חומר רקע
ז' בכסלו תשס"ז
28 בנובמבר 2006
15.120
לכבוד
פרופ' מנחם בן-ששון, ח"כ
יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט
וחברי הוועדה
הכנסת
ירושלים
שלום רב,
הנדון: הצעת חוק ההתיישנות, התשס"ד – 2004
"הצעות חוק" הממשלה 125, מיום 28.7.04
לקראת הדיון שיתקיים בוועדת החוקה, חוק ומשפט בהצעת החוק שבנדון, בהכנה לקריאה שניה ושלישית, אנו מבקשים להציג כאן בתמצית את הערותינו העיקריות להצעת החוק. נוסיף ונרחיב בנושאים השונים, ככל שיתבקש, בדיונים שיתקיימו בוועדה.
1. סעיף 12 להצעת החוק – העילות להשעיית מירוץ תקופת ההתיישנות.
א. ס"ק (1)(א) - אנו מציעים להוסיף לאחר המילים "... ולא היה עליו לדעת" - "ולא יכול היה אף לגלות בשקידה סבירה".
נראה לנו שניסוח זה מחזק את כוונת האמור בסעיף, ויבטיח כי מי שאכן "יהנה" מהשעיית תקופת ההתיישנות יהיה זה אשר באמת לא יכול היה לדעת "עובדה מהעובדות..." וגו'.
ב. קיימות עילות השעייה נוספות, אשר אם לא יוכנסו לסעיף עלולה להיפגע זכותו של תובע, שכאשר ירצה לממשה ימצא עצמו במצב בו חלפה כבר תקופת ההתיישנות.
מדובר במקרים דוגמת אלה בהם קיימת מניעה חוקית כלשהי לביצוע ההליכים נגד אותו אדם: למשל - צו הקפאת הליכים; היותו "ערב מוגן"; מקרים של תפיסת/הקפאת נכסים מכח חוק איסור הלבנת הון/איסור מימון טרור. או ננקטים הליכים לבירור המחלוקת או לגביית חוב - כגון הליכי בוררות, גישור, או הוצאה לפועל. בתוך אלה יכולים להימנות גם הליכים למימוש משכנתא או משכון, אשר לאחר סיומם נותרה עדיין יתרת חוב שיש לתבעה. כך גם לכשמדובר בהסדר שנעשה לפרעון החוב.
לגבי כל אלה צריך להיקבע כי ישעו את מירוץ ההתיישנות, ולא להשאירם למנגון של בקשה מיוחדת מביהמ"ש, שאף זו אפשרות הקיימת בחוק. אלה מקרים נפוצים בחיי המשק והכלכלה, ואי התייחסות אליהם במפורש בחקיקה, עלולה להביא לתוצאה של ריבוי תביעות, כדי שלא ייפגע מירוץ ההתיישנות, שזו בוודאי תוצאה שאין רוצים להשיגה (למשל, לכשמדובר בהליכי מימוש משכנתא/משכון, אם לא תיווסף עילת השעיה, כאמור כאן, ייאלץ התובע לנקוט בו זמנית בהליכי מימוש השעבוד ובהליכי תביעת היתרה, דבר שעלול גם להגדיל שלא לצורך את ההוצאות המשפטיות, שיושתו בסופו של דבר על הלווה).
אי הכללת מקרים דוגמת נקיטה בהליכי גישור או בוררות במסגרת ארועים המשעים את מירוץ ההתיישנות עלולה אף לפגוע ברצון לעודד מסלולים אלה בכדי להקל את העומס על בתי המשפט. אם תובע לא יהיה בטוח שפנייתו למסלול כזה תפסיק את מירוץ ההתיישנות, יגיש בכל מקרה תביעה גם לבית משפט, או יפנה בבקשה מיוחדת להארכת תקופת ההתיישנות, והעומס על בתי המשפט יגבר שלא לצורך.
עוד עולה אף השאלה בדבר דינה של הודאה בקיומה של זכות – סעיף 9 לחוק הקיים, אשר לא מצאנו כמותו בחוק המוצע.
אכן, ס' 12(8) מתייחס אף לעניין ההודאה, אך זאת כחלק מהגדרת "הטעיה", ובדברי ההסבר מוסבר מדוע צומצם נושא ההודאה והביצוע החלקי המצוי בחוק הקיים, ולא מצא מקומו בהצעת החוק. לדעתנו, אין לבטל את ההסדר החוקי הקובע כי הודאה עוצרת את מירוץ ההתיישנות. כאשר נתבע מודה בטענות התובע, נשמט הרציונל שבבסיס קביעת תקופת התיישנות, האומר כי יקשה עליו לזכור את עובדות המקרה ולשמור מסמכים וחומרים אחרים הקשורים אליו, שהרי הודה בעצם הטענה נגדו. אם הסדר זה מעלה שאלות סבוכות, כפי דברי ההסבר, בתי המשפט ידונו ויפסקו בהן.
לפיכך, אנו מבקשים להוסיף את העילות שצויינו לעיל במפורש לסעיף האמור ולא להשאירן להליך של בקשה מבית המשפט לפי סעיף 20, בהיותם מקרים שכיחים, כאמור לעיל, אשר אינם מתאימים להכלל בהגדרת "טעמים מיוחדים" בס' 20, אלא מצדיקים קביעה מראש בדבר השעיית מירוץ ההתיישנות - בהתקיימם. אי הוספת מקרים כאלה לס' 12 תיצור עומס נוסף ורב על מערכת בתי המשפט גם בשל כך שתוגשנה, בלית ברירה, בקשות רבות לפי ס' 20 המוצע כדי להשעות את מירוץ ההתיישנות בהתקיים הארועים בהם מדובר.
2. סעיף 21 להצעת החוק – תקופת התקרה
א. תקופה של 25 שנה נראית לנו כתקופה ארוכה מדי, אשר תקשה אף על שימורם של מסמכים ועדויות הקשורים לפרשה בה מדובר. אנו מציעים להעמידה על תקופה קצרה יותר, למשל – 15 שנה.
ב. יש להבהיר כיצד מתיישבת הוראת סעיף זה עם הסיפא לס' 34, שעניינה תביעות שכלל אינן מתיישנות.
3. סעיף 24 – התיישנות רוכשת במטלטלין
אנו מציעים שהאמור בסעיף זה לא יחול לגבי נכסים שלגביהם מתנהל מירשם על פי דין (למשל – רשות הרישוי; משרד התחבורה - הממונה על רישום צמ"ה; רשם כלי שיט; רשם כלי טיס). סעיף זה משנה, בעצם, מן הדין המהותי, ופוגע בזכות הקניין, שהיא, כידוע, זכות המוגנת על פי חוק יסוד. אין הצדקה במקרה כזה כי ייפגעו זכויותיו של בעל המטלטלין או של של הזכאי להחזיק בהם, והרשום במירשם, והדבר אף לא פוגע בבטחון המשפטי, או המסחרי, עקב היות המידע בו מדובר מופיע עלי מירשם על פי דין.
יצויין, כי גם בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר במפורש שמטרת התיקון היא למנוע "אי ודאות לגבי זכויות בנכסים שלגביהם לא קיים רישום". מדוע אם כן הוחל הסעיף על כל סוגי המטלטלין?
כמו כן, יש להוציא מן הסעיף נכסים שמושכנו - העברת בעלות בנכס פוגעת בבעל המשכון אשר מעוניין כי הבעלות בו תישאר בידי החייב. לחילופין – יש לקבוע כי העברת הבעלות כפופה למשכון על הנכס.
4. סעיף 25 – התיישנות של משכון ומשכנתא
ס"ק(ד) - מדוע לייחד האמור בס"ק זה אך למשכון שנרשם כדין? לדעתנו יש להחיל הסעיף אף על משכון שלא נרשם. מדובר ביחסים שבין נושה לחייב, ולכן לא מצאנו סיבה להפלות לעניין תקופת ההתיישנות נושה שיש לו משכון שלא נרשם, על פני נושה שהמשכון שלו נרשם כדין. לכן, מוצע לדבר כאן על "משכון תקף על פי דין".
5. סעיף 30 – התיישנות בטענת קיזוז ותביעה שכנגד
לס"ק (א)(2) – כל תביעה צריכה להתיישן במועדה, רוצה לומר – אם מדובר בטענת קיזוז הנובעת מעסקה אחרת, צריך שתוכל להישמע טענת התיישנות נגד התביעה עליה נסמכת טענת הקיזוז אם זו התיישנה במועד בו הועלתה בביהמ"ש – ולא לפני שנוצרה תביעת התובע, כפי שקובע הסעיף המוצע. קבלת הסעיף המוצע תפגע אף בעקרון הוודאות, שכן לפיו טענת הקיזוז תוכל להתייחס לאירוע אחר שארע עד 8 שנים בטרם הוגשה תביעת התובע.
6. סעיף 34 – שמירת דינים בהתיישנות תביעה ביחס למקרקעין
א. יש להשוות את הדין החל על העברת בעלות או חכירה לדורות במקרקעין לדין החל על התחייבות לרישום משכנתא, בהיותן זכויות הכרוכות זו בזו.
סעיף 34(ב) המוצע, דן, לכאורה, בכל סוגי ההתחייבויות לרישום מקרקעין, פרט להתחייבויות לרישום זכויות בעלות או חכירה לדורות, בהן דן ס"ק(ג). ס"ק(ב) מחיל על התחייבויות מסוג זה תקופת התיישנות של 4 שנים בלבד.
תקופה זו, הינה בלתי סבירה, בהתחשב בתקופה הארוכה הנדרשת לעיתים קרובות לצורך רישום זכויות אלה. די אם נציין, כי קיימים נכסי מקרקעין רבים, אשר טרם עברו הליכי פרצלציה, וזאת על אף שנבנו ונרכשו לפני עשרות שנים. אי רישום הפרצלציה מונעת את האפשרות לרישום זכויות שונות במקרקעין, לרבות זיקות הנאה ומשכנתאות.
בכל הנוגע להתחייבות לרישום משכנתא חמור הדבר במיוחד, שכן, לרוב, לא ניתן לרשום את המשכנתא כל עוד לא הסתיימו הליכי הפרצלציה, הליכי רישום בית משותף ורישום זכויות הבעלות או החכירה לדורות על שם הממשכן.
ניסוחה הנוכחי של ההצעה מביא, איפוא, למצב אבסורדי, בו תקופת ההתיישנות לגבי התחייבות לרישום משכנתא היא בת 4 שנים בלבד, בעוד תקופת ההתיישנות לגבי התחייבות לרישום זכויות בעלות וחכירה לדורות היא, לכל הפחות, 7 שנים, ובמקרה בו נמסרה החזקה במקרקעין, לא תתיישן התחייבות זו כלל.
לפיכך, אנו מציעים לתקן את ס"ק(ג), כדלקמן:
• יווסף ס"ק (ג)(3) בו ייאמר: "התחייבת לרישום משכנתא על זכויות בעלות או חכירה לדורות כאמור בפסקאות (1) ו-(2) לעיל".
• בסיפא לסעיף ("ואולם תביעה לאכיפת חיוב...") - במקום "על פי אותו חיוב" ייאמר (להלן הסיפא במלואה – כשהשינוי מודגש): "ואולם תביעה לאכיפת חיוב כאמור לא תתיישן אם החזקה במקרקעין הועברה על פי חיוב כאמור בפסקאות (1) או (2) לעיל".
ב. ועוד - בהיות עסקאות במקרקעין עסקאות בעלות משמעות כלכלית נכבדה – הכבדה ביותר, בדרך כלל, לרוב מניינו של הציבור, והמורכבות של ההליכים הכרוכים בהן, הרי כדי למנוע תקלות אנו מציעים להכפיל את התקופות האמורות בס"ק(ב) ו-(ג), ולהעמידן על 8 שנים (ביחס לס"ק(ב)), ועל 14 שנים (ביחס לס"ק(ג)).
____________________
בכבוד רב,
איגוד הבנקים בישראל (ע"ר)
טל נד"ב, עו"ד
העתק: 1. גב' מירב ישראלי, עו"ד – הלשכה המשפטית, הכנסת.
2. מר ארז קמיניץ, עו"ד – משרד המשפטים.
3. תאגידים בנקאיים.
22691