חומר רקע
משרד המשפטים
הסניגוריה הציבורית הארצית
29 מאי, 2026
29 מאי, 2026
לכבוד
חברי ועדת חוקה, חוק ומשפט
הנדון: עמדת הסניגוריה הציבורית בנוגע
להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 91)(איסור סחר בבני אדם), התשס"ו-2006
הגדרת "סחר בבני אדם", "עבדות" ו"עבודת כפייה"
כאמור במסמך שהוגש מטעמנו לועדה ביום 17.7.2006, הסניגוריה הציבורית רואה חשיבות עליונה ביצירת הגדרת ברורות וחד-משמעיות לעבירות החדשות בהצעת החוק, וזאת על מנת להגשים את עקרון-העל במשפט הפלילי כי "אין עונשין אלא אם כן מזהירין". בהמשך לאותו מסמך, מובאות להלן הצעותיה של הסניגוריה הציבורית להגדרת מושגי היסוד בחוק: "סחר בבני אדם", "עבדות" ו"עבודת כפייה".
הגדרת "סחר בבני אדם"
סחר: מכירה או קנייה או עשיית עסקה אחרת באדם בין בתמורה ובין שלא בתמורה, תוך שלילת שליטתו בחייו וראייתו כקניין. לעניין זה, "שלילת שליטתו בחייו", לרבות שלילת יכולתו להשתחרר [או: להיחלץ] מהעסקה ושליטה על כלל תחומי חייו.
הגדרה זו מוסיפה על ההגדרה בהצעת החוק בכך שהיא מבהירה כי היסוד האנטי-סוציאלי החמור בעבירת הסחר, כפי ששב ועלה גם בדיוני הועדה, הוא החפצתו של האדם וראייתו כסחורה עוברת לסוחר. הגדרה זו עומדת גם על כך שקורבן הסחר מאבד את האוטונומיה שלו ואת יכולתו לשלוט בחייו ולנווטם כראות עיניו. הסיפא בהגדרה מפנה למאפיינים טיפוסיים של אובדן אוטונומיה, אך מבלי לקבוע רשימה סגורה.
הגדרת "עבדות"
עבדות: מצב שבו מופעלות כלפי אדם לאורך זמן סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניינו של אדם, לצורך עבודה או שירותים, תוך שלילת חירות קיצונית החולשת על כלל תחומי חייו [או: תוך שלילה קיצונית של חירותו ושליטה על כלל תחומי חייו] ומבלי לאפשר לו להשתחרר [או: להיחלץ] מן המצב. לעניין זה, "שלילת חירות קיצונית" לרבות שלילת חופש התנועה, הגבלת שליטתו של אדם בחפציו, החזקתו בתנאים פיזיים קשים, ללא שכר וללא תנאי תעסוקה הולם.
יצירת הגדרה ברורה וחד-משמעית חיונית במיוחד באשר לעבירת העבדות. הגדרה ברורה חיונית לא רק משום שהיא מגשימה את עקרונות היסוד של המשפט הפלילי אלא גם משום שהיא תנאי הכרחי לאכיפתם של האיסורים הקבועים בחוק. נציין, כי בסימפוזיון בנושא סחר בבני אדם שנערך מטעם משרד המשפטים ביום 27.7.2006 נשמעו קריאות להגדרה ברורה של העבירה גם מפי גורמים שונים במנהלת ההגירה במשטרת ישראל, אשר עמדו על כך שהתשובה לשאלה מהן ההתנהגויות הנכנסות בגדר "עבדות" אינה ברורה כלל ועיקר ועל כן לא ניתן לדעת כיצד לאכוף את האיסור עליה. שילוב אינטרסים יוצא-דופן זה בין עמדתה העקרונית של הסניגוריה הציבורית ובין ניסיונם המעשי גופי האכיפה מצביע באופן ברור על ההכרח בהגדרה קונקרטית וברורה לעבדות.
על חשיבותה של הגדרה ברורה לעבדות עמד גם הארגון הבינלאומי המרכזי Anti-Slavery International במסמך מקיף שהגיש לועדת זכויות האדם של האו"ם בשנת 2002 ("Abolishing Slavery and its Contemporary Forms"). בפתח הדברים, בעמ' 4 למסמך, נאמר:
For the United Nations or any other international body to carry out a mandate concerned with slavery effectively, it is necessary to develop an international consensus on what practices are included within the concept of slavery. If the term is interpreted in such a manner as to include all social injustices or human rights violation that may occur, it becomes so broad as to be meaningless. This over-broad approach would in turn lead to a dilution of work against slavery and reduce its effectiveness in achieving the objective of eliminating the phenomenon. Slavery as defined in the international instruments must, therefore, be reviewed in an effort to identify the practices included within its scope.
