילה למוות"- הזנחה משפחתית ומערכתית. בהמשך לשלב הראשון של המחקר שעסק בהיקף ומאפייני התופעה, הממצאים במחקר זה תורמים ביכולת ההעמקה והתבוננות פנימה להבנת הדינמיקה שלה. הקורבנות כמוטיב מרכזי נמצאה כמאפיינת את מערך יחסי הגומלין המשפחתיות, הן ביחסים זוגיים והן ביחסים הבין דוריים. הקורבנות נתמכת בתהליכי ההזדקנות ההופכים את הזקנים כקבוצת גיל לפגיעים יותר להימצא במצבים אלו. בתוך המערך האינטימי הכולל תכנים וצורות של אלימות והתעללות חווים בני המשפחה את עצמם כקורבנות, בין אם הם קורבנות בפועל, ובין אם הם מתעללים או מזניחים ויוצרים מיקרוקוסמוס-עולם משל עצמו המבודד מהעולם היומיומי ומקבל חיות משלו המצל על היבטים אחרים בחיים. הקורבנות היא פונקציונאלית ונושאת רווחים משניים ומעוררת סימפטיה, פוטרת מאחריות ומרגשות אשם. היבט נוסף המאפיין את החיים בהתעללות והזנחה הוא ההשפעה האינטראקטיבית של ההתעללות. המשמעות שנותנים בני המשפחה למציאות זו באה לידי ביטוי בתחושת ההסלמה המופיעה בצורות שונות של אלימות/התעללות/הזנחה. גם אם בפועל נראות האלימות יורדת ותדירותה נמוכה, הרי שהצטברות השנים, סף סובלנות שיורד, והביטויים הקשים האחרים של האלימות, היא נחווית בין הצדדים כמלחמת התשה הכרוכה בכאב בלתי נסבל, כמאבק יומיומי חזיתי שהוא חלק מתסריט מחלות ומוגבלויות בזיקנה המוביל להתפרצויות. נראה כי השילוב בין מצבי ההזדקנות, ירידה בתפקוד, מחלות, פתולוגיה וסטייה חברתית,רשת חברתית מצומצמת, מקדמים מצבים של אלימות, התעללות והזנחה. יחסי הכוח והשליטה בין החברים מבנים קשרים אנטגוניסטיים ועוינים ביסודם. האלימות, ההתעללות על צורותיה וההזנחה מזינים את היחסים הזוגיים והבין דוריים ולהיפך, עד כי בזקנה, יחסים אלו נחווים כבלתי מספקים, ריקים, נעדרי חום, ובלתי ניתנים לגישור- סכיזמוגנזיס (schismogenesis) (Denzin, 1984). התעללות הדדית והזנחה יכולים להיות מוסברים באמצעות יחסי תלות הנתפסים כתהליך הפועל לשני הכיוונים בו הפוגע תלוי בקורבן ו/או הקורבן תלוי בפוגע (Wolf, 1996b) ועשויה לספק מצבים מורכבים ומגוונים של פגיעה הדדית והזנחה. ההזנחה היא פועל יוצא של אי לקיחת אחריות לספק את הטיפול הנאות לזקן ולאו דווקא כתוצאה מזיקנה או מחלה. התנהגות מזניחה היא תוצאה של תהליך בו לוקחים חלק המזניח והמוזנח ויש חשיבות רבה להקשר הבין אישי וההיסטורי של היחסים ביניהם ואף עלולים להוביל למוות(Hickey & Douglass, 1981; Zuzga, 1996). הספרות מתייחסת ויוצרת אבחנות דיכוטומיות להזנחה פיזית, נפשית, אקטיבית מול פסיבית, מכוונת ולא מכוונת (Payne, 2005). בפועל, מצבים אלו קיימים אך הגבולות חדירים ביניהם וחדירים אף לאלמנטים נוספים כמו ניצול כלכלי, דיכוי זכויות וכדומה. בעוד שהזנחה פיזית פסיבית מקורה בבורות, עצלנות, והעדר מיומנויות (Mitchell & Smyth, 1994), הרי שגם הזנחה נפשית עשויה לפגוע קשה באיכות חייהם של הזקנים ולגרום לתחושות ייאוש, נטישה ואבדון ומאיימים על האיזונים העדינים במארג ההזדקנות ועלולים לפגוע בבריאותו הפיזית והנפשית של הזקן. יחד עם זאת, למרות הפגיעות והסיכון בו נמצאים הזקנים, יש מקום להתייחס לחוסן של הזקנים. החיים באלימות, התעללות ומצבי הזנחה מתמקדים סביב מיומנויות סבל, המשמשות מקור לכוח ומסייעות להתנהלות במערך היחסים. נראה, שגם זו דרך שבאמצעותה זקנים מזהים ומגלים ערוצים שונים המנגישים אותם עם משאבים שונים וכוחות כמו למשל חוכמת חיים, ידע התנסותי ושמירה על אוטונומיה בכל מחיר, זאת, למרות האובדנים, הקשיים והאקולוגיה האלימה שהם עומדים מולה וחווים במציאות היומיומית (Nakashima & Canda, 2005). היכולת בתנאים אלו להבנות נרטיב בעל משמעות המספק תחושה חזקה של חוסן עוזרת לזקנים בכל זאת למצוא נושאי ליבה בחייהם שיהיו מקור לסיפוק ותחושה מיטיבה. מבחינת השלכות לפרקטיקה, העיסוק בקורבניזציה של הזיקנה מצריך פיתוח עמדה של דה קורבניזציה כך ניתן יהיה להגביר את תחושת האחריות של כל הצדדים. יציאה ממצבי הקורבנות אפשרית על ידי עבודה אישית ובין אישית המספקת נרטיבים אלטרנטיביים. הטרנספורמציות של האלימות וההתעללות הן גלויות וסמויות ומחייבות תשומת לב מיוחדת על מנת להיות מודעים וערים לקיומן תוך נתינת משקל וחשיבות לאפקט המצטבר האינטראקטיבי ותהליך ההסלמה וניסיון לראות את השחקנים "מבפנים" ו"לשים בסוגריים" את השיפוטיות והערכים. בהקשר ליחסי תלות הדדיים, יש חשיבות רבה בהבנת הסכנה בפער בין היכולות לפסאדה המוצגת, כתוצאה מכך לנסות להכניס אלמנטים המשלימים את המיומנויות החסרות כמו חונכות וליווי ובמידה ולא מתאפשר והזקנים נמצאים בסיכון יש צורך לנפץ את האשליה ו"להפריד את החבילה" תוך שימוש בהתערבות סמכותית. לסיכום, ההתערבויות הן רב ממדיות, דרך העצמת הנפגעים והקניית ידע ביחס לזכויותיהם, פנייה לסוכנויות אכיפת חוק, עידוד בחיפוש עזרה ומודעות לקיומם של שירותים רלוונטיים בקהילה, כמו גם, יציאה ממעגל שמירת הסוד ומבדידות פיזית ורגשית, הכרה בכאב ובסבל תוך קבלה והשלמה עם העבר, ואיתור כוחות ומשאבים ותיעולם להבניית נרטיב קוהרנטי בר משמעות. במקביל, ההתערבות עם המתעללים באשר הם, תוך שימוש בסמכותיות ובחוק כהרתעה, בד בבד, גילוי אמפטיה לצרכיהם, העלאת מודעותם ללקיחת אחריות על התנהגותם, הקניית רפרטואר התנהגויות ודרכי תקשורת בין-אישית המבוססות על אמפטיה, גמישות, ומודעות רפלקטיבית והרחבת תחומי עיסוק ועניין.