חומר רקע

מדינת ישראל משרד המשפטים ייעוץ וחקיקה יד' באב התשס"ו 8 באוגוסט 2006 אל יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט הכנסת הנדון: : הצעת חוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ו – 2006: הצעה לתקן את סעיף העושק במסגרת הדיונים המתקיימים בועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת לגבי הצעת החוק הנדונה בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, העלה נציג ארגון "קו לעובד", ד"ר יובל לבנת, בעיה, שלדבריו אינה מכוסה על ידי ההצעה והטעונה הסדר חקיקתי. לאחר התייעצות ובדיקה עם נציגי מחלקת ייעוץ וחקיקה, הגענו לכלל מסקנה שאין צורך בהסדר חקיקתי חדש, אלא באכיפת עבירות קיימות בדמות "קבלת דבר במרמה" ו"עושק". עם זאת, אני סבורה שאכן הגיע הזמן לתקן את סעיף 431 לחוק העונשין, שענינו עבירת העושק, מבחינת העונש המקסימאלי שניתן להטיל על המבצע עבירה זו, וליתר פירוט: א. הנגע - MISCHIEF ד"ר לבנת הצביע על תופעה שלפיה מהגרי עבודה משלמים סכומי עתק לחברות תיווך בארצות במקור שלהם, המגיעים במקרים מסויימים עד 15,000$ עבור הסדרת עבודתם בישראל. לא זה בלבד שסכומים אלה גבוהים מבחינה אובייקטיבית , אלא שהם גבוהים שבעתיים יחסית לעובד הזר המצוי, דבר המחייב אותו לעתים למשכן את רכושו כדי לקבל הלוואה למימון בואו לישראל ו/או ליטול הלוואות בריבית גבוהה במיוחד. לעיתים הדרך היחידה לקבל סכום הלוואה זה (ויוזכר שלדברי ד"ר לבנת השכר הממוצע של עובדים המגיעים מאיזור הספר בסין עומד על כ- 100$ לחודש) הינו ליטול הלוואה מהשוק האפור. עוד לדברי ד"ר לבנת, אי החזרת ההלוואה מעמידה, לא אחת, את העובד ו/או את משפחתו בסכנת חיים.  לטענת ד"ר לבנת, לפחות חלק מדמי תיווך אלה מגיעים לידי חברות כוח אדם או תיווך בארץ,1 האמורות להסדיר את בואו של העובד ולוודא שהוא מגיע למעביד פלוני שעל שמו הוא רשום. אלא מאי? כשהעובד מגיע ארצה, יש מקרים לא מעטים שבהם נציג החברה אינו פוגש אותו בשדה התעופה והוא נאלץ לחזור לארץ מוצאו ללא שקבל תמורה עבור השקעתו. עוד לדבריו, כדאי לחברות כוח אדם לנהוג בצורה זו, שכן כך הן זוכות בדמי תיווך לעובדים זרים נוספים הנרשמים על שם אותו מעביד, כשהן טוענות שהעובד המקורי לא הגיע או לא היה מתאים לעבודה או ברח. ב. הצעת החקיקה של ד"ר לבנת ד"ר לבנת סבור שיש לחוקק סעיף שיכסה מקרים כאלה, ושסעיף זה שייך לעולם הסחר בבני אדם וצריך להופיע בפרק הפגיעות בחירות בחוק העונשין. לתפיסתו, הגרעין הקשה של הסחר בבני אדם הוא ההחפצה של בן אדם – הפיכתו לכלי למילוי צרכי אחרים במקום לישות בעלת זכות בחירה. לטענתו, גם במצבים שמונו לעיל, העובד הזר הופך לחפץ המועבר ממקום למקום כדי לגבות על גבו דמי תיווך גבוהים וכשלא ניתנת לו אפשרות ליזום ולפעול. הנוסח שהוצע על ידו הוא הבא: "הגובה מאדם כסף או שווה כסף, בין המישרין ובין בעקיפין, מתוך מצג לפיו אותו אדם יוכל לעבוד כדין במדינה זרה, ואינו מסדיר את עבודתו של אותו אדם במדינה הזרה בתנאים על פי דין