חומר רקע
מ ד י נ ת י ש ר א ל
משרד המשפטים
פרקליטות מחוז צפון
13 אוגוסט 2006
29 מאי 2026
אל: יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט
הכנסת
הנדון: הסדר החילוט בהצעת חוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה) התשס"ו-2006
עמדת המדינה
לקראת דיון בסעיפי החילוט המוצע בהצעת החוק הממשלתית ובהצעת החוק הפרטית של ח"כ זהבה גלאון, המציעות שתיהן לכלול בחוק סעיפי חילוט על דרך של אימוץ ההסדר הקבוע בחוק מאבק בארגוני פשיעה התשס"ג - 20031, להלן סקירה המתייחסת לרקע ולמטרות של חקיקת החילוט, הסדר החילוט הקבוע בחוק מאבק בארגוני פשיעה, התאמת הסדר זה לחוק המוצע בנושא סחר בבני אדם. כן מצ"ב התייחסות להבדלים בין נוסחי שתי הצעות החוק לעניין תחולת סעיפים שונים מהחוק מאבק בארגוני פשיעה.
1. חילוט רכוש – רקע ומטרות החקיקה
חילוט רכוש הוא מנגנון משפטי העוסק בנטילת רכוש הקשור בעבירה לידי המדינה. ניתן להבחין בין שלושה סוגים עיקריים של חילוט רכוש, בהתאם לזיקה בין הרכוש המחולט לבין העבירה: חילוט רכוש שבו נעברה העבירה או "רכוש אסור", חילוט אמצעים לביצוע העבירה, וחילוט רווחי עבירה.
החילוט אינו נחשב עונש במובן הקלאסי, אלא מבוסס גם על העיקרון כי "אין חוטא נשכר" לפיו אנשים אינם צריכים להרוויח מפעילות בלתי חוקית בכלל, ומפשע בפרט, בדומה לכלל האוסר על עשיית עושר ולא במשפט. במובן זה, נחשב החילוט לסעד מתקן, המחרים את הרכוש שהושג שלא כדין, ומוסר אותו לידי המדינה המייצגת את הציבור כולו2.
בהקשר זה קבע בית המשפט העליון בפרשת בן שטרית3 שעניינה רכוש שהושג בעבירות סמים:
• קנס מהווה עונש פשוטו כמשמעו; ותכלית הטלתו הינה עונשית. לעומת זאת, חילוט אינו עונש במשמעותו המובהקת של מושג זה; ותכליתו אינה עונשית אלא ,הוצאת בלעו של הגזלן מפיו" ... קנס - מכה את העבריין בכיסו בשל הפרת הדין, בשיעור שקובע החוק והוא משתלם ממשאביו הכספיים הלגיטימיים של הנידון, ואילו חילוט - נוטל מן הנידון רכוש שהושג בעבירות סמים ללא קשר לערכו ולשיעורו, כרכוש שאינו שייך לו אלא מוחזק על ידו שלא כדין. וזאת גם זאת: קנס – אפשר לא לשלם ולשאת תמורתו במאסר; ואילו חילוט – אינו "משתלם", אין מאסר תמורתו ובפועל הוא מקנה את הרכוש, פשוטו כמשמעו, לציבור"4
יעד נוסף של החילוט, אשר אינו בגדר ענישה, הוא מניעת רכוש מסוכן מן החברה, ומניעת שימוש ברכוש לצורך פשיעה עתידית. יעד זה מתייחס בעיקר לחילוט רכוש אסור כגון סמים או נשק המוחזק שלא כדין, ואף לאמצעים כגון כלי רכב או כסף העלולים לשמש לביצוע עבירות נוספות בידי העבריין5.
בנוסף לכל אלה, מקיים החילוט את היעדים המקובלים של הענישה – הוא יוצר הרתעה משמעותית מפני פשיעה בעלת יעדים כלכליים. גישה מקובלת בספרות המשפטית הינה, כי המודל ההרתעתי מתאים לעבירות כלכליות המבוצעות לשם בצע כסף, כאשר הטלת עונש כלכלי כמו קנסות גבוהים, לצד עונש מאסר שיש עמו סטיגמה של קלון, יעביר מסר חד משמעי לעבריין כי לא יצא נשכר מן העבירה6. השקפה זו עמדה בבסיס חקיקת חוקי החילוט המודרניים, שרצו להילחם בפשיעה החמורה המבוצעת לשם מניעים כלכליים כמו סחר בסמים, הלבנת הון ופשיעה מאורגנת, באמצעות פגיעה קשה בכיסם של העבריינים מחד, והריסת התשתית הכלכלית שלהם לשם מניעת פשעים עתידיים מאידך7, זאת נוכח אוזלת ידם של אמצעי הענישה המקובלים8.
חוקי חילוט מקובלים במדינות שונות בעולם. החילוט יכול להתבצע בהליך פלילי לאחר הרשעה כחלק מגזר הדין או בנוסף לו, וכן בהליך אזרחי עצמאי, ואף בהליכים מנהליים.
חוקי החילוט נפוצים בארה"ב, מאז ראשית החקיקה שם, ובעיקר החל משנות ה-70 של המאה ה-20, בה החל להיות מורגש הצורך להלחם ביד קשה בפשע המאורגן, בפשיעה החמורה ובסחר בסמים9. מרבית חוקי החילוט בארה"ב הם אזרחיים חפציים ומכוונים כנגד הרכוש עצמו ולא נגד בעליו. גם באנגליה נתקבלו בעשורים האחרונים חוקי חילוט בהיקף רחב, כאשר שם נחקק הסדר כולל לחילוט רווחי פשיעה, בלי להבחין בין העבירות השונות מהם הושגו רווחים אלה10.
גם אמנות בינלאומיות העוסקות במלחמה בסמים, בהלבנת הון, במימון טרור ובפשע המאורגן קראו למדינות החתומות עליהן לחוקק חוקי חילוט על מנת להלחם בעבירות אלה, תוך שיתוף פעולה בינלאומי11.
2. חקיקת החילוט הקיימת בישראל
באופן כללי, מתחלקים הסדרי החילוט בחוק הישראלי לשלושה סוגי הסדרים עיקריים, המהווים שלבים בהתפתחות הכרונולוגית של חקיקת החילוט, אולם מוסיפים להתקיים במקביל זה לצד זה בחוק הקיים. הסדרים אלה נבדלים זה מזה, בהתאם לתפיסה ששררה בתקופת חקיקתם, באופי הרכוש המחולט, עילת החילוט, והיקף ההסדר.
א. סעיפי חילוט בחוקים ספציפיים המסדירים תחום מנהלי
על הסוג הראשון, הקיים מאז קום המדינה, בחוקים שנשאבו מהמשפט המנדטורי ובחוקים חדשים, נמנים סעיפי חילוט בחוקים ספציפיים, המסדירים בדרך כלל את העיסוק בתחום מנהלי מסוים. על סוג זה של הסדרי חילוט נמנים סעיפי החילוט בפקודת המכס12, בפקודת היבוא והיצוא13, חוק כלי היריה14, ועוד. סעיפים אלה מקנים לבית המשפט או לרשות מנהלית, סמכות לחילוט חפצים שונים שנעברה בהם עבירה או שהחזקתם אסורה על פי חוק. מטרת סעיפים אלה, היא בדרך כלל הסדרה של מה שייעשה בחפץ האסור נשוא החוק ומניעת המשך ביצוע הפעולה האסורה או המסכנת את החברה.