בהקשר זה חשוב לעמוד על הבחנה מהותית בין סחר בבני אדם לעיסוק בזנות ובין סחר למטרות עבדות וכפייה לעבדות ולעבודת כפייה. הזנות היא פרקטיקה המתבצעת בישראל במסגרת עולם פלילי ועל פי רוב בניגוד לחוק, גם כאשר אינה נעשית במסגרת סחר בבני אדם. עבדות, לעומתה, היא הקצנה של תופעה לגיטימית ומרכזית בחברה – עבודה בשכר. אוכלוסיית העבריינים-בכוח של עבירת העבדות היא אוכלוסייה הטרוגנית אשר אינה מתמצה באנשים החיים בעולם פלילי, כמו באשר לעבירת הסחר למטרות זנות. הגדרה ברורה של העבדות הכרחית כדי להבחין בין עבודה בשכר המתבצעת בתנאים פוגעניים ובלתי-חוקיים, אשר נשלטת על ידי דיני העבודה, ובין עבדות.
לאורם של דברים אלו מציעה הסניגוריה הציבורית את ההגדרה שהובאה לעיל, המבוססת על שילוב בין ההגדרה המוצעת בהצעת החוק ובין מאפייניה המרכזיים של העבדות כפי שפורטו במסמך הנ"ל מטעם ארגון Anti-Slavery International. אלו המרכיבים אשר אנו מציעים להוסיף להגדרה כפי שהיא מופיעה בהצעת החוק:
1. מימד הזמן: בניגוד לעבירת סחר בבני אדם, האוסרת על קיומה של עסקה חד-פעמית באדם, העבירה של כפייה לעבדות משמיעה שלילה נמשכת של חירותו של האדם. אדם אינו יכול להיות "עבד לשעה". עבדות לתקופת זמן קצרה היא לכל היותר כפייה חד-פעמית של יחסי עבודה.
2. ייחוד הגדרת העבדות להקשר של עבודה או שירותים: ההגדרה בהצעת החוק אינה תוחמת עצמה להקשר עבודה בלבד, ובכך פותחת פתח להחלתה על מקרים שאין בינם ובין עבדות דבר. הבהרת ההקשר הכרחי לשם תחימת גבולותיה של העבירה.
3. שלילת חירות קיצונית המתבטאת בהשפעה על כלל תחומי חייו של הקורבן: בהקשר זה נזכרים בסיפא מספר מאפיינים מקובלים לתופעת העבדות, ואולם מבלי שרשימה זו תהווה רשימה סגורה.
4. הקורבן אינו יכול להיחלץ מן העבדות: כפייתו של הקורבן לעבדות היא המותירה אותו עירום מן האוטונומיה שלו מבלי שיתאפשר לו לשנות ממצבו. נדגיש, כי השתמשנו בביטוי "לאפשר" כדי להבהיר כי מדובר ביחסו של המעביד לשחרור ולכן ברור שאין בכך שהעבד נמלט מבעליו כדי לאיין את קיומה של עבירת העבדות. בהקשר זה נציין כי אף על פי המשפט העברי, כפי שהובא בבהירות בפני הועדה על ידי ד"ר מיכאל ויגודה, ההבחנה בין עבד לעובד היא שהעובד זכאי להתפטר מעבודתו בכל עת שירצה ויכול לחזור בו "אפילו בחצי היום" (בבא מציעא י ע"א). מכאן נלמד כי העבד מתאפיין בכך שאין ביכולתו להפסיק את יחסי העבודה.
הגדרת "עבודת כפייה"
עבודת כפייה: כפייה על אדם לעסוק לאורך זמן בעבודה או בשירותים שלא מרצונו תוך שימוש בכוח, באיומים, בתרמית או באמצעי לחץ אחר, והכל ללא תמורה הולמת.
ההבדלים בין הגדרה זו ובין הצעת החוק:
1. מימד הזמן: ראו הסבר לעיל.
2. השמטת התיבה "תוך ניצול מעמדו": תיבה זו, אשר מקורה בחוק איסור הטרדה מינית, אינה מתאימה להגדרת עבודה בכפייה. ניצול מעמדו של המעסיק הוא חלק בלתי-נפרד מקיומה של הפררוגטיבה של המעביד (זאת, כמובן, בניגוד להטרדה מינית, שאינה חלק ממסגרת יחסי העבודה). לכן, לא ראוי להגדיר כפייה גם כ"ניצול מעמדו" של המעביד, משום שבכך נפתח תח לראות ביחסי עבודה נורמטיביים משום עבירה פלילית.
3. מימד התמורה: בחברה שבה אנו חיים, קיומה של תמורה הולמת מהווה אינדיקציה לכך שאין מתקיימים בין העובד למעביד יחסי כפייה. קשה להעלות על הדעת מצב בו מחייבים אדם לעבוד אך משלמים לו שכר ראוי על עבודתו. זאת, שהרי מקום בו מתקיימים יחסי כפייה, הדעת נותנת כי פערי הכוחות הקיצוניים שבין המעביד לעובד יובילו גם לכך ששכרו יהא נמוך באופן משמעותי מן השכר ההולם.