למשך שנה אחת לפחות – דיני X שנות מאסר. לענין סעיף זה "מדינה זרה" – מדינה אשר אינה מדינת האזרחות של אדם." ג. הצעה חילופית לפחות על פני הדברים, אנו בדעה שניתן לראות את הדברים אחרת ולסווג את המעשים המתוארים על ידי ד"ר לבנת כחלק מהפרק על עבירות מרמה, סחיטה ועושק, שכן למעשה, הנסיבות מלמדות על מרמה כלפי העובד הזר ולמצער על ניצולו. העבירות הרלבנטיות הן "קבלת דבר במרמה" ו"עושק". וזה לשון הסעיפים הרלבנטיים: "415. קבלת דבר במרמה המקבל דבר במרמה, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו מאסר חמש שנים." יצויין שההגדרה של "דבר" היא רחבה וכוללת "מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה". כמו כן הגדרת ה"מרמה" היא רחבה וכוללת "טענת עובדה בענין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות ואשר הטוען אותה יודע שאינה אומת או שאינו מאמין שהיא אמת." "431. עושק "המנצל את המצוקה, החולשה הגופנית או השכלית, חוסר הנסיון או קלות הדעת של הזולת לאחת מאלה, דינו- מאסר שנה: (1) דורש או מקבל דבר שאינו מגיע לו כדין; (2) דורש או מקבל בעד מצרך או בעד שירות תמורה העולה במידה בלתי סבירה על התמורה המקובלת; (3) נותן בעד מצרך או בעד שירות תמורה הנופלת במידה בלתי סבירה מן התמורה המקובלת. " שני סעיפי החוק הללו מחייבים את התביעה להוכיח שדמי התיווך או חלקם הגיעו לחברת כוח האדם בישראל ושאותה חברת כוח אדם ידעה שהיא מנצלת או מרמה את העובד. "קבלת דבר במרמה" מחייבת גם הוכחת המצג של החברה הישראלית כלפי העובד, שהיא אכן תשיג לו עבודה. כלומר, לצורך הוכחת יסודות העבירה של שני סעיפי החוק הללו, יש צורך לבסס את החשד שדמי התיווך הגבוהים המשתלמים בארצות המקור, מגיעים לפחות בחלקם לידי חברות כוח אדם או מעבידים ישראליים. עד כה, רשויות אכיפת החוק הצביעו על קשיים מעשיים הכרוכים בהוכחת קשר כזה. עם זאת, לפחות על פני הדברים נראה שאין זה בלתי אפשרי לעשות כן וזאת דוגמת הנעשה בתיקי הלבנת הון. אם כך הדבר, מדובר בבעיה מתחום האכיפה שיש למצוא לה פתרון מעשי; לפחות על פני הדברים, אין צורך בחקיקה מיוחדת. ד. הענישה על עבירת העושק עם זאת, הבעיה שהציג ד"ר לבנת, מעלה על פני השטח בעיה נוספת, והיא שהענישה המקסימאלית הנקובה בסעיף ה"עושק" אינו מספק במציאות הקיימת. ענישה של שנת מאסר אינה הולמת מציאות שבה הניצול של אוכלוסיית העובדים הזרים הפך למכת מדינה. כשם שהענישה המקלה של שנת מאסר בעבירת עבודת הכפייה שבסעיף 376 לחוק העונשין אינה הולמת את המצב שנוצר בעקבות העבדות המודרנית, כן הענישה של שנת מאסר בעבירת העושק אינה הולמת מציאות חדשה שבה מתרחש ניצול רחב היקף של אוכלוסיה הפגיעה מטיבה. כשם שהצעת החוק המתגבשת בועדה שינתה את פני סעיף 376 המקורי, הן מבחינת הגדרת העבירה והן מבחינת הענישה, יש מקום לשקול לפעול בצורה דומה לגבי עבירת העושק, לפחות במה שקשור לענישה. ולמקרה שבו החיל בית המשפט את סעיף העושק על קונסטלציה של ניצול עובדים זרים ראה פס"ד חננה2. מעניין לציין שבחלטת ביניים בתיק זה העיר בית המשפט שנודעת חשיבות לעובדה שכתב האישום נועד במקרה זה להגן על עובדים זרים שכן מדובר במגזר אוכלוסיה חלש וטעון הגנה. עוד צויין שקשה מאד לאתר עבירות שמתייחסות לעובדים אלה, משום שמטבע הדברים הם אינם מרבים להתלונן. "כיוון שכך, מיצוי הדיון הוא היבט חשוב, שעל בית המשפט לשקול, כאשר מתעוררת שאלה של דחיית הדיון, או שאלה דומה." ניתן לשקול שני פתרונות חלופיים לענישה הלא מספקת הקיימת היום: לקבוע ענישה של 3 שנות מאסר במקום שנת מאסר, וזאת לאור נפוצות הניצול נגד האוכלוסיה הפגיעה של העובדים הזרים וחומרת המעשים או לקבוע נסיבה מחמירה של ניצול כלפי אדם המגיע ממדינה זרה כעובד זר שדינו יהיה שלוש שנות מאסר. אשר להצעה להחמיר בענישה ולקבוע תקרה של שלוש שנות מאסר - אם נשווה ענישה זו לענישה הקבועה לצד עבירות אחרות בפרק עבירות מרמה, סחיטה ועושק, לפחות על פני הדברים, אין מדובר בענישה המחמירה יתר על המידה: קבלת דבר במרמה – מאסר 3 שנים ובנסיבות מחמירות – 5 שנים תחבולה – שנתיים כישוף – שנתיים ושלוש שנים אם קבל דבר בעד מעשה הכישוף זיוף – שנה ובכוונה לקבל באמצעותו דבר – 3 שנים ובנסיבות מחמירות – 5 שנים זיוף המשפיע על עיסקאות – 3 שניםמרמה והפרת אמונים בתאגיד – 3 שנים העלמה במרמה – 3 שנים סחיטה בכוח – 7 שנים ובנסיבות מסויימות 9 שנים סחיטה באיומים – 7 שנים ובנסיבות מסויימות 9 שנים נטילת נכסים לשם סחיטה – שנה הוצאת שיק ללא כיסוי – שנה. צא ולמד שהעבירות שלצידן עונש של שנה הן ככלל קלות יותר (נטילת נכסים לשם סחיטה והוצאת שיק ללא כיסוי לצד זיוף "סתם"). בנסיבות שנוצרו, העושק הפך לכלי קיבול למצבים יותר חמורים מאלה. יתירה מזו, ניתן למצוא מקבילה להחמרה בענישה בצרפת שם נקבעה עבירה הדומה ל"עושק" שעונשה מגיע ל – 5 שנות מאסר ובנסיבות מחמירות ל – 7 שנות מאסר. מדובר בקבלת שירותים ללא תשלום או עבור תשלום שאינו עומד ביחס סביר לחשיבות העבודה המתבצעת מאדם בעל פגיעות או תלות הנראות לעין. כאמור, דינה של עבירה זו הוא 5 שנות מאסר ובנסיבות מחמירות – 7 שנות מאסר (ולמשל אם הקורבן הוא קטין או אם יש יותר משני קורבנות). אשר להצעה לקבוע כ"נסיבה מחמירה" את זרותו של אדם - ניתן למצוא מקבילה בחקיקה הגרמנית בהקשר של עבירת הסחר בבני אדם. שם נקבע שאם המעשים בוצעו בקורבן תוך ידיעה שהוא חסר ישע במדינה זרה העונש מוחמר מ – 5 שנות מאסר ל – 10 שנות מאסר. החמרה דומה מוצאת ביטוי בעבירה נפרדת של סחר חמור בבני אדם. עבירה זו חלה על מי שמגייס אדם בתרמית או חוטף אותו על ידי איומים בנזק ממשי או בתרמית כשהוא יודע על כך שהוא חסר ישע במדינה זרה, כדי להניע אותו לבצע אקטים מיניים. לאור דברים אלה, ולאחר שהתייעצתי עם נציגי מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, אבקש מהועדה לשקול החמרה בענישה המקסימאלית של עבירת העושק כדי לבטא את היקף התופעה וחומרתה. בברכה, רחל גרשוני העתק: גברת לבנת משיח, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (תפקידים מיוחדים)