חומר רקע

מבוא מסמך זה נכתב לקראת דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בהצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 9), התשס"ו-20051 (להלן: הצעת החוק). מחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, כנוסחו כיום, עולה כי הזכות לפרטיות פגה עם מותו של אדם.2 הצעת החוק נועדה, בין היתר, לעגן במפורש את הזכות לפרטיות גם לאחר הפטירה וזאת כדי להתאים את החוק הקיים לרוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.3 לבקשת הלשכה המשפטית של הכנסת בדקנו קיומם של הסדרים חוקיים להגנת הפרטיות במדינות אחרות, תוך התמקדות בשאלה האם מוקנית הגנה גם לפרטיותם של נפטרים ומהו היקפה. מהבדיקה עולה כי לא ניתן להצביע על מגמה אחידה בין המדינות בשאלה האם ראוי להגן על פרטיותם של נפטרים. במסמך בחרנו להציג את ההסדרים החוקיים במדינות בהן מוענקת הגנה כלשהי לפרטיותם של נפטרים, אך יצוין כי קיימות מדינות רבות אחרות שאינן מקנות הגנה כזו.4 השאלה אם לנפטר יכולים להיות זכויות או אינטרסים והאם ניתן לפגוע באדם או לגרום לו נזק לאחר פטירתו היא אינה רק שאלה משפטית. מקובל לחשוב כי לנפטרים אין אינטרסים שכן הם אינם מודעים ומודעות היא הבסיס לפיתוח אינטרסים. אולם, מכך לא נובע באופן חד-משמעי שלאדם שהיה חי בעבר, לא נותרו אינטרסים ששרדו את פטירתו.5 לזכות לפרטיות כמה היבטים ובהם: (1) פרטיות הגוף – הגנה על גופו הפיזי של אדם; (2) פרטיות התקשרויות – הגנה על מכתבים, שיחות טלפון, דואר אלקטרוני ואמצעי התקשרות אחרים; (3) פרטיות "טריטוריאלית" – הגבלות על חדירה למקום מגוריו או סביבה אחרת של אדם; (4) פרטיות מידע – כללים בדבר איסוף ועיבוד מידע אישי.6 בכל המדינות שנסקרו במסמך – לצד הזכות החוקתית לפרטיות, אם קיימת – החקיקה בתחום הגנת הפרטיות מסדירה בעיקר את ההיבט של פרטיות המידע, שהתפתח עם התקדמות תחום טכנולוגיית המידע.7 פרטיות המידע עשויה להיות מוסדרת בשתי מערכות חוקים: (1) חוקי הגנת מידע אישי – המסדירים את ההגנה על מידע המצוי במאגרי מידע והגישה אליו; (2) חוקי חופש המידע – הקובעים את הזכות לקבלת מידע המצוי בידי הרשויות. במסגרת חוקים אלה נקבע חריג לזכות זו בכל הנוגע למידע אישי. בחלק מהמדינות שנסקרו יש חוסר אחידות בין ההסדרים הקבועים בחוקים השונים. כך למשל באוסטרליה ובניו-זילנד החוק העוסק בחופש המידע מעניק הגנה למידע של נפטרים ומונע גילוי של מסמכים הכוללים מידע אישי שלהם, בעוד שהחוק העוסק בפרטיות המידע אינו מעניק הגנה כזו. 1. מסמכים בין-לאומיים מסמכים בין-לאומיים רבים מבטיחים את הזכות לפרטיות, אך אינם כוללים התייחסות מפורשת לקיומה או לפקיעתה של זכות זו לאחר המוות. כך למשל ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם,8 האמנה האירופית להגנה על זכויות אדם וחירויות יסוד9 והדירקטיבה האירופית בדבר עיבוד מידע אישי והעברתו10 קובעות הוראות בדבר הגנת הפרטיות אך אין בהן קביעה אם הגנה זו צריכה לחול לאחר המוות. בין השנים 2002 ל-2005 נערך מחקר, במימון נציבות אירופה, לבדיקת יישום הדירקטיבה האירופית במדינות החברות בכל הקשור למחקר רפואי ולוועדות אתיקה.11 הדירקטיבה קובעת שמטרתה להגן על אנשים (natural persons) במובחן מאחרים בעלי אישיות משפטית (legal persons). המחקר הצביע על חוסר הבהירות בנוגע לפרטיות המידע של נפטרים והמליץ לנציבות להכריע האם להכליל את הנפטרים בהגדרת אנשים, ולהחיל את ההגנות גם עליהם. לפי המחקר, ההצדקות העיקריות להחלת הדירקטיבה על מידע אישי של נפטרים הן:12 • לאפשר לצדדים שלישיים (קרובי משפחה) שליטה על מידע אישי הנוגע לנפטר אשר יש להם אינטרס לגיטימי בו, גם אם אינו נוגע להם ישירות; • להגן על אינטרסים לגיטימיים של אנשים חיים, לפני מותם, על-ידי הגבלת השימוש במידע אישי שלהם לאחר מותם. 2. אוסטרליה13 המערכת הפדראלית החוקה באוסטרליה אינה קובעת במפורש זכות לפרטיות. גם במסגרת המשפט המקובל (common law) לא הוכרה זכות לפרטיות אולם בית-המשפט הגבוה באוסטרליה ציין שייתכן שבעתיד תוכר זכות כזו מכח המשפט המקובל, ועל בסיסה גם זכות תביעה בעוולה של פגיעה בפרטיות.14 באוסטרליה שני חוקים פדראליים מרכזיים העוסקים בתחום ההגנה על הפרטיות – חוק הפרטיות וחוק חופש המידע. חוק הפרטיות (Privacy Act 1988) עוסק בפרטיות מידע בלבד – נקבעו בו כללים בדבר טיפול במידע אישי, אך הוא אינו חל על היבטים אחרים של פרטיות.15 החוק מקנה הגנה למידע אישי (personal information) הנוגע לפרט (individual) שהוא אדם טבעי (natural person) הניתן לזיהוי.16 לפי אתר האינטרנט של נציבת הפרטיות הפדראלית של אוסטרליה, החוק אינו חל על מידע אישי הנוגע לאדם שנפטר, אלא אם מידע זה כולל או חושף גם מידע אישי הנוגע לאדם חי.17 מטרת חוק חופש המידע (Freedom of Information Act 1982) להרחיב ככל האפשר את זכות הגישה למידע המצוי בשליטת הממשלה הפדראלית, ולהגביל זכות זו רק במקרים חריגים הדרושים לשם הגנה על אינטרסים ציבוריים חיוניים ועל עניינים פרטיים ועסקיים של אנשים אשר לגביהם נאסף המידע.18 בחוק נקבעה זכות גישה למסמכים המצויים בידי הממשלה הפדראלית או גוף ציבורי אחר, למעט חריגים הקבועים בו (exempt documents).19 בין החריגים כל מסמך שגילויו יהיה כרוך בגילוי מידע אישי הנוגע לאדם – לרבות אדם שנפטר.20 ככלל, ההגנה על הפרטיות המוקנית בשני החוקים היא דומה.21 אולם, בכל הנוגע להגנה על פרטיות מידע אישי של נפטרים – חוק הפרטיות אינו מקנה הגנה על מידע כזה בעוד שחוק חופש המידע מקנה הגנה זהה למידע אישי של חיים ונפטרים. נציבת הפרטיות הפדראלית של אוסטרליה העירה כמה פעמים על חוסר האחידות במצב המשפטי והמליצה לממשלת אוסטרליה לשקול להעניק הגנה למידע אישי של נפטרים גם במסגרת חוק הפרטיות. לדבריה, הגנה כזו תביא לאחידות בין שני החוקים הפדראליים וגם בין חוק הפרטיות לחקיקה בחלק מהמדינות הקובעות הגנה על מידע של נפטרים.22 בינואר 2006 פנה שר המשפטים האוסטרלי ל-Australian Law Reform Commission (ALRC) בבקשה לבדוק את מידת ההגנה שחוק הפרטיות מקנה, במטרה לספק מסגרת מתאימה להגנה על הפרטיות באוסטרליה. ה-ALRC אמור לבדוק, בין היתר, האם רצוי להכיר בעילת תביעה בגין פגיעה בפרטיות והאם רצוי לתקן את הגדרת מידע אישי בחוק הפרטיות כך שיכלול גם מידע אישי של נפטרים. הדוח הסופי של ה-ALRC צפוי להיות מוגש לשר המשפטים במרץ 2008 ויפורסם רק לאחר שיונח על שולחן הפרלמנט.23 3. ארה"ב המערכת הפדראלית הזכות לפרטיות אינה מעוגנת במפורש בחוקת ארה"ב, אולם זכות זו הוכרה על-ידי בית-המשפט במסגרת פרשנות התיקונים ה-1, ה-4, ה-5 וה-14 לחוקה. 24 במקביל לזכות החוקתית לפרטיות, התפתחה זכות סטטוטורית לפרטיות.25 זכות זו עוגנה בכמה תיקוני חקיקה ובהם חוק הפרטיות (Privacy Act)26 הקובע הגבלה על גילוי מידע אישי הנמצא בידי הממשל הפדראלי. החוק קובע זכות לכל פרט לעיין במידע הנוגע אליו, לדרוש תיקונים בו ולקבל עדכון בדבר כל גילוי שלו. אולם, המגבלות הסטטוטוריות חלות רק על מגזרים מסוימים במשק27 וגופים רבים מכפיפים את עצמם באופן וולונטרי להגבלות חלקיות בלבד.28 חוק הפרטיות אינו חל על מידע אישי הנוגע לאדם שנפטר.29 ב-Restatement של דיני הנזיקין30 נקבעה עוולת הפגיעה בפרטיות.31 ככלל, ההגנה בפני פגיעה בפרטיות חלה רק על אדם חי, שכן הזכות המוגנת היא זכות אישית, השייכת לאדם שפרטיותו נפגעה. עילת התביעה אינה עוברת לבני משפחתו של הנפגע, אלא אם כן פרטיותם נפגעה במקביל. לכן, בהעדר חקיקה מפורשת שתקבע אחרת, עילת תביעה בגין פגיעה בפרטיות אינה מתקיימת לאחר פטירת הנפגע אלא במקרים חריגים.32 גם לפי חוק חופש המידע (Freedom of Information Act - FOIA)33 הזכות לפרטיות אינה חלה לאחר המוות. החוק קובע ככלל חובה על משרדי הממשלה לאפשר לציבור נגישות למידע, וכחריג מונע גישה למידע אישי אשר גילויו עשוי להוות פגיעה בפרטיות.34 כאמור, חריג זה אינו מעניק הגנה לנפטרים שכן, לאחר המוות אין לאדם זכות לפרטיות וזכות כזו אינה ניתנת להורשה. ואולם, בית-המשפט העליון של ארה"ב קבע כי גילוי מידע אישי רגיש במיוחד לגבי אדם שנפטר, עלול לפגוע באינטרס הפרטיות של בני-משפחתו או אפילו של חבריו הקרובים ובמקרים כאלה אין לגלות את המידע.35 4. ניו זילנד במגילת הזכויות של ניו-זילנד (New Zealand Bill of Rights Act 1990) לא מעוגנת במפורש הזכות לפרטיות. בחוק הפרטיות של ניו-זילנד (Privacy Act 1993) נקבעו עקרונות פרטיות המידע (Information Privacy Principles) אך הם אינם חלים על מידע אישי הנוגע לאדם שנפטר. מידע אישי הוא כל מידע בדבר אדם הניתן לזיהוי. עקרונות פרטיות המידע מגנים רק על מידע אישי הנוגע לפרט (individual) המוגדר בחוק כ-"a natural person, other than a deceased natural person".36 הגישה המקובלת בניו-זילנד לפיה ככלל לנפטר אין אינטרסים בתחום הפרטיות, מבוססת, ככל הנראה, על כך שלאחר הפטירה, הנימוק העיקרי להגנת הפרטיות כבר לא קיים, שכן נפטר אינו יכול לחוש בושה או השפלה.37 על בסיס גישה זו נקבע בהחלטת ה-Human Rights Review Tribunal של ניו-זילנד כי גם כאשר נבדקה תלונה של אדם לפי חוק הפרטיות לפני פטירתו, לא ניתן להגיש תביעה על בסיס תלונה זו לאחר הפטירה.38 ואולם, בנסיבות מסוימות נקבעה בחקיקה הגנה על פרטיותו של נפטר: בחוק המידע הרשמי (Official Information Act 1982) שמטרתו להרחיב את זמינות המידע הרשמי39 בניו-זילנד נקבע העיקרון לפיו מידע רשמי צריך להיות זמין אלא אם יש סיבה טובה (good reason) למנוע את גילויו.40 בהמשך קובע החוק כי ההגנה על פרטיותם של אנשים (natural persons), לרבות מתים, היא סיבה טובה להימנע ממסירת מידע רשמי, אלא אם יש אינטרס ציבורי בעל ערך רב לגילוי המידע.41 באשר למידע רפואי – בחוק הפרטיות נקבעה הגנה מפורשת מפני גילוי מידע שכזה – גם כאשר המידע נוגע לאדם שנפטר.42 5. קנדה43 המערכת הפדראלית בחוקת קנדה ובמגילת הזכויות והחירויות הקנדית (Canadian Charter of Rights and Freedoms) לא נקבעה במפורש הזכות לפרטיות, אולם בתי-המשפט הכירו בשלושה היבטים של פרטיות שראויים להגנה חוקתית:44 פרטיות הגוף, פרטיות המידע ופרטיות "טריטוריאלית" (spatial and territorial aspects of privacy). בקנדה יש שלושה חוקים פדראליים שמכוחם מוענקת הגנה לפרטיות: חוק הפרטיות, החוק להגנה על מידע אישי ומסמכים אלקטרוניים וחוק הגישה למידע. על ביצועם של שני החוקים הראשונים ממונה נציב הפרטיות של קנדה (Privacy Commissioner of Canada). 5.1. חוק הפרטיות חוק הפרטיות (Privacy Act) נכנס לתוקף ב-1983. מטרתו להגן על פרטיותם של אנשים בכל הקשור למידע אישי הנוגע אליהם המצוי בידי מוסדות ממשלתיים (Government Institutions).45 בחוק נקבעה הגדרה רחבה למידע אישי (personal information)46 הכוללת כל מידע הנוגע לאדם הניתן לזיהוי (identifiable individual). לפי ההגדרה מידע אישי אינו כולל מידע על אדם שנפטר לפני למעלה מ-20 שנה.47 מכאן, שמידע על אדם שנפטר לפני 20 שנה או פחות ייחשב כמידע אישי, ולכן הזכות לפרטיות חלה לגביו. עיקרון זה משקף את התפיסה לפיה קיימת זכות לפרטיות לאחר המוות אך ככל שעובר זמן רב יותר לאחר המוות – האינטרס לשמירה על הפרטיות פוחת.48 החוק מטיל על המוסדות הממשלתיים חובה לכבד את הזכות לפרטיות באמצעות הטלת הגבלות על איסוף מידע אישי, שימוש בו וגילויו.49 5.2. החוק להגנה על מידע אישי ומסמכים אלקטרוניים - PIPEDA החוק להגנה על מידע אישי ומסמכים אלקטרוניים (Personal Information Protection and Electronic Documents Act - PIPEDA) נכנס לתוקף ב-2001. החוק חל על גופים במגזר הפרטי ומסדיר איסוף של מידע אישי, שימוש בו או גילויו על-ידם במסגרת פעילותם המסחרית. מטרת החוק לקבוע כללים להגנה על מידע אישי, באופן שמכיר בזכות לפרטיות ומאידך בצורך של גופים אלה להשתמש במידע כזה למטרות הולמות.50 לפי חוק זה מידע אישי הוא מידע הנוגע לאדם הניתן לזיהוי. הגדרת מידע אישי אינה מבחינה בין אדם חי לאדם שנפטר ולכן צפוי שההגנה הניתנת על-פי החוק תהיה זהה לשניהם.51 יצוין כי בהגדרת מידע רפואי אישי (personal health information) נכלל באופן מפורש מידע באשר לאדם – חי או מת – הנוגע למצבו הרפואי או לטיפול רפואי שהוענק לאדם.52 לפי החוק אסור לגוף פרטי לאסוף מידע אישי, להשתמש בו או לגלותו ללא ידיעת נשוא המידע או הסכמתו, אלא אם מתקיים אחד התנאים הקבועים בחוק.53 בכל הנוגע לגילוי מידע אישי אחד התנאים המאפשרים גילוי ללא הסכמת נשוא המידע הוא שהגילוי נעשה לאחר המועד המוקדם מבין אלה: (1) מאה שנים לאחר יצירת הרשומה שהמידע הוא חלק ממנה; (2) 20 שנה לאחר מות האדם נשוא המידע. 5.3. חוק הגישה למידע חוק הגישה למידע (Access to Information Act) נכנס לתוקף ב-1983. החוק קובע הוראות בדבר זכות הגישה למידע המצוי בשליטת מוסד ממשלתי,54 מתוך העיקרון לפיו מידע ממשלתי ראוי שהיה נגיש לציבור בכפוף לחריגים שיוגדרו בחוק. הכלל הוא שכל אדם הנמצא בקנדה55 זכאי לנגישות (access) לרשומות מידע המצויות בידי מוסד ממשלתי.56 לכלל זה קבועים בחוק כמה חריגים, ובהם ההוראה כי על מנהל המוסד הממשלתי לסרב לגלות את הרשומה אם היא כוללת מידע אישי כהגדרתו בחוק הפרטיות – הכולל כאמור מידע על אדם שנפטר לפני 20 שנה או פחות.57 6. איסלנד58 הזכות לפרטיות מעוגנת בפרק בדבר זכויות האדם בחוקת איסלנד.59 בנוסף, הגנת הפרטיות מוסדרת בחוק להגנת הפרטיות בכל הנוגע לעיבוד מידע אישי (Act on the Protection of Privacy as regards the Processing of Personal Data, No. 77/2000) שנועד לקדם עיבוד מידע אישי בהתאם לעקרונות היסוד ולכללים בדבר הגנת מידע ופרטיות.60 החוק מגדיר מידע אישי ככל מידע הנוגע לנשוא מידע (מזוהה או ניתן לזיהוי), כלומר, מידע שניתן לקשר ישירות או בעקיפין עם אדם מסוים – מת או חי. לכן ההגנות המוקנות בחוק – התנאים לעיבוד מידע אישי,61 החובה לדאוג לאבטחת המידע ולאיכותו – חלות גם על מידע אישי של מי שנפטר. 7. סלובניה62 חוקת סלובניה קובעת במפורש כי לכל אדם זכות לפרטיות, הן בהיבט הפיזי והן מההיבט של פרטיות התקשרויות. ככלל, בסלובניה מוקנית הזכות לפרטיות גם לנפטרים.63 בחוק ההגנה על מידע אישי (Personal Data Protection Act (ZVOP-1)) משנת 2004 נקבעו זכויות, חובות, עקרונות ואמצעים למניעת פגיעה בפרטיות ובכבוד של אדם באופן בלתי-חוקתי, בלתי-חוקי או בלתי-צודק במסגרת עיבוד מידע אישי.64 החוק חל על נפטרים באופן חלקי בלבד. סעיף 23 לחוק קובע הוראות בדבר הגנה על מידע אישי של נפטרים ולפיו: (1) בעל מאגר מידע (data controller) רשאי להעביר מידע אישי על אדם שנפטר רק למי שמוסמך לעבד מידע אישי על-פי חוק. (2) על-אף האמור, בעל מאגר מידע יעביר מידע בדבר אדם שנפטר ליורש חוקי שלו (מדרגה ראשונה או שנייה) אם היורש מוכיח אינטרס חוקי (lawful interest) לשימוש במידע האישי והנפטר לא אסר בכתב העברת מידע כאמור. (3) אם לא נקבע אחרת בחוק, בעל מאגר מידע רשאי להעביר מידע כאמור לעיל גם לכל אדם אחר שבכוונתו לעשות שימוש במידע למטרת מחקר היסטורי, סטטיסטי או מדעי, אם הנפטר לא אסר בכתב העברה כאמור. (4) אם הנפטר לא אסר על העברת מידע כאמור בס"ק (3) לעיל, יורשיו החוקיים (מדרגה ראשונה ושנייה) רשאים לאסור זאת בכתב, אלא אם נקבע בחוק אחרת. 8. אסטוניה65 חוקת אסטוניה קובעת כי לכל אדם הזכות לפרטיות וכי גופים ממשלתיים ועובדי ציבור לא יפגעו בפרטיות למעט במקרים הקבועים בחוק.66 חוק ההגנה על מידע אישי (Personal Data Protection Act 2003) נכנס לתוקף ב-2003. מטרתו להגן על זכויות וחירויות יסוד של אנשים (natural persons) בהתאם לאינטרסים הציבוריים הנוגעים לעיבוד מידע אישי.67 לפי החוק, מידע אישי הוא מידע הנוגע לאנשים הניתנים לזיהוי, לרבות פרטים בדבר חיי המשפחה שלהם, בקשות לסיוע רשויות הרווחה, פגיעות פיזיות או שכליות ומידע שנאסף במסגרת גביית מיסים (למעט מידע בדבר חובות מס).68 הכלל הוא שמותר לעבד מידע אישי רק בהסכמת נשוא המידע או על-פי הוראה מפורשת בחוק. רשות מינהלית רשאית לעבד מידע אישי לשם ביצוע תפקידה הציבורי או כדי לבצע חובה על-פי דין.69 באשר לעיבוד מידע אישי לאחר פטירת נשוא המידע, נקבע כי העיבוד מותר רק בהינתן הסכמה בכתב של קרוב משפחתו של הנפטר נשוא המידע,70 או בחלוף 30 שנה ממועד הפטירה. אם העיבוד מתייחס רק למידע בדבר שם, מין, תאריך לידה, תאריך פטירה ועובדת הפטירה – לא נדרשת הסכמת קרוב המשפחה.71 9. סלובקיה72 הזכות לפרטיות מעוגנת בחוקת סלובקיה וניתן להגבילה רק על-פי חוק. כל אדם זכאי גם להגנה מפני איסוף מידע אישי הנוגע אליו, שימוש בו או פרסומו באופן בלתי-מוצדק.73 חוק ההגנה על מידע אישי (Act No. 428/2002 Coll. On Protection of Personal Data) קובע הוראות בדבר עיבוד מידע אישי, לרבות איסוף מידע, שמירתו, העברתו, פרסומו או כל שימוש אחר בו. מידע אישי הוא מידע הנוגע לאדם טבעי (natural person) שניתן לזיהוי,74 אולם בפועל ניתנת הגנה גם למידע אישי הנוגע לנפטרים: • לפי החוק, ככלל מותר לעבד מידע אישי רק בהסכמת נשוא המידע אלא אם נקבע אחרת באותו חוק. אולם, החוק קובע מפורשות כי אם נשוא המידע נפטר – ההסכמה יכול שתינתן בידי אדם קרוב (his close person), אם כי הסכמה כזו אינה תקפה אם אדם קרוב כלשהו מביע בכתב התנגדות לעיבוד המידע.75 • עוד קובע החוק הוראות בדבר זכויות נשוא המידע ובהן הזכות לקבל העתק של המידע האישי שלו, הזכות לדעת על מצב עיבוד המידע הנוגע אליו, הזכות לדרוש תיקון מידע הנוגע אליו. גם כאן קובע החוק שאם נשוא המידע נפטר – אדם קרוב לו יוכל לממש את זכויותיו על-פי החוק.76 גם חוק חופש המידע (The Freedom of Information Act)77 מעגן את זכויותיו של נפטר להגנה על מידע אישי הנוגע אליו: • החוק קובע ככלל כי לכל אדם יש זכות גישה למידע המצוי בידי מוסדות המדינה עיריות וגופים אחרים בעלי סמכויות ציבוריות על-פי חוק. ואולם, הגופים האמורים יספקו מידע הנוגע לאדם טבעי או לפרטיותו רק על-פי הוראת חוק או בהסכמת נשוא המידע. אם נשוא המידע נפטר - ההסכמה יכולה להינתן בידי אדם קרוב.78 10. איטליה79 בחוקת איטליה לא מעוגנת במפורש הזכות לפרטיות כזכות יסוד.80 לדברי המזכיר הכללי של הרשות להגנה על מידע אישי באיטליה – איטליה היתה המדינה הראשונה באירופה שהגנה במפורש בחוק על מידע של נפטרים, בחוק משנת 1996.81 בשנת 2003 נחקק הקוד בדבר הגנה על מידע אישי,82 שהוא קודיפיקציה של כל ההוראות בדבר הגנת מידע שהיו קיימות באותו מועד. בקוד נקבע כי את הזכויות על פי החוק הנוגעות למידע אישי של נפטר – ובהן זכות גישה למידע83 – יוכל לממש מי שיש לו עניין בדבר, או מי שפועל להגנה על נשוא המידע, או מי שפועל מסיבות משפחתיות הראויות להגנה.84 מכאן, שמוקנית הגנה לפרטיות המידע של הנפטר. בנוסף, סעיף 8 לקוד האזרחי מקנה הגנה מקבילה לזכות לשם טוב וקובע כי להגנה על השם הטוב יוכל לפעול גם מי שלא נושא את השם וזאת אם יש לו עניין מבוסס מסיבות משפחתיות הראויות להגנה.85