חומר רקע

כ"ח באדר התשס"ז 18 במרץ 2007 לכבוד יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט פרופ' מנחם בן ששון כנסת ישראל עמדת מרכז נגה להצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הבעת עמדה לעניין הסדר טיעון), התשס"ו 2006 הצעת חוק של ח"כ מיכאל איתן פ/1075/17 מרכז נגה, הקריה האקדמית אונו למען נפגעי עבירה, מתכבד בזאת להעביר לוועדה את עמדתו לעניין הצעת החוק שלעיל. עמדת מרכז נגה היא כי התיקון המוצע הינו תיקון חשוב ביותר, המבטא את התפיסה המשפטית והחברתית המתפתחת בדבר זכותו של נפגע העבירה שקולו יישמע בבית המשפט. התיקון אף חותר לכך שעמדתו של הקרבן לעניין הסדר טיעון העומד להירקם בין התביעה לבין הנאשם תילקח בחשבון, וזאת, עוד בטרם ייחתם ההסדר, ובטרם יובא לפני בית המשפט כעובדה מוגמרת. בשיטתנו המשפטית, בה משמשים הסדרי הטיעון כלי מרכזי במנגנון אכיפת החוק, עמדתו של נפגע העבירה באשר להסדר הטיעון היא אחת הסוגיות החשובות ביותר בדיון על זכויותיהם של נפגעי עבירה. לאור השלכותיהם הצפויות של הסדרי הטיעון על תוצאות המשפט ועל קרבן העבירה כמתלונן וכעד, יש לטעמנו לשתף את קרבן העבירה בשיקולים לעריכת ההסדר, לפני חתימת ההסדר עם הנאשם, וכן יש להקנות לנפגע העבירה זכות עמידה בהשגות על ההסכם, בבית המשפט עצמו – לאחר מכן, על מנת שיוכל גם השופט לקחת בחשבון שיקוליו לשאלת אישור ההסכם את עמדתו של הנפגע, ולו כספק מידע לגבי הנזק אשר נגרם לו. בשיתוף נפגע העבירה בהליכים אלה יש משום יצירת איזון נכון יותר של ההליך הפלילי מבחינת הצדדים המעורבים בו. בהיבט הציבורי יש בכך כדי לתרום לביקורתו של בית המשפט, שאינו שותף למשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, לבל ייכשל, בלא יודעין, ב'הכשרת' הסדרים המנוגדים לתקנת הציבור, ובהיבט הפרטי יש בשיתופו של הקרבן בשיקולים לעריכת ההסדר, כדי להקל על תחושת הנבגדות ו"אי הצדק" שחש נפגע העבירה כאשר, במסגרת הסדר הטיעון, העבירה המקורית שבכתב האישום מומרת לעבירה קלה יחסית לזו שממנה הוא נפגע בפועל, כפי שקורה לעיתים קרובות. אנו סבורים כי הגיעה העת לעיגון זכותם של נפגעי העבירה להשמיע את דעתם ועמדתם לפני התובע בשלב הראשון, הן בע"פ והן בכתב, ובפני בית המשפט עצמו בשלב השני. המצב כפי שהוא היום, לפיו משתפת התביעה את קרבן העבירה בפרטי הסדר הטיעון שנרקם זמן קצר לפני שמובא ההסדר לאישור (ולעיתים אינה מיידעת אותו כלל, מבלי שיהיה לכך 'מחיר' משפטי), מצב בו שאלת יידוע הקורבן תלויה במידה רבה ברצונו של הפרקליט המטפל ומשתנה בין פרקליטות אחת למשניה, יוצרת עיוות דין כלפי קרבן העבירה, ופוגעת באמון הציבור בבית המשפט. מניסיוננו, גם כאשר לא שמחו נפגעים על הסדר טיעון מסויים, ההסבר המלא והמפורט מפי הפרקליט המטפל, וההזדמנות שניתנה לנפגע להביע דעתו, הם שהקלו והפחיתו, לעיתים קרובות, את פגיעתו של ההסדר בקרבן. לא זו בלבד, משמגיע הסדר לאישורו של בית המשפט, מרבית השופטים אינם מבררים כלל את שאלת יידוע הקורבן ועמדתו. מאחר שבשלב זה אינטרס הנפגע שונה, לעיתים קרובות, מזה של התביעה, לא תודיע על פי רוב התביעה מיוזמתה לבית המשפט על נפגע שלא יודע או שהביע חוסר שביעות רצון באשר להסדר. בכך יימנע מהשופט מידע חיוני. אין ספק כי ההצעה שלעיל, המרחיבה את זכותו של קרבן העבירה בכך שהיא מקנה לו זכות להביע את עמדתו בכתב בפני בית המשפט, משפרת את המצב דהיום, והיא מהווה אבן דרך חשובה בתהליך ההכרה בנפגע העבירה כאובייקט שנפגע, וכאדם. עם זאת, מגמה זו, של התחשבות בזכויותיו של הקרבן בהליך הפלילי, לא תהיה שלמה, עד אשר תוכר זכותו של נפגע העבירה להתייצב בעצמו בפני בית המשפט, ולהשמיע בקולו שלו את עמדתו ביחס להסדר הטיעון שנערך בין התביעה לבין הנאשם, לכן אנו מציעים לשנות את הנוסח המוצע בסעיף (ב) לנוסח המקנה לקרבן העבירה את הזכות שעמדתו תישמע בבית המשפט, מבלי להתלות זכות זו באופן בלעדי ברצונו הטוב של התובע. לפיכך, אנו סבורים כי הגיעה העת לנקוט בלשון ה"מטילה חובה" על הרשות, במקרה הזה התובע, ולא רק "מקנה זכות" לקרבן, זכות שתלויה כאמור ברצונו הטוב של התובע בלבד, מבלי שתהיה לנפגע העבירה דרך לוודא ולהבטיח שהזכות אכן תמומש. הסיפא של סעיף 17 כנוסחו היום מסמיך את השרים לקבוע את המועדים והדרכים למימוש הסעיף. אנו מציעים לקבוע את הסיפא כסעיף (ג) ולהוסיף לו את "חובת התובע" כמי שאמון על מימוש זכותו של הנפגע. להלן נוסח התיקון לסעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה התשס"א-2001 המוצע על ידינו (בצהוב התיקון המוצע ע"י ח"כ מיכאל איתן ובאפור התיקון לתיקון המוצע על ידינו): 17. נפגע עבירת מין או אלימות חמורה שקיבל הודעה לפי סעיף 8(ג)(2) על האפשרות שהתביעה תגיע להסדר טיעון עם הנאשם, זכאי שתינתן לו הזדמנות להביע את עמדתו בענין זה: (א) לפני התובע, או בכתב לפני בית המשפט לפני קבלת החלטה בענין; אלא אם כן קבע פרקליט המחוז או ראש יחידת התביעות במשטרה לפי הענין, כי יש בכך כדי לפגוע באופן ממשי בניהול ההליך; (ב) הביע נפגע עבירת מין או אלימות חמורה כאמור בסעיף קטן (א) את עמדתו בפני תובע, זכאי הוא להביא שהתובע יביא את עמדתו בפני בית המשפט. (ג) השרים יקבעו את המועדים והדרכים למימוש זכות הנפגע לפי סעיף זה, לרבות חובת התובע לעניין זה. בכבוד רב, ד"ר דנה פוגץ', עו"ד מרכז נגה, הקריה האקדמית אונו