חומר רקע
נייר עמדה לועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת
בעניין
תיקון והערות לסעיפי הצעת חוק ההתיישנות, התשס"ד-2004
הצעת חוק הממשלה 125 28 ביולי 2004
מבוא:
"מרכז נגה" מתכבד להביא בפני הוועדה הנכבדת הצעתו לשינוי הצעת החוק הנדונה, שינויים אשר יאפשרו לנפגעי העבירה, אשר בעיקרם נמנים על אוכלוסיות חלשות ובלתי מיוצגות, לממש ולמצות את זכויותיהם בתוך פרק זמן סביר, ההולם את מצבם המיוחד והשונה משל התובעים אחרים, באופן התואם את תכלית חוק זכויות נפגעי עבירה התשס"א-2001.
סעיף 5 – תקופת ההתיישנות":
5."תקופת ההתיישנות של תביעה אזרחית היא ארבע שנים, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק זה או בחיקוק אחר".
מוצע כי יתווספו לסעיף 5 סעיפי משנה כדלקמן:
(א) תקופת ההתיישנות בתובענה שהוגשה בשל עובדות המהוות עבירת מין ועבירת אלימות חמורה המנויות בתוספת הראשונה א' לחוק זכויות נפגעי עבירה התשס"א-2001, לא תפחת מתקופת ההתיישנות הקבועה לעבירות אלה בחוק העונשין, התשל"ז-1977.
(ב) מבלי לפגוע באמור בסעיף קטן (א), הוגשה תובענה בשל עובדות המהוות עבירת מין שנעברה בקטין, לא תסתיים תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף (א) לפני שמלאו לתובע 28 שנים.
(ג) הודה אדם בכתב או בפני בית משפט, בין בתקופת ההתיישנות על פי חוק זה, ובין לאחריה, בעובדות המהוות עבירה מסוג פשע כמשמעותו בחוק העונשין התשל"ז-1977, תתחיל תקופת ההתיישנות להגשת תביעה בשל הנזק שנגרם כתוצאה מעבירה זו, מיום ההודאה.
דברי הסבר:
תכלית קיצור תקופת ההתיישנות מ- 7 שנים ל- 4 שנים, כפי שהדבר הוצג בהצעת החוק הנדונה, היא להגן על אינטרס הוודאות של נתבעים פוטנציאליים ומניעת הצורך בשימור ראיות במשך שנים רבות, לתמרץ
תובעים לממש את זכויותיהם סמוך להתגבשותן ומבחינת הציבור ומערכת המשפט, מניעת התדיינות בעניינים שלציבור אין עוד עניין בבירורם, כאשר הרקע העובדתי-ראייתי כבר אינו שלם, הראיות אינן חדות, ופרטים נשכחו.
תכליות אלה אינן הולמות מצבים שבהם מדובר בתובעים שהם נפגעי עבירות מין חמורות, ועבירות אלימות חמורות, ובנתבעים שהם עבריינים שחצו את קווי הגבול המוסריים והחוקיים של החברה האזרחית הנורמטיבית, ואינם זכאים לכך שמאזן האינטרסים ייטה לטובתם.
תכליות אלה אינן נכונות מן ההיבט המשפטי של הכשל הראייתי בשל הסתמכות התובע על פסק דין פלילי, הן אינן מוצדקות מן ההיבט המוסרי בשל כשלון המדינה להגן על שלמות גופם, ביטחונם וכבודם של אזרחיה, והן אינן עומדות מן ההיבט הפרקטי של יעילות הדיון ומתן "זמן סביר" להכנת התובענה, בהתחשב בנסיבות הענין.
מדובר בנסיבות בהן נגרם לקורבן נזק גופני ונפשי קשה. המציאות מוכיחה כי יכול לחלוף זמן רב עד שהקרבן יוכל לאסוף את כוחות הגוף והנפש הדרושים כדי להתמודד מחדש עם השחזור והחשיפה הכרוכים בהגשת תביעה אזרחית כנגד הפוגע. גורם הזמן בנסיבות אלה, של תובעים שהם נפגעי עבירות, מושפע גם ממשך הזמן שבו מתנהל ההליך הפלילי כנגד התובע, שאינו תלוי בהם.
יתירה מכך, נפגעי עבירות המין והאלימות החמורות אינם מסוגלים, מטעמים פסיכולוגיים, להתמודד, בפרק זמן הסמוך לאירוע, עם האירועים שגרמו את הנזק שלהם, ואף עם עצם עובדת גרימת הנזק, הן בשל הפחד וההלם שבו הם נמצאים, הן בשל תחושת חוסר האונים ואבדן האמון שנגרמו כתוצאה מכישלונה של המדינה בהגנה עליהם, והן מסיבות אחרות, של הדחקה והסתרה, שזכו זה מכבר להכרה הן בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, והן בתחום המשפט.
זאת ועוד, לא מדובר כאן ביחסים אזרחיים רגילים בין הצדדים. מדובר בנתבע שהוא עבריין מורשע, שפגע בתובע במתכוון, ברשעות ובזדון. אין הגיון בכך שהחוק יעניק לסוג כזה של נתבע את הזכות ליהנות מהקלות ויתרונות דיוניים, שיגרמו עוול לקרבן מחד, ואפשרות להתחמק מנשיאה באחריות לנזקו מאידך.
מבחינת האינטרס הציבורי, לית מאן ד'פליג שאין למדינה אינטרס להגן על נתבע שהפר את הנורמות והאיסורים הקבועים בחוק. המדינה לא ייחדה תקציבים, אמצעים ומשאבים לטיפול בקרבנות עבירות המין והאלימות החמורה, ואין כיום דרך ממלכתית או ציבורית לפיצויים על נזקיהם. אדרבא, המדינה, אשר הינה חסרת אמצעים ומשאבים לפצות את הקרבן על נזקיו, מחויבת לאפשר לנפגע להגיש תביעתו כנגד העבריין במטרה שהוא יהיה זה שישא בעלות הנזק שגרם. אין זה אינטרס הציבור ו/או המדינה שבשל חלוף תקופת ההתיישנות תאבד זכותו הדיונית של הקרבן. הצעת החוק כלשונה, מקפחת את זכותו המהותית של הקרבן לפיצוי ושיפוי מהעבריין המעוול.
כאמור, הרציונל של כשל ראייתי הנגרם כתוצאה מחלוף הזמן אינו מתקיים במקרה זה, כיוון שתביעת הקורבן, ברב המקרים מתבססת על פסק הדין הפלילי, המשמש כראייה לכאורה בתביעה האזרחית, כאמור בסעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"ז-1971, והן כראיה חלוטה בתביעה אזרחית נגררת לפלילים, כאמור בסעיף 77 לחוק בתי המשפט התשכ"ד-1984.
יש להדגיש כי תקופת הזמן בה מתנהל ההליך הפלילי הנה באחריות המדינה, ואין כל הגיון בכך שתוטל לפתחו של הקרבן חובה להגיש תביעתו תוך תקופת זמן קצרה ובטרם הסתיימו ההליכים הפליליים.
בסעיף 5(א) - מוצע להשוות בין תקופת ההתיישנות האזרחית לתקופת ההתיישנות הפלילית, שכן מדובר בתביעה אזרחית העושה שימוש בפסק הדין הפלילי כראיה להוכחת אחריות הנתבע, ולפיכך אין זה הגיוני שעל התובענה האזרחית תחול התיישנות לפני שהעבירה, המהווה את עילת התובענה, התיישנה. מקום שהמדינה סבורה שיש אינטרס להעמיד את העבריין לדין, וניתן להוכיח את אשמתו ברמה של מעבר לספק סביר, מקל וחומר שתעמוד לנפגע הזכות לתבוע את העבריין בתובענה אזרחית שרמת ההוכחה הנדרשת לה היא במאזן ההסתברויות. יתירה מכך, אין זה הגיוני לדרוש מן הקרבן-התובע לגבש ולהכין את תביעתו בטרם הסתיימו, ואולי אף לא החלו, ההליכים הפליליים כלפי העבריין-הנתבע.
בסעיף 5(ב) - מוצע להאריך את תקופת ההתיישנות לגבי קרבן עבירות כאמור שהיה קטין בעת ביצוע העבירה כלפיו, כך שלא תסתיים לפני הגיעו לגיל 28. ההצעה נועדה, בין היתר, להשוות את תקופת זכאותו המהותית של קרבן עבירות מין שהוא קטין, להתלונן במשטרה כנגד העבריין, לתקופת זכאותו האזרחית לגבש את התובענה כנגד הפוגע. ההצעה להאריך את גיל ההתיישנות ל- 28 מתחשבת גם בחובת השירות הצבאי המתחילה מייד בתום "קטינותו" של הקרבן, בגיל 18 ונמשכת בדרך כלל עד גיל 21, ויוצרת מכשול ומחסום אובייקטיבי, שאינו תלוי בקרבן לטיפול בענייניו האזרחיים-משפטיים. כמו כן נועדה ההצעה להתחשב בטעמים הפסיכולוגיים, המהווים מחסום מפני חשיפה, תלונה ותביעה (N.B.C), של נפגעי עבירות מין ואלימות חמורה שהיו קטינים בעת הפגיעה.
בסעיף 5(ג) - מוצע לכלול באופן מפורש את הודאתו של העבריין בביצוע מעשה העבירה המהווה את העילה לתביעה האזרחית, כנקודת המוצא לחישוב תקופת ההתיישנות, בהתאם לרציונל האזרחי של "הודאה בזכות", כפי שהוסבר בהצעת החוק. מטרת השינוי למנוע ספק שעלול להכביד על ההליך המשפטי.
סעיף 12 – עילות להשעיית מרוץ ההתיישנות:
מוצע להוסיף לנוסח הקיים בהצעה הנדונה, בתביעות בשל נזקי גוף, עילת השעיה מיוחדת לקטינים נפגעי עבירה, מבלי לסייג את זכאותם זו באפוטרופוס (שמסתבר כי כשל בהגנה על הקטין או שפגע בו בעצמו), ולנפגעי עבירות מין ואלימות חמורות, כדלקמן:
12."מרוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה, כאשר הצדדים לתביעה הם צדדים מקוריים כל עוד מתקיימת אחת מעילות ההשעיה כמפורט להלן:
(1) ....
(2) ...
(3) ...
(4) בתביעה בשל נזק גוף בלבד – התובע הוא אחד מאלה:
(א) קטין או אדם עם מוגבלות;
(ב) נפגע עבירת מין או אלימות חמורה, והעבירה היא אחת העבירות המנויות בתוספת הראשונה א' לחוק זכויות נפגעי עבירה התשס"א-2001.
דברי - הסבר
מטרת השינוי, בו יפושטו סעיפים 12(4)(א) ו-(ב), היא להדגיש באופן מובחן את ייחודן של עילות התביעה בשל נזקי גוף של נפגעי עבירות מין ועבירות חמורות, ונפגעים כאלה שהם קטינים, או אנשים עם מוגבלות, שמוצדק להשעות בגינן את מרוץ ההתיישנות. השמטת סעיפי המשנה. השינוי הנ"ל נועד למנוע התדיינות מסורבלת וממושכת בהתאמתה של עילת ההשעיה, כפי שהיא כתובה בהצעת החוק, למקרה הספציפי שאליו מפנים ומכוונים סעיפי המשנה, שתגרום לפגיעה נוספת ומיותרת בנפגעי העבירה, לסיכול יעילותו של ההליך האזרחי, ולהכבדה על בתי המשפט. השינוי הנ"ל עולה בקנה אחד עם מטרות החוק המוצע, ומבהיר את המצב המשפטי של התובע והנתבע בנסיבות של נזקי גוף ונפש שנגרמו כתוצאה מביצוע עבירת מין או עבירת אלימות חמורה מצד הנתבע כנגד התובע.
סעיף 15:
15."הושעה מירוץ ההתיישנות של תביעה לפי הוראות הפרק הרביעי, לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שחלפו שישה חודשים מהיום שבו חדלה להתקיים עילת ההשעייה".
מוצע לקבוע את תקופת הארכת ההתיישנות לשנה מיום שהתחדש מרוץ ההתיישנות.
דברי הסבר:
בהצעת החוק המוצעת נקבעה הארכת התיישנות לששה חודשים מיום שהתחדש המרוץ לאחר ההשעיה. הארכה כה קצרה, עלולה לשים לאל את עצם ההשעיה, בהיותה קצרה מידי לגיבוש תובענה אזרחית והכנתה, וכך למעשה לא יזכה התובע, שנמצאה הצדקה להשעות את מרוץ ההתיישנות בעניינו, למימוש זכותו, ויצא הנתבע נשכר, בניגוד לכוונת המחוקק.
סעיף 26:
מוצע לשנות את כותרתו של הסעיף, במקום הנוסח הקיים: "בעבירת מין שנעברה בקטין" כדלקמן:
סעיף 26: "התיישנות תביעה לאחר הרשעה בעבירות מין ואלימות
חמורה".
כן מוצע לשנות את סייפת הסעיף כדלקמן:
26. "בתביעה אזרחית, שתובענה בשלה הוגשה לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, נגד אדם שהורשע בעבירה מן העבירות המנויות בתוספת הראשונה א' לחוק זכויות נפגעי עבירה, התש"ס-2001, ולשאריו של מי שמותו נגרם כתוצאה מעבירה כאמור", לא תשמע טענת התיישנות".
דברי – הסבר:
הנוסח המוצע בהצעת החוק הנדונה, מסתפק בעבירות המנויות בסעיף 354(א)(1) ו(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ואילו השינוי המוצע, מאפשר לנפגעי עבירות מין ואלימות חמורות לתבוע את הפוגע בתביעה אזרחית נגררת לפלילים, לאחר שפסק הדין כנגדו הפך לחלוט באופן ההולם את תכליתו של סעיף 77 בחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984.
הותרת סעיף 26 המוצע במתכונתו תהפוך את סעיף 77 לחוק בתי המשפט לאות מתה וישמש דווקא את העבריין המורשע בכך שיתחמק מחובתו לפצות את הקרבן בגין הנזק שגרם ובכך הנתבע, שהפר את חוקי המדינה – יצא נשכר, בניגוד מוחלט לכוונת המחוקק.
ניסיוננו מלמד כי דווקא תיקי אלימות ומין חמורים אשר ינוהלו בבית המשפט להבדיל מתיקים בהם יגיעו להסדרי טיעון, ינוהלו על פני מספר שנים. לאחר מכן, תעמוד בפני החשוד לכאורה האפשרות לערער על הרשעתו, וכך, עד שפסק הדין הפלילי יהפוך לחלוט, יחלפו למעלה מארבע שנים, ולפיכך קיים היגיון רב בכך שלא תישמע טענת התיישנות במקרים שבהם פסק הדין הפלילי הפך לפסק דין חלוט ותביעה תוגש בעקבותיו, כתביעה נגררת.
התוספת הראשונה א' לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 ופירוט העבירות בחוק העונשין התשל"ז-1977 שהתוספת מונה, מצ"ב לנוחות הועדה.
בכבוד רב,
דיקלה טוטיאן, עו"ד
מנכ"ל מרכז נגה
הקריה האקדמית אונו