חומר רקע
אלימות נגד רופאים
אנשי צוות רפואי בישראל חשופים באופן קבוע לתקיפות פיזיות, לאיומים ולקללות מצד מטופלים ובני משפחותיהם: הביקור בבית החולים, מתאפיין, לרוב, בחרדה ומתח רב מצד החולים ומשפחותיהם לגבי מצבם. מאידך, עבודת הצוות הרפואי מאומצת ומלחיצה ביותר. מטבע הדברים, נוצרים חיכוכים בין המטפלים והמטופלים.
היקף התופעה
דו"ח מחקר של המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות, שעסק בנושא האלימות נגד צוותים רפואיים בחדרי מיון בארץ העלה מספר ממצאים מדאיגים: על פי הדו"ח, אותו ערך פרופסור שמחה לנדאו מהמכון לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, הרוב הגדול (75%) מכלל צוותי חדרי המיון בבתי החולים בישראל חוו אלימות בשנה שקדמה למחקר (2003-2004), כאשר לרוב (87%) מדובר באלימות שכוונה ישירות כלפיהם. אמנם רוב האלימות הנה מילולית, אך שיעורים גבוהים יחסית מכלל המקרים היו חמורים יותר: בקרוב לשליש מהמקרים (29 אחוזים) מדובר באיומים מילוליים, וב-16% מדובר באלימות פיזית1. חשוב לציין כי לא פעם האלימות המילולית יכולה להיות לא פחות חמורה מאלימות פיזית.
יחד עם זאת אלימות נגד אנשי סגל רפואי בכלל ורופאים בפרט לא מתרחשת רק בחדרי המיון - אלימות נגד רופאים היא חלק מהאלימות הכללית הפושה בחברה הישראלית בשנים האחרונות אך מפלס החרדה והלחץ הגבוה במילא בנסיבות אלה כשהוא חובר לתרבות אלימה, עלול ליצור סיר לחץ המאיים להתפרץ ביתר שאת על הסגל הרפואי. התוצאה: אין יום שלא מתרחש מקרה אלימות כנגד רופאים; מספר מחקרים בחו"ל הצביעו על כך כי עובדי מערכת הבריאות פגיעים יותר מעובדי מקצועות אחרים לתרחישי אלימות. מדהים לקרוא את ממצאיו של מחקר בריטי במסגרת תוכנית כנגד אלימות נגד רופאים, שהצביע על כך שכמעט חצי מהנבדקים ציינו כי נתקלו בתופעות אלימות במקום עבודתם. נתון זה נכון הן לרופאי הקהילה והן לרופאים בבתי חולים - יותר משליש מהנשאלים חוו סוג מסוים של אלימות במקום העבודה בשנת הסקר2. מרבית המקרים המגיעים למוקד האלימות נגד רופאים המופעל על ידי הר"י מצביעים על כך שמרבית מקרי האלימות נובעים מכך שחולה, או בן משפחה של חולה, פורק מתח ועצבנות על הרופא, ותוקף אותו באלימות פיזית או מילולית. הרופאים סופגים קללות, צעקות, איומים, דחיפות, אגרופים, אם לדעתם הטיפול שניתן להם אינו מספק דיו (מבלי שכמובן הם מבינים את עבודת הרפואה) או משום שהשירות הניתן להם נראה להם כלא סביר (למרות שגם בכך אין הרופא תמיד אשם). לא פעם הרופאים מותקפים גם מחוץ לביתם שלהם ולאחר שעות עבודתם וזאת לאחר שמטופלים מצליחים לאתר את כתובתם בבית.
בשנת 2001 ערך משרד הבריאות מחקר משל עצמו ומצא:
• 1440 אירועי אלימות בבתי חולים
• 432 אירועי אלימות פיזית
• 739 אירועי אלימות מילולית
• 269 אירועי נזק לרכוש3.
בסקר שערכה הר"י בדצמבר 2005 עלו, בין היתר, הנתונים הבאים:
• למעלה משליש מכלל הציבור היהודי בישראל (35%) כלל אינם מודעים לקיומה של תופעת האלימות נגד רופאים.
• למעלה ממחצית מהנשאלים (53%) טענו שיש להחמיר את הענישה נגד תוקפי רופאים.
• 18% מהנשאלים תמכו בשינוי החוק, כך שייקבע בו עונש מינימום נגד אנשים אלימים.
• רוב מוחלט של הנשאלים (80%) סבורים, כי חשוב שהממשלה תקצה משאבים מיוחדים למיגור האלימות של מטופלים ובני משפחותיהם נגד רופאים.
אסור לשגות באשליות כי יש "פתרונות קסם" היכולים לפתור את בעיית האלימות באופן מוחלט. האלימות היא תופעה מורכבת – סיבותיה ומקורותיה רבים ושונים; התמודדות ראויה ורצינית עם תופעת האלימות צריכה, לכלול מענים רבים ומגוונים המתמודדים עם ההיבטים השונים של התופעה. כתוצאה מכך, מסקנתנו היא שפעילות כנגד אלימות חייבת להיעשות כפעילות משלבת ומשולבת הן במישור הפוליטי/משפטי והן במישור ההסברתי/תודעתי תוך הקניית כלים לאנשי המוסד הרפואי שיעזרו להם להתמודד עם התופעה.
בעבר, התכנסו ועדות שונות לבחינת מקרי האלימות וגיבשו המלצות לצמצום התופעה. ואולם, עד היום לא נקבעה מדיניות כוללת ומקיפה, רב-משרדית, אשר תמגר התופעה ותעניש באופן מרתיע את הנוקטים בכל דפוס אלים כלפי צוות רפואי שכן מרבית ההמלצות מעולם לא יושמו. אחת הוועדות המוכרות יותר מונתה בזמנו על ידי שר הבריאות לשעבר, ח"כ שלמה בינזרי. הוועדה הגישה שורה של המלצות, כאשר העיקריות שבהן היו:
1. יצירת בסיס נתונים אמין שיפיץ בכל מערכת הבריאות מידע אודות אנשים אלימים, כדי לנהל אחריהם מעקב ולמנוע מהם לשוב ולהפעיל אלימות.
2. הצבת שוטרים לתפקידים מיוחדים בשתי משמרות בכל בית חולים שבו קיימת מחלקה לרפואה דחופה.
3. לפעול להבאת נאשמים באלימות לשיפוט מהיר.
4. לשפר את התשתיות בחדרי המיון.
5. סדנאות תקשורת והסברה לצוותים רפואיים.
בפועל כאמור לא יושמו גם המלצות אלה.
אנו מאמינים שהמדינה לא יכולה לעמוד מנגד לנוכח הגל הגואה של גילויי אלימות כלפי רופאים וצוותים רפואיים ונדרשת פעולה כוללת.
פעילות שכזאת נערכה בבריטניה במסגרת תוכנית "אלימות נגד רופאים" "tolerance zero" שבהחלט מהווה דוגמא טובה לפתרון מערכתי רב תחומי.
להלן פירוט עיקר המאמצים באנגליה להתמודדות עם התופעה
באופן עקרוני מטרת התוכנית הייתה להעביר מסר חיצוני לציבור המטופלים (ובני משפחותיהם), לפיו האלימות אינה מקובלת והממשלה נחושה למנעה. כמו כן ניסתה הממשלה להעביר מסר פנימי לשירותי הבריאות הלאומיים, לפיו האלימות אינה תופעה מקובלת בשום אופן במסגרת השירות הרפואי הניתן ועל המדינה להילחם בתופעה על מנת להקטינה למינימום.
• פעולות עונשיות:
◦ עונש מאסר לתוקפים
▪ כרטיס צהוב (אזהרה) - אזהרה למטופלים אשר גילו אקט אלימות, התנהגות פוגעת, התנהגות מינית, שימוש בשפה מאיימת.
▪ כרטיס אדום (ענישה) - מניעת טיפול רפואי ממטופלים אשר גילו אלימות פעם שנייה למשך שנה (כל עוד חייהם לא מצויים בסכנה).
▪ הפרת הכרטיס האדום דינה מאסר.
◦ מניעת טיפול מחולים אלימים תחת השפעת אלכוהול
• פעולות במישור הסביבתי
• שיפור מבנים לצורך פיקוח ויצירת מרחבי ראיה.
• שיפור אזורי המתנה ע"י הקמת חדרי עישון, תחזוקה הולמת, מיזוג, אמצעי בידור.
• פעולות במשור ההסברתי
• קמפיין תקשורתי בערוצי המדיה השונים: טלוויזיה, עיתונות ואינטרנט, וכן פוסטרים וכרזות.
• פעולות כלפי הצוות הרפואי
• הכשרת הצוות הרפואי להתמודדות עם גילוי תוקפנות ואלימות:
▪ פורסמו נוהלי התמודדות עם תופעת האלימות.
▪ סדנאות בנושא: הימנעות מעימותים, זיהוי תוקפים פוטנציאליים, לימוד טכניקות שליטה וריסון וכדומה.
• עידוד הצוות הרפואי לדווח על כל תקרית אלימה - הקמת "קו חם" לדיווח - ממצאים שהגיעו עלינו לאחרונה מאיגוד הרופאים האנגלי העלה כ-68 אחוזים מהחולים דווחו באם הותקפו.
אחד הנושאים הוא כי יש להמשיך במאמצים השוטפים למען חקיקת חוק כנגד תקיפת אנשי סגל רפואי בכלל ורופאים בפרט. המסר של המאמצים חייב להיות ברור: אם באנגליה זה עובד מדוע שלא יעבוד פה? יש להדגיש כי באנגליה יש חקיקה מיוחדת כנגד אלו שתוקפים רופאים. מצד שני בניגוד לאנגליה בה יש בידיו של הרופא למנוע טיפול רפואי מחולים אלימים תחת השפעת אלכוהול או מטופלים אשר גילו אלימות בעבר, החליטה הלשכה לאתיקה של הר"י כי אין בידיו של רופא כל סמכות למנוע טיפול רפואי מאדם. רק משום כך יש לדעת הר"י לתת כלים חוקתיים/משפטים אחרים כדי להתמודד עם התופעה. כמו כן יש להדגיש שמחקרים המצביעים כי ציבור הרופאים הוא הציבור המועד ביותר לפורענות מכלל עובדי המגזר הציבורי ולכן הנושא מחייב תשומת לב מיוחדת. יש להדגיש כי במרבית ארצות העולם הגיעו להכרה כי יש להתייחס לתופעת האלימות במלוא הרצינות תוך הפעלת תוכניות חירום. הר"י סבורה כי עלינו לנהוג בהתאם.
מה צריך לעשות?
• פעולות במישור המשפטי:
◦ עונש מאסר מינימום לתוקפים
▪ נגד עברייני אלימות יינקטו הליכים מזורזים ונחושים ע"מ להביאם לדין.
▪ יורחבו הסמכויות של המאבטחים וקציני ביטחון לעכב תוקפים עד לבוא השוטרים.
▪ להביא להגשת כתבי אישום רבים יותר נגד אלימים כולל אלמנט של פיצוי עונשי לנפגע
• פעולות במישור הסביבתי:
▪ לעיצוב סביבתי השפעה רבה על ההתנהגות האנושית המתרחשת בכל סביבה נתונה. ידוע לנו כי ישנה בעייתיות כלכלית בשדרוג המבנים הקיימים יחד עם זאת, יש לדרוש כי כל המבנים החדשים יעוצבו באופן שיקטין את הסיכוי לאלימות; מומלץ כי חדרי הרופאים יהיו קרובים למקומות הומי אדם ולמרכזי אבטחה. תוכנית "אפס סובלנות" הבריטית המליצה כי המבנים החדשים יבנו עם חללים גדולים יותר בהם קיים מרחב ראייה גדול, הבטחת תאורה מספקת בסביבה החיצונית (מגרשי חנייה), הבטחת תאורה באזורי מסתור.
▪ חדר מיון מודרני חייב לכלול אמצעי ביטחון, טכנולוגיות ומתקנים להגנה על ביטחון הסגל, החולים והמבקרים. תכנון יעיל יכול למנוע אלימות.
• פעולות במשור ההסברתי:
▪ אנו קוראים למדינה לפתוח בקמפיין תקשורתי נגד כל תופעת האלימות המתפשטת בחברה הישראלית. מדי יום אנו עדים לאירועי אלימות בבית ובמשפחה, במקומות העבודה, בבתי הספר ובמוסדות החינוך, במקומות הבילוי ולצערנו גם במוסדות הבריאות.
רק טיפול מקיף יכול לצמצמם את התופעה - לשם כך אנו זקוקים לתקציב ייעודי. ללא תקציב זה נתקשה להתמודד עם התופעה והחשש הוא כי תופעת האלימות רק תלך ותגדל - לשם כך יש לחתור לקראת גיבוש תוכנית פעולה משותפת עם המדינה.
הר"י יזמה 2 הצעות חוק הבאות ליתן מענה ולו חלקי לתופעת האלימות כנגד רופאים:
הצעת חוק למניעת אלימות נגד מטפלים, התשס"ז-2006
של חה"כ אהרונוביץ' וקבוצת ח"כים (פ/1771)
תקציר
הצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת בתאריך 27.11.06 קובעת כי מטופל או בן-משפחתו אשר פוגע פיזית או מילולית במטפל או ברכוש מוסד רפואי (בית-חולים, מרפאה, מכון, וכל מוסד אשר תפקידו העיקרי הוא במתן שירותי רפואה) יוזהר כי לא יוכל לקבל טיפול במוסד זה באם התנהגותו תישנה בעתיד.
אדם אשר יפעל שוב בצורה אלימה נגד מטפלים, בטווח זמן של שנה מיום שהוזהר – לא יהיה זכאי לקבל טיפול רפואי במוסד הרפואי בו פעל באלימות, למעט במצב חירום רפואי, וזאת לתקופה של 3 חודשים במקרה של פגיעה מילולית, עד 6 חודשים במקרה של פגיעה פיזית.
הצעת חוק זו משקפת את חובת המחוקק לסייע במניעה וצמצום תופעת האלימות נגד אנשי צוות רפואי, הפושה במחוזותינו בשנים האחרונות ביתר שאת – זאת, ע"י אמירה ברורה כי תופעה זו לא תעבור ללא תגובה הולמת.
ועדת השרים לענייני חקיקה התנגדה להצעת החוק.
ב-7.2.07 הצעת החוק עלתה לקריאה טרומית, כאשר תשובת הממשלה וההצבעה נדחו למועד אחר.
הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי),
התשס"ז-2007
תקציר
הצעת החוק קובעת מסגרת ענישה מחמירה לעבירות אלימות כלפי אנשי צוות רפואי: החמרת הענישה עד ל-6 שנות מאסר וכן קביעת רף מינימלי של ענישה העומד על 6 חודשי מאסר וזאת, מתוך גישה של אפס סובלנות כלפי תופעה נלוזה זו. הרתעת התוקף הפוטנציאלי, על ידי החמרת הענישה, תביא לצמצום תופעת האלימות כלפי מטפלים.
הצעת החוק תונח על שולחן הכנסת.
אנו מברכים על היוזמה לקיום הדיון בנושא האלימות בחברה הישראלית ונשמח לשתף פעולה ולקדם חקיקה ו/או פעולות אחרות בכדי להתמודד עם תופעת האלימות כנגד הרופאים ולצמצמה.