חומר רקע
לשכת עורכי הדין מתנגדת להצעת חוק ההתיישנות,
שעיקרה קיצור תקופת ההתיישנות מ-7 שנים ל-4 שנים.
הצעת החוק מגינה על הנתבעים החזקים – "הכיסים העמוקים", המדינה, חברות הביטוח מפני חשיפה ממושכת לתביעות משפטיות ומקפחת את זכותם של האזרחים הפשוטים, ילדים, נשים, נכים, עולים חדשים ונזקקים למצות את הדין ולקבל פיצוי.
במקום ייעול המערכת המשפטית, ההצעה תגרום לריבוי הליכים והארכתם
הצעת החוק, מהווה רעידת אדמה ותיצור פגיעה בוודאות המשפטית הקיימת היום. על כך מעידה כמות הפסיקה המועטת בנושא. ביטול החוק הקיים וניסוחה המסורבל של הצעת החוק, יפתחו פתח לפרשנויות משפטיות חדשות בדבר כוונת המחוקק (גם אם כוונתו, בין היתר, היא לעגן פסיקה ישנה, שכן כלל יסודי הