חומר רקע

עמדת הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל בנושא דו"ח חדש של הוועד: "פצצות מתקתקות"- עדויות של קורבנות עינויים בישראל הדו"ח החדש של הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, שפורסם ב-30 במאי 2007, מתאר את שגרת העינויים בישראל מנקודת מבטם של קורבנות העינויים, באמצעות תשעה מקרים מפורטים של קורבנות עינויים המתארים את קורותיהם מרגע המעצר, דרך החקירה המלווה בעינויים, ועד להליך המשפט וההחלטה השגרתית של משרד המשפטים שלא לחקור את תלונתם על השימוש בעינויים. העדויות המפורטות של קורבנות העינויים חושפות את המעגל הרחב של השותפים לעינויים, מלבד חוקרי שירות הביטחון הכללי (שב"כ) - חיילים וקצינים, סוהרים ושוטרים, רופאים ואנשי צוות רפואי בבתי חולים, מחנות מעצר של צה"ל, מתקני חקירה של השב"כ, בתי מעצר משטרתיים ובתי כלא, פרקליטים ושופטים צבאיים, ראשי משרד המשפטים- היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה והפרקליט האחראי על הממונה על בדיקת תלונות נחקרים בשב"כ, וחברי ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת. כולם, במעשה או במחדל, בידיעה או בשתיקה ועצימת עין, שותפים במסכת העינויים המתוארת בדו"ח. הדו"ח ממחיש גם את האופי הביורוקרטי, כמעט בנאלי, בו מבוצעים עינויים בישראל. הדו"ח מטיל ספק בהנחת ה"פצצה המתקתקת", המקיימת את 'הגנת הצורך' המשפטית המאפשרת מאז פסיקת בג"ץ ב-1999 את קיום העינויים. העדויות המופיעות בדו"ח, מהקשות ביותר שהגיעו לוועד בשנים 2004 עד 2006, מלמדות עד כמה הנחת ה"פצצה המתקתקת" היא מופרכת. עדויותיהם של קורבנות עינויים מלמדות שכמעט כל עציר פלסטיני עלול להיקלע לחקירת עינויים בהסתמך על הנחת ה"פצצה המתקתקת", ובישראל של היום אין שום מחסום אפקטיבי- לא משפטי וודאי שלא מוסרי- בפני הפעלת עינויים. הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל מזכיר כי השימוש בעינויים אסור באופן מוחלט וללא סייגים במשפט ההומניטארי הבינלאומי (אמנת ג'נבה הרביעית שאושררה על ידי ישראל ב-1951) ובאמנות בינלאומיות (אמנת האו"ם בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות שאושררה על ידיח ישראל ב-1991 ואמנת האו"ם נגד עינויים וצורות אחרות של יחס או עונש אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים שאושררה על ידי ישראל ב-1991). החסינות האוטומטית שרשויות התביעה והשיפוט בישראל מעניקות למענים ולשותפיהם לא תעמוד להם לזמן רב. כל אחת מ-142 המדינות שהצטרפו לאמנת האו"ם נגד עינויים, או 193 המדינות שהצטרפו לאמנות ג'נבה (למעשה כל מדינות העולם) מחויבות להעמיד לדין, או להסגיר לצורך העמדה לדין, כל אדם הנמצא בשטחם אשר חשוד במעורבות בעינויים. החלטת בית הלורדים בבריטניה בעניין רודנה לשעבר של צ'ילה, אוגוסטו פינושה, והמהלך המשפטי שהחל בגרמניה נגד מזכיר ההגנה האמריקאי לשעבר, דונלד ראמספלד (שנקטע בינתיים), מוכיחים כי אפשרות זו אינה תיאורטית. כמסקנה, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל קורא שוב לאסור באיסור מוחלט את השימוש בעינוים, בלא חריגים ובלא 'היתרים', ולהוסיף לספר החוקים בישראל חוק האוסר על עינויים, זאת על מנת לשמור על אופייה המוסרי והדמוקרטי של מדינת ישראל. לפרטים נוספים: אייל הראובני, דובר הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל טל' 6428925-02, פקס 6432847-02 נייד 4660248-054 דוא"ל [email protected]