חומר רקע
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 2), התשס"ו- 2006
עמדת המועצה לשלום הילד
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון 2), התשס"ו- 2006 (להלן- הצעת החוק) אינה מתחשבת בצורכיהם המיוחדים של קטינים, ואף פוגעת באורח משמעותי ביותר בזכויותיהם, ובכלל זה בזכויות האדם הבסיסיות ביותר שלהם- זכותם לכבוד ולחירות. כך גם עלולה הצעת החוק להוביל לפגיעה קשה בשלומם הנפשי. נראה גם, כי, לפחות ביחס לקטינים, בהצעת החוק אף לא תהיה תועלת אמיתית לעבודת המשטרה ולחקירת פשעים. הכל כפי שיפורט להלן.
כללי
1. הצעת החוק אינה מבדילה בין קטינים ובין בגירים, ומבקשת לטפל בכולם כמקשה אחת. זאת, בניגוד גמור למגמה העקבית והחשובה להסדיר את נושא זכויות קטינים במערכת המשפט, ובכלל, בחוקים נפרדים ומיוחדים (ר' למשל חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א- 1971. מגמה זו נובעת מההכרה בכך שלילדים, ובהם ילדים נפגעי עבירה, עדים וחשודים, צרכים מיוחדים, ועל כן גם זכויות ייחודיות. כתוצאה מכך, משתנה מערך האיזונים בין האינטרסים המתנגשים השונים. הצעת החוק מתעלמת, כאמור, ממגמה עקבית ויסודית זו.
נפגעי עבירה ועדים
2. הצעת החוק אינה מבדילה כלל בין חשודים, עדים ונפגעים, והוראותיה, רובן ככולן, חלות על שלוש הקבוצות הללו. ור' לעניין זה הגדרת "עד" בהצעת החוק אשר כוללת בתוכה כל אדם שעשוי להיות לו מידע הנוגע לעבירה, ועל כן בהכרח כוללת את נפגע העבירה. משמעות הדבר, ורק כדי לסבר את האוזן, היא כי ניתן יהיה לעצור (!) קטינה שנאנסה, במקרה שתסרב להתייצב לחקירה. על פי הצעת החוק, התנאי היחיד למעצרה הוא כי "קיים חשש ... לפגיעה בחקירה". והרי אם נפגע העבירה לא ייחקר, ברובם ככולם של המקרים אכן תיפגע החקירה, משמע אכן תקום עילת מעצר. היעלה על הדעת לאלץ נפגעת עבירה, וכל שכן קטינה, להיחקר במשטרה בניגוד לרצונה ובכפיה ואף לעצור אותה אם תבחר לא להתייצב בתחנת המשטרה?!
אין חולק, כי קיימת חשיבות ציבורית רבה ביותר בשיתוף פעולה עם המשטרה, בחקירת עבירות ובתפיסת עבריינים. אולם, האם זו הדרך? האמנם ייטו נפגע עבירה או עד קטין ליתר שיתוף פעולה עם המשטרה, תחת אילוץ וכפיה?! אנו סבורים, כי דווקא ההפך הוא הנכון. הדברים יפים גם לעניין קטינים עדים. האם אמנם מבקש המחוקק, באמצעות הצעת חוק זו, לאיים על קטין בן 14, שהיה עד לעבירת מין במשפחה, במעצר אם לא יתייצב ביום המיועד לחקירה?! האם זו הדרך לעודד קטין זה למסור עדות במשטרה? בנסיבות אלו, במעצר, ולחילופין באיום במעצר, יש משום התעלמות מוחלטת מצרכיהם הנפשיים של קטינים נפגעי עבירה ועדים ומשום פגיעה בלתי מידתית ובלתי ראויה בזכויות האדם שלהם.
3. במסגרת פרויקט ליווי ילדים נפגעי עבירה ועדים, אותו מפעילה המועצה לשלום הילד מזה כשש שנים, אנו למדים מידי יום עד כמה קשה חווית הגשת התלונה, החקירה (ומאוחר יותר) אף מסירת העדות, לקטינים. הקשיים מהם סובלים ילדים נפגעי עבירה ועדים לאורך ההליך הפלילי אף זכו בספרות לשם המפורש "קורבנות משנית". במסגרת פרויקט הליווי אנו מסייעים, אם כן, לקטינים אלו במסירת מידע, בתמיכה ובליווי. רק תמיכה ויחס מכבד ומסייע יקלו על קטינים אלו, וכפועל יוצא מכך גם יעודדו אותם לשיתוף פעולה מועיל עם רשויות אכיפת החוק. גישה זו אף מצאה ביטוי זה מכבר בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א- 2001. כך גם ביחס לקטינים עדים, בתיקון תשס"ד לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), תשי"ח- 1957, שקבע אפשרויות שונות להעדת ילדים בתנאים מקלים (שלא על דוכן העדים, בלשכת השופט, בנוכחות אדם המלווה את הקטין ולצדו, וכו').
4. חשוב להזכיר בהקשר זה, כי נפגעי עבירה, וכן עדים, זקוקים לעתים קרובות לשהות של התאוששות ולעתים אף לטיפול ממושך בטרם יאזרו את הכוח להתלונן, להיחקר ובהמשך אף להעיד. הצעת החוק מתעלמת מעובדה זו, שהפכה זה מכבר לידיעה שיפוטית.
5. בנוסף, הצעת החוק, במתכונתה הנוכחית, מתעלמת מחוקים קיימים ואף סותרת אותם. כך, למשל, בחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו- 1955 (להלן- חוק הגנת ילדים) ובחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (להלן- חוק הנוער שעד"ט), בהתייחסו לעדים, נקבע, כי ילד/קטין (בהתאמה) "שיש לחקרו בעבירה... יוזמן לחקירה וייחקר בידיעת הורהו" (בהמשך מצוינים החריגים לעניין יידוע ההורים).
יש לציין גם כי הנוסח "יוזמן לחקירה" נבחר לאחר חשיבה מרובה, מתוך כוונת מכוון ומתוך הבנה כי לא ניתן ואין זה רצוי או ראוי לאלץ נפגע עבירה או עד להתייצב לחקירה.
לפיכך, הצעת החוק חקירת חשודים קובעת הסדר שאינו מתיישב עם אופן ההזמנה לחקירה, כפי שנקבעה בחוקים קודמים כאמור.
6. החוקים האמורים (חוק הנוער שעד"ט וחוק הגנת ילדים) אף קובעים מגבלות על מקום החקירה ועל הוצאת קטין עד ממקום שהותו לצורך חקירה (חקירה מחוץ למקום שהותו של הקטין תיעשה רק אם חקירה כאמור עדיפה בנסיבות העניין ולאחר שנערכו בדיקות, כמפורט בחוק, ביחס לצורכי הילד הספציפי). החוקים הללו אף קובעים איסור מפורש להוציא קטין ממקום שהותו בניגוד לרצונו. היעלה על הדעת לקבוע עתה בחוק מאוחר, כי מעתה לא זו בלבד שניתן יהיה להוציא הקטין ממקום שהותו לשם חקירתו, אלא שהוצאתו תיעשה תוך מעצרו?!
7. יש לציין, לבסוף, כי למשטרה נתונה הסמכות לעכב עד (או חשוד) לצורכי חקירה אם במקום ואם על ידי זימונו לתחנת המשטרה. עיכוב זה, כראוי, מותנה בתנאים ומוגבל בזמן. יש לציין, גם בהקשר זה, כי ניכר שלא נעשתה חשיבה אמיתית ביחס לקטינים כלל ועיקר. שכן, הצעת החוק מתעלמת מהפרוצדורה המיוחדת ביחס לעיכוב קטינים עדים הקיימת בחוק הנוער שעד"ט. כך, סעיף 9ג לחוק קובע כי אם עוכב עד קטין ונתבקש להילוות לשוטר אל תחנת המשטרה לפי סעיף 68(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996, תימסר על כך בהקדם האפשרי הודעה להורהו (בחריגים כמפורט בסעיף).
קטינים חשודים
8. גם ביחס לקטינים חשודים הצעת החוק אינה עולה בקנה אחד עם ההסדרים הקיימים כיום בכל הנוגע לקטינים.
ככלל, ובוודאי ובוודאי באשר לקטינים, אופציית המעצר צריכה להיות חלופה אחרונה, ואין להשתמש בה כל עוד ניתן להשיג את חקירת הקטין בדרכים אחרות, הפוגעות פחות בחירותו ואשר עלולות לפגוע בשלומו בצורה פחותה.
הצעת החוק בנוסחה הנוכחי משמעותה כי יתאפשר מעצר קטינים באופן גורף, תוך חשש שלא יופעל שיקול הדעת הראוי ולא יינתן מלא כובד המשקל להשלכות של מעצר על קטינים, על שלומם ועל התפתחותם, כפי שמחייבים החוק וההוראות אשר מכוחו.
כך למשל, הצעת החוק קובעת הסדרים אשר אינם עולים בקנה אחד עם פקודת המטה הארצי (עבודת המשטרה עם קטינים). הפקודה קובעת הוראות מיוחדות ונפרדות המתייחסות לצורכיהם המיוחדים של קטינים, ובכלל זה נושא הקשר עם ההורים, יידועם של ההורים בדבר מעצר קטינים וחקירתם, שעות המעצר, שלא יהיה בפומבי, שעות החקירה, מיקומה, נוכחותם בשעת החקירה (לפחות כשמדובר בקטינים עד גיל 14, ככלל, ובמקרים המתאימים אף קטינים בוגרים יותר). כך גם קובעת הפקודה הוראות בדבר חיפוש על גופו של קטין, וקובעת את נוכחותו של הורה בשעת החיפוש.
להסדרים אלו, כאמור, לא ניתן כל ביטוי בהצעת החוק חקירת חשודים.
סוף דבר
11. באופן כללי, נראה כי הנושא של קטינים כלל לא נדון במסגרת ניסוח הצעת החוק, ולפיכך כי כלל לא הייתה כוונה להכלילם במסגרתה.
12. נוכח הערותינו המפורטות לעיל, אנו סבורים, אם כן, כי יש להחריג את הצעת החוק ביחס לקטינים (למעט ההוראה המטיבה עם נחקרים ועניינה החובה לחקרם בשפתם) ולקבוע במפורש כי לא תחול לגבי נחקרים קטינים, ובכלל זה חשודים, עדים ונפגעי עבירה.
נכתב ע"י: עו"ד ורד וינדמן ועו"ד יפעת בויאר
נובמבר, 2006