חומר רקע

נייר עמדה בענין הצ"ח יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (תיקון – מועד האיזון) כללי בעקבות הדיון הקודם בהצעת החוק ולקראת הדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט הקבוע ליום 19.06.07 פורסם נוסח חדש להצעת החוק מטעם הועדה, המהווה סיכום ושילוב של ההצעות השונות וההערות שעלו בדיון הקודם (להלן: "הצעת הועדה"). לטעמנו, בכפוף למספר נושאים שעדיין דורשים הכרעה, הצעת הועדה ראויה, מידתית, ועונה מחד על הצורך שבעטיו הוגשו הצעות החוק המקוריות ומאידך עונה על רוב הבעיות שהועלו בדיון. לפיכך אנו מביעים הסכמה כללית עם הנוסח המוצע על ידי הועדה. יחד עם זאת ברצוננו להעלות מספר הערות לנוסח זה. א. הסדר הקדמת מועד איזון המשאבים – מנגנון הפעלת התנאים בדיון בוועדה מיום 04.06.07 עלתה השאלה האם התנאים הקבועים בסעיף 5א להצעה הינם תנאים חלופיים או מצטברים. הצעת הועדה מדגישה כי התנאים הינם חלופיים ואנו תומכים בכל פה בגישה זאת. לטעמנו, קביעה כי התנאים הינם תנאים מצטברים תסתום את הגולל על הניסיון הראוי לנתק את מועד איזון המשאבים ממועד מתן הגט ובפועל תרוקן את הצעת החוק מכל תוכן. על פי סעיף 5א(3) להצעת החוק, מועד איזון המשאבים יוקדם רק באם פסק בית הדין הרבני כי יש לחייב או לכפות מתן גט או קבלתו, או שבד"ר לא פסק בתביעת גירושין למשך 12 חודשים. תקופה זו ניתנת להארכה ללא הגבלת זמן! בהליכים שבפניו יהיה רשאי בית הדין הרבני הגדול, מטעמים שירשמו וינומקו, להאריך את תקופת הזמן הנדרשת למתן פסק דין מעת לעת, על פי ראות עיניו וכל עוד, לגישתו, ישנה סיבה ייחודית להארכה זו. מצב דברים זה יעניק, הלכה למעשה, לבית הדין הרבני את הסמכות המלאה והייחודית לקבוע באם לאפשר את הקדמת מועד איזון המשאבים, ובאם לאו. כידוע, על פי הדין החל כיום איזון המשאבים בין בני זוג נעשה, על פי חוק יחסי ממון, עם פקיעת נישואיהם. מועד זה מעניק את הכוח בידי אחד מבני הזוג לסחוט וויתורים רכושיים מבן הזוג השני כתנאי למתן הגט. מצב זה הינו פסול מכל וכל ולכאורה הצעות החוק המונחות על שולחנה של הוועדה הנכבדה והנוסח המעודכן מתיימרים לשנות מצב זה. לאור המציאות שבה בית הדין הרבני אינו ממהר לחייב במתן גט ועל דרך קבע מנסה לגרום ל"שלום בית", גם במקרים קיצוניים ביותר וגם כשברור כי הנישואין אינם ניתנים עוד לשיקום, אין כל ספק שבית הדין הרבני יעשה שימוש רב בסמכותו ולא יאפשר, כעניין שבשגרה, את הקדמת מועד איזון המשאבים – אקט הנחשב בפועל כהכרה בסיום נישואיהם של בני זוג. בית הדין הרבני יטה לדחות את ההכרעה בענין איזון המשאבים עד שישתכנע שבני הזוג אכן יתגרשו (על דרך חיוב או כפיה במתן גט), ודבר זה אורך לעיתים שנים ארוכות. כך, לא ינותק הקשר בין מועד איזון המשאבים למועד הגירושין והצעת החוק תרוקן מתוכן. בשל כך הגדרת התנאים האמורים כמצטברים תאפשר לבית הדין הרבני לשלוט במועד איזון המשאבים, ותשאיר את מצב הדברים החמור המתואר בדברי ההסבר של הצעות החוק על כנו, ואף תעניק לו גושפנקא חוקית. אשר על כן מוצע לאמץ את נוסחו של סעיף 3 בהצעת הועדה ולקבוע בדברי ההסבר להצעה כי הסדר הקדמת איזון המשאבים יבוסס על מנגנון של תנאים חלופיים. לאמור, כי עמידה בכל אחד מהתנאים המפורטים בסעיף 5א, לבדה, תאפשר לבן הזוג המבקש להקדים את מועד איזון המשאבים בינו לבין זוגו. ב. תמרוץ מבקש הקדמת איזון המשאבים לסיום הליך התרת הנישואין בעוד שעצם הקדמת מועד איזון המשאבים למועד מתן הגט הינה תוצאה טובה שהצעות החוק המקוריות ביקשו לקדם, הרי שהצעת הועדה בנוסחה הנוכחי אינה נותנת מענה למצב שבו חלוקת הרכוש תתבצע, אך הדבר לא יקדם את מתן הגט. במציאות בה נדרשות נשים רבות לוותר על זכויותיהן בתמורה לקבלת גט וכאשר ישנם גברים ונשים רבים המעוכבים גט בישראל, ישנה חשיבות עצומה לקידום תמריצים למתן וקבלת גט. גם לאחר הקדמת מועד איזון המשאבים אין כל הבטחה כי אחד מבני הזוג לא ידרוש מבן זוגו דרישות כלכליות בתמורה לקבלת/מתן גט פיטורין. להיווצר מצב שבו מי שפתח בהליך איזון המשאבים לא יסכים לסיום הנישואין ולכן לא יתן/יקבל גט וזאת אם מטעמי נקמה, המשך הסכסוך או על מנת לסחוט עוד כספים מבן הזוג. הסמכת בית המשפט להתנות את פסק הדין לאיזון משאבים בכך שמבקש הקדמת האיזון יפתח הליך להתרת נישואין לא יאוחר משלושים יום לאחר מתן פסק הדין, הקבועה בסעיף 5א (ג) להצעת הועדה, מבקשת להתמודד עם עניין זה . לצערנו הסדר זה אינו מספק וזאת מהטעמים הבאים: 1. במידה ובעת בקשת הקדמת מועד איזון המשאבים כבר מתנהל הליך להתרת הנישואין אין כל משמעות בדרישה הנ"ל ואין היא מקדמת את מתן/קבלת הגט. 2. פתיחת הליך להתרת נישואין כשלעצמה אין בה בכדי להבטיח את מתן/קבלת גט הפיטורין של בני הזוג. במציאות בה אנו עדים למקרים רבים מספור בהם סרבני גט מסרבים, במסגרת הליכי התרת הנישואין, להעניק גט פיטורין לבן זוגם, ולאור אוזלת היד של בתי הדין הרבניים בעניין זה, ברור כי אין בעצם חיוב המבקש לפתיחת הליך להתרת נישואין בכדי לקדם משמעותית את מתן/קבלת גט הפיטורין. אדם יכול לפתוח בהליך גירושין ולאחר מכן לא להסכים לתת גט ואזי לא יבואו הנישואין אל סופם. משמעות הדבר שלמרות הקדמת מועד איזון המשאבים והחובה בפתיחת הליך להתרת נישואין, עדיין יישארו נשים רבות מסורבות גט וההסדר האמור לא יעניק כל מענה לבעיה חמורה זו. 3. על פי ההסדר המוצע בהצעת הועדה, עלולים להיווצר מקרים רבים בהם הקדמת מועד איזון המשאבים יכולה להביא לפגיעה משמעותית באחד מבני הזוג, ועל פי רוב בנשים, בלא שתיפתר בעיית סרבנות הגט. לדוגמא, כזה הוא המצב שמדובר באישה החיה עם ילדיה בדירת המגורים הרשומה על שם בעלה, המבקש את הקדמת מועד האיזון. במידה ובעלה של האישה חזק ממנה מבחינה כלכלית (מה שנכון ברוב המקרים) הקדמת מועד האיזון וחלוקת הרכוש המשותף החלה בעקבותיו פוגעת מבחינה כלכלית באישה. עד למועד איזון המשאבים חיה האישה בדירת מגורי הזוג – לאחר איזון המשאבים תימכר הדירה והאישה תאלץ לשלם עבור דירה אחרת (אם בקניית דירה ואם בהשכרתה). בשל חלוקת המשאבים דירה זאת תהיה לרוב קטנה וזולה יותר, דבר שסביר כי גם יאלץ את האשה וילדיה לעבור מאזור מגוריהם הקודם לאזור פחות טוב מבחינה סוציו-אקונומית. 4. לעיתים הקדמת מועד איזון המשאבים מפחיתה דווקא את האינטרס הכלכלי של אחד מבני הזוג לתת, או לקבל, גט פיטורין לבן זוג. הקדמת מועד איזון המשאבים בין בני זוג ללא חיוב או תמרוץ מבקש ההליך להביא להתרת הנישואין עצמה (על דרך מתן או קבלת גט) יכול לגרום למצב של עידוד סרבנות גט מצד אחד והרעת מצבן הכלכלי של מסורבות הגט, מצד שני. לאור האמור, מוצע להוסיף להצעת הועדה את הדרישה כי במועד בקשת הקדמת איזון המשאבים יתחייב המבקש בפני בית המשפט להסכים להעניק, או לקבל, גט פיטורין, ולהביא לסיום הליך התרת הנישואין. עוד מוצע לקבוע כי לבתי המשפט תהא הסמכות להטיל סנקציה כלכלית על בן הזוג שביקש את הקדמת מועד האיזון והמעכב, או המונע בניגוד להתחייבותו בפני בית המשפט, את סיום הליך התרת הנישואין. סיכום הדברים ישנו צורך אמיתי בתיקון חוק יחסי ממון, כמוצע בנוסח הצעת הועדה. יחד עם זאת, הכרחי לקבוע כי המקרים האמורים בסעיף 5א הינם חלופיים. כן הכרחי לקבוע מנגנון שיתמרץ את מבקש הקדמת מועד איזון המשאבים להביא את הנישואין לכדי סיום, לרבות על דרך של קביעת מנגנון תמרוץ כספי שיופעל על ידי בית המשפט.