ב. הסדר החילוט בפקודת סדר הדין הפלילי
הסוג השני הוא הסדר כולל לחילוט חפצים ששימשו כאמצעי לעבירה או כשכר עבירה בהתאם לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט - 196915 (להלן: "הפסד"פ"), אשר הורחב במסגרת תיקון הפסד"פ בשנת 197016.
החילוט על פי הפסד"פ, על אף היותו הסדר החילוט הרחב והכולל היחיד בדין הישראלי המתייחס לכל עבירה שהיא17, ועל אף שהוא כולל את שלושת הזיקות כאמור לעיל (חפצים אסורים, אמצעים לביצוע עבירה ורווחי עבירה), מוגבל מבחינת תחולתו, לעומת ההסדרים בחקיקה המאוחרת. גם מיקומו – בחוק שנושאו "מעצר וחיפוש", בפרק שכותרתו "תפיסת חפצים", מלמד כי עניינו הסדרת הטיפול במוצגים ולא קביעת זכויות מהותיות.
◦ סעיף 39 לפסד"פ מאפשר חילוטו של "חפץ" בלבד18, מונח שאינו רחב דיו על מנת לכסות את כל הנכסים העשויים להוות רווחי עבירה, כגון מקרקעין, זכויות, תמורה או פירות של נכסים שנתקבלו כשכר עבירה, זאת לעומת המונח "רכוש" המשמש בחוקי החילוט החדשים19.
◦ סעיף 39 לפסד"פ מאפשר חילוט חפץ שאינו בבעלות הנאשם עצמו, רק במצב בו ניתן החפץ מאת בעליו או המחזיק בו כדין, או על דעתו כשכר או כאמצעי. סעיף זה דורש אפוא הוכחת מעורבות בביצוע העבירה מצד בעל הזכות ברכוש בעבירה ברמה של מחשבה פלילית (ידיעה בפועל), ולמעשה מגדיר אותו כשותף לעבירה.
◦ הסדר החילוט לפי הפסד"פ לא כלל הוראות פרוצדורה, ואינו מתייחס לנטלים ראייתיים. הוא אף אינו כולל התייחסות לסעדים זמניים - כגון הטלת עיקולים וכדומה על הרכוש לפני מתן פסק הדין הסופי, על מנת להבטיח את האפשרות לחלטו. שמירת החפץ עד לפסק הדין מוסדרת לפי הוראות אחרות באותו פרק שאינן מבחינות בין החזקת חפץ לצרכי חילוט לבין החזקתו לצרכי שימוש כראיה במשפט.
ג. הסדרי חילוט רחבים כחלק ממלחמה בפשיעה החמורה
הסוג השלישי של חקיקת חילוט הוא הסדרי חילוט גורפים ומפורטים בחוקים העוסקים בסוגים מסוימים של פשיעה חמורה, ואשר נחקקו מאז סוף שנות ה-80. חוקים אלה כוללים את התיקון לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג - 197320 (להלן: "פקודת הסמים"), ואת הפרקים הרלוונטיים בחוק איסור הלבנת הון התש"ס - 200021 (להלן: "חוק הלבנת הון"), חוק מאבק בארגוני פשיעה התשס"ג - 2003 22 (להלן: "חוק מאבק בארגוני פשיעה"), ולאחרונה גם חוק איסור מימון טרור התשס"ה - 200523 (להלן: "חוק איסור מימון טרור"). חוקים אלה עוסקים בחילוט רכוש משלושת סוגי הזיקות הנדונות – אובייקט העבירה, אמצעים לביצוע עבירה ורווחי עבירה, תוך יצירת הסדרים מהותיים ודיוניים מפורטים לחילוט פלילי ואזרחי, ומרחיבים באופן משמעותי את הסמכות לחלט רכוש הקשור לעבירה.
אבחנה נוספת בין הסדרים אלה לקודמיהם, מלבד היקפם, היא היותם מבוססים על תפישה עקרונית לפיה החילוט הוא חלק בלתי נפרד ממלחמתן של רשויות המדינה בסוגים מסוימים של פשיעה, המבוצעת למטרת רווח כספי, ואף ממומנת מרווחי פשיעה קודמת, ועל כן, מחייב המאבק בה מאבק כולל גם בתשתיות הפיננסיות והרווחים. חוק חילוט חדש נוסף הוא חוק חילוט רווחים מפרסומים שעניינם עבירות, תשס"ה-200524 (להלן: "חוק הפרסומים").
חקיקתם של הסדרי חילוט אלה נבעה מן הקריאה לכך באמנות הבינלאומיות, והושפעה מחקיקה במדינות אחרות, אשר שמו להן ליעד ללחום באופן תקיף בפשיעה החמורה, ובין היתר, בבסיס הכלכלי שלה.
כך למשל, נחקקו סעיפי החילוט לפקודת הסמים המסוכנים בהשראת סעיף 5 לאמנת וינה משנת 198825. בהצעת החוק נאמר כי נוכח גורם הרווח, המאפיין את עבירות הסחר בסמים, וחולשת כוחם המרתיע של אמצעי הענישה המקובלים:
"מוצע לאפשר אמצעי לחימה שיפגע במוקד הכדאיות: חילוט הרכוש ששימש אמצעי לעבור עבירה או שהושג כשכר עבירה או כתוצאה ממעשה העבירה. ניקוי סוחר הסמים מרווחיו וממקורותיו הכספיים עשוי להיות מכשיר רב כוח במלחמה בסוחרי הסמים המשחיתים את חברתנו ומסכנים את מרקמה החברתי.
... יש אפוא צורך בתפישה חדשה, שתתמקד לא רק בפרט העבריין אלא גם – ובעיקר – בבסיס הכלכלי המשמש מניע ודחף לאיום המתמיד על איכות החיים החברתית במדינה ומחוץ לה. על כן, לוחמה יעילה צריך שתתמקד במקור העצמה הכלכלית ובבסיס המימון של עסקאות הסמים"26.
דברים אלה יפים אף לעניין הצעת החוק שבפנינו לעניין סחר בבני אדם.
הסדרי החילוט נשתכללו מחוק לחוק.
(1) החילוט על פי פקודת הסמים
בעת חקיקת ההסדר בפקודת הסמים, שהיה ההסדר המפורט והכולל הראשון, נקבעה סמכות חובה לחלט רכוש ששימש או שהושג בעבירות סמים, לרבות רווחים ישירים ועקיפים27. כמו כן לראשונה נחקק הסדר המאפשר חילוט בהליך אזרחי של רכוש גם כאשר אדם לא הואשם או הורשע בעבירה28. בחוק הושם הדגש על חילוט גורף של רכושו של מי שהוכרז סוחר סמים. נקבעו חזקות ראייתיות לפיהן רכוש של הנידון שהושג מעסקת סמים – מוגדר בחזקה הקבועה בסעיף 31(6)(א) לפקודת הסמים כ – כל רכוש של סוחר הסמים עצמו, וכן רכוש של בן זוגו ושל ילדיו שטרם מלאו להם 21, וכל רכוש של אדם אחר שהנידון מימן את רכישתו או העבירו לאחר ללא תמורה, אלא אם הוכיח הנידון כי האמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים, או שהרכוש הושג מעל 8 שנים לפני הגשת כתב האישום.
