חומר רקע

לכבוד 5.7.07 ח"כ מר בן ששון תל אביב יו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט א.נ; הנדון: עמדת לשכת עורכי הדין בענין - הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 13) (קבלת נתוני תקשורת וקובצי נתונים ממאגרי מידע) סימוכין: הצעת חוק הממשלה 253 מיום 11.7.06 ביום 3.7.07, התקיימה בועדת חוקה ישיבה ראשונה בנושא הצעת החוק שבנדון. לשכת עורכי הדין מבקשת להביע עמדתה בענין ההצעה הנזכרת שהינה, כשיטתה, הצעה הפוגעת פגיעה בלתי מידתית בפרטיות האזרח, כפי שיפורט להלן. בניסוחה הנוכחי מקנה הצעת החוק לגופי החקירה הנזכרים בה – סמכות גורפת לקבלת נתוני תקשורת, בלא שנקבעו בה האיזונים הראויים ומבלי שנקבע הסדר מובנה ושיטתי בענין חיפוש בחומרי מחשב ו/או נתוני תקשורת. בנסיבות הענין, ספק אם נכון כי ענין כה מהותי יקבע במסגרת של תיקון לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), תחת חקיקתו של הסדר שלם בענין. הדגמת הבעייתיות שבהצעת התיקון נובעת מתוכנו של התיקון גופו. כך כדוגמא: א. בסעיף 42 ב (א) להצעה, מוצע כי בית המשפט יהיה רשאי להתיר בצו קבלת נתוני תקשורת - "... אם שוכנע שהדבר נדרש למטרה מהמטרות המפורטות להלן, ובלבד שאין בקבלת נתוני התקשורת כאמור כדי לפגוע, במידה העולה על הנדרש, בפרטיותו של אדם". חרף האמור בסעיף 42 ב (א) לעיל, קובע סעיף 42 ב (א) ס"ק (1) – כי אחת המטרות היא - "גילוי עבירות, חקירתן או מניעתן". כפשוטם של דברים ולאחר שההגדרה הנזכרת לא סוייגה, הרי שהדברים נכונים ביחס לכל עבירה, משמע – קבלת צו כאמור תתאפשר גם בעבירות מסוג חטא או עוון. די בהגדרה גורפת זו על מנת לומר כי קיימת סתירה בין 'המטרות' כנזכר לעיל, לבין הקביעה בסעיף 42 ב (א) "... מבלי לפגוע במידה העולה על הנדרש", בפרטיותו של אדם. לצורך השוואה: חוק האזנת סתר תשל"ט-1979, קובע רף גבוה למתן צו - "... שהדבר דרוש לגילוי, לחקירה או למניעה של עבירות מסוג פשע, או לגילוי או לתפיסה של עבריינים שעברו עבירות כאמור, או לחקירה לצרכי חילוט רכוש הקשור בעבירה שהיא פשע". (ראה: סעיף 6(א) לחוק האזנת סתר) הדברים האמורים לעיל ביחס לסעיף 42 ב (א) ס"ק (1), תקפים גם לענין ס"ק (2) להצעה - "גילוי עבריינים והעמדתם לדין", ו- ס"ק (4) להצעה - "חילוט רכוש על פי דין". שני סעיפים אלה לוקים אף הם בחוסר איזון בשל ההגדרה הגורפת המחילה אותם על כל מעשה עבירה, מכל סוג. ב. סעיף 42 ב (א) ס"ק (ב) קובע כי "צו לפי סעיף זה ינתן לתקופה שלא תעלה על 30 ימים". הכוונה כפשוטה היתה להגביל את משך תוקפו של הצו. ואולם, בשל ההגדרה הגורפת למונח "נתוני תקשורת", והעדר קביעה בגוף ההצעה - מה יעשה בנתונים אלו בהמשך וכיצד ישמרו (אם בכלל) - מדובר בהוראה חסרה ובעייתית. מרגע מסירת הנתונים לידי הגוף החוקר, רשאי זה לעשות בהם שימוש ו/או הצלבה עם מאגרי מידע אחרים ללא הגבלה וללא תיחום בזמן. הואיל ולפחות חלקם של הנתונים הינם נתון קבוע שאינו משתנה לאורך זמן – הרי שמשמעות הדברים - העברת "נתוני התקשורת" לידי גופי החקירה לשימושם באופן קבוע וללא מגבלות, ולכאורה – לא לכך כוונה ההצעה. העובדה כי לא זו היתה כוונת ההצעה, נובעת באופן ברור מתוכנו של סעיף 42 ה (א) – "שמירת קובצי המידע במאגרים חסויים". אלא, שלשונו של סעיף 42 ה (א) מחילה את הסייגים הקבועים בו רק על קובצי מידע שהועברו מכח סעיף 42 ד. ג. סעיף 42 ד (א) – "דרישה להעברת קובץ מידע ממאגר מידע של בעל רשיון בזק", לוקה באותה תקלה שבסעיף 42 ב (א). כאן מסמיך הסעיף את נציג הרשות החוקרת לקבל "דרך כלל או לענין מסוים" מידע כמפורט בתוספת "... אם סבר שהדבר דרוש למטרה מהמטרות המפורטות בסעיף 42 ב (א)". משמעות הדברים כפשוטם, העברת כל מאגרי המידע של "בעלי רשיון בזק" דרך קבע, לידי רשויות החקירה – לכל מטרה ובקשר עם כל עבירה לרבות חטאים ועוונות. הוראה זו על פניה אינה מידתית ובוודאי שאין לומר עליה שאינה פוגעת במידה העולה על הנדרש בפרטיותו של אדם, וליתר דיוק - הציבור כולו, וכל זאת ללא צו שיפוטי. ההערה בדברי ההסבר לסעיף זה, כי קובץ בעלות הוא ככלל "מידע גלוי" ובהמשך כי יש בכך פגיעה בפרטיות של "מה בכך" (De Minimis) – אינה מדויקת. נכון כי אם מדובר בנתון אחד הפגיעה אכן מינימלית. אלא, שהפגיעה אינה נובעת מהנתון הבודד אלא מצירוף הנתונים, מהיכולת שמקנה ההצעה לגופי החקירה להצלבת הנתונים ובכך בוודאי אין פגיעה של "מה בכך". ד. סעיף 42 ח להצעה – "שינוי התוספת", הוא הסעיף הבעייתי ביותר בהצעה. על פי תוכנו רשאי "שר המשפטים בהסכמת השר לבטחון פנים ובאישור ועדת החוקה – בצו, לשנות את התוספת". משמעות הוראה זו - הותרת פתח להרחבה גורפת של הוראות סעיף 42 ד (א) להצעה, בצו בלבד, מבלי שהדברים אושרו על ידי המחוקק, כמתבקש בענין כה מהותי - בחקיקה ראשית. כמתבאר מהדוגמאות שלעיל, סבורה לשכת עורכי הדין כי מדובר בהצעה שלא נבחנה די הצורך ובמתכונתה המוצעת – אינה מידתית ויש בה משום פגיעה חריפה בפרטיות הציבור, ללא איזונים הולמים. בכבוד רב, דן קואל, עו"ד