חומר רקע
22 אוגוסט 2007
ח אלול תשס"ז
הנדון: התייחסות התנועה למלחמה בעוני (ע.ר.) לתיקון סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל
בעקבות הדיון שהתקיים היום בפני ועדת חוקה, חוק ומשפט, מבקשת הל"ב - התנועה למלחמה בעוני (ע.ר.) להגיש התייחסות להצעות לתיקון סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל, כפי שהועלו היום על ידי יו"ר הוועדה וזאת בטרם תגובשנה הצעותיה של היועצת המשפטית של הוועדה.
1. התנועה סבורה, כי יש להותיר את סעיף 22(א)(2) לחוק על כנו, כמו שהוא ולאבחן בין תיקונים המעודדים קידמה טכנולוגית ושינויים חברתיים-ערכיים לאורך השנים (לצורך האבחנה, "מכשירים חיוניים"), כפי שנעשה עד כה, לבין "צרכים חיוניים" שאינם משתנים עם שינוי העיתים.
2. אנו סבורים, כי התכלית העומדת מאחורי התיקון שהוצע על ידי משרד המשפטים, כפי שהובאה בפני הוועדה, מאזנת היטב בין הצרכים האמורים ושומרת על האפשרות לעדכן את המיטלטלין האסורים בעיקול בהתאם לשינויים בקידמה ולשינויים החברתיים הקיימים במדינת ישראל.
3. אמנם אנו סבורים, עם כל הצניעות, כי גישתו של יו"ר הוועדה, לפיה לא תהיה הגבלה על ערכם של "מכשירים חיוניים" האסורים בעיקול - היא גישה ראויה, אם כי נאמר כי גישה זו עלולה להקשות על האיזונים הקיימים בחוק ההוצאה לפועל בין זכויות הזוכה לבין זכויות החייב, אם תיווצר מיקשה אחת של "צרכיו החיוניים" עם "המכשירים החיוניים".
4. נסביר - "צרכים חיוניים" הם הצרכים הבסיסיים ביותר של האדם, בהיותו אדם, שכן מדובר בצרכים היורדים לשורשו של כבודו של אדם. זאת לעומת "מכשירים חיוניים", אשר חיוניותם נדרשת על מנת לעמוד בקצב הקידמה והטכנולוגיה וכדי לאפשר חיים סבירים בעולם המודרני.
5. מכאן שאנו סבורים כי בעת שהמחוקק מחליט כי קיימים מכשירים המבטאים התקדמות טכנולוגית וחקיקה דינמית, הרי שאמנם אין לבצע שומה דווקנית ולהחליט כי אך בשל העובדה שאחד ממכשירים אלה עלותו עולה אך במעט מהאמור בתקנות או בחוק יתאפשר עיקולו, אולם יש להגביל את ערך המיטלטלין, הגם שבערכים גבוהים מעט מערכי השוק וזאת באמצעות התקנת תקנות מתאימות על ידי שר המשפטים ולו רק לצורך האיזון הראוי והאבחנה בין מי שאין לו דבר בביתו הראוי לעיקול לבין מי שיש לו.
6. לפיכך סבורה התנועה, כי אם כבר לעשות שינוי, הרי שיש להוסיף סעיף-קטן (2א), אשר יקבע מפורשות בחקיקה ראשית (עדכנית לתחילת המאה ה- 21), כי אין לעקל מכשיר מתוך רשימת המכשירים הבאים: מכונת כביסה, טלוויזיה ומחשב ביתי - אחד מכל סוג מכשיר, בתלות מסוימת בעלותו, אשר תיקבע על ידי גורם אובייקטיבי חיצוני.
7. חשוב לציין, כי אם התעוררה דאגה בלב מי מחברי הוועדה או נציגי הזוכים בנוגע למיטלטלין המפורטים בסעיף-קטן (2), הרי שברי כי כאשר קיים חריג, למשל מיטה השווה עשרות אלפי ₪, יכול בנקל הזוכה להגיש בקשה מתאימה לראש ההוצאה לפועל, לאחר שקיבל לידיו טופס "עיקול ברישום", שערכו פקידי ההוצאה לפועל אשר ביקרו בבית החייב, ולדרוש את עיקול המיטה. מקרים כאלה ארעו בעבר, למשל, כאשר בית המשפט חייב נכה להחליף מכוניתו למכונית זולה יותר ועם היתרה להחזיר חובו1.
8. נראה לנו שרצוי להסדיר זאת מפורשות בחוק במסגרת התיקונים המוצעים, קרי לציין מפורשות בחוק כי אם הזוכה מעוניין לעקל מיטלטלין חיוני יקר ערך (כמשמעותו בסעיף קטן (2), עליו להחליף מיטלטלין יקר ערך במיטלטלין חלופי בעל ערך שולי, כפי שהגה הרמב"ם בזמנו, וזאת בכל הנוגע ל"צרכים חיוניים".
9. כאמור בהתייחסות התנועה להצעת החוק של ח"כ מיכאל איתן, התנועה סבורה כי יש להוסיף לרשימת המיטלטלין שלא ניתנים לעיקול מעבר למחשב האישי גם את מכשיר הטלוויזיה, שאינו כיום בגדר מותרות, אלא מכשיר המאפשר קיומם של חיים מודרניים בסיסיים בחברה הישראלית של דורנו, בעיקר לאור ההשלכות החינוכיות-חברתיות-פוליטיות של מכשירים אלה מעבר להיותם "מכשירים" המבטאים קידמה.
10. כאמור, לדעת התנועה האבחנה בין "צרכים חיוניים", כמו מיטה, ביגוד או כלי מטבח - חיוניים בכל מקום ובכל תקופה לכל אדם ובכל מצב, ללא קשר לשוויים הכלכלי (למעט חריגים, כמפורט להלן) - לבין "מכשירים חיוניים" המבטאים את הקידמה, נחוצה. צרכים שהינם חיוניים להתנהלות היומיומית (כמו מיטה) לא סביר להוציא מביתו של חייב ללא תחליף הולם ללא קשר לערכם.
11. הבחנה זו תיצור אפשרות דינמית יותר מצד המחוקק לעדכן את המכשירים שאינם ניתנים לעיקול בהתאם להתקדמות הטכנולוגית ולחיי הקידמה בישראל. ככל הנראה, פרקטית (בלבד) דינמיות תהיה רק אם השינוי יקבע בתקנות.
12. נציין, כי מדינות רבות הגיעו למסקנה כי אין יעילות רבה בעיקול מיטלטלין לפני שנים רבות ולכן הדגש בעיקולים ברחבי העולם המערבי עבור לעיקולים על זכויות החייב שבידי צדדים שלישיים (גופים כלכליים שונים, כמו בנקים, חברת ביטוח וכדומה).
13. הפעולה של עיקול מיטלטלין, למרות היותה נפוצה ביותר בקרב הזוכים, בדרך-כלל אינה "עומדת בציפיות" המבקש לבצעה. מדובר בפעולה, שהוצאותיה מוטלות על הזוכה, אשר חייב לשאת בתשלום האגרות וההוצאות לפני נקיטת ההליך, ולמרות שהוצאות אלה מוטלות לבסוף על כתפי החייב, הרי "..הוראה זו הופכת לאות מתה ולחסרת משמעות מעשית כאשר החייב חסר אמצעים".2
14. זאת ביתר שאת, לאור העובדה שמרבית המיטלטלין המעוקלים הם חסרי ערך לחלוטין ומכירתם לא מכסה אפילו את הוצאות הגביה, בעיקר לאור קדימות תשלום הוצאות אלה על-פני התשלום לזוכה.3 עמד על-כך המשנה לנשיא בית-המשפט העליון, השופט מ' אלון בפשרת פר"ח:4
"..עיקול מטלטלין אינו מוביל לתוצאות שהן תמיד כדאיות מבחינה כלכלית. מטלטלין, מטיבם, קלים להברחה, והוצאות עיקולם עולות לעיתים על שווים. אומר על כך המשנה למנהל בתי המשפט..:
...
(ג) ההשקעה הכספית הכרוכה באיסוף המידע על החייבים, עשויה להיות השקעת 'כסף טוב שילך אחרי כסף רע' ומאידך גובה החוב יעלה בשיעורים ניכרים.
11. נקיטת אמצעי עיקול שונים כרוכה אף היא בגילוי נכסי החייב, הוצאת המעוקלים, איחסונם ומכירתם. הליך שכזה עשוי לעלות בין 350 ל-450 ש"ח. בנוסף, קיים חשש כי ריבוי המעוקלים בשווי נמוך יחסית והצורך במכירתם יפחית את ערכם בשוק בצורה משמעותית ויסכל בעתיד את ביצוע ההליך'."
15. לאור התיקונים המוצעים כעת על ידי הוועדה, קרי תיקונים שתכליתם שקיפות רבה יותר של חובותיו של החייב והוצאותיו, הרי שבידי ראש ההוצאה לפועל ובידי הזוכה יהיה מידע אמין ביותר על אודות מצבו הכלכלי של החייב וכך גם יתייתרו עיקולים בבתים של מי שאין להם דבר וממילא העיקול לא יוביל לכיסוי חלק כלשהו מהחוב, אלא להיפך - לניפוח החוב ולהתעמרות בחייב ובבני משפחתו.
16. האיזון הנכון שהציע משרד המשפטים צריך, לדעתנו, לכלול מיטלטלין שאינם חיוניים לחייב, ואולם עיקולם יפגע קשות באיכות חיי החייב ובני משפחתו הגרים עמו. לענין זה אנו מציעים להתייחס למיטלטלין הנפוצים ביותר בישראל, מכונת כביסה, מחשב אישי וטלוויזיה וכן מיטלטלין אשר מפעם לפעם מבקש המחוקק לעדכנם. (יצויין, כי עלולה להתעורר מחלוקת בנוגע לחיוניותו של מקרר, על אף שהפסיקה הכירה בכך שהוא נכנס בגדר סעיף (2). לפיכך, מוצע לקבוע אותו מפורשות במסגרת סעיף (2). כאמור, לגישתנו, מקרר הוא אכן חיוני ולא ראוי להותיר אדם בביתו ללא מקרר, וזאת להבדיל מהמיטלטלין האחרים שאנו מבקשים להוסיף).
17. נבקש להפנות בעניין זה אל המשפט המשווה (מצ"ב נספח), אשר מפריד בדרך כלל (ראו בעיקר מדינות הקהיליה הבריטית) - באופן פיזי בין סעיפים - בין אמצעים ללא הגבלה בערכם הכלכלי, כמו ריהוט בסיסי, ביגוד וכו', לבין מכשירים המוגבלים בערכם הכלכלי, כמו מחשב, טלוויזיה וכו'.
18. לחילופין ניתן לקבל את הצעת משרד המשפטים כמות שהיא, לפיה יש להפריד בין "צרכים חיוניים" לבין "מכשירים החיוניים", להסמיך את שר המשפטים לקבוע בתקנות סכומים מירביים לשווי המיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול, אלם זאת אך ורק ל"מכשירים חיוניים" ולא ל"צרכים חיוניים", כפי שאכן הוצע על ידי משרד המשפטים.
19. כך יתאפשר תיקון ועידכון של שוויים המירבי של המכשירים שאינם ניתנים לעיקול במשך השנים וכן לעדכן את הרשימה באופן עקרוני ואף תדיר ולעומת זאת, פריטים שחלוף הזמנים אינו משנה את מרכזיותם וחיוניותם ישארו בסעיף נפרד.
20. אנו מבקשים להזכיר, כי מטרת הוראת סעיף 22 היא סוציאלית ועיקרה שמירה על רמת חיים בסיסית של החייב, כדי שזה לא יהפוך לנטל על החברה וכדי שיוכל לפתוח "דף חדש" בחייו בעתיד, וזאת תוך גילוי התחשבות במצבו הפרטני של החייב נגדו מבוצע ההליך, במטרה לשמור על כבודו.5 נוסח סעיף 22(א) כיום משקף אף את היות מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, בעיקר לאור העובדה שהחוק הולך אחר חז"ל ובפועל מאמץ לחיכו את המיטלטלין האסורים בעיקול, כמפורט בהלכות מלווה ולווה של הרמב"ם.
21. המחוקק מגלה כאן גישה פטרנליסטית, לפיה ישנם אמצעים בסיסיים, הנחוצים לקיומו הבסיסי של אדם ושל משפחתו, שתקנת הציבור מחייבת את הימצאותם בבית החייב, לא משנה מה גובה חובו ומהם האמצעים העומדים לרשותו. זאת, בין היתר, על מנת למנוע מצב בו חייבים מנצלים לרעה מצב של יריבות פנים-ביתית ורצון להרע האחד לשני או האחד לילדיו, בעיקר כאשר קיימים סכסוכים פנים משפחתיים, המסתיימים בלשכת ההוצאה לפועל6.
22. יושם אל לב, כי רשימת המיטלטלין האסורים לעיקול השתנתה סך-הכל שלוש פעמים במהלך שלושים וחמש שנות קיום החוק, ואף עד כה לא היה תיקון המאפשר את עדכון רשימת המיטלטלין האסורים לעיקול, והמאפשר את הבנת המושג "מכשירים חיוניים", באופן המשקף את ההתקדמות הטכנולוגית ואת השינויים החברתיים-כלכליים-חינוכיים, אשר התרחשו במדינת ישראל במהלך תקופה ארוכה זו.
23. זאת בניגוד למדינות רבות, אשר עומדות על שינוי עיתי של רשימה זו בפרט, ושל חוק ההוצאה-לפועל בכלל. נספח משפט השוואתי מצ"ב. ויודגש, אנחנו לא מציעים לעדכן את רשימת הנכסים החיוניים, אלא נכסים שאינם חיוניים במובנם הפשוט, ואולם עדיין עיקולם יפגע מאוד בחייב.
24. ככלל ניתן לומר, כי עיקול מחשב ביתי, כמו גם טלוויזיה ומכונת כביסה, מנקודת מוצא כלכלית, כמו זו של החוק בישראל, אינו משתלם כלכלית במרביתם המוחלט של המקרים ומכאן שסיבה זו הופכת את ההליך לחסר משמעות מבחינת הזוכה ולפוגעת מצד החייב, דבר המבליט את חוסר היעילות בהליכי ההוצאה לפועל ומכאן "..לזלזול בכיבוד החוק..".7
25. אנו סבורים, כי אם תחליט הוועדה כי אין לפצל את הסעיף ולהשאירו כמו שהוא היום, הרי שיש לדעתנו לקבל את התיקון המוצע על ידי משרד המשפטים ובכך ליצור איזון ראוי שיבוא לידי ביטוי בתקנות.
26. נבקש לסיים בדבריו של כבוד השופט (בדימוס) יעקב טירקל8:
"אחד הנושאים שבהם מדובר בפרשת 'בהר' שבספר ויקרא הוא מצוקתם של חייבים, החובה להושית להם יד תומכת, והדרכים להשיב אותם למקומם הראשון. נאמר שם: 'כי ימוך אחיך ומטה ידו עימך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך' (ויקרא, כה, לה). על המילים 'והחזקת בו' נאמר אצל רש"י: 'אל תניחנו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו אלא חזקהו משעת מוטת היד. למה זה דומה? למשאוי שעל החמור. עודהו על החמור אחד תופס בו ומעמידו. נפל לארץ חמשה אין מעמידין אותו'. ראוי שרעיונות אלה יעמדו ביסוד דיני ההוצאה לפועל שלנו."
נספח - סעיף 22 בראי המשפט המשווה
ההגנה מפני עיקול מיטלטלין מופיעה בכל שיטות המשפט. הסקירה להלן מטרתה לבחון מספר רכיבים בחוקים של שיטות המשפט השונות. ראשית, אבחן את המטרות שמאחורי דיני אכיפת חיובים בכל מדינה, וליתר דיוק, את מטרות האיסור על עיקול מיטלטלין. שנית אציג את סעיפי החוק העוסקים בעיקול מיטלטלין ובהם – אם קיים – את האיסור על עיקול הטלוויזיה ואת הסיבות לאיסור זה.
[ההשוואה נכונה לשנת 2004. נכון להיום, באנגליה לא נכנסו התיקונים עדיין לתוקף].
א. גרמניה
חוקי-היסוד הגרמניים מחייבים, בדומה לישראל, את השמירה על כבוד האדם, על חופש המידע, על הזכות לרמת חיים מינימלית ועוד. החקיקה המדינתית כפופה לחוק הפדרלי וביתר שאת לחוקי-היסוד ובתי המשפט, הפדרליים והמדינתיים שואפים בפרשנותם לשמור על זכויות יסוד אלה, תוך איזון בין צורכי החייב, שמירה על זכויותיו ועל רמת חייו המינימלית לבין זכויות הזוכה ושמירה על שלטון החוק ועל עקרונות חוזיים וחברתיים של ציות לפסקי-דין וקיום חוזים. כך גם בתחום הפרוצדורה בכלל, ובתחום ההוצאה-לפועל בפרט. החוק הפדרלי הגרמני, מתוך הצדק החברתי ועקרונות מדינת הרווחה, מאפשר לחייב להמשיך ולהחזיק את המיטלטלין החשובים ביותר לצורכי חייו היומיומיים, לפי בחירתו והמוציא לפועל אינו רשאי לאשר את עיקולם. זאת על-מנת שהחייב יוכל להמשיך בקיומו הכלכלי העצמאי, כל עוד אלו נשארים בגדר "חיים צנועים".9 כך למשל, יכול החייב להשאיר ברשותו ביגוד וכן אמצעים להחזקת דירתו, כמו ריהוט, מקרר, מכונת כביסה או שואב אבק. בנוסף, החוק ככלל, אינו מאפשר לעקל מכשיר טלוויזיה, כאשר לרשות החייב מכשיר רדיו. עם זאת, החוק הגרמני מאפשר לזוכה עיקול טלוויזיה במקרה שמדובר במכשיר משוכלל או לחילופין צבעוני, אולם אז מחויב הזוכה בהחלפת אותו מכשיר ואספקת מכשיר פשוט או שחור-לבן, בהתאמה, לחייב. כך ס' 811(1) לקוד האזרחי הגרמני: 10
"מכשיר טלוויזיה אינו ניתן לעיקול גם כשלחייב יש מכשיר רדיו, אשר יכול להיות מעוקל."
ההחלטה האם לעקל טלוויזיה כפופה אמנם לדבר חקיקה זה, אולם נתונה לשיקול דעת בית המשפט, אשר מכריע האם ניתן לעקל אם לאו לפי כל מקרה ומקרה הבא לפניו ומקנה משקל רב לאיכות חייו של החייב. כאשר מדובר במכשיר המדיה היחיד בבית החייב, אין מחלוקת כי מכשיר הטלוויזיה אינו ניתן כלל לעיקול. הן החקיקה המדינתית והן הפסיקה בבתי המשפט המדינתיים נשענות על מספר מישורים, על מנת להצדיק את האיסור על עיקול מכשיר הטלוויזיה. אלו הם בעיקרם: חינוך ובפרט לילדים; חיים סבירים ומינימליים, תוך שמירה על צורך מינימלי בהתאם לתקופה בה אנו חיים; כלי מרכזי לקיום חופש הביטוי; מכשיר מרכזי לתרבות, לבידור, לפנאי; פתרון למצוקתם של זקנים ובודדים, להם משמשת הטלוויזיה כמכשיר ייחודי ועוד. בפסיקה הגרמנית (הפדרלית והמדינתית) ניתן למצוא בנושא זה מחלוקת פרשנית:
1. הפרשנות המרחיבה גורסת, כי עקרונית לא ניתן לעקל מכשיר טלוויזיה, גם כאשר לחייב יש מכשיר רדיו בביתו. לעומת זאת, מכשירי רדיו ווידאו ניתנים לעיקול.
2. הפרשנות המצמצמת, לעומת זאת, לפיה מכשיר טלוויזיה צבעוני לא נדרש על מנת לאפשר איכות חיים צנועה בבית החייב ולכן הוא ניתן לעיקול, כשלחייב יש בנוסף גם רדיו, שאז ישאירו לו את הרדיו, אך יוכלו לעקל את הטלוויזיה.
חשוב לענייננו לבחון את הסיבות לפרשנויות שלעיל וכן לבחון את תכלית החקיקה ואת הערכים העומדים מאחוריה, בעיקר לאור הדמיון הרב במקומן של זכויות היסוד בשיטות המשפט הישראלית והגרמניות ובאיזון שבין זכויות הזוכה לבין זכויות החייב. להלן אציג שני פסקי דין מדינתי ופדרלי, אשר נותנים תשובות ברורות למדי לגבי שאלות אלו.
OLG Stuttgart, Beschl. v. 9.4.1986 – 8 W 357/85
במקרה זה אישר ראש ההוצאה לפועל (Gerichtsvollzicher) את עיקולה של טלוויזיה צבעונית של חייב. בית המשפט שלערעור ביטל את ההחלטה וזאת על ידי שימוש בסעיף 811(1). הנימוק היה, כי מדובר במכשיר המיועד לשימושו האישי של החייב, אשר צריך אותו להמשך מהלך חיים נסבל. דעת הרוב גרסה, כי המכשיר אינו ניתן לעיקול כאשר אין בידי החייב מכשיר רדיו, אולם יתכנו מצבים בהם יאשרו את העיקול של מכשיר הטלוויזיה, גם כאשר אין בנמצא מכשיר רדיו ובתנאי שינתן לחייב מכשיר כזה במקום הטלוויזיה. בית המשפט הוסיף וציין, כי המחוקק לא היה מעוניין "לעמוד במקומו" מבחינת ההתקדמות הטכנולוגית וביקש למנוע תפיסה מיושנת של הגדרת המושג "איכות חיים". לכן לדידו, בשל השינויים במהלך החיים של התקופה הנוכחית מייצגת הטלוויזיה את הסטנדרט המינימלי שיש להשאיר בידי החייב. הטלוויזיה הפכה למדיה המועדפת על ידי ההמון והשימוש בה הפך לפעולה יומיומית פשוטה ומובנת מאליה וזאת לא רק לשם בידור – למרות שזהו מרכז הכובד שלה – אלא גם כדי לספק את היצר התרבותי, החדשותי, הפוליטי, החברתי והמדעי. זהו שינוי חברתי עמוק, שבא לידי ביטוי באותו סעיף 811. לכן הרדיו אינו מספק כיום את הצרכים שהוזכרו לעיל, אולם הטלוויזיה כן. למען האיזון מציין בית המשפט, כי גם מנקודת מבטו של הזוכה אין פגיעה משמעותית על ידי אי-עיקול המכשיר, היות שעלות טלוויזיה היא כה נמוכה יחסית לחוב ולזכות הזוכה עומדת האפשרות להחליף את הטלוויזיה הצבעונית שברשות החייב לטלוויזיה לטלוויזיה שחור-לבן, אשר ערכה נמוך ביותר. עם זאת, הזוכה יכול לעקל לחייב את מכשיר הרדיו, היות שהשארת שתי מדיות ברשות החייב מהווה, לדעת בית המשפט, איכות חיים גבוהה מדי. בית המשפט השאיר בצריך-עיון את השאלה האם החייב יכול לבחור בין עיקול רדיו לבין עיקול טלוויזיה.
BFH, Un. v. 30.1.1990 – VII R 97/89 (FG Münster)
בשל חוב של למעלה מ-16,000 מארק גרמני עיקל המוציא לפועל גם טלוויזיה צבעונית וגם מכשיר סטריאו. בית המשפט שלערעור אישר עיקול זה, למרות הגבלות סעיף 811. אמנם הפסיקה אסרה על עיקול מיטלטלין המשמשים את החייב בביתו, אך זאת בהתאם למקצועו, לגובה החוב ולרמת החיים (Lebens- und Haushaltsführung) בה הוא חי. אליבא דבית המשפט, ההחלטה תלויה במקרה הנקודתי העומד לפניו. זאת תוך שימת לב לשינויים הטכנולוגיים שהחברה בה אנו חיים עוברת – בעבר היתה טלוויזיה מותרות, אולם כיום כבר לא. כאן עמד בית המשפט על התכליות בבסיס הוראת החוק:
1) שמירה על רמת חיים מסוימת: לחייב זכות לרמת חיים מסוימת וזהו הנימוק העיקרי לשמירה על מיטלטליו. נקודת המבט העכשווית מעמידה את איסורי העיקול כמהותיים וזה מושפע מכבוד האדם ומהתפתחות חופשית של נפש האדם. אלו מוגנים בחוקי-היסוד (Grundgesetzes או GG) ויש לעשות להם קונקרטיזציה לפי עקרונות מדינת הרווחה.
2) התפתחות טכנולוגית: בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית של תקשורת ההמונים בשנים האחרונות יש לסווג כיום את הטלוויזיה כמכשיר המעניק לחייב חיים פשוטים וצנועים ולכן לא ניתן לעיקול. פרשנות זו תקפה גם כאשר לחייב יש רדיו. הטלוויזיה משתייכת כיום לסטנדרט הלא-כתוב של איכות חיים בסיסית והיא דחקה את הרדיו והפכה למקור חדשותי עיקרי, אשר השאיר את הרדיו הרחק מאחור, ללא קשר להיות הטלויזיה צבעונית או שחור-לבן. זאת על-בסיס 2 טיעונים:
א) הטלוויזיה משקפת כיום איכות חיים צנועה ומינימלית ומשקפת את הזכויות של החייב בכך שמהווה כלי שרת ביחסים עם העולם החיצון ומשקפת את הצרכים האישיים של האדם וביחוד את האפשרות לקבל מידע לגבי המתרחש ולקחת חלק בחיי התרבות, גם על ידי בידור. כדי שניתן יהיה לספק את צורכי החייב המובאים לעיל, יש לתת תוקף להתפתחות האישית של האדם (סעיף 21 ל-GG), כמו גם להעניק לו זכות לחופש מידע. לכן על בית המשפט לאזן בין האינטרסים של החייב לבין אלה של הזוכה ולכל אדם צריכה להיות היכולת לקחת חלק בשירותי המידע והתכניות של תקשורת ההמונים.
ב) הטלוויזיה אינה מכשיר רדיו. מדובר בשתי מדיות שונות. לחייב יש בחירה בין מכשירים ביתיים שברשותו. הרדיו והטלוויזיה אמנם משרתים שניהם זכויות שיש להגן עליהן אצל החייב, אולם מבחינה טכנית יש ביניהם הבדלים – הטלוויזיה היא מקור חדשני וחזותי, המאפשר - מעבר לרדיו – עדיפות בהצגת ההתרחשות, העברת מידע וקבלתו ולכן עדיפה היא על הרדיו. באיזון מול הזוכה יש לצין, כי ערכה של הטלוויזיה ירד באופן משמעותי ולכן תפוצתה הרחבה כל-כך, מה גם שההתפתחות הטכנולוגית סביב לה הופכת אותה לכלי שיש להגן עליו.
3) האיזון מול הזוכה: אי-עיקול מכשיר הטלוויזיה אינו מוביל לחסרון לא מידתי בקרב הזוכה, שכן החוק מאפשר את החלפת המכשיר הצבעוני במכשיר שחור-לבן או טלוויזיה משוכללת בטלוויזיה פשוטה יותר. ממילא יוותר הזוכה על עיקול טלוויזיה שחור-לבן, היות שהסכום שיוכל לקבל ממכירתה יהיה זעום.
ב. מדינות הקהיליה הבריטית
המדיניות המשפטית בארצות הקהיליה הבריטית משתנה בין מדינה למדינה ונתונה למרות המחוקק המקומי. כך ניתן לראות, כי החוק באנגליה, המהווה מעין סטנדרט, דומה מאוד לחוק בישראל כיום. העקרונות המנחים של המחוקק דומים לאלו בישראל באופן עקרוני וכך גם מהות ההגנה על החייב דומה. מהצד השני של הקשת נמצאת אוסטרליה, אשר בה החוק ה"פדרלי" הוא מרחיק לכת, אולם מרבית הטריטוריות עדיין לא אימצו אותו ואת סקוטלנד, לה פרלמנט עצמאי, אשר רשאי בתחום הפרוצדורה האזרחית לקבוע, בדרך-כלל, את החקיקה המקומית לפי ראות עיניו. להלן אראה, כי כל מדינות הקהיליה הבריטית עוסקות באופן תדיר בשינוי נוסח החוק ובהרחבת ההגנה על החייבים, בעיקר מתוך עקרונות חברתיים-הומניים, אשר שומרים על עדכניות ומשתנים תדיר בהתאם להתפתחויות טכנולוגיות, חברתיות וכלכליות.
1. סקוטלנד
מבחינת העקרונות המנחים והערכים הבאים לידי ביטוי בדיני החיובים, סקוטלנד היא אחת המדינות המתקדמות, אם לא המתקדמת ביותר. החקיקה הסקוטית מדגישה מזה שנים רבות ובעיקר משנת 1987 ערכים מתקדמים הן מבחינת התפיסה החברתית והן מבחינה כלכלית. ועדה שהוקמה על ידי משרד המשפטים הסקוטי קבעה, כי הליכי ההוצאה לפועל הקיימים מהווים "מכאניזם אפקטיבי לאכיפת חיובים".11 החוק הסקוטי עד שנת 2002 היה מלכתחילה מתקדם והקווים המנחים לקראת שינויו, כפי שהמליצה ועדה שהוקמה לשם בחינת החוק הקודם, היו:12
א. רשימת המיטלטלין האסורים לעיקול אסור שתהא רחבה מדי, כך שאמצעי העיקול לא יעלה דבר.
ב. מכירת מיטלטלין גורם סבל לחייב יותר מאשר מקנה רווח לזוכה, מאחר שערכם נמוך.
ג. על המיטלטלין להיות בעלי ערך.
החוק אסר את העיקול של המיטלטלין הבאים:13
“Exemptions from poinding
(1) The following articles belonging to a debtor shall be exempt from poinding at the instance of a creditor in respect of a debt due to him by the debtor:
(a) clothing reasonably required …;
(b) implements, tools of trade, books or other equipment…, not exceeding in aggregate value £500 …;
(c) medical aids or medical equipment reasonably required for the use of the debtor or any member of his household;
(d) books or other articles reasonably required for the education or training of the debtor or any member of his household not exceeding in aggregate value £500…;
(e) toys for the use of any child who is a member of the debtor's household;
(f) articles reasonably required for the care or upbringing of a child who is a member of the debtor's household."
[ההדגשות שלי – ע.מ.]
ניתן בבירור לראות את המשקל הרב, הניתן לחינוך ובעיקר לילדים ולגידולם (מחצית מהסעיפים) וכן התיחסות לחשיבות מכשירים רפואיים. מטרת איסורים אלה היא, כך נראה, לא לגרום למצב של השפלת החייב, לשמור על יכולתו לגדל את ילדיו ולהמשיך לחנכם ואף לדאוג לחינוכו האישי, גם בתנאי מחיה מינימליים. זאת כחלק מהתפיסה המרכזית לשפר את ההגנה על החייב.14
אולם המחוקק הסקוטי לא קפא על שמריו, היות שהרגיש כי יישום החוק נכשל. זאת בעיקר מקום בו החייב ביקש לשלם את חובו, אולם לא עלה בידו לעשות כן, בשל הגנה לא מספקת שנתן החוק לחייב מסוג זה מפני לחץ נפשי ודיכוי כלכלי.15 כך גם נעשה שימוש נרחב - ולעיתים רבות מוגזם - בסמכויות הזוכים, בעיקר רשויות מקומיות לאחר כניסת החוק לתוקף. הדבר עלה לסדר היום הציבורי בסקוטלנד ולשם שינוי ההסדר הקיים מונתה ועדה, אשר הגישה בחודש אפריל 2000 את מסקנותיה לשר המשפטים, אשר אחת מההנחיות שקיבלה היתה, כי החוק הקיים בעייתי, אך עם זאת הכרחי ולכן יש לשפרו ולא לבטלו.16 מטרת החוק החדש היתה למצוא גישה חדשה לטיפול בחובות, המבוססת על משא ומתן והסכמים רצוניים בין החייבים לבין הזוכים, תוך הצעת דרכים אנושיות יותר וחלופיות לדרכים הקיימות, כחלק משיפור הנגישות למערכת ומההגנה על החייב. כל אלה צפויים לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים.17 בעניין עיקול מיטלטלין, מקשה החוק החדש על פעולה זו מצד הזוכה, אוסר על עיקול מיטלטלין רבים נוספים מעבר לקיים היום ומאפשר עיקול רק למיטלטלין המוגדרים "לא חיוניים".18
עבודת הועדה כללה הכנת בעיות והצגתן לארגונים ולמשרדי ממשלה שונים. בתשובה לשאלה האם להרחיב את המיטלטלין האסורים לעיקול נתקלה הועדה בדעות מנוגדות, כאשר מצד אחד ביקשו שלא להרחיב כלל את הרשימה, אולם מן הצד השני נטען, כי מוצרי החשמל הביתיים כבר אינם "מותרות", אלא נדרשים בכל בית לפי הסטנדרטים דהיום. לבסוף החליטה להמליץ כדלהלן:19
“We think that one television and one radio are now part of a modest or frugal lifestyle. Moreover, they enable people to keep in touch with the world around them and current affairs and are a cheap form of entertainment. Virtually every household now has them [97% of UK households have a colour television; Office for National Statistics, Social Survey Division, Living in Britain: Results from the 1996 General Household Survey (1998), p 26]. The exemptions should however be restricted to items of modest value. Expensive luxury models should remain poindable, and equipment for receiving satellite broadcasts should not be included in a television set. Video recorders, CD players and hi-fi equipment are in our opinion still luxuries and should remain poindable. Deprivation of these items would not give rise to the same hardship or social exclusion as deprivation of a television set or radio.”
[ההדגשה שלי – ע.מ.]
יש לציין, כי למרות ההמלצה לאפשר עיקול מכשיר טלוויזיה יקר-ערך, הועדה מציעה לאפשר לו להחליפו במכשיר "צנוע" וכך להישאר עם אותו כלי רב-חשיבות זה.20
לאור רשימת הנכסים שאינם ניתנים לעיקול ניתן להבין, כי רמת חיים "צנועה" היא עניין של הגדרה תרבותית-עכשווית ולכן ניתן למצוא ברשימה זו מכשירים, אשר בעבר נחשבו כמותרות, אולם כיום נמצאים כמעט בכל בית, בדגש על מכשיר הטלוויזיה.21
הצעת החוק הסופית, אשר הובאה לשולחן הפרלמנט הסקוטי במאי 2002 קיבלה את כל המלצות הועדה והגדירה את המיטלטלין שלעיל – כגון טלוויזיה, טלפון, מכשיר מיקרוגל, מחשב והציוד ההיקפי שלו ועוד – כמי שאינם נופלים בהגדרת "נכסים לא חיוניים" ולכן אינם ניתנים לעיקול.22
2. אנגליה ווילס
כאשר זוכה מעוניין לממש פסק-דין שניתן לטובתו, ביכולתו לבקש את ביצועו על ידי מספר צווים (Writs), כשכינוים משתנה בין הערכאות, אך הנוסח שלהם דומה. עיקול מיטלטלין הוא האמצעי הנפוץ ביותר לאכיפת פסקי-דין, כאשר בערכאות הגבוהות העיקול נעשה על ידי הוצאת צו המכונה Writ of fieri facias ובבתי המשפט המקומיים – Warrants of Execution.23 הסעיפים הרלוונטיים לענייננו24 מאפשרים עיקול מיטלטלי החייב, למעט אלו, השייכים אישית לחייב, והם:
(i) “such tools, books, vehicles and other items of equipment as are necessary to [the debtor] for use personally by him in his employment, business or vocation;
(ii) such clothing, bedding, furniture, household equipment and provisions as are necessary for satisfying the basic domestic needs of [the debtor] and his family.”
[ההדגשות שלי – ע.מ.]
בכל מקרה, המחוקק השאיר בידי המוציא לפועל (sheriff) את שיקול הדעת בכל מקרה ומקרה,25 אולם הדגש הוא על "חיוניות" המיטלטלים. יצוין, כי החוק מאפשר לחייב תוך חמישה ימים מיום העיקול לציין בפני המוציא לפועל את המיטלטלין הנחשבים בעיניו כ"חיוניים". מעבר לכך, אין לעקל רכוש השייך לבני המשפחה האחרים או לחברה בערבון-מוגבל, גם אם בבעלות החייב וכן אין לעקל רכוש בשווי הגבוה מסכום החוב. בכל מקרה של ספק, יכול המוציא לפועל לעקל את הרכוש ברישום ולאחר מכן לבחון את סוגיית הבעלות.26 למחוברים נחשבים חלק מהנכס ולא יוכלו להיות מעוקלים על ידי הצו שלעיל וכן אין לעקל מיטלטלין, אשר לחייב בעלות רק במחצית הזכויות בהם.27
המחוקק האנגלי, כמו גם בתי המשפט, ראו לנכון לשנות את חוקי ההוצאה לפועל של פסקי-דין, בשל היותם מיושנים ולא מתאימים לתקופתנו. כך, למשל, בית המשפט האזרחי לערעורים לאחרונה ציין:
“Yet the process of levying distress is an arcane one and the present law, …is riddled with inconsistencies, uncertainties, anomalies and archaisms’.”28
ואכן, בשנת 1998 מינה ה- Lord Chancellor ועדה בראשות פרופ' J. Beatson מאוניברסיטת קמברידג', אשר תפקידה היה:29
"To review the powers of bailiffs (county court and private sector) to determine what changes to their powers would be needed to enhance the effective enforcement of civil court judgments and to increase uniformity…"
שני המישורים העיקריים עליהם נשען המחוקק הבריטי, כמוהם כמישורים עליהם נשען המחוקק הישראלי (וכלל המחוקקים), הם אכיפה יעילה לטובת הזוכה, תוך שמירה על זכויות החייב, בעיקר זה הנמצא בקשיים כלכליים ואינו יכול להחזיר את חובו מטעמים אובייקטיביים. נראה, כי גם המחוקק האנגלי טרוד מהחייב "המתחמק":30
"The distinction between debtors who "can’t pay" and debtors who "won’t pay" a judgment debt is crucial in any debate on enforcement. Creditors do not want to waste time and money taking action against debtors who do not have the means to pay a debt. Equally, debtors who genuinely cannot pay must be protected from over-zealous creditors."
במקביל היה על המחוקק האנגלי להתאים את חוקיו עם האמנות האירופאיות בדבר זכויות אדם, אשר נכנסו לתוקף בבריטניה החל מה-2 אוקטובר 2000. הדו"ח המובא כאן הושפע רבות הן מועדה האירופאית לזכויות אדם (ECHR) והן מהועדה הסקוטית לשינוי חוק אכיפת החיובים,31 אשר הציעה שינויים מתקדמים ביותר, המתאימים לשינויי התקופה, כפי שהראיתי לעיל. לאור כך המליצה הועדה על העקרונות המנחים אותה, במטרה לעמוד ב"תקן" האירופאי החדש:32
“Recommendation
To minimise the risk of a successful ECHR challenge, the regime governing distress by bailiffs be set out clearly in one place, preferably in a statute and should contain the following features:
(a) The rights of the creditor, and the debtor’s rights to challenge the distress at the relevant stages, should be set out consistently and clearly.
(b) …
(c) The types of goods against which distress may be levied, and those which are exempted, should be set out clearly and should be consistent in all cases.
(d) …
(e) A clear statement of the remedies for wrongful distress.”
בעניין הנקודתי של עיקול מיטלטלין מדגישה הועדה את עיקרי הקווים המנחים אותה:33
“Respondents agreed that any consideration of possible rationalisation and simplification of the position should take into account the following criteria:
(a) the range of exempt goods must not be so great that no distrainable goods could be found in a normal debtor’s home.
(b) the sale of household goods inflicts greater hardship on debtors than it benefits creditors since their sale value is low and is much less than their replacement value, and
(c) exemptions must be workable.”
ניתן לראות, אם כן, כי האיזון בין זכויות החייב לבין זכויות הזוכה, אשר לא נעשה בעבר באופן הראוי, החל לשחק תפקיד מהותי בקביעת מדיניות המחוקק האנגלי מאז הכנסו תחת "כנפי" הזכויות האירופאיות וכי יש חשיבות רבה לאיזון זה כאשר אין כל ערך למיטלטלין המעוקלים או לחילופין כאשר ערכם נמוך ביותר ומהווה מעמסה כבדה ביותר על החייב, לעומת כיסוי מזערי לחוב, מצד הזוכה. המלצות הועדה לשינוי סעיף המיטלטלין האסורים לעיקול היו כדלהלן:34
“Recommendation
The following articles belonging to a debtor shall be exempt from distress at the instance of a creditor in respect of a debt due to him by the debtor-
(a) clothing reasonably required for the use of the debtor or any member of the debtor’s household;
(b) implements, tools of trade, books or other equipment including a car or van reasonably required for the use of the debtor or any member of the debtor’s household in the practice of the debtor's or such member's profession, trade or business, not exceeding in aggregate value £1,000 or such amount as may be prescribed in regulations made by the Lord Chancellor;
(c) medical aids or medical equipment reasonably required for the use of the debtor or any member of his household;
(d) books or other articles including a computer reasonably required for the education or training of the debtor or any member of the debtor's household not exceeding in aggregate value £1,000 or such amount as may be prescribed in regulations made by the Lord Chancellor;
(e) toys for the use of any child who is a member of the debtor's household;
(f) articles reasonably required for the care or upbringing of a child who is a member of the debtor's household.
הועדה לקחה לעצמה כמודל את חוק החייבים הסקוטי מ-198735 וממליצה בנוסף לשקול את הוספת המיטלטלין הבאים לרשימה זו, בהתאם להמלצות הועדה הסקוטית:36
“I have concluded that section 16 of the Debtors (Scotland) Act 1987 provides a useful model for rationalisation and simplification of the position in England and Wales. It would be possible … to add to the items exempt a television set, a radio, a microwave oven and a telephone, all of modest value, and items of particular sentimental value to an aggregate value of £150.”
[ההדגשות שלי – ע.מ.]
משרד המשפטים הבריטי טרם אימץ את המלצות הועדה, אולם בפרסומו הרשמי לקראת הצעת החוק37 הציע שתי חלופות – האחת כללית, המשאירה את שיקול הדעת למוציא לפועל באופן גורף, ללא כל איזכור של פריטים מסוימים האסורים לעיקול, אלא בדומה למצב דהיום, והשניה – אימוץ של ההצעה שלעיל. תשומת לב לדגשים המודרניים מבחינה חברתית-תרבותית המצויים בהצעה זו – קיים דגש רב ביותר על חינוך הילדים, תוך שניתנת עדיפות להמצאותו של מחשב ביתי – הנכלל מפושרות ברשימה – על המצאותו של מכשיר טלוויזיה, אשר ככל הנראה ניתן להכניסו, גם בהתאם למצב כיום, לפיו החייב יכול להודיע תוך חמישה ימים מהם המעוקלים "המוגנים" מבחינתו, כל עוד הם בערך המירבי המצוין בתקנות.
נראה, כי בכל מקרה חל שינוי קיצוני בגישת המחוקק האנגלי והוא נוכח לראות כי החוק הקיים הינו מיושן, ארכאי ואינו עומד בהתקדמות הטכנולוגית ובדרישות התקופה בה אנו חיים, בעיקר היות שנחקק לפי עקרונות שזמנם חלף לפני שנים רבות ולאור חשיבות זכויות האדם בכלל וזכויות הילד (בדגש על חינוכו) בפרט.
3. אוסטרליה
חוק פשיטת-הרגל האוסטרלי משנת 1966 הוא המטפל בדיני חיובים לגבי חייב יחיד ומגדיר הגדרה כללית ביותר את הרכוש האסור לעיקול.38 פירוט המיטלטלין האסורים לעיקול נמצא בתקנות, אשר מאפשרות את עיקול הפריטים בבית החייב:
“that is reasonably necessary for the domestic use of the bankrupt's household, having regard to current social standards.”39
[ההדגשה שלי – ע.מ.]
תקנות אלה הן, ככל הנראה, מהרחבות ביותר בעולם והן שמות דגש רב על המצב החברתי-כלכלי העכשווי באוסטרליה ולכן מאפשרות שינוי תדיר שלהן, בהתאם לשינויים המתרחשים מעת לעת בטכנולוגיה ובתפישות החברתיות. המיטלטלין האסורים לעיקול לפי התקנות הם:40
“(a) in the case of kitchen equipment, cutlery, crockery, foodstuffs, heating equipment, cooling equipment, telephone equipment, fire detectors and extinguishers, antiburglar devices, bedding, linen, towels and other household effects – that property to the extent it is reasonably appropriate to the household…;
(b) sufficient household furniture;
(c) sufficient beds for the members of the household; and
(d) educational, sporting or recreational items (including books) that are wholly or mainly for the use of children or students in the household;
(e) 1 television set;
(g) 1 radio;
(h) either:
(i) 1 washing machine and 1 clothes drier; or
(ii) 1 combined washing machine and clothes drier;
(i) either:
(i) 1 refrigerator and 1 freezer; or
(ii) 1 combination refrigerator/freezer;
(j) 1 generator, if relied on to supply electrical power to the household;
(k) 1 telephone appliance;
(l) 1 video recorder.”
[ההדגשות שלי – ע.מ.]
כפי שניתן לראות, מכשיר הטלוויזיה נמצא בין המיטלטלין האסורים לעיקול, אולם במקרה האוסטרלי פריט זה הוא כמעט בגדר המובן מאליו ומכשיר הוידאו – אשר בדרך-כלל לא רק שאינו קיים בין הרכוש האסור לעיקול, אלא שאף הועדות "הנדיבות" ביותר הסכימו כי נחשב (עדיין) מותרות – אסור לעיקול.
יצויין, כי בדומה לחוקי פשיטת הרגל האמריקאים (להלן), טריטוריות ה-Commonwealth of Australia מחליטות כל אחת בנפרד על אימוץ החוק הארצי על תקנותיו ולא מוטלת עליהן חובה לעשות כן. כך אימצו את החוק הטריטוריות 41Victoria, 42Queensland ו-South Australia,43 אולם אלה מהוות מיעוט בין הטריטוריות, אשר רובן לא הסכימו לקבל איסורים אלה ונשארו נאמנות לאיסורים האופייניים למשפט המקובל ובדומה למצב הקיים כיום בישראל.44
עם זאת, ועדה לשינוי הליכי אכיפת חיובים לגבי חייבים יחידים הציעה, בין השאר, שהטריטוריות יאמצו את האיסורים בחקיקה הארצית.45 ועדה אחרת, אשר קדמה לזו האחרונה, הציעה גם היא ארגון-מחדש מרחיק לכת בחוק האוסטרלי, בין השאר כדי לשמור על צדק בסיסי:
“Equity would be furthered by ensuring that any hardship suffered by defaulting debtors is not excessive, having regard to individual circumstances and to the interests of creditors and the general community. Hardship for defaulting debtors would be reduced in a number of ways. First, debtors would obtain increased protection against abusive debt collection practices. Secondly, they would no longer be under the threat of imprisonment or of the loss of their general household goods in execution and of most of their wages by attachment at source. Thirdly, they would be entitled to seek the assistance of the court in respect of disputed debts and in obtaining an appropriate instalment order. Finally, they would be provided with better and clearer information about the procedures used against them and about their rights in respect of those procedures, including the right to apply for a stay of proceedings on the grounds of undue hardship.”46
[ההדגשות שלי – ע.מ.]
ניתן לומר, אם כן, כי מדובר במדינה המתקדמת ביותר מבחינת היחס לחייב, הן מבחינת הדינמיות של החוק והתאמתו למצב חברתי-כלכלי עכשווי והן מבחינת השמירה על זכויות החייב, תוך מתן אפשרות להתחיל את חייו מחדש לאחר החזרת החוב, או המחילה על חובו, במסגרת הליכי פשיטת רגל.
4. צפון אירלנד
סעיף החוק האוסר עיקול מיטלטלין דומה בנוסחו לזה השולט בארצות המשפט האנגלו-אמריקאי. כך מנוסח סעיף 33 לחוק אכיפת חיובים בצפון אירלנד:47
“Property exempt from seizure
33. An order of seizure shall not be authority for the seizure of property of any of the following descriptions:—
(a) such wearing apparel, furniture, bedding and household equipment of the debtor and his spouse as appear to the Office to be essential for the domestic purposes of the debtor, his spouse and his dependants residing with him, or any of them;
(b) the tools and implements of the debtor's trade to the value of £200 or of such greater amount as may be fixed by rules;
(c) any property which has, at the date when the order takes effect, been seized under any other statutory provision;
(d) any property held by the debtor in trust for or on behalf of any other person or body;
(e) any property in the hands of a receiver appointed by a court, except with the leave of the court which appointed the receiver;
(f) any property exempted from seizure by any other statutory provision.”
[ההדגשה שלי – ע.מ.]
פרשנות בתי המשפט וכוונת המחוקק מלמדות, כי ניתן לעקל רק רכוש שאינו ביתי מטבעו, קרי רכוש כמו טלוויזיה, וידאו, מערכת סטריאו ומדיח כלים, אשר נחשבו בעבר כמותרות, נחשבים כיום כנחוצים לבית המגורים, מה גם שהמחיר שניתן עבורם ממכירתם נמוך, בדרך-כלל.48
5. קנדה
מאפייני השיטה בקנדה דומים לאלה שבארצות-הברית, בעיקר בהקשר המעבר הפשוט יחסית להליך פשיטת הרגל. גם כאן קיים "חוק הוצאה לפועל" המציין פריטים שאינם ניתנים לעיקול:49
“Exemptions
2. The following chattels are exempt from seizure under any writ issued out of any court:
1. Necessary and ordinary wearing apparel of the debtor and his or her family ...
2. The household furniture, utensils, equipment, food and fuel that are contained in and form part of the permanent home of the debtor not exceeding the prescribed amount or, if no amount is prescribed, $10,000 in value.
3. In the case of a debtor other than a person engaged solely in the tillage of the soil or farming, tools and instruments and other.. .
4. In the case of a person engaged solely in the tillage of the soil or farming, the livestock, fowl, bees, books, tools and implements and other chattels ordinarily used by the debtor in the debtor's business ...
5. In the case of a person engaged solely in the tillage of the soil or farming, sufficient seed to seed all the person's land under cultivation, ..
6. A motor vehicle …”
בחוק פשיטת הרגל המקומי50 אין אחידות בין הפרובינציות השונות, אולם בשונה מארצות הברית, הוראת החוק הפדרלית בעניין איסור העיקול כללית ביותר והפרובינציות יוצקות לתוכה תוכן, 51בהתאם למצב החברתי-תרבותי שלה, כאשר ההבדלים התרבותיים בין הפרובינציות בולטים מאוד במדינה זו ולכן גם האיסורים החריגים בכל מדינה. החוק הקנדי קובע בסעיף 67(1)(b):
"The Property of a bankrupt … shall not comprise any property … exempt from execution or seizure under any laws applicable in the province within which the property is situated and within which the bankrupt resides...."
החוק מוסיף עוד, כי רכוש המהווה צורך חיוני לפרט אינו ניתן לעיקול,52 אולם אינו מפרט מהו אותו "צורך חיוני". הפרלמנט הקנדי הקים בעבר צוות חשיבה באשר לאפשרות לארגון-מחדש של חוק פשיטת הרגל, אשר המליץ לקיים אחידות באיסורי העיקול.53
כל הפרובינציות מאפשרות לחייב לשמור על ריהוט, ביגוד וכלי עבודה. המונח "ריהוט" מתפרש לפי הבנת כל מחוקק וכך למשל בניו-פאונדלנד אסור לעקל מכונת כביסה ומייבש, תנור ועוד;54 כל הפרובינציות, למעט נובה-סקוטיה מגבילות את ה"ריהוט" בסכום כספי; למעט אונטריו וססקטצ'ואן, כולן מאפשרות לחייב לשמור על ציוד רפואי ובריאותי. מספר פרובינציות אוסרות עיקול רכוש בעל ערך סנטימנטלי וחיות בית.55
ג. ארצות-הברית
לרשות חייב בארצות-הברית עומדת האפשרות לבחור באיזה הליך של אכיפת חיובים הוא מעוניין לפעול. ניתן לומר, כי בדומה למצב בישראל, החייב יכול לפנות להליך הוצאה לפועל ואז לחסות תחת חוק הוגנות אכיפת החיובים (Fair Debt Collection Practices),56 או לפנות להליך פשיטת-רגל ואף בו יכול החייב לבחור באיזה אופן לפעול.57 אמנם הקוד הוא פדרלי, אולם המדינות יכולות לבחור אם להחילו או לחילופין לקבוע, כי החייב יכול לבחור אם לפנות לפתרון הפדרלי או המדינתי. בין כך ובין כך, לענייננו, עקרונות האיסורים על העיקול דומים הן בין המסלולים הפדרליים והן בין המדינות לבין עצמן וזאת היות שהמחוקק הפדרלי הכפיף את כל הרשויות ליצירת מיטלטלין האסורים לעיקול וזאת הן בהליך הוצאה לפועל והן בהליך פשיטת-רגל.58 החוקים שלעיל מטרתם, בדרך-כלל, כפולה ודומה לדיני אכיפת חיובים בכלל העולם: שמירה על זכויות החייב ואפשרותו לפתוח "דף חדש", תוך אכיפת החוב לטובת הזוכה.59 עם זאת, ה-FDCPA שם לנגד עיניו מטרה אחת – להגן על החייב מפני ניצול זוכים לרעה את הליכי ההוצאה-לפועל.60 האיסור על עיקול מיטלטלין נועד, בראש ובראשונה לאפשר לחייב לשמור על חיים מינימליים על-מנת שיוכל לפתוח "דף חדש" (“fresh start”). פרק 11 לקוד קובע כך:61
“d) The following property may be exempted under subsection (b)(1) of this section:
(1) The debtor's aggregate interest, not to exceed $ 17,425 in value, in real property ...
(2) The debtor's interest, not to exceed $ 2,775 in value, in one motor vehicle.
(3) The debtor's interest, not to exceed $ 450 in value in any particular item or $ 9,300 in aggregate value, in household furnishings, household goods, wearing apparel, appliances, books, animals, crops, or musical instruments, that are held primarily for the personal, family, or household use of the debtor or a dependent of the debtor.
(4) The debtor's aggregate interest, not to exceed $ 1,150 in value, in ...
(5) The debtor's aggregate interest in any property, not to exceed in value $ 925 plus up to $ 8,725 of any unused amount of the exemption provided under paragraph (1) of this subsection.
(6) The debtor's aggregate interest, not to exceed $ 1,750 in value, in any implements, professional books, or tools,...
(7) Any unmatured life insurance contract...
(8) The debtor's aggregate interest, not to exceed in value $ 9,300 less any amount of property of the estate transferred…
(9) Professionally prescribed health aids for the debtor or a dependent of the debtor.
[…]”
[ההדגשה שלי – ע.מ.]
קביעת המיטלטלין האסורים לעיקול נעשית ממספר סיבות, ביניהן: שמירה על רכוש הנחוץ לחייב על מנת לשרוד; שמירה על כבודו, תרבותו ודתו של החייב; מתן אפשרות לחייב לשקם את מצבו הכלכלי ולקבל הכנסה בעתיד; הגנה על משפחתו של החייב מהפיכתה למשפחה עניה; מניעת היות החייב ומשפחתו נטל על החברה והעברת הנטל לזוכה.62
אולם המדינות אינן חייבות לאמץ חריגים אלה וכל אחת רשאית לקבוע את המיטלטלין האסורים לעיקול כפי הבנתה, דבר שיוצר לעיתים בעיות רבות, בעיקר לאור יכולת החייב "לנדוד" בין המדינות בהתאם להקלות-בכוח לגביו. שלושים וחמש מדינות "החריגו" את האיסורים הפדרליים האמורים ולכן החייב אינו יכול לבחור לפנות לקוד הפדרלי, אלא מחויב לפנות לחריגים המדינתיים, אשר משתנים באופן קיצוני בין המדינות השונות.63 הבדלים אלה נובעים, בין השאר, בשל הערכים החברתיים השונים במדיניות כל מדינה ומדינה.64 כך גם מתאפשר למדינה לשנות את הפריטים האסורים לעיקול לאורך הזמן, בהתאם לשינויים חברתיים, כלכליים ואחרים, המתרחשים בתחומה ומחוצה לה.65
במיעוט המדינות נעוצה ההגנה על החייב ועל רכושו בחוקה, אשר מתווה מדיניות כללית, שתכניה המדויקים מצויים בחוקי אותה מדינה.66 חוקי חלק מהמדינות מבוססים על "חיים ממוצעים של אזרח המדינה" ורוב המדינות מתאימות את האיסורים למצבן הדמוגרפי-כלכלי-חברתי.67 כך, למשל, חוקי ניו-המפשיר,68 אוקלהומה69 וטקסס70 מתמקדים בבעלי-חיים המצויים בחוות האסורים לעיקול, החוק בקנזס מדגיש רכוש כללי למחיה, כמו דלק, מזון וביגוד, 71באידהו אוסרים על עיקול ביגוד וחיות מחמד,72 קונטיקט אוסרת על עיקול ציוד רפואי הכרחי לחייב וכן טבעות נישואין ואירוסין,73 דלאוור – מכונות תפירה,74 וחלק מהמדינות מאפשרות לחייב לשמור על כלי הנשק שלו.75
ניתן לראות בבירור את ההשפעה החברתית-תרבותית של כל מדינה על המיטלטלין האסורים לעיקול ולכן חוקים אלה הם, בדרך-כלל, גמישים ומשתנים תדירות. עם זאת, הקוד הפדרלי, כמו גם חלק מן המדינות, מאפשרים לחיב לבחור את המיטלטלין אשר ברצונו לשמור, כל עוד עומד הוא בעלות מסוימת הקבועה בחוק.76 כך ניתן לשמור הן על גמישות והן על חופש הבחירה של החייב, בהתאם לרצונו האישי, לצרכיו, למצבו הנקודתי, לתרבותו, לגישתו הכללית לערכים שונים ועוד. בתוך כך יכול החייב לבחור אם לשמור לעצמו ולבני ביתו מכשיר טלוויזיה או אף מכשיר וידאו, כל עוד עלותם אינה חורגת מהעלות הקבועה בחוק. עם זאת, נראה, כי גם הגדרות החוק הקיימות כיום בשאר המדינות מאפשרות לחייב לשמור על מכשיר הטלוויזיה שבביתו, בעיקר לאור היותו מכשיר נפוץ ביותר בארצות-הברית77 ולאור עלותה הנמוכה כל-כך וחשיבותה לקשר עם העולם החיצוני, בעיקר למקומות מבודדים ומרוחקים.
ד. שבדיה
המחוקק השבדי הוציא אוסר את עיקול מיטלטלין מסוימים של החייב בשל צרכיו של החייב, בשל אופיו של הרכוש או בשל סיבות סוציאליות. לכן מיטלטלין המשמשים את החייב בביתו, בהגבלת ערך מסוימת, אסורים כלל לעיקול. כאן ניתן דגש גם למצבה הכלכלי-סוציאלי של משפחת החייב, כאשר על מבצע ההליך להתחשב במה שהמשפחה מרוויחה ובצרכיה. כך קובע קוד האכיפה בשבדיה:78
“Chapter 5: Exemptions from seizure
Exemptions which take account of the debtor's needs
§1 The following are exempt from seizure:
1. Clothes and other articles which are exclusively intended for the debtor's personal use, up to a reasonable value;
2. Furniture, household goods and other equipment, to the extent that the property is necessary for the running of the home;
3. Work-tools and other equipment necessary for the debtor's work/ occupation or vocational training, as well as animals and food and other articles essential to their care, all up to a reasonable value;
4. Objects which are of such sentimental value to the debtor that it must be considered manifestly unjust to seize them;
[…]
7. Money/cash, bank balances in credit, debts owing and basic necessities..
§2 Where the debtor has a family, reasonable consideration should also be given to the use/consumption and needs of the family when determining what may be exempt in terms of §1.
If the debtor or a person in his family suffers from a disability or serious illness, this shall also be taken into consideration.”
[ההדגשות הוספו]
המחוקק מתנה את העיקול בכך שלרכוש המעוקל יש ערך שוק ואף מחייב את המוציא-לפועל לקחת בחשבון את עלויות ההליך. חל איסור לעקל רכוש אך ורק לשם הפעלת לחץ על החייב, כמו למשל בעת עיקול רכוש אישי לא ערך, כדוגמת תמונות וצילומים אישיים. פריט שאינו ניתן למכירה – יחויב הזוכה בהוצאות עיקולו.79 רכוש הנחשב "מותרות", כמו מכשיר וידאו אינו נכנס בגדר איסורי עיקול אלה, אולם מכשיר טלוויזיה אפשר שיאסר לעיקול אם ערכו נמוך ולחייב ישנם ילדים.80 האחריות מוטלת על החייב להודיע למוציא-לפועל מה רכושו, כדי שזה האחרון יוכל לבצע רישום מסודר של הרכוש וימנע מעיקול סרק. בכל מקרה מחויב "שרות האכיפה" (Enforcement Service) לדאוג להגן על החייב.81 מגבלות אלה על עיקול מיטלטלין, הנחשבות מרחיקות לכת, גורמות לזוכים לפנות להליכי עיקול אצל צדדים שלישיים, קרי משכורות וחשבונות בנק.82
ה. סיכום
המדינות שחקיקתן הוצגה לעיל נחלקות לשלושה: מדינות בהן חל איסור מפורש לעקל מכשיר טלוויזיה, מדינות בהן האיסור על עיקול טלוויזיה מתפרש מתוך הפסיקה, הפרקטיקה או הפרשנות, ומדינות בהן בכוונת המחוקק לשנות את החוק, על מנת שלא לאפשר עיקול טלוויזיה. הקבוצה הנוספת, בה לא נגעתי, היא קבוצה נרחבת של מדינות, בהן לא חל איסור על עיקול טלוויזיה ולכל היותר כפוף שיקול הדעת של המוציא לפועל לנסיבות כל מקרה ומקרה ובהתאם לסכום מירבי הקבוע בחוק וזאת על-מנת לשמור על צורכי החיים המינימליים של החייב ושל משפחתו. כך החוקים באוסטריה,83 באיסלנד,84 באירלנד,85 בבלגיה,86 בדנמרק,87 בהודו,88 ביוון,89 בלוקסמבורג,90 בליטא,91 במצרים,92 במרוקו,93 בנורבגיה,94 בספרד,95 בצרפת,96 בקניה,97 ברומניה, 98 וכפי שנראה להלן – גם בישראל. נוסח הוראות החוקים בדרך-כלל דומה ומחיל את המיטלטלין העיקריים הנחוצים לחייב ולבני משפחתו, כמו כלי-מיטה, כלי-אוכל, מזון לתקופה מוגבלת, רכוש להפעלת עסק פרטי או למקצוע, בעלי-חיים המשמשים למשק הפרטי ועוד, ואילו הטלוויזיה נחשבת בהן עדיין כמותרות.99
החשוב מבחינתנו הוא התכלית שבאיסור על העיקול והסיבות העומדות מאחורי איסור העיקול של מכשיר הטלוויזיה, קרי הסיבות החברתיות-כלכליות המובילות מדינה להחלטה, כי כיום מדובר במכשיר שאינו מותרות וכי הוא הקשר של משפחות רבות לעולם החיצון. כך גם הושם דגש על חינוך ילדי החייב, על כלי למימוש עצמי ועל דרישה שלא להשפיל את החייב ואת בני משפחתו ואף על ערכה הנמוך של הטלוויזיה, בעיקר ביחס לזכותו של הזוכה להחזיר את חובו. כל אלה הם העקרונות הבסיסיים העומדים מאחורי הטלוויזיה כמכשיר חברתי-כלכלי ובעל עוצמות רחבות הרבה מעבר לערכה הכלכלי, הדל בדרך כלל. תכליות וסיבות אלה יעמדו במרכז הפרק הבא, אשר יסביר את מקומה המרכזי של הטלוויזיה בחיינו ככלי חברתי-כלכלי-פוליטי-משפטי.