חומר רקע
תמצית
פרסי נובל לרפואה ולכימיה יוענקו בשנת 2006 לחוקרים אשר ביצעו פריצת דרך משמעותית במחקר הרפואי. למרות שאין עוררין לגבי התרומה העצומה של המחקר הרפואי לרפואה, לחברה ולכלכלה בישראל, התקצוב הממשלתי למחקר חשוב זה הוא נמוך במדינת ישראל.
לשם השוואה התמיכה הממשלתית במחקר רפואי בארץ עומדת על 0.7% מסך ההשקעה הממשלתית במחקר ופיתוח אזרחי זאת לעומת 8.2% במדינות ה-OECD. בעוד שבארה"ב ההשקעה הפדרלית במחקר רפואי היא 100 דולר לנפש לשנה, בישראל היתה ההשקעה הממשלתית במחקר רפואי בשנת 2003 כ-9 ש"ח בשנה. תקציב לשכת המדען הראשי במשרד הבריאות קוצץ מאז שנת 2000 ב-55%.
ועדות לאומיות שונות שנדרשו גם למחקר הרפואי בישראל המליצו כולן להגדיל את המשאבים למימון המחקר הרפואי בישראל עד לסך של 270 מיליון ₪ בשנה.
רקע
מסמך זה נכתב לבקשת ועדת המדע והטכנולוגיה לקראת ישיבתה ב-24 באוקטובר 2006 בנושא המחקר הרפואי בישראל, בעקבות הענקת פרסי נובל לרפואה ולכימיה.
במסמך יוצגו הנושאים האלה:
• פרסי נובל לרפואה ולכימיה לשנת 2006;
• המחקר הרפואי;
• המחקר הרפואי בישראל.
פרס נובל לרפואה מוענק למדענים אשר הביאו לפריצת דרך במחקר הרפואי, הישגים מדעיים אשר משפיעים על המחקר הרפואי בכלל ועל הטיפול במחלות שונות בפרט. פרס נובל לכימיה לשנת 2006 יוענק אף הוא על מחקר שעשויות להיות לו השלכות חשובות על התפתחות הרפואה. למרות התרומה העצומה שהמחקר הרפואי מעניק לרפואה, לחברה האנושית ולכלכלת העולם, התקצוב הממשלתי למחקר הרפואי בישראל נמוך מאוד.1
פרסי נובל לרפואה ולכימיה לשנת 2006
פרס נובל לרפואה יוענק השנה לפרופ' אנדרו פייר (Fire) מאוניברסיטת סטנפורד ולפרופ' קרייג מלו (Mello) מאוניברסיטת מסצ'וסטס בארה"ב. פרס נובל לכימיה יוענק לפרופ' רוג'ר קורנברג מאוניברסיטת סטנפורד בארה"ב. פרופ' קורנברג הוא גם עמית המחלקה לכימיה ביולוגית במכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית ופרופ' אורח בפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע בה, ומאז שנת 1986 הוא מלמד וחוקר באוניברסיטה העברית ארבעה חודשים בכל שנה.
טקס הענקת הפרס ייערך באוסלו ב-10 בדצמבר והמדענים יזכו בין השאר ב-10 מיליוני קרונות (כ-6 מיליוני ש"ח).
פרס נובל לרפואה
פרופ' פייר ופרופ' מלו הם מהזוכים הצעירים ביותר בפרס נובל עד היום (בני 47 ו-45 בהתאמה). מחקרם, שפורסם רק בשנת 1998 – בכתב העת המדעי Nature – זכה להכרה מהירה במיוחד.
התגלית של השניים, "מנגנונים בסיסיים לשליטה בזרימת המידע הגנטי", או RNA – RNAi interference, מסייעת בשיתוק גֶנים מסוימים או בהחלשת פעילותם, וכך היא מאפשרת נטרול של נגיפים ושל מוטציות גנטיות שונות.2
פרס נובל לכימיה
פרופ' קורנברג זכה בפרס על מחקריו על הבסיס המולקולרי של שעתוק המתרחש בתאים בעלי גרעין. קורנברג הציג צילומים ויזואליים של תאים בתהליך השעתוק בשיטה המכונה קריסטלוגרפיה. צילומיו הדגימו את תהליך השעתוק שלב אחר שלב והראו את יצירת ה-RNA וכן שלבים נוספים בתהליך השעתוק.
"קורנברג היה הראשון שיצר תמונה אמיתית של האופן שבו פועל תהליך ה'תרגום' של החומר התורשתי למידע זמין לצורך פעילות התא", הסבירה ועדת הפרס. מחקריו שפכו אור על תהליכים המתרחשים ברמה הגנטית-מולקולרית והסבירו תופעות ביולוגיות חשובות שלא היו מובנות או מוכרות עד כה. יצוין כי מחקריו של קורנברג, שכאמור עסקו בתהליך השעתוק בתאים בעלי גרעין מוגדר, השפיעו השפעה מהותית על תחום הגנטיקה וסייעו בעקיפין בפיתוח טכנולוגיות שונות לרפואה ולמחקר הגנטי. תהליך השעתוק הכרחי לקיומן של כל צורות החיים; הפרעות בתהליך זה הן הרסניות וקשורות למגוון מחלות שבני-אדם לוקים בהן, כגון סרטן ומחלות לב.3
המחקר הרפואי
הגדרות
מחקר רפואי הוא מחקר שעניינו בחינת הגורמים למחלות, מהלכן של מחלות, אבחונן ודרכי הטיפול בהן. המחקר הרפואי עוסק ברפואה מונעת ובבריאות הציבור, בהבנת התהליכים הנורמליים בגוף האדם אשר משתבשים במצב מחלה ובזיהוי חומרים שעשויים לשמש תרופות במודלים מעבדתיים.
מקובל לחלק את המחקר הרפואי לשלושה שלבים הנובעים זה מזה. מחקר בסיסי, מחקר קליני ומחקר יישומי.
1. מחקר בסיסי הוא מחקר שמטרתו העמקת הידע וההבנה של תהליכים ושל תופעות. נושאי מחקר כזה הם פרי יוזמת החוקר, במסגרת החופש האקדמי. במחקר בסיסי בתחום הרפואה נבדקים המבנה והתפקוד התקין של גוף האדם בתנאים שונים. רוב המחקר הרפואי הבסיסי נעשה במוסדות המחקר האקדמיים.
2. מחקר קליני בתחום הרפואה הוא מחקר רפואי שהנבדקים בו הם בני-אדם. במחקר כזה לומדים על בריאות ועל מחלות באמצעות בדיקת מצבם הגופני והנפשי של בני-אדם, מעקב אחר ההיסטוריה הרפואית שלהם, בדיקת תאים ונוזלים מגופם ובחינת ההשפעה של תרופות ושל שיטות אבחון על בריאותם. מחקר קליני נעשה בידי רופאים, לעתים בשיתוף עובדי מחקר בסיסי בבתי-חולים. ניסויים קליניים נעשים לאחר השלב המחקרי, ליישום המחקרים ולמימושם. בניסויים קליניים מעורבים גורמים כגון חברות תרופות וחברות למכשור רפואי ולדיאגנוסטיקה. חברות אלה משקיעות במחקרים הקליניים השקעה כספית גדולה מכפי שהן משקיעות במחקרים רפואיים שאינם קליניים או יישומיים).
3. מחקר יישומי בתחום הרפואה הוא מחקר שיעדיו מכוונים מראש בידי מי שהזמין אותו, ומטרתו אפיון תחום או פיתוח תרופה, תהליך או מוצר על-פי דרישת המזמין.
המחקר הרפואי עשוי לתרום בתחומים רבים ומגוונים, ובהם:
1. הצלת חיי אדם ומציאת פתרון לבעיות רפואיות;
2. קידום מעמדה הבין-לאומי של המדינה בתחום הרפואה;
3. פיתוח תעשיות חדשות, תרופות חדשות ותשתית מחקרית;
4. פיתוח תפקידו, מעמדו ומקצועיותו של הרופא;
5. ניצול פוטנציאל רפואי קיים;
6. שיפור איכות החיים;
7. תועלת כלכלית: תעסוקה, הפקת רווחים ועוד.4
המחקר הרפואי בישראל
מצב המחקר הרפואי בישראל
חשיבות המחקר הרפואי הבסיסי בישראל הגיעה לתודעת קובעי המדיניות, ולפיכך מוקצה לו מימון – אך לא נדיב.5 למדינה, ובעיקר לחברות התרופות והציוד הרפואי, יש עניין במחקר היישומי, ולכן תחום זה זוכה למימון סביר. הבעיה המרכזית בישראל בהקשר של מסמך זה היא בתחום המחקר הרפואי המכוון לפתרון בעיות רפואיות, והתמיכה בתחום מחקרי זה אף אינה מתקרבת לתמיכה שהוא זוכה לה במדינות מפותחות אחרות. לעובדה זו השלכות חמורות על הרפואה, על החברה ועל הכלכלה של מדינת ישראל.6
שר הבריאות הנוכחי, יעקב בן-יזרי, המכיר בחשיבות המחקר הרפואי, ביקש תוספת תקציבית של כ-10 מיליוני דולרים למימונו בשנת 2007.7 עד כה התקבלה תוספת מיידית (על חשבון התקציב לשנת 2007) של 1 מיליון דולר.8
המשאבים המופנים למחקר הרפואי בישראל
1. השוואה בין-לאומית: ההוצאה הממשלתית השנתית על מחקר רפואי בישראל היא רק 0.4 דולר לנפש, לעומת כ-30 דולר לנפש בארה"ב. ההוצאה הציבורית המוקצבת ישירות למחקר ופיתוח (מו"פ) רפואי בישראל היא מהנמוכות בעולם – רק 0.7% מכלל ההוצאה הממשלתית על מו"פ אזרחי מופנים למחקר רפואי, לעומת 8.2% בממוצע במדינות ה-OECD. ההשקעה הפדרלית במחקר רפואי בארה"ב היא 100 דולר לנפש לשנה, ואילו בישראל היתה ההשקעה הממשלתית במחקר רפואי בשנת 2003 כ-9 ש"ח לנפש.9
2. המימון הממשלתי של מו"פ רפואי: לדברי פרופ' רמי רחמימוב, המדען הראשי של משרד הבריאות, התמיכה הממשלתית הכוללת במו"פ רפואי היא 32–38 מיליון ש"ח בשנה. חלק גדול מסכום התמיכה אינו ייעודי ועשוי להשתנות.10 רוב מימון המחקרים הרפואיים מגיע מהקרן הלאומית למדעים, מלשכת המדען הראשי של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה וממכון גרטנר למדיניות בריאות (אשר מתרכז יותר בהיבטים הציבוריים של הרפואה).
3. תקציב משרד הבריאות: תקציב המחקר הרפואי שעמד לרשות משרד הבריאות בשנת 2005 היה 3.85 מיליוני ש"ח. עם התוספת התקציבית הנוכחית (1 מיליון דולר שהם כ- 4 מיליון ש"ח) התקציב היום הוא כ-7.5 מיליוני ש"ח. התקציב קוצץ מאז שנת 2000 ב-55%. תקציב זה קטן בהשוואה לתקציב הכללי של משרד הבריאות ובהשוואה לתקציבי המחקר העומדים לרשות משרדים אחרים ואינו אלא שיעור קטן מסך המימון הממשלתי המופנה למחקר רפואי.11
4. מימון חיצוני(מימון לא ממשלתי ותרומות מחוץ-לארץ): למחקר הרפואי בישראל כמה מקורות מימון נוספים שאינם ממשלתיים (כספי המוסדות – האוניברסיטאות, בתי-החולים והמכונים הרפואיים; כספי קרנות קטנות – מפעל הפיס, חיל הרפואה והאגודה למלחמה בסרטן; מימון מגופים פרטיים – תורמים וחברות לייצור תרופות וציוד רפואי), אולם כספים אלה מעטים מאוד ועל כן רוב המחקרים הרפואיים מתבססים על תרומות מחוץ-לארץ. עובדה זו יוצרת לחץ על החוקרים ופוגעת בעצמאותם, גורמת לבריחת ידע ופוגמת באיכות המחקר הרפואי בישראל.
היקף המחקר הרפואי בישראל
בלשכת המדען הראשי של משרד הבריאות התקבלו השנה 350 בקשות חדשות למענקי מחקר. 190 מהן נמצאו ראויות, אולם בהעדר תקציבים אושרו רק כ-20 מהן.
המלצות שניתנו בעבר לטיפוח המחקר הרפואי בישראל
המלצות הוועדה הלאומית למחקר רפואי
ועדה בראשות פרופ' רמי רחמימוב הגישה בשנת 1994 לשרת המדע דאז, שולמית אלוני, ולשר הבריאות דאז, אפרים סנה, את מסקנותיה על המחקר הרפואי בישראל. מ-14 המלצות הוועדה יושמו – חלקית – רק שלוש המלצות בדבר ארגון עבודתן של קרנות המחקר.
בין המלצות הוועדה שלא יושמו:
• הגדלת המשאבים למימון מו"פ רפואי עד הקצאת כ-15% מכלל ההוצאה על מו"פ אזרחי למחקר רפואי;
• הקמת ועדת היגוי קבועה למחקר רפואי בישראל, שתהיה אחראית לאיסוף מידע, למיקוד מאמצי מחקר מיוחדים ולתיאום מימון המחקר מתקציביהם של משרדי הממשלה השונים;
• עריכת מחקר קליני במרכזי מחקר ייעודיים כגון בתי-חולים.
המלצות ועדת-אמוראי
ועדת-אמוראי לבדיקת הרפואה הציבורית בארץ ייחדה בדוח שהגישה בשנת 2002 פרק למחקר הרפואי והמליצה כי המימון הממשלתי של המחקר הרפואי יהיה בסך 270 מיליון ש"ח בשנה.
סיכום
• יש להגדיל את תקציב המחקר הרפואי בישראל.
• רובו הגדול של מימון המחקר הרפואי אינו מגיע מכספי המדען הראשי של משרד הבריאות, אלא מגופים אחרים, ונראה כי המחקר הרפואי בישראל ניזוק מפיזור תקציבים וסמכויות. יש ליישם את המלצת הוועדה הלאומית למחקר רפואי ולהקים ועדת היגוי לאומית קבועה למחקר רפואי שתשמש גוף ממלכתי בין-משרדי שישמשו בו גופים נוספים, לא ממשלתיים. ועדה זו תקבע מטרות, יעדים וסדר עדיפויות להשקעה במחקר הרפואי.
• יש לשקול צירוף גופים נוספים למימון מחקרים רפואיים, כגון קופות-החולים, קרנות מחקר של בתי-החולים ועוד.
• התלות במקורות מחקר חיצוניים ובכלל חברות תרופות אינה בריאה לחוקרים ולמחקר.
מקורות
• גל איתי, ד"ר, "פרס נובל לרפואה למגלי סודות המידע הגנטי", ידיעות אחרונות, 2 באוקטובר 2006.
• מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מחקר רפואי בישראל, כתבה שרה צוובנר, 20 במאי 2002.
• משרד הבריאות – לשכת המדען הראשי, המחקר הרפואי: תרומה לבריאות, לכלכה ולחברה בישראל, 5 באוקטובר 1006.
• רחמימוב רמי, פרופ', המדען הראשי של משרד הבריאות, שיחת טלפון, 5 באוקטובר 2006.
• שר הבריאות יעקב בן-יזרי, הקמת קרן למחקר רפואי, מכתב לראש הממשלה אהוד אולמרט, 25 ביולי 2006.