חומר רקע
ד"ר יחיאל קפלן Dr. Yehiel Kaplan
י' תמוז, תשס"ז
26 יוני, 2007
לכבוד
חבר הכנסת, פרופ' בן ששון
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
הכנסת
פרופ' בן ששון הנכבד,
הנדון: הערות להצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון – מועד איזון), התשס"ז-2007
בשנת תשל"ג נחקק חוק יחסי-ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: החוק). אמנם הוא מושתת על עקרונות רצויים: שיתוף אובליגטורי ולא קנייני והפרדה רכושית במהלך הנישואין. עם זאת, קיימים בהסדר שנקבע בחוק ליקויים משמעותיים, במיוחד בנוגע למועד איזון המשאבים.
הצעת החוק הנזכרת לעיל,בעניין מועד האיזון,היא צו השעה. ההסדר הקיים בחוק פוגע בשיוויון בין בני הזוג ופותח פתח לסחטנות: "נקודת התורפה העיקרית של הסדר איזון המשאבים הוא המועד הקבוע למימושה של הזכות הנובעת מן ההסדר. מועד האיזון על-פי החוק הוא עם פקיעת הנישואין, עקב גירושין או מחמת מותו של בן הזוג... המחוקק לא לקח בחשבון את דיני הגירושין שבדין האישי החל על יהודים.בן הזוג בעל הרכוש, המעכב את הגירושין, יוצא נשכר גם מבחינה כלכלית. איזון המשאבים נדחה למועד התלוי ברצונו הטוב של בן הזוג. מציאות משפטית זו ממלכדת את בן הזוג התובע גירושין, במיוחד אם הוא גם הדחוק יותר מבחינה כלכלית. התוצאה היא, כי בן זוג זה ייאלץ לקנות את הגט במחיר פשרה נוחה עם בן הזוג האחר בשאלת יחסי הרכוש שביניהם. שיטה רכושית כזו... פותחת פתח לסחטנות מצד בן הזוג הלהוט פחות להתרת הקשר. תוצאותיו של המצב המשפטי שנוצר הן קשות ביותר. ראשית, הוא מתגמל את החוטא היוצא נשכר. שנית, הוא מוסיף לכוח המיקוח העדיף ממילא של הגבר, שמעמדו חזק יותר הן מבחינת דיני הגירושין והן מבחינה כלכלית. שלישית, הוא פוגע בבן הזוג החלש יותר מבחינה כלכלית, בדרך כלל האשה, ופוגע עוד יותר בכוח המיקוח הנחות שלה. לא זו בלבד שהמחוקק לא יצר שוויון בכוח המיקוח בין המינים, אלא שהפער בכוח המיקוח התרחב. רביעית, הוא משפיע באופן שלילי על המשפחה ועל אפשרויות השיקום החברתי, הכלכלי והפסיכולוגי של בני זוג שנישואיהם לא עלו יפה. המחוקק העמיד לרשות בני הזוג אמצעים טקטיים שליליים במסגרת המאבק להתרת הקשר ביניהם. יתר על כן, שיקולים טקטיים זרים ישפיעו על מהלך החיים המשותפים של בני הזוג. חמישית, הוא מעודד דינמיקה שלילית של לחץ וסחטנות בהסדרים בין בני הזוג. שישית, הוא הופך את החוק לאות מתה. מועד האיזון שומט מן החוק את כל היתרונות שהוא מבקש להעניק"1
הקדמת מועד איזון המשאבים באמצעות קביעת מועד איזון מוקדם יותר מפקיעת הנישואין, אינה עומדת בסתירה לעקרונות המשפט העברי.
בדין וחשבון הוועדה לבחינת יישום דיני המשפחה, שיושב הראש שלה היה השופט אלישע שינבוים, הוצע, על דעת כל חברי הוועדה, ובין היתר פרופ' נחום רקובר, הממונה על תחום המשפט העברי במשרד המשפטים ומשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שיתוקן החוק . ההסדר שהציעה הוועדה הוא: " המועד הרגיל לאיזון המשאבים הוא בעת פקיעת הנישואין. יחד עם זאת יש לאפשר לבית המשפט לקבוע מועד איזון מוקדם יותר אם הנישואין הגיעו לקיצם למעשה, וזאת בהתחשב בזמן שבו חיים בנפרד"2. בהמשך כתוב, לאור נוסח רוב חברי הוועדה :"או אם יצא פסק דין מבית הדין המוסמך לכך, הכופה עליהם או המצוה על הצדדים או אחד מהם להתגרש, או קובע או מיעץ כי עליהם להתגרש זה מזה, או נדחתה תביעה לשלום בית".אף לאור עמדת המיעוט בועדה אם הנישואין הגיעו לקיצם וניתן פסק דין של גירושין על ידי בית הדין המוסמך ניתן לקבוע מועד מוקדם לאיזון משאבים3.אין דרישה שדרגת פסק הדין של גירושין תהא חיוב או כפיה לגרש.
.כמו כן,מפסק דינו של שופט בית המשפט העליון, צבי טל, משמע שלדעת שופט זה קביעת מועד איזון מוקדם יותר ממועד פקיעת הנישואין אינה עומדת בסתירה לעקרונות המשפט העברי. הוא ציין שלאור סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, הסדר איזון המשאבים חל עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן-זוג.אמנם פשוטו של הביטוי "פקיעה עקב גירושין", לגבי בני זוג יהודים, הוא מתן וקבלת גט. אולם בפסק דינו העניין יעקובי4 הוא הציע שכל עוד לא תוקן החוק, "אפשר לקבוע, בדרך של פרשנות, את מועד הקדמת חלוקת הנכסים גם לפני פקיעת הנישואין, ובלבד שעל בני הזוג להתגרש על-פי דינם האישי... בין בני-זוג מעדות אחרות, שבהן פסק-דין של ערכאה מוסמכת יש בו כדי להתיר את קשר הנישואין, יחול מועד איזון המשאבים עם מתן אותו פסק-דין. נדמה לי שניתן לפרש גם אצל בני-זוג יהודים את המונח "עקב גירושין" פירוש מרחיב שלפיו פסק-דין סופי הקובע שעל בני הזוג להתגרש – יהיה המועד הנכון לאיזון המשאבים".
המבחן הקובע לדידו הוא "שעל בני הזוג להתגרש על פי דינם האישי", או "פסק-דין סופי הקובע שעל בני הזוג להתגרש". דהיינו, די בפסק דין סופי של בית הדין הרבני הקובע שעל בני הזוג להתגרש זה מזו. בכל דרגה של פסק דין של גירושין: "המלצה", "מצווה", "חייב לגרש" או כפייה לגרש אפשרי איזון המשאבים.
השופט טל היה מודע לאפשרות שיטענו שהצעה זו עומדת בסתירה לעקרונות המשפט העברי או רוח ההלכה, או שהיא מכרסמת בסמכות השיפוט של בתי הדין הרבניים בישראל. הוא הסביר שהתנגדות חברי הכנסת, בעיקר מן הסיעות הדתיות, לתיקון שהציע חבר הכנסת חיים רמון לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, היתה פועל יוצא של חשש שמא קבלת הצעה זו תערער את המשפחה בשלב מוקדם מדי של המשבר בין בני הזוג ותכרסם בסמכות השיפוט של בתי הדין הדתיים. עם זאת, ציין שאף לאור טיעוני חברי הכנסת מן המפלגות הדתיות מנקודת מבט של המשפט העברי אין מניעה עקרונית להקדמת חלוקת הרכוש וביצועה לפני מתן הגט. החשש של חברי הכנסת הללו הוא, שמא תהליך זה יתבצע שלא באמצעות בין הדין הרבני, שיבחן אם לאור עקרונות המשפט העברי יש מקום לביצוע חלוקת הרכוש במועד זה.
בנוסף,מפסקי דין של שופטים בבית המשפט העליון, של השופטים יצחק כהן ומנחם אלון, משמע שכל פסק דין של בית דין רבני המורה לבני הזוג להתגרש נחשב כפסק דין של גירושין, ואין נפקה מינה אם דרגת פסק הדין של גירושין הוא המלצה "מצוה", חיוב או "כופין"5 .
לאור האמור לעיל ניתן לקבוע מועד לאיזון משאבים, לפני מתן גט, העולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט העברי.מועד זה אינו חייב להיות מותנה בפסק דין של גירושין בדרגת חיוב או "כופין" לגרש.