חזקה נוספת הקבועה בסעיף 31(6)(ב) לפקודת הסמים, קובעת כי כל רכוש הנמצא בחזקתו או בחשבונו של הנידון יראה כרכושו אלא אם הוכיח שהרכוש הוא של זולתו שאינו אחד האנשים המפורטים בפסקה א'.
משמעות הדבר היא כי הפקודה יוצרת הנחה לכאורית נגד הנידון, כי כל רכוש המוחזק בידיו של סוחר סמים מורשע, הושג בעבירה של עסקת סמים כלשהי (אשר לגביה אין בהכרח ראיות להרשעה או להגשת כתב אישום) אלא אם יוכח אחרת. היפוך זה של נטל ההוכחה לעניין מקור הרכוש, הנראה חריג בנוף החקיקה הפלילית, מבוסס על המלצות אמנת וינה29, ודומה להסדר הקיים בחוק פירות הפשע האנגלי30.
הפקודה אף קבעה כי טוען לזכות ברכוש המחולט (צד ג'), נדרש להוכיח כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או כי הרכוש הושג על ידו בתמורה, בתום לב, ומבלי שיכול היה לדעת על העבירה31.
כמו כן, איפשרה הפקודת הטלת סעדים זמניים – עם הגשת כתב האישום, ואף לפני כן, למניעת הברחת הרכוש ומתן אפשרות לחלטו בתום ההליך32.
פקודת הסמים לא קבעה מהן רמות ההוכחה הנדרשות לעניין התנאים להתקיימות החילוט. הפסיקה קבעה כי המדינה נדרשת להוכיח את המוטל עליה בנטל פלילי (מעבר לספק סביר33), ואילו הנאשם או צד ג' נדרשים להרים את הנטל המוטל עליהם בהתקיים החזקות הראייתיות, בנטל אזרחי של מאזן הסתברויות34.
(2) החילוט על פי חוק איסור הלבנת הון
חוק איסור הלבנת הון עלה על שולחנה של הכנסת בשנת 1999, כחלק מן המאבק הבינלאומי בפשיעה חמורה. דברי ההסבר להצעת החוק מציינים כי מאבק זה מתמקד בעשור שקדם להצעת החוק, בתופעה של הלבנת הון – הטמעת רכוש הנגוע בעבירה ברכוש ממקורות לגיטימיים, טשטוש מקורו או הסתרתו, באמצעים מתוחכמים וחוצי גבולות בינלאומיים, בידי סוחרי הסמים ועברייני הפשע המאורגן35. הסדר החילוט, המפורט בפרק ו' לחוק איסור הלבנת הון, הוא חלק אינטגראלי מהמערכת הכוללת של המלחמה בהלבנת ההון, מתוך תפישה עקרונית, כי המלחמה בהלבנת ההון מחייבת חילוט ההון המולבן.ההסדר נוגע לרכוש הקשור לעבירה של הלבנת הון לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק. יצויין, כי בין עבירות המקור שהפעולה ברכוש נעשית לגביהן, מנויות כל עבירות הפגיעה בחירות, לרבות סחר בבני אדם.
החוק אימץ את מרביתו של הסדר החילוט מפקודת הסמים, במספר שינויים המותאמים לשוני בין העבירות. החוק יצר סמכות לחלט רכוש בשווי הרכוש הנגוע בעבירה, במקרה שרכוש זה אינו ניתן לאיתור או הועבר לצד ג'. האפשרות לחלט רכוש שהנידון העביר לאדם אחר ללא תמורה (המוגדר כחלק מרכוש הנידון שהושג בעסקת סמים לפי פקודת הסמים), קיימת רק כהסדר משני, לאחר שלא אותר רכוש של הנדון, המצוי בחזקתו, בשווי הרכוש הקשור בעבירה – בהתאם לסעיף 21(ג) לחוק.
החילוט הפלילי לפי החוק לאיסור הלבנת הון אינו כולל הסדר מקביל להסדר בסעיף 36א(ב) לפקודת הסמים, של הכרזת "סוחר סמים" וחילוט רכוש שהושג בעבירות קודמות, מכוח חזקות ההופכות את נטל ההוכחה.
להלן נפרט בנפרד את הסדר החילוט על פי החוק מאבק בארגוני פשיעה, אשר מוצע לאמצו במסגרת הצעת החוק הנוכחית.
יש לציין כי לאחר חוק זה נחקק חוק איסור מימון טרור, שהסדרי החילוט בו מבוססים אף הם על ההסדר בחוק מאבק בארגוני פשיעה, תוך שינויים המתאימים למטריה בה עוסק החוק.
3. הסדר החילוט על פי חוק מאבק בארגוני פשיעה
חוק מאבק בארגוני פשיעה הוצע בשנת 2002 ונכנס לתוקפו בשנת 2003. חקיקתו הושפעה בין היתר מאמנת האו"ם נגד הפשע המאורגן הבינלאומי שנחתמה בפלרמו בשנת 2000, ומן ההכרה הבינלאומית בקיומו של פשע מאורגן חוצה גבולות ובחשיבות שיתוף הפעולה הבינלאומי בנושא. מדינת ישראל הגיעה למסקנה כי קיים צורך להתמודד במישור החקיקתי עם תופעת הפשיעה המאורגנת ומבנה ארגוני הפשיעה הבנויים בצורה היררכית המקשה על הוכחת קשר בין ראשי הארגונים לביצוע העבירות על ידי פעיליהם36.
החוק הגדיר, בסעיף 1 מהו "ארגון פשיעה"37, וקבע מספר עבירות ייחודיות של פעילות בארגון פשיעה .
פרק החילוט בחוק מאבק בארגוני פשיעה, נחקק מתוך אותה תפישה שעמדה ביסוד חקיקת החילוט בפקודת הסמים וחוק איסור הלבנת הון כדי לפגוע בתשתית הכלכלית של ארגוני הפשיעה. ואולם, הוא נחקק במתכונת שונה ומורכבת יותר מהפרקים המקבילים לו בחוקים הקודמים, וכולל הסדר מלא ומאוזן יותר. מצד אחד, מקל על המדינה ומעניק לה סמכויות רחבות לרדת לרכושם של העבריינים עצמם ורכושו של ארגון הפשיעה ומן הצד השני - הוא מקנה הגנות חזקות יותר לצדדי ג' שאינם מעורבים בעבירה ונטלי הוכחה מחמירים יותר לעצם ביצוע העבירה, לעומת קיום התנאים לחילוט.
המחוקק אף הבחין הבחנה ראויה שלא היתה קיימת בחוקים הקודמים, בין רכוש שהושג לפני ביצוע העבירה לרכוש שהושג לאחריה.
