חומר רקע
ירושלים, 29 במאי 2026
אסמכתא: תיק 44
לכבוד
פרופ' מנחם בן ששון
יו"ר ועדת חוקה
הכנסת, ירושלים
הנדון: הצ"ח סדר הדין הפלילי (תיקון – הודעה על הגשת ערר)
לקראת הדיון הקבוע ליום 8 באוקטובר 2007, להלן תמצית הערותינו :
1. הצעת החוק עניינה הוספה של זכות לחשוד, בשלב שלפני הגשת כתב אישום.
המציע חה"כ יצחק לוי כתב, שמצב הדברים שבו החשוד איננו יודע שהתיק עשוי להיפתח מחדש אינו תקין.
בכול הכבוד, אנו חולקים על עמדה זו, הן מן הבחינה העקרונית והן מן הבחינה המעשית, ולהלן נפרט -
(א) אם ננתח את כללי המשפט שקבע המחוקק למאבק בפשיעה נמצא, שככלל, בכול הקשור לכללי החקירה, המחוקק בחר להעדיף את האינטרסים של הציבור הרחב על פני הזכויות של החשוד, ואפילו אם מדובר בזכויות יסוד. העיקרון השורר בשלב החקירה הוא, שאף על פי שהחשוד הוא בגדר חף מפשע, הבירור בשאלת אשמתו כרוך בפגיעה בו – בין פסיבית ובין אקטיבית. הדוגמאות לכך רבות, ונציין חלק מהן בלבד:
(1) הזכות לדעת שמתנהלת חקירה - החשוד אינו זכאי לדעת שנפתחה נגדו חקירה. המשטרה חוקרת כל אדם נחוץ לחקירה, בלי ליידע את החשוד עצמו, וכמובן, חלק מן החקירות מוגדרות כחשאיות, בין על ידי המשטרה ובין על ידי בית המשפט, על כול הכרוך בכך.
(2) הזכות לפרטיות – עדים המוזמנים למשטרה נדרשים לחשוף את פרטיותו של החשוד, בכול ההיבטים הרלבנטיים לחקירה, המשטרה עוקבת אחר תנועותיו של החשוד, בית משפט מוסמך להוציא צו להאזנת סתר נגד החשוד, המשטרה מוסמכת לערוך חיפוש על גופו ובכליו בביתו ובחצריו ועוד ועוד.
(3) זכות התנועה – ניתן מנוע את יציאתו של החשוד מן הארץ, לעכב את החשוד, להורות על מעצר בית ואפילו על מעצרו.
האיזון המיוחד שקבע המחוקק בין הזכות של כלל הציבור לביטחון לבין הזכויות של החשוד מקבל תפנית רק בשלב שבו מחליטה התביעה להגיש כתב אישום כנגד החשוד. סכנת ההרשעה שבה עומד החשוד, החל משלב זה, מרחיבה את זכויותיו, והוא רשאי לקבל פרטים על החקירה, בין אם לצורך שימוע בפני התובע – בעבירות פשע – ובין אם לצורך הגנתו בתיק הפלילי, בכול התיקים.
ומן הכלל אל הפרט: הזכות שיש לנפגע-המתלונן להגיש ערר דומה עניינית לזכות שיש לנפגע- המתלונן להגיש תלונה. ועל כן, כשם שאין לחשוד זכות לדעת שהוגשה תלונה, אנו סבורות, שאין לתת לו גם זכות לדעת שהוגש ערר.
.
(ב) אנו מתנגדות להצעת החוק גם מן הבחינה המעשית:
אנו חוששות שאם ידע החשוד שהנפגעת הגישה ערר – הוא עלול לאיים עליה ולהפחיד אותה.
בהקשר זה חשוב לציין, שהעניין שיש לחשוד להשפיע על הנפגעת לבטל את הערר גדול אף יותר מן העניין שיש לו להשפיע על נפגעת לבטל את התלונה. שכן, אם הנפגעת תבטל את התלונה – לא עולה מכך בהכרח שהמשטרה תסגור את התיק, בעוד שאם הנפגעת תחזור בה מן הערר – הערר לא יידון והתיק יישאר סגור.
אנו חוששות שאם ידע החשוד שהנפגעת הגישה ערר – הוא עלול להשמיד ראיות או לאיים על עדים אחרים.
בהקשר זה חשוב לציין, שסכנה זו של השמדת ראיות או איום על עדים עשויה להיות סכנה מוגברת – בהשוואה לשלב החקירה – בשורה של מקרים:
(1) מקרים שבהם החשוד כלל לא ידע שמתנהלת נגדו חקירה, עד שקיבל את ההודעה של המשטרה שהתיק נגדו נסגר. זה הוא המידע הראשון שקיבל החשוד על החקירה. מכאן, שאת הפעולות של שיבוש חקירה הוא יבצע לאחר שיקבל את ההודעה על הגשת הערר.
(2) מקרים שבהם החשוד לא הצליח לקבל מידע על תוכן התלונה בששלב החקירה והוא יצליח לקבל פרטים דווקא על תוכן הערר – ועל פי מידע זה הוא ישבש את החקירה.
2. לאור כול האמור לעיל, אנו סבורות, שאין לתמוך בהצעת החוק.
בכבוד רב,
עו"ד רחל הלמן
היועצת המשפטית
העתקים: עו"ד אפרת רוזן, יועמ"ש
טל קרמר, מנכ"לית האיגוד