מן הראוי לציין בהקשר זה כי אף מנקודת המבט של המשפט העברי רצוי ביטול חוסר השיוויון בנוגע לתחולת החוק במתכונתו הנכחית. סעיף 19 לחוק קובע שתחילתו של חוק זה ביום ז' טבת תשל"ד (1 בינואר 1947). הוא אינו חל ביחס לבני זוג שנישאו לפני תאריך זה. הוא גם אינו חל על ידועים בציבור שהתקשרו בקשר הזוגיות שבחרו בו לפני ואחרי תאריך זה. עליהם חלה חזקת השיתוף. מצבו של הצד ה"חלש" שנישא בנישואין כדת משה וישראל החל ביום ז' בטבת תשל"ד (1 בינואר 1974), שכפוף לעקרונות הסדר איזון משאבים, פחות טוב ממצבם של בן או בת זוג שנישאו לפני תאריך זה, או של ידועים בציבור, שאינם כפופים לעקרונות הסדר הזה. מציאות זו אינה מעודדת בני זוג בזמננו לבוא בברית הנישואין כדת משה וישראל . יתר על כן, המשפט העברי דוגל במניעת עינוי דין,שימוש לרעה בזכות ופתרון מצוקת מסורב ומסורבת הגט. קיימות תוצאות שליליות של ההסדר שנקבע בחוק, כגון דינמיקה שלילית של לחץ וסחטנות בהסדרים בין בני הזוג,שאף מנקודת המבט של המשפט העברי מצדיקות קביעת הסדר משפטי חדש במתכונת מעין זו המוצעת בתיקון לחוק.
אכן, מנקודת המבט של המשפט העברי כל הקדמה של מועד איזון המשאבים ,כשלא ניתן עדיין פסק דין של גירושין של בית הדין הרבני צריכה עיון.הביטוי "והתקיים אחד מהמקרים הבאים" בסעיף 3 להצעת החוק אינו נקי מספקות.6
בסעיף 2 להצעת החוק נזכר הביטוי "התרת נישואין". נוצרים קתולים אינם יכולים להתגרש ולכן הנוסח "התרת נישואין" עדיף, כי הפעולה של פירוק קשר נישואין שלהם נעשית בדך של התרת נישואין. רצוי שועדת חוקה, חוק ומשפט תשמע גם את עמדת נציגי העדות הדתיות הנוצריות בנוגע להצעת החוק.
אף לגבי יהודים הנוסח "התרת נישואין" טוב יותר כיון שיכולה להיות אפשרות של פקיעת נישואין של יהודים עקב הכרזה שהם בטלים. אלו אינם גירושין והנוסח "התרת נישואין" נותן מענה הולם לצורך באיזון משאבים במקרה זה.
בסעיף זה, בנוסף לחלופות הקיימות, שהן "התרת נישואין" ופקיעת נישואין עקב מותו של בן זוג, צריכות להיות עוד שתי חלופות נוספות המאפשרות מימוש הזכות לאיזון משאבים. הראשונה, כשניתן היתר נישואין, המאפשר נישואין שניים. לאחר הנישואין השניים הבעל היהודי נשוי לשתי נשים. אם הוא הפקיד גט בבית הדין הרבני ובית הדין הרבני פטר אותו מכל חיוביו הנובעים מן הנישואין בנישואיו הראשונים למעשה אין תוכן של ממש לנישואין אלה, ואף כל פי כן כיון שנישואיו הראשונים עדיין שרירים וקיימים אין אפשרות לבצע איזון משאבים לאור הנוסח הקיים, כי אין במקרה זה "התרת נישואין". חלופה נוספת צריכה להיות עגינות. כשאשה עגונה, ובעלה נעלם ולא נודע היכן הוא, יש לאפשר איזון משאבים.
בסעיף 3 להצעה ביטוים שאין להם הגדרה חד משמעית כגון "קרע בין בני הזוג"; "אורח חיים נפרד"; "חיים בפירוד"; "חיים בנפרד". ראוי שתהא הגדרה חד משמעית בחוק של מושגים אלה.
כמו כן, יש לקבוע סייג שימנע שימוש לרעה בזכות שבסעיף 3 להצעה על ידי בן הזוג או בת הזוג שעקב התנהגותו או התנהגותה נגרם פירוק התא המשפחתי. הוא או היא חפצים בהאצת תהליך פירוק התא המשפחתי, בין היתר באמצעות הקדמת מועד איזון המשאבים, ויש לאפשר הפעלת שיקול דעת של בית המשפט, לאור נסיבות העניין. הסדר רצוי בנוגע לחלוקת רכוש אינו פוגע באף מבני הזוג ואינו מקנה יתרונות שאינם הוגנים לאחד מהם.
בכבוד רב,
ד"ר יחיאל קפלן