א. חילוט בהליך פלילי (פרק ג' – סעיפים 5-13)
משהורשע אדם באחת העבירות הקבועות בחוק יחול, בנוסף לכל עונש, הסדרי החילוט הבאים:
(1) חילוט חובה של רכוש שבידי הנידון
רכוש הקשור לעבירה - (מונח זה מוגדר בסעיף 1 לחוק ככולל רכוש שבו נעברה העבירה, אמצעים, ושכר עבירה, ומשמש להתייחסות אליהם כמקשה אחת לאורך החוק) - הנמצא ברשות הנידון (בחזקתו, בחשבונו או בשליטתו) – יחולט חילוט חובה, בהעדר נימוקים מיוחדים (סעיף 5(1)). רכוש של הנידון שהוא שווה ערך לרכוש הקשור לעבירה - חילוט חובה (סעיף 5(2)).
חובת החילוט אינה מוחלטת, ומותירה בידי בתי המשפט שיקול דעת להימנע מחילוט בהתקיים נימוקים מיוחדים, אולם קביעת החובה בחוק מהווה הנחיה לבית המשפט לרצון המחוקק. חובת החילוט בכל הנוגע לרכוש הקשור לעבירה עצמו, או שוויו, ראויה מתוך הגישה כי למעשה החילוט מהווה "הוצאת בלעו של גזלן מפיו"38. כפי שלא ראוי לתת שיקול דעת להותיר בידי גנב את שלל הגניבה, כך אין מקום להותיר בידי עבריין נכסים שהושגו על ידו כתוצאה מפשע אחר. לא ראוי אף להותיר בידי עבריין רכוש העלול לסכן את הציבור – בין אובייקטיבית, ובין סובייקטיבית, בהיותו בידי מי שכבר הוכיח עצמו כעבריין מועד העושה שימוש ברכוש זה לצרכי פשיעה.
חילוט חובה נהוג גם בשיטות משפט זרות. לדוגמה במשפט האמריקאי : חוק "RICO" – החוק מאבק בארגוני פשיעה בארה"ב, המטיל חובת חילוט בהליך פלילי על רכוש הארגון ורווחי הפשיעה39, וחוקים המטילים חילוט פלילי בגין רכוש ששימש והושג בעבירות אחרות (עבירות סמים, הלבנת הון, עבירות מרמה ועוד)40.
באנגליה קיימת חובת חילוט על סכום בשווי רווחי הפשיעה41.
(2) חילוט רשות של רכוש שהועבר לאחר ללא תמורה
החוק מכביד יותר על המדינה בחילוט רכוש שהועבר על ידי הנידון לאחר ללא תמורה, ומתנה את חילוטו לגבי:
רכוש שהנידון מימן או העביר לאחר ללא תמורה לאחר ביצוע העבירה – יחולט חילוט רשות אם לא נמצא רכוש הקשור לעבירה או רכוש שווה ערך לו ברשות הנידון עצמו (סעיף 6 רישא)42.
רכוש שהנידון מימן או העביר לאחר ללא תמורה לפני ביצוע העבירה – יחולט חילוט רשות רק אם הוכח שהמימון או העברה נועדו למניעת החילוט (סעיף 6 סיפא).
רכוש הקשור לעבירה - שאינו נמצא ברשות הנידון – ניתן לחלטו על פי שיקול דעת בית המשפט (סעיף 7).
גישה זו של המחוקק בחוק מאבק בארגוני פשיעה, מתקרבת למודל האנגלי, השם את הדגש על חילוט ערך רווחי הפשיעה43, ואינה רואה חשיבות דווקא בתפיסת החפץ ה"נגוע" עצמו, כמקובל במודל האמריקאי44. היא מעניקה עדיפות לתפיסת מלוא ערך הרכוש הקשור בעבירה דווקא מידיו של הנידון עצמו, על פני "עקיבה" אחרי הרכוש לידי המחזיק בו כשהוא מועבר לצד ג'. עם זאת – מתן סמכות שבשיקול דעת לבית המשפט לחלט רכוש שהועבר לצד ג' ללא תמורה, בתנאים שנקבעו בחוק, מאפשרת מלחמה יעילה כנגד הברחת הרכוש הקשור בעבירה ע"י הסתרתו אצל אחרים המשתפים פעולה ומסייעים לעבריין העיקרי, בלי לפגוע בזכויותיהם מעל הנדרש.
(3) חזקות ראייתיות ונטלי הוכחה
סעיף 9 לחוק קובע חזקה ראייתית, הקיימת גם בפקודת הסמים וחוק איסור הלבנת הון, לפיה רכוש שנמצא בחזקת הנידון, שליטתו או חשבונו, ייראה כרכוש הנידון, אלא אם יוכח אחרת.
יש להבהיר כי אין בהטלת חזקה כזו משום פגיעה בחזקת החפות, שכן היא חלה רק על עבריין מורשע שאשמתו כבר הוכחה, ונוגעת למקורות הרכוש בלבד – אשר הידיעה לגביהם היא בשליטתו של הנידון.
הטלת נטל ההוכחה על הנידון באשר למקור הרכוש, כמו לגבי חוקיותו, מבוססת על הוראות אמנות בינלאומיות, כמו סעיף 12(7) לאמנת האו"ם נגד פשיעה מאורגנת בינלאומית, וסעיף 5(7) לאמנת וינה נגד סחר בסמים45.
כמו כן, יש להעיר שאף בדיני הראיות הרגילים עובדה שבידיעתו המיוחדת של צד, משליכה על הנטלים הראייתיים. אמנם, אין הם מעבירים את הנטל מצד לצד, אך מכוח העקרונות הכלליים של דיני הראיות, מקום שמוטל על צד לדיון להוכיח קיומה של עובדה הנמצאת בידיעה המיוחדת של הצד שכנגד, נקודה זו עשויה להפחית את כמות הראיות שתידרש ממנו להרמת נטל הבאת הראיות והעברתו לצד שכנגד. בנסיבות אלה הפסיקה מסתפקת ב"מידה קטנה של ראיות" או "בראיה קלה יחסית.46
היפוך כזה של הנטל קיים גם בסעיף 10 לחוק האנגלי העוסק בחילוט רווחי פשיעה47, החוק האנגלי – העוסק בחילוט רווחי פשיעה מכל עבירה שהיא, קובע חזקות רחבות בהרבה מאלה הקבועות בחוק מאבק בארגוני פשיעה בישראל, ולמעשה מטיל על נאשם שנקבע כי הוא מקיים "אורח חיים עברייני" להוכיח כי רכושו לא הושג מפשע. בית המשפט באנגליה (בית הלורדים) קבע כי השימוש בחזקות ראייתיות בחוקי החילוט אינו סותר את חזקת החפות המעוגנת באמנה האירופית לזכויות האדם, אינו רחב מכדי להשיג יעד לגיטימי של האינטרס הציבורי, ואינו בלתי מידתי48.
סעיף 12 קובע כי לאחר הרשעה בהליך פלילי – אשר מטבע הדברים דורשת מהתביעה עמידה בנטל של הוכחה מעבר לספק סביר לגבי אשמת הנאשם בעבירה, נדרשת הוכחת התנאים לחילוט בנטל של עמידה במאזן הסתברויות בלבד.
ההצדקה לרמת ההוכחה האזרחית לגבי התנאים לחילוט, כמו גם לקיום החזקות הראייתיות נובעת מכך שמדובר בנאשם שהורשע בעבירה, ולא עומדת לו עוד חזקת החפות. בנוסף – היא נובעת מהגישה שהוזכרה לעיל, לפיה לחילוט יעד מתקן ולאו דווקא עונשי, ונטילת הרכוש מן העבריין היא סוג של השבה.
עמדה התומכת בגישה זו הובעה ע"י בית המשפט העליון בשנת 2005 בעניין מחאג'נה49, שם קרא בית המשפט לריכוך הנטל על התביעה גם בהקשר של פקודת הסמים:
• לאחרונה, מסתמנת גישה שונה בפסיקה לעניין אופיו של מוסד החילוט, המטילה ספק בטיבו העונשי, ונוטה לראות בו אמצעי שעיקר עניינו בשלילת רכוש שהושג בעבירה, שאינו מוחזק כדין בידי העבריין (בן שטרית, שם עמ' '410, ירון כהן, עמ' 572). עשוי להיות, כי במגמה זו יש כדי להשפיע על מידת ההוכחה המוטלת על התביעה להוכחת התנאים המוקדמים לגיבוש החזקה בכיוון של ריכוכה (השווה סעיף 17(ב) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003). "
העיקרון של הטלת רמת הוכחה אזרחית על תנאי החילוט, קיים גם בחוק האנגלי העוסק בחילוט רווחי פשיעה50, ובחילוט האזרחי בארה"ב51.
ב. חילוט בהליך אזרחי – פרק ד' (סעיפים 14-17)
החילוט האזרחי52 לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה יכול להתנהל בין אם הורשע או הואשם אדם בעבירה על פי החוק ובין אם לאו53, ותחולתו, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, הינה על שני סוגי רכוש:
(1) רכוש הקשור לעבירה על פרק ב' לחוק (סעיף 14(1)) (במצב בו לא התקיים הליך פלילי אין הבחנה בין רכוש שבידי נידון לבין רכוש שבידי צד ג').
(2) רכוש של ארגון הפשיעה (סעיף 14(2)) – סעיף שאינו רלוונטי לענייננו.
סעיף 17 קובע כי גם לצורך ההליך האזרחי, המתקיים ללא הרשעה פלילית קודמת, יש להוכיח את ביצוע העבירה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי, ואילו את הקשר בין הרכוש לעבירה או לארגון הפשע, ברמה אזרחית. בכך מתאים החוק את רמות ההוכחה בהליך האזרחי לנטל בהליך החילוט הפלילי.
סעיף 17 מיטיב עם בעל הרכוש (המשיב) לעומת המצב בפקודת הסמים וחוק איסור הלבנת הון, שלגביהם נקבע בפסיקה שרמת ההוכחה בהליך החילוט האזרחי הינה רמה אזרחית לגבי כל העובדות הטעונות הוכחה (כולל ביצוע העבירה)54 .
מרמת ההוכחה הקבועה בסעיף 17 נובע כי מטרת קיומו של הליך חילוט אזרחי בנוסף לחילוט הפלילי, לא נועד למקרים בהם לא ניתן להעמיד נאשם לדין בשל העדר ראיות מספיקות לביצוע העבירה – שכן גם לצורך ההליך האזרחי יש להוכיח ביצועה ברמה פלילית.
המצב העיקרי בו נעשה שימוש בהליך האזרחי, הינו כאשר לא ניתן להביא לדין את העבריין בשל היותו מחוץ לתחומי השיפוט, בעוד שרכושו נמצא בישראל. מקרים כאלה נפוצים דווקא בעבירות בעלות היבטים בינלאומיים דוגמת עבירות בארגון פשיעה שחלק מחבריו אינם נמצאים בארץ, עבירות סמים, הלבנת הון - וגם עבירות סחר בבני אדם כפי שיצויין עוד בהמשך.
מצבים אחרים בהם ניתן לעשות שימוש בהליך האזרחי הם כאשר נתפס רכוש שהוכח מעבר לספק סביר ששימש אמצעי לעבירה, או הושג תמורתה, אולם בעליו אינו ידוע או שאין ראיות ברמה פלילית למעורבותו בעבירה. הבסיס לחילוט במקרים אלה אינו דווקא אשמת בעל הרכוש, אלא העדר זכות חוקית להחזיק בו.
מקרה אחר בו ניתן לעשות שימוש בחילוט אזרחי הוא כאשר מתגלה רכוש נוסף (אמצעים או רווחים) לאחר תום ההליך הפלילי וחתימת גזר הדין.
ג. הסייגים לחילוט רכוש – מעמד צד ג' – פרק ה לחוק (סעיפים 18-20)
חוק מאבק בארגוני פשיעה הותיר את ההסדר לפיו – משהוכחו תנאי החילוט, מוטל על צד ג' (הטוען לזכות ברכוש), להוכיח את זכותו כדי למנוע את החילוט. עם זאת – הוא הקל בהרבה את רמת ההוכחה המוטלת על כתפיו של צד ג', מתוך איזון בין רצון למזער את הפגיעה בצדדי ג' תמי לב מצד אחד, לבין הכרה בכך שלעתים קרובות עושים העבריינים שימוש בשירותיהם של צדדי ג' להסתרת רכוש הקשור בפשע.
החוק מבחין בין רכוש הקשור לעבירה לרכוש שאינו כזה, וכן בין רכוש שהושג לפני ביצוע העבירה (בד"כ אמצעים), לבין רכוש שהושג לאחר ביצועה (בד"כ רווחים).
(1) רכוש שאינו קשור לעבירה - די בכך שצד ג' יוכיח את זכותו ברכוש, על מנת למנוע את החילוט. כלומר: החוק לא מאפשר חילוט רכוש של צד ג' שאינו קשור לעבירה!, אך מאפשר חילוט רכוש כזה של הנידון/ראש ארגון/ הארגון עצמו.
(2) רכוש הקשור לעבירה - על צד ג' להוכיח את זכותו ברכוש וכן:
אם רכש את זכותו לפני ביצוע העבירה - עליו להביא ראיות שלא ידע או לא הסכים לכך שהרכוש ייקשר לעבירה, ברמה המעוררת ספק.
אם רכש את זכותו לאחר ביצוע העבירה – עליו להוכיח כי עשה כן בתמורה ובתום לב.
מלבד המקרה הנזכר בסעיף 18(א)(2)(א) בו נדרש מצד ג' לעורר ספק בלבד, עליו להוכיח את שאר הדרישות המוטלות עליו ברמה של מאזן הסתברויות (סעיף 20).
ההצדקה לחילוט רכוש הנמצא בידי צד ג', והטלת נטל ההוכחה על צד ג', נובעת מן העקרון הכללי – כי פירות הפשע אינם רכושו של העבריין, ומכיוון שהעבריין לא רכש מעולם זכות ברכוש, הכלל הוא כי אינו יכול להעביר זכות כזו לצד ג'. החריג לכלל זה הוא כאשר הזכות נרכשה ע"י צד ג' בתום לב ובתמורה, (בדומה לתקנת השוק במשפט האזרחי).
לעומת זאת – במקרה של צד ג' שרכושו שימש בעבירה, ההצדקה לחילוט רכוש כזה מבוססת בעיקר על רשלנותו של אותו צד ג' שלא הקפיד על עשיית שימוש חוקי ברכושו55.
ההסדר הקבוע בחוק מאבק בארגוני פשיעה מקל עם צדדי ג' באופן יחסי להסדרי חילוט במשפט האמריקאי למשל. חוקי החילוט האזרחי והפסיקה בארה"ב קבעו בעבר כי העובדה שבעל הרכוש תם לב אינה מהווה כלל הגנה מפני החילוט. ברפורמה שהונהגה בשנת 2000 בחוקי החילוט האזרחי, הוטל על הטוען לזכות ברכוש להוכיח את תום ליבו ברמת מאזן הסתברויות, על מנת לבסס הגנה מפני החילוט. כאשר מדובר בשימוש ברכוש שהושג לפני העבירה, נדרש להוכיח כי הבעלים עשה את כל הניתן למנוע את השימוש האסור ברכושו56.
החוק קבע, במסגרת ההליכים הפלילי (סעיף 11) והאזרחי (סעיף 16), ואף במסגרת הדיון בסעדים זמניים (סעיף 25), הוראות המקנות זכות טיעון לבעל הרכוש והסדיר דרכים לזימונו באופן שלא יבוצע הליך חילוט ברכושו של אדם בלי שיוכל להתגונן בפניו.
ד. סעדים זמניים
חוק המאבק בארגוני פשיעה מאפשר הטלת סעדים זמניים על הרכוש - לשם הבטחת חילוטו בתום ההליך. החוק נתן דעתו על הצורך בזמן סביר לגיבוש כתב האישום והגביל את משך הסעד הזמני לתקופה של שלושה חודשים הניתנת להארכה על ידי בית המשפט העליון.
איזון זכויות הפרט בא לידי ביטוי בהענקת זכות טיעון לבעלי הרכוש גם בשלב הסעד הזמני (שלא היתה קיימת בחוקים הקודמים), וכן בקביעה כי על הסעד הזמני להיות מידתי (בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון), ומתן פיצוי למי שנפגע ממנו.
4. החלת הסדר החילוט מהחוק מאבק בארגוני פשיעה על עבירות סחר בבני אדם
א. הצורך בהסדר חילוט ייחודי לעבירות סחר בבני אדם
כפי שעולה מן הסקירה לעיל, בחר המחוקק בישראל, בהשראת חקיקה זרה ואמנות בינלאומיות, לייחד הסדרי חילוט לעבירות מסויימות – אשר ניתן לאפיינן כבעלות היבטים של: פשיעה חמורה ולעתים (אך לא תמיד מאורגנת), מניעים כלכליים חזקים המניעים "תעשיית פשע" של ממש (ולא רק מניע פרטי של יחיד לבצע כסף כמו בעבירות רכוש רגילות), והיבט של פשיעה בינלאומית החוצה גבולות. בעבירות מסוג זה, לא די בענישה קונבנציונאלית, וקיים אינטרס ציבורי ממשי להרתעה כלכלית, מניעת התעשרות מפשע וזרימת כספים בצינורות בלתי חוקיים למימון פשיעה נוספת.
עבירות הסחר בבני אדם, המתוארות בחוק החדש עונות על קריטריונים אלה. אמנם, חלק מן המקרים של סחר בבני אדם, המבוצעים בצורה שיטתית ומאורגנת, נכללים ממילא תחת הגדרת החוק מאבק בארגוני פשיעה, והרכוש הקשור לאותם מקרים ניתן לחילוט מכוח חוק זה. אולם יתכנו מקרים, בהם אין מדובר בארגון פשיעה כמשמעותו בחוק זה, או שלא ניתן להוכיח את ההתארגנות או את החזרה השיטתית, או שמטעמי מדיניות – תבחר התביעה שלא לייחס עבירה על פי החוק מאבק בארגוני פשיעה, שנועד להתמודדות עם הארגונים הגדולים והמובהקים, ולא עם כל קבוצת פושעים מקומית, ובכל זאת קיים רכוש ואינטרס ציבורי לחלטו על מנת שלא יצא חוטא נשכר מפירות פשעיו.
הוספת סעיפי החילוט מיועדת לפגוע בתשתית הכלכלית של מבצעי עבירות הסחר בבני אדם, ובכך יכולה להפחית את המשאבים שישמשו לעבירה זו בעתיד, כמו גם את התמריץ לביצועה ותשדר עמדה בלתי מתפשרת מצד המחוקק כנגד התנהגות מעוררת סלידה זו שמקומה לא יכירנה במדינה בת תרבות.
יש לציין, כי סעיף 12 לאמנה נגד פשיעה מאורגנת בינלאומית, אשר הפרוטוקול המחייב את הצדדים לה לחוקק חוקים נגד סחר בבני אדם הוא תוספת לה, קורא לחקיקת חילוט ככלי למיגור הפשיעה.
גם בחוק לדוגמה של משרד המשפטים בארה"ב, למלחמה בסחר בבני אדם, מוצע לחוקק סעיף חילוט לרכוש ששימש או הושג בעבירה של סחר בבני אדם על פי החוק57.
החוק האנגלי קובע הסדרים כלליים לחילוט רכוש ששימש כאמצעי לפשע58, ורכוש שהושג כרווחי פשיעה מבלי להבחין בין העבירות השונות59. עם זאת – schedule 2 לחוק חילוט רווחי פשיעה, המונה את רשימת העבירות המוגדרות כיוצרות "אורח חיים עברייני" בהתאם לסעיף 75 לחוק (אורח חיים שבעקבותיו חלות חזקות ראייתיות שונות לגבי הרכוש), כולל עבירות של סחר בבני אדם (סעיף 4), וכן עבירות סרסרות וניהול בתי בושת (סעיף 8).
ב. התאמת ההסדר מהחוק מאבק בארגוני פשיעה לחוק הנוכחי
כפי שפורט לעיל, הסדר החילוט בחוק מאבק בארגוני פשיעה הוא הסדר החילוט המפורט והמאוזן ביותר בחקיקה הישראלית, ומן הראוי להחילו בחוקים מכאן ולהבא (לפחות עד לשלב בו יחוקק חוק חילוט אחיד), על מנת ליצור אחידות בין הסדרי החילוט. ההסדר אף מאזן באופן ראוי והולם בין האינטרס הציבורי לבין זכויות הפרט - הנאשם וצד ג'.
קיימת חשיבות להחיל גם בעניין הסחר בבני אדם הן את הליך החילוט הפלילי, והן את ההליך האזרחי, במתכונת דומה לזו הקבועה בחוק מאבק בארגוני פשיעה.
חובת החילוט במקרה של רכוש הקשור בעבירה, נובעת, כפי שצויין לעיל מהתפיסה שפירות הפשע אינם רכוש העבריין, ונטילתם ממנו אינם עונש. דברים אלה יפים גם לעניין סחר בבני אדם.
לעניין החילוט האזרחי – ראוי כי זה יתאפשר בין אם הואשם והורשע אדם בהליך פלילי ובין אם לאו, זאת על מנת לכלול את כל קשת המקרים האפשריים, שתוארו בפרק הקודם לנייר עמדה זה. באופן ספציפי לנושא הסחר בבני אדם – יש לציין כי לעבירה זו היבט בינלאומי משמעותי, שכן במקרים רבים מבוצע הסחר בבני אדם בין מדינות, כאשר חלק מהעבריינים אינם יושבים בארץ, או אינם יושבים בה ישיבת קבע. קיימת חשיבות לאפשרות לחלט רכוש ששימש לעבירה, ורווחי עבירה - אם נתפסים בישראל, גם כאשר העבריינים או חלקם אינם נמצאים בארץ, או נמלטים ממנה.
עם זאת, קיימים מספר הסדרים וסעיפים בחוק מאבק בארגוני פשיעה שאינם רלוונטיים לענייננו – בכל הנוגע לרכוש שהוא רכוש הארגון או רכוש ראש הארגון. סעיפים אלה הושמטו בשתי הצעות החוק, ובצדק.
5. הערות לעניין החלת ההסדר בשתי הצעות החוק
א. שימוש במונח "רשאי" לעניין סמכות בית המשפט בהצעת החוק הפרטית
סעיף 377ב(א) להצעת החוק הפרטית של ח"כ גלאון, קובע כי משהורשע אדם בעבירת סחר בבני אדם – רשאי בית המשפט לצוות על חילוט רכוש, כאמור בסעיפים אליהם מפנה הצעת החוק בחוק מאבק בארגוני פשיעה. קיימת סתירה פנימית בלשון הצעת החוק, כאשר היא מפנה לסעיף 5 לחוק המאבק בארגוני פשיעה, הקובע סמכות חובה. לא ברור מלשון ההצעה האם בנסיבות בהן חל סעיף 5 – בית המשפט שהרשיע אדם יהיה רשאי או חייב לחלט את הרכוש. עדיף בעיני הנוסח הקבוע בהצעת החוק הממשלתית, המחיל ישירות את סעיפי החוק.
ב. אי החלת סעיפים מסויימים בהצעת החוק הממשלתית לעומת הפרטית
מלבד הסעיפים הנוגעים לארגון פשיעה, שהושמטו בצדק משתי הצעות החוק (סעיפים – 8, 14(2), 31), קיימים חמישה סעיפים בחוק מאבק בארגוני פשיעה, אשר הוחלו בהצעת החוק הפרטית, אולם לא בהצעה הממשלתית (סעיפים 10-12,32,33). מבדיקה שנעשתה במחלקת ייעוץ וחקיקה, מסתבר שסעיפים 10-12, ו-33 נשמטו בטעות. על כן שוררת תמימות דעים כי ראוי להחיל ויש להחילם בחוק החדש, כמפורט להלן:
(1) סעיף 10 לחוק מאבק בארגוני פשיעה
מדובר בסעיף פרוצדורלי הקובע כי תובע יפרט את בקשת החילוט ואת הרכוש שחילוטו מבוקש בכתב האישום. סעיף דומה קיים בחוקי חילוט אחרים. לא נראית סיבה להשמטתו, ועל כן מוצע להחילו במסגרת החוק החדש.
(2) סעיף 11 לחוק מאבק בארגוני פשיעה
הסעיף מעניק זכות טיעון במסגרת הליך חילוט פלילי לנידון ,בעל הרכוש ולמי שיש לו טענה לזכות ברכוש, וכן מסמיך את בית המשפט להורות על פרסום ההליך. סעיף זה נועד להגן על זכויות בעלי הרכוש. סעיפים מקבילים הקיים בנוגע לחילוט האזרחי (סעיף 16), ובנוגע לסעדים הזמניים (סעיף 25) הוחלו במסגרת הצעת החוק הממשלתית, ולא נראית כל סיבה מדוע להשמיט דווקא את הסעיף הנוגע לזכויות בעלי הרכוש בהליך הפלילי.
(3) סעיף 12 לחוק מאבק בארגוני פשיעה
סעיף זה קובע כי הוכחת התנאים והעובדות לצורך החילוט לאחר הרשעה בהליך הפלילי, ייעשה ברמת הוכחה הנדרשת במשפט אזרחי. ההצדקה לסעיף זה נדונה בעת הדיון בחוק מאבק בארגוני פשיעה, ומבוססת על אי תחולתה של חזקת החפות, והתפיסה כי החילוט אינו עונש אלא תיקון על ידי הוצאת רווחי הפשיעה מידי מי שהשיגם שלא כדין. הסעיף תואם אף את האמור בסעיף 17 לעניין החילוט האזרחי. השמטת סעיף זה תפגע ביכולת האכיפה של הסדר החילוט כנגד סוחרים בבני אדם, ומנוגדת לתפיסת חוקים במדינות זרות וגישת בית המשפט העליון בפסיקותיו האחרונות – דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בעניין מחאג'נה שצוטטו לעיל, ודברים שנאמרו על ידי כב' השופט חשין בעניין שם טוב:
• ייזכר, בין השאר, כי אין אנו מדברים בנטילת רכוש מאדם כבגזירת עונש של קנס. הנחת היסוד לענייננו היא, כי הרכוש המועמד לחילוט נעברה בו עבירה כהוראת סעיף 3(ב) לחוק - הרכוש "רכוש עבריין" הוא - והליך החילוט נועד להוציא אותו רכוש עבריין מכיסו של בעל הדבר. תביעת המדינה דומה במובנים מסוימים לתביעה בעשיית עושר ולא במשפט. אם כך נראה את פני הדברים, נסיק מעצמנו כי בעולם אזרחי מצויים אנו, האטמוספרה אטמוספרה אזרחית היא, ועוצמת נטל ההוכחה תיגזר מכך מאליה.60
אמנם הדברים נאמרו לעניין חילוט אזרחי על פי חוק איסור הלבנת הון, אך הרציונאל שלהם ראוי גם לענייננו.
(4) סעיף 32 לחוק מאבק בארגוני פשיעה
סעיף זה מגביל את שווי הרכוש המחולט לשווי הרכוש הקשור לעבירה, למעט רכוש של ארגון הפשיעה. נראה כי בעניין זה, יש הגיון בעמדת הצעת החוק הממשלתית, שכן - בהעדר תחולה לסעיף 8 לחוק, המאפשר חילוט של ראש ארגון פשיעה הקשור לעבירה אחרת, ממילא מוגבלת הסמכות לחלט – תחילה לרכוש הקשור לעבירה או בשוויו, ורק כאשר לא נמצא רכוש כזה במלוא השווי – ניתן להשלימו מרכוש שהועבר לצד ג'. בהתאם להסדר זה, לא ניתן להגיע למצב של חילוט מעבר לשווי הרכוש הקשור לעבירה, אלא כשמדובר ברכוש ארגון או ראש ארגון, דבר שאינו רלוונטי לעניין הסחר בבני אדם. על כן – מוצע שלא להחיל סעיף זה.
(5) סעיף 33 לחוק מאבק בארגוני פשיעה
סעיף זה מורה על הרחבת סמכויות החיפוש והתפיסה לפי הפסד"פ גם על רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק זה (לענייננו - סחר בבני אדם). הצורך בסעיף זה נובע מכך שסעיף 32 לפסד"פ – מסמיך את המשטרה לתפוס כל "חפץ" העשוי לשמש כמוצג או ראיה. פרשנות שיפוטית קבעה, כי סמכויות התפיסה חלות גם על חפצים הנתפסים לצורך חילוט61. ואולם, הגדרת "חפץ" לפי הפסד"פ אינה רחבה דיה לכלול כל סוג של רכוש הניתן לחילוט לפי חוקי החילוט החדשים, הכוללים גם מקרקעין, זכויות, ועוד, ואף רכוש בשווי הרכוש הקשור בעבירה. מטעם זה – הוסף לפרקי החילוט בחוק איסור הלבנת הון ובחוק מאבק בארגוני פשיעה, סעיף המקנה סמכות מיוחדת לתפוס רכוש הניתן לחילוט לפי אותם חוקים. סמכות כזו נדרשת גם בחוק החדש.
יש לציין, כי לא די בהסדר הקובע סעדים זמניים, שכן תפיסת רכוש מכוח הסעד הזמני אפשרית רק לאחר הגשת בקשה לבית המשפט, בעוד שעל פי הפסד"פ, קיימת סמכות לתפוס את הרכוש ללא צו, בהתקיים התנאים בחוק. השימוש בסעיף זה ייעשה כאשר מדובר בתפיסה שלא קדמה לה חקירה כלכלית סמויה – כך לדוגמה כאשר המשטרה נתקלת במקום המשמש מכון ליווי, ומבצעת מעצר במקום. המתנה להוצאת צו לסעד זמני, תיצור אפשרות להברחת הנכסים ותסכל מטרת החילוט.
ג. החלת הגדרות "רכוש" ו"רכוש הקשור לעבירה" מחוק מאבק בארגוני פשיעה
הצעת החוק הפרטית מגדירה את המונחים "רכוש" ו"רכוש הקשור לעבירת סחר בבני אדם. נוסח ההגדרות שאוב מן ההגדרות בסעיף 1 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, תוך עריכת השינויים והתאמתן לחוק החדש.
לעומת זאת – נעדרת מהצעת החוק הממשלתית הגדרה למונחים אלה. הסעיפים אותם מחילה הצעת החוק הממשלתית מהחוק מאבק בארגוני פשיעה, אינם כוללים את סעיף ההגדרות - סעיף 1. התוצאה היא כי ההצעה הממשלתית אינה כוללת כל הגדרה למונחים האמורים.
לאחר בדיקה עם מחלקת ייעוץ וחקיקה, הגענו לכלל הסכמה שיש להוסיף הפנייה להגדרות שב סעיף 1 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, שכן אחרת עלול להפתח פתח להעלאת טענות ופרשנויות שונות בפני בתי המשפט.
ד. הפקדת הרכוש המחולט בקרן שתוקם על פי החוק החדש
ההסדר של הפקדת הרכוש המחולט וכן קנסות בקרן מיוחדת במקום באוצר המדינה, קיים בחוק הישראלי בפקודת הסמים ובחוק איסור הלבנת הון. הרכוש המחולט והקנסות הנגבים לפי חוקים אלה, מופקדים בקרן שהוקמה על פי פקודת הסמים, המנוהלת ע"י האפוטרופוס הכללי, ואשר הכספים בה משמשים לשורת מטרות, הקבועות בסעיף 36ח לפקודת הסמים, הכוללות את הוצאות החילוט, האכיפה, והרשויות למלחמה בסמים ובהלבנת הון. ההסדר המוצע דומה להסדרים אלה. בניגוד להם – מחולט הרכוש על פי החוק מאבק בארגוני פשיעה לאוצר המדינה.
הרעיון של שימוש ברכוש המחולט לאכיפה, פיצוי קורבנות ושיקום הנוגעים לעבירה שבגללה חולט הרכוש, נהוג גם בעולם. בארה"ב – יצר החוק מנגנון להקצאת הרכוש המחולט, שנאסף בשתי קרנות שהוקמו על פיו, האחת של משרד המשפטים, והשנייה של משרד האוצר, והוקצה (לאחר תשלום הוצאות ועלויות החזקת הרכוש עצמו) לטובת רשויות וסוכנויות האכיפה השונות (פדראליות, מקומיות ומדינתיות) שהשתתפו במאמצי החילוט62. מנגנון זה יצר תמריץ לרשויות האכיפה לאיתור ותפיסת רכוש הקשור בפשע, ולאכיפת חוקי החילוט והחוקים הפליליים כנגד עבירות המאפשרות חילוט.
על פי החוק האנגלי, ניתן לעשות שימוש ברווחי הפשיעה המחולטים לשם פיצוי הקורבנות63, וכן לשם כיסוי הוצאות ניהול הרכוש, והיתרה מועברת לאוצר המדינה64.
הרעיון של שימוש בכספים המחולטים מעבריינים לכיסוי הנזקים שגורמת עבריינותם לחברה בתחומים שונים, מחזק את הטיעון כי החילוט למעשה אינו עונש אלא סוג של השבה לחברה של רכוש שמוחזק בידי העבריין שלא כדין, טיעון שהוכר על ידי בתי המשפט בארה"ב65.
לעניין מטרות הקרן – ראוי כי חלק מן הכספים הנאספים בקרן ישמשו, כפי שמוצע בהצעת החוק הממשלתית – להגנה על נפגעי העבירה, טיפול בהם ושיקומם. זאת לצד המטרות הנוספות של מניעת העבירות על פי החוק ואכיפת החוק כנגדן.
אין אנו סבורים, כי ראוי, כמדיניות, לאמץ את הגישה הבאה לידי ביטוי בנייר העמדה של הארגונים הלא ממשלתיים, להעניק את עיקר הכספים שבקרן לפיצוי קורבנות עבירה פרטניים. ראשית, סוגיית פיצוי קורבנות עבירה הוא נושא רוחב שיש לגבש לגביה הסדר כולל לגבי קורבנות עבירה בכלל. גיבוש הסדר כזה מצריך למידה, ובין היתר, ממקורות השוואתיים. שנית, הרעיון המונח ביסוד החילוט הוא להחזיר את המצב לקדמותו דרך החזרת תוצרי הפשיעה לציבור בכללו, ולא לקורבנות עבירה פרטניים. ועוד, לא ברור באיזה שיעור קרן כזו אמורה לפצות קורבנות עבירה שלא התלוננו או תבעו את הסוחרים. לעומת זאת, מבנה הקרן שבהצעה הממשלתית משתווה עם מטרות החילוט להחזיר לציבור את רווחי הפשיעה. כמו כן, הוא משתווה גם עם התפיסה הבינלאומית בקשר לסחר בבני אדם, המחייב מאבק בנגע זה בכלים שלובים של אכיפה, מניעה והגנה על קורבנות כשכל אחת ממטרות אלה היא חשובה מצד עצמה.
ב ב ר כ ה,
שילה ענבר, עו"ד
סגנית בכירה א'
וממונה על העניינים הפליליים
לפרקליטת מחוז הצפון
העתק: מר שוקי למברגר, משנה לפרקליט המדינה,
גב' רחל גרשוני, מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים