חומר רקע
בס"ד, ב' תמוז, תשס"ז
18 יוני, 2007
לכבוד
ח"כ פרופ' מנחם בן ששון
יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט
הכנסת
שלום רב,
הנדון: הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון – מועד האיזון), התשס"ז -2007
להלן הערות לנוסח שגובש על ידי הייעוץ המשפטי של הוועדה, לקראת הדיון ביום 19.6.07:
1. בסעיף 2 להצעת החוק מוצע להוסיף ס"ק ג' לסעיף 5 לחוק העיקרי, ובו תוגדר "התרת נישואין" – "לרבות קביעה של בית דין דתי שאין סיכוי לשלום בית או קביעה של בית דין דתי שיש לתת או לקבל גט ולענין זה אין נפקה מינה אם ננקטה בפסק הדין או בהחלטה לשון של כפיה, חובה, מצווה, הצעה או לשון אחרת".
ההגדרה המוצעת, הינה מוקשה ובעייתית, הן מבחינה לשונית והן מבחינה ענינית. בעת ניסוח הגדרה בחקיקה יש לשאוף שההגדרה תחפוף, ככל האפשר, את המציאות העובדתית והמשפטית כאחד. ההגדרה המוצעת כאן ל"התרת נישואין" הינה פיקטיבית ואינה מתאימה לרוב המכריע של אזרחי ישראל ותושביה שהינם יהודים. יש בה פגיעה בוטה במשמעות של גירושין בדין-תורה, שלפיו התרת נישואין הינה מתן גט בפועל או – במקרים נדירים מאד – פסק דין הקובע כי נישואין בני הזוג כלל לא חלו. אף שההגדרה מתייחסת רק לסעיף 5 לחוק העיקרי, דרכן של הגדרות שהמסר שהן מקרינות רחב יותר מהקשרן המקומי.
מבחינה ענינית, אין זה סביר לומר כי די בהמלצה או אף בהצעה להתגרש כדי שנישואי הצדדים ייחשבו כמותרים לצורך ביצוע האיזון. אף אין להסכים להחלת ההגדרה על פסק דין הכופה, מחייב או מצווה על מתן גט. כאמור, אלו אינם בבחינת גירושין לפי דין תורה (ועריכת איזון עם מתן פסק דין לפיו מצוה להתגרש, איננה מקובלת על כלל מערכת בתי הדין הרבניים). לכל היותר יש לציין בחוק כי מתן פסקי דין מתאימים ייחשבו כמועד נוסף לענין עריכת האיזון, אך אין להכלילם בהגדרת "התרת נישואין".
2. לנוסח סעיף 5א(א) המוצע לחוק העיקרי:
א) יש לשים לב כי בחלופות המוצעות בסעיף קטן זה, אין שיקול דעת לבית המשפט להאריך את התקופה מסיבות המיוחדות לבני הזוג שבפניו. ראוי לתקן זאת.
ב) אין די שנפתח הליך מאלו שפורטו ומבקש האיזון פעל במסגרתו במשך פרק זמן של שנה, כדי להביא לאיזון משאבים ללא הפעלת שיקול דעת שיפוטי. התנאי של "אי-זניחת ההליך", שהוא תנאי שלילי, הוא בגדר זוטות ודי בבקשה טכנית של מה-בכך כדי לעמוד בו. אם כבר, ראוי לדרוש תנאי חיובי, "שמבקש האיזון פעל בו בשקידה ראויה למיצוי ההליך".
ג) בפסקה (2) מוצע כי אחד המועדים יהיה אם "בית המשפט קבע כי קיים קרע בין בני הזוג". ראשית, העברת שיקול הדעת בענין זה לבתי המשפט עלולה ליצור פתח רחב להתערבות בדין הדתי, וממילא תהווה גם פגיעה בסמכות בתי הדין. קביעה נורמטיבית בדבר קיומו של קרע בין בני זוג יהודים מסור עד כה לסמכות הייחודית של בתי הדין הרבניים במסגרת ענין של נישואין או גירושין. הוראה חדשה זו תהיה מוקד למתיחות ופערים בין הערכאות השונות ותיצור אצל בני זוג ציפיות שלא יוכלו להתממש באורח סביר. שנית, אין די בקרע סתם, אלא יש צורך שיהיה זה "קרע שאינו ניתן לאיחוי לאחר קבלת שתי חוות דעת נפרדות של פסיכולוגים מומחים התומכים בקביעה".
ד) חיים בפירוד במשך תקופה מצטברת של 9 חודשים מתוך שנה, אינה מספיקה כדי לקבוע שמדובר בקרע שאינו ניתן לאיחוי.
ה) החלופה המוצעת בפסקה (3) יכולה להיות בסיס לדיון, אך נוסחה מסורבל ואינו ברור דיו. כמו כן, לא ניתן לחייב את בית הדין לפסוק תוך פרק זמן מסויים, כפי שאין עושים זאת לגבי בתי המשפט. ההצעה שהארכת הזמן לאחר ההארכה הראשונה תיעשה מפעם לפעם על ידי בית הדין הגדול, אינה ניתנת ליישום מסיבה עקרונית ומסיבה פרקטית: בית הדין עוסק ככלל בערעורים, בעוד שמהות הסוגיה כאן שייכת לערכאה הראשונה. המתנה לדיון בבית הדין הגדול היא בסדר גודל של 3-4 חודשים, שהיא מעבר לפרק הזמן המוצע לגופה של הארכת מועד לענין איזון המשאבים.
3. לנוסח סעיף 5א(ב) המוצע לחוק העיקרי:
א) העברת שיקול הדעת לקיצור התקופה לבית המשפט תיצור חוסר אחידות בפסיקה.
ב) עד היום הצליחו בתי המשפט, בדרך כלל, להביא צדדים לבקשה לצו הגנה לידי הסכמה בדבר היקף הצו ואורך תקופתו - דבר מבורך שהביא להפחתת להבות הסכסוך. כעת, לאור הנוסח המוצע, תהיה לצו הגנה שניתן במעמד הצדדים השפעה החורגת מן התכלית אשר לשמו ניתן צו הגנה. לפיכך, שוב לא תהיה הסכמה לנוסח מוסכם של צו הגנה, ובית המשפט יצטרך לקיים דיון הוכחות בבקשה למתן צו הגנה, דבר שיאריך מאד את ההליך ויביא להגשת ערעורים רבים. במלים אחרות, השימוש העקיף שייעשה עתה בצו ההגנה, יפגע בתכלית שלשמו נועד צו הגנה.
ג) כתב אישום ואף מעצר או שחרור בערובה בצו של שופט ששוכנע כי קיים חשד סביר לביצוע עבירה כנגד בן משפחה, איננו יותר מחשד, ומעשים בכל יום שנאשמים מזוכים בסופו של דבר בפסק הדין הסופי. גם כאן המשמעות של הנורמה החדשה חורגת מתחומה הצר כביכול. מעבר לכך, יש כאן פגיעה חוקתית בזכות יסוד של החשוד, בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
4. אציין כי אלו הן הערותי המקצועיות. יחד עם זאת, ראוי שהוועדה הנכבדה תשמע את עמדת נשיא בית הדין הרבני הגדול ודיינים בכירים בבתי הדין הרבניים.
העתק: הרבנים הראשיים לישראל
חברי בית הדין הרבני הגדול
חברי ועד הדיינים
הרב אליהו בן דהן, מנהל בתי הדין הרבניים
/tmp/doc2txt-uo8m4rqn/input.doc
הפקה: 29 מאי, 2026 (29/05/26) 04:07