חומר רקע
מתפרסמת בזה הצעת חוק של חברי הכנסת מטעם ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת:
סימוכין: 03892607
הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון מס' 4) (הקדמת המועד לאיזון המשאבים), התשס"ז–2007*
להצעת החוק שתי גרסאות:
גרסה א':
תיקון סעיף 2
1.
בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג–19731 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 2(ד), במקום "בפסק דין גירושין" יבוא "בפסק דין להתרת נישואין", ובסופו יבוא "בחוק זה, "התרת נישואין" – לרבות גירושין, ביטול נישואין, הכרזה שהנישואין בטלים מעיקרם או פירוד לפי דין דתי שאינו מאפשר גירושין."
תיקון סעיף 5
2.
בסעיף 5(א) לחוק העיקרי, במקום "עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג" יבוא "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג".
הוספת סעיף 5א
3.
אחרי סעיף 5 לחוק העיקרי יבוא:
לסעיפים קטנים (א) ו–(ב) של סעיף 5א המוצע שתי גרסאות:
גרסה א'1:
"הקדמת המועד לאיזון המשאבים
5א.
(א) הוגשה בקשה לביצוע הסדר איזון משאבים לפי פרק זה והתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן, זכאי כל אחד מבני הזוג להקדים את המועד לביצוע ההסדר, אף אם לא פקעו הנישואין:
(1) בית הדין קבע שיש לתת או לקבל גט, ולענין זה אין נפקא מינה אם ננקטה בפסק הדין או בהחלטה לשון של כפיה, חובה, מצווה, הצעה או לשון אחרת, או שאין סיכוי לשלום בית או נתן היתר נישואין;
(2) חלפה שנה מיום שנפתח אחד מההליכים האלה:
(א) הליך להתרת נישואין;
(ב) תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג לרבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט–19692, תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר הזכויות ברכוש המשותף לבני הזוג, בקשה לביצוע הסדר איזון משאבים לפי פרק זה או בקשה לפי סעיף 11.
(3) קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד, אף אם לא תחת קורת גג אחת, במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה.
גרסה א'2:
הקדמת המועד לאיזון המשאבים
5א.
(א) הוגשה בקשה לביצוע הסדר איזון משאבים לפי פרק זה וקבע בית הדין שיש לתת או לקבל גט, ולענין זה אין נפקא מינה אם ננקטה בפסק הדין או בהחלטה לשון של כפיה, חובה, מצווה, הצעה או לשון אחרת, או שאין סיכוי לשלום בית או נתן היתר נישואין (בסעיף זה – קביעה של בית הדין), זכאי כל אחד מבני הזוג להקדים את המועד לביצוע ההסדר, אף אם לא פקעו הנישואין, אם התקיים אחד מאלה:
(1) חלפה שנה מיום שנפתח אחד מההליכים האלה:
(א) הליך להתרת נישואין;
(ב) תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג לרבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט–1969, תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר הזכויות ברכוש המשותף לבני הזוג, בקשה לביצוע הסדר איזון משאבים לפי פרק זה או בקשה לפי סעיף 11.
(2) קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד, אף אם לא תחת קורת גג אחת, במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה.
(ב) לא פסק בית הדין בהליך התרת הנישואין בתוך שנה מיום פתיחת ההליך, זכאי כל אחד מבני הזוג להקדים את המועד לביצוע הסדר איזון המשאבים לפי פרק זה, אף אם לא ניתנה קביעה של בית הדין, ואולם בית הדין רשאי בהחלטה מנומקת בכתב להאריך את התקופה האמורה בשלושה חודשים נוספים; ראש הערכאה הדתית העליונה או דיין אחר של אותה ערכאה שאותו מינה רשאי מטעמים מיוחדים ובהחלטה מנומקת בכתב להאריך את התקופה האמורה בשלושה חודשים נוספים ורשאי הוא לחזור ולהאריכה מעת לעת ובלבד שמצא כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.
הערה: אם תתקבל גרסה א'1 ימוספרו יתר הסעיפים הקטנים בסעיף 5א המוצע בהתאם.
(ג) בית המשפט או בית הדין רשאי בהחלטה מנומקת בכתב, לקצר את התקופות האמורות בסעיף קטן (א) או, אם הוגשה בקשה לביצוע הסדר איזון המשאבים לפי פרק זה ומצא בית המשפט או בית הדין כי קיימות נסיבות המצדיקות זאת, להקדים את המועד לביצוע ההסדר אף אם לא התקיימו הוראות סעיף קטן (א), בהתקיים אחד מאלה:
(1) ניתן כלפי בן הזוג של המבקש צו הגנה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א– 19913, צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב–20014, או צו הרחקה להבטחת מדור שקט, והכל בדיון שנקבע למעמד שני הצדדים;
(2) הוגש כתב אישום נגד בן הזוג של המבקש הכולל אישום בעבירת אלימות שבוצעה במבקש;
(3) בית משפט ציווה על מעצרו של בן הזוג של המבקש לאחר ששוכנע כי קיים חשד סביר שהוא עבר עבירת אלימות שבוצעה במבקש ושקיים יסוד סביר לחשש שהוא יסכן את בטחונו של המבקש או ציווה על שחרורו ממעצר בנסיבות האמורות, בתנאים המפורטים בסימן ו' לפרק ב' בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–19965, אם קבע כי התנאים, כולם או חלקם, נועדו להגן על המבקש.
(ד) בית המשפט או בית הדין שנתן פסק דין לאיזון משאבים רשאי להתנות את ביצועו בהפקדת כתב הסכמה להתרת נישואין, לרבות כתב הסכמה למתן או לקבלת גט, מצד המבקש, בבית הדין או בבית המשפט המוסמך להתיר את נישואי בני הזוג.
(ה) בית המשפט או בית הדין שנתן פסק דין לאיזון משאבים רשאי לעכב את ביצועו אם סבר כי המבקש פועל בחוסר תום לב בענין התרת הנישואין; ואולם, לא יראו סירוב של המבקש לוותר על זכויות שהוא או ילדיו זכאים להן על פי דין, כחוסר תום לב."
תיקון סעיף 6
4.
בסעיף 6(ד) לחוק העיקרי –
(1) ברישה, אחרי "כל אחד מבני הזוג" יבוא "ובטובת ילדיהם הקטינים";
(2) אחרי פסקה (3) יבוא:
"(4)
פגיעה ברווחת ילדי בני הזוג הקטינים."
תיקון סעיף 8
5.
בסעיף 8 לחוק העיקרי –
(1) ברישה, במקום "בפסק דין גירושין" יבוא "בפסק דין להתרת נישואין";
(2) בפסקה (2), בסופה יבוא "בהתחשב, בין היתר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג".
גרסה ב':
ביטול החוק
1.
חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג–1973 – בטל.
דברי הסבר
חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג–1973 (להלן – חוק יחסי ממון או החוק), קובע בסעיף 5 הסדר לאיזון משאבים בין בני זוג שלא ערכו הסכם ממון לגבי כלל המשאבים המשותפים. לפי הסדר איזון המשאבים, ככלל, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, חוץ מנכסים שאין לאזן את שווים, כגון נכסים שהיו לבני הזוג לפני הנישואין או שהתקבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואין.
מועד הפעלת הסדר איזון המשאבים מותנה בפקיעת הנישואין בדרך של גירושין או עם מותו של אחד מבני הזוג. בהצעת החוק המקורית (הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשכ"ט–1969, הצעות חוק התשכ"ט, עמ' 333) נכללה הוראה שלפיה בית המשפט, בנסיבות מיוחדות, יהיה רשאי לקבוע שהזכות לאיזון משאבים תקום במועד אחר, לרבות לפני פקיעת הנישואין, ואולם הוראה זו לא נכללה בחוק יחסי ממון שנחקק לבסוף.
בקרב העוסקים בתחום יש הסכמה רחבה, אשר באה לביטוי הן בפסיקת בתי המשפט, הן בכתיבה אקדמית והן ביוזמות חקיקה מטעם הממשלה ומטעם חברי הכנסת, כי העובדה שהפעלת הסדר איזון המשאבים מותנית בפקיעת הנישואין היא חולשתו המרכזית של החוק. היטיב לבטא זאת פרופ' אריאל רוזן צבי ז"ל בספרו "דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול" (תל-אביב, התש"ן), בעמ' 156 – 157:
"נקודת התורפה העיקרית של הסדר איזון המשאבים הוא המועד הקבוע למימושה של הזכות הנובעת מן ההסדר... המחוקק לא לקח בחשבון את דיני הגירושין שבדין האישי החל על יהודים. בן הזוג בעל הרכוש, המעכב את הגירושין, יוצא נשכר גם מבחינה כלכלית... מציאות משפטית זו ממלכדת את בן הזוג התובע גירושין, במיוחד אם הוא גם הדחוק יותר מבחינה כלכלית. התוצאה היא, כי בן זוג זה ייאלץ לקנות את הגט במחיר פשרה נוחה עם בן הזוג האחר בשאלת יחסי הרכוש שביניהם. שיטה רכושית כזו... פותחת פתח לסחטנות מצד בן הזוג הלהוט פחות להתרת הקשר. תוצאותיו של המצב המשפטי שנוצר הן קשות ביותר. ראשית, הוא מתגמל את החוטא היוצא נשכר. שנית, הוא מוסיף לכוח המיקוח העדיף ממילא של הגבר, שמעמדו חזק יותר הן מבחינת דיני הגירושין והן מבחינה כלכלית. שלישית, הוא פוגע בבן הזוג החלש יותר מבחינה כלכלית, בדרך כלל האשה, ופוגע עוד יותר בכוח המיקוח הנחות שלה. לא זו בלבד שהמחוקק לא יצר שוויון בכוח המיקוח בין המינים, אלא שהפער בכוח המיקוח התרחב. רביעית, הוא משפיע באופן שלילי על המשפחה ועל אפשרויות השיקום החברתי, הכלכלי והפסיכולוגי של בני זוג שנישואיהם לא עלו יפה. המחוקק העמיד לרשות בני הזוג אמצעים טקטיים שליליים במסגרת המאבק להתרת הקשר ביניהם. יתר על כן, שיקולים טקטיים זרים ישפיעו על מהלך החיים המשותפים של בני הזוג. חמישית, הוא מעודד דינמיקה שלילית של לחץ וסחטנות בהסדרים בין בני הזוג. שישית, הוא הופך את החוק לאות מתה. מועד האיזון שומט מן החוק את כל היתרונות שהוא מבקש להעניק."
בנוסף לקשיים המפורטים לעיל, החוק אינו חל על בני דתות אשר דינם האישי אינו מאפשר גירושין, כגון נוצרים קתולים, אם כי בית המשפט העליון בפסק דינו בע"מ 5794/03 פלונית נ' פלוני (מיום 12 בדצמבר 2005), החיל את סעיף 5 לחוק בדרך של פרשנות גם על בני דתות כאמור. הצעת החוק מבקשת אך לעגן פרשנות זו.
נוסף על כך, החוק יצר הבדל ניכר במשטר חלוקת הרכוש החל על זוגות שנישאו במועדים שונים. הסדר איזון המשאבים חל על זוגות שנישאו החל בשנת 1974, בעוד שעל זוגות שנישאו לפני כן חלה הלכת השיתוף, אשר פותחה בפסיקת בתי המשפט, המאפשרת חלוקת רכוש גם לפני מועד הגירושין.
הצעת החוק כוללת שלוש גרסאות שונות שתכליתן העיקרית היא לאפשר חלוקת רכוש בין בני זוג גם במועד מוקדם לפקיעת הנישואין, ואולם כל גרסה מציעה להשיג תכלית זו בדרך אחרת. להצעת החוק מטרות נוספות ובהן:
• עיגון פסיקת בתי המשפט המחילה את הסדר איזון המשאבים על בני דתות שאינן מאפשרות גירושין;
• הסמכת הערכאה הדנה בענין להתחשב, בעת הפעלת הסדר איזון המשאבים, בטובת ילדי בני הזוג הקטינים ורווחתם;
• קביעת הוראה המכוונת את הערכאה הדנה בענין להתחשב, בעת חלוקת הנכסים בין בני הזוג, גם בנכסים העתידיים של כל אחד מהם ובכושר ההשתכרות הצפוי לכל אחד מהם בעתיד.
גרסה א'
מוצעים תיקונים שונים לסעיפי החוק:
1. מוצע להסמיך את בית המשפט לעניני משפחה או את בית הדין שלו סמכות השיפוט בעניני נישואין וגירושין של בני הזוג (להלן – הערכאה המוסמכת) להפעיל את הסדר איזון המשאבים גם במועד מוקדם לפקיעת הנישואין, בהתקיים תנאים שונים אשר מעידים על כך שחייהם המשותפים של בני הזוג הגיעו לקצם. לענין זה מוצעות שתי חלופות:
לפי גרסה א'1 ניתן יהיה להקדים את מועד איזון המשאבים בהתקיים אחד מאלה (סעיף 5א(א) המוצע):
א. ניתנה קביעה של בית דין דתי כי אין סיכוי להשגת שלום בית בין בני הזוג או שעליהם להתגרש או החלטה של בית הדין המתירה לבעל לשאת אישה אחרת (היתר נישואין);
ב. נפתח הליך משפטי המלמד על רצון אחד מבני הזוג לפרק את הקשר המשפחתי, כגון הליך להתרת נישואין או הליך לחלוקת הרכוש המשותף לבני הזוג, וחלפה תקופה של שנה מיום שנפתח ההליך;
ג. נמצא שקיים קרע בין בני הזוג או שהם חיים בנפרד במשך תקופה של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה. בענין זה צוין בועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת (להלן – הוועדה) בעת הכנת הצעת החוק לקריאה הראשונה, כי לעתים בני זוג חיים בפירוד גם אם הם חיים תחת קורת גג אחת, ולכן הושם הדגש על ניהול אורח חיים נפרד.
לפי גרסה א'2 ניתן יהיה להקדים את מועד איזון המשאבים בהתקיים אחד מבין שני התנאים שענינם פתיחת הליך משפטי המתנהל במשך תקופה של שנה לפחות או קיומו של קרע בין בני הזוג או בהיותם חיים בנפרד במשך תקופה כמפורט לעיל, והכל אם ניתנה קביעה של בית דין דתי בדבר הסיכוי לשלום בית, חובת בני הזוג להתגרש או שניתן היתר נישואין כאמור לעיל. עם זאת, מוצע לקבוע כי אם בית הדין הדתי לא החליט כאמור בתוך תקופה של שנה, ניתן יהיה להפעיל את הסדר איזון המשאבים אף בהעדר החלטה כאמור. ואולם, לבית הדין הדתי ניתנת סמכות להאריך את התקופה בשלושה חודשים נוספים. כן ניתנת סמכות לראש הערכאה הדתית העליונה להאריך את התקופה בשלושה חודשים נוספים מעת לעת, אם ראה שיש נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (סעיף 5א(א) ו-(ב) המוצע).
2. מוצע להסמיך את הערכאה המוסמכת להחיל את הסדר איזון המשאבים גם בחלוף תקופות קצרות מאלה שנקבעו בכל אחד מהתנאים המפורטים לעיל, אם קיימת תשתית ראייתית לאלימות בין בני הזוג. במקרים שבהם חומרת מעשי האלימות בין בני הזוג תעיד כשלעצמה על כך שחייהם המשותפים הגיעו לקצם, הערכאה המוסמכת תהיה רשאית לראות בכך עילה עצמאית להקדמת מועד איזון המשאבים.
כדי להבטיח שימוש מבוקר בעילה זו, מוצע לקבוע כי לשם הוכחת קיומה של אלימות בין בני הזוג תידרש החלטה שיפוטית כגון צו הגנה, צו הרחקה, צו מעצר או שחרור בערובה בתנאי הרחקה, או החלטה של הרשות החוקרת והרשות התובעת להגיש כתב אישום בשל אלימות כאמור, הכל כמפורט בסעיף 5א(ג) המוצע.
3. מוצע להעניק לערכאה המוסמכת שיקול דעת להתנות את ביצוע פסק הדין לאיזון המשאבים בכך שהצד שביקש את איזון המשאבים יפקיד בידי הערכאה המוסמכת כתב הסכמה להתרת הנישואין (סעיף 5א(ד) המוצע), וכן לעכב את ביצוע פסק הדין אם מצאה שהמבקש פועל בחוסר תום לב בענין התרת הנישואין (סעיף 5א(ה) המוצע).
מטרת הוראות אלה לצמצם את החשש שהמבקש לבצע איזון משאבים יסתפק בפירוק הקשר הרכושי בין בני הזוג ולאחר מכן לא יפעל להתרת הנישואין, ואף יכביד על בן הזוג האחר בהתרתם. למען הסר ספק, מוצע להבהיר בהצעת החוק כי סירוב של המבקש לוותר על זכויות שהוא או ילדיו זכאים להן על פי דין, לא ייחשב פעולה בחוסר תום לב. הבהרה זו נדרשת, לאור מציאות המתוארת גם בדבריו של פרופ' א' רוזן-צבי ז"ל שהובאו לעיל, שבה נאלץ בן הזוג החלש, לא אחת, לוותר ויתורים רכושיים כדי להשלים את הליך הגירושין.
4. מוצע להחליף את המונח "גירושין" במונח "התרת נישואין" ולהגדירו ככולל גירושין, ביטול נישואין, הכרזה על בטלותם של הנישואין וכן פירוד לפי דין דתי שאינו מאפשר גירושין (סעיפים 1, 2 ו-5(1)). תיקונים אלה נועדו להחיל את הסדר איזון המשאבים גם אם פקיעת הנישואין אינה נעשית בדרך של גירושין, ולעגן את פסיקת בית המשפט העליון האמורה.
5. מוצע להסמיך את הערכאה המוסמכת להתחשב במסגרת החלטתה בדבר מימוש הזכות לאיזון על פי סעיף 6(ג) לחוק גם בטובת ילדי בני הזוג הקטינים וברווחתם. בחקיקה נקבעו כבר הוראות המחייבות את בית המשפט להבטיח הסדר מגורים לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג שבחזקתו הם נמצאים, אגב פירוק השיתוף בדירת המגורים (סעיף 40א לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 וסעיף 10א לחוק המיטלטלין, התשל"א-1971). ואולם, במדינות מערביות אחרות נקבע עקרון טובת הילד כשיקול מרכזי בהליכי פירוק הרכוש המשותף בין הוריהם, מתוך הכרה בכך שהילד הוא נפגע מרכזי מפירוק הקשר המשפחתי (סעיף 4).
6. סעיף 8 לחוק קובע כי בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאית הערכאה המוסמכת לקבוע שאיזון שווי הנכסים בין בני הזוג לא יהיה בחלוקה שווה ביניהם אלא ביחס אחר. מוצע להבהיר כי בקביעת היחס האמור, תתחשב הערכאה המוסמכת גם בהיקף הנכסים העתידיים שיש לכל אחד מבני הזוג (כגון מוניטין, תארים מקצועיים, ניסיון מקצועי וקביעות בעבודה) ובכושר ההשתכרות של כל אחד מהם (סעיף 5(2)). במדינות מערביות גוברת המגמה בחקיקה ובפסיקה של התייחסות לפערים הכלכליים שבין בני הזוג בהליך פירוק הרכוש המשותף, בין היתר, במתן פיצוי חד פעמי או עיתי לבן הזוג החלש. פערים אלה נובעים פעמים רבות מכך שאחד מבני הזוג ויתר על התפתחותו המקצועית ועל יכולת השתכרות עתידית שבצדה, כדי לאפשר לבן הזוג האחר לעשות כן (ראו שחר ליפשיץ, "על נכסי עבר, על נכסי עתיד ועל הפילוסופיה של חזקת השיתוף", משפטים לד(3) 627 (תשס"ה), בעיקר בעמ' 728 ואילך).
גרסה ב'
מוצע לבטל את חוק יחסי ממון. משמעות ביטול החוק היא כי הדינים שגובשו בפסיקת בתי המשפט בכל הנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג שנישאו לפני שנת 1974, ועיקרם הלכת השיתוף, יחולו גם על זוגות שנישאו מאותה שנה ואילך. במהלך הכנת הצעת החוק לקריאה השניה ולקריאה השלישית תבחן הוועדה, האם יש הצדקה לבטל את חוק יחסי ממון בכללותו או שמא ניתן לבטל רק חלק מהוראותיו הנוגעות להסדר איזון המשאבים. גם בתזכיר חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון – איזון המשאבים ודירת המגורים), התשנ"ה–1995 מיום כ"ט בטבת התשנ"ה (1 בינואר 1995) שגיבש משרד המשפטים, הוצעו שתי חלופות, שענינה של אחת מהן הוא ביטול חוק יחסי ממון.
חברי הכנסת: מיכאל מלכיאור, זבולון אורלב, עתניאל שנלר, מנחם בן-ששון, מיכאל נודלמן, שלמה ברזניץ, יצחק אהרונוביץ, רונית תירוש, שי חרמש, עמירה דותן, משה שרוני, אלחנן גלזר, יצחק גלנטי, אורית נוקד, רן כהן, גדעון סער, דב חנין, זהבה גלאון, שלי יחימוביץ, נאדיה חילו, שרה מרום-שלו, אביגדור יצחקי, לימור לבנת, מרינה סולודקין, יוסף ביילין, אבשלום וילן, חיים אורון, אבישי ברוורמן, מיכאל איתן, עמיחי אילון, יורם מרציאנו, משה כחלון, יצחק זיו, ליה שמטוב, קולט אביטל, סופה לנדבר, זאב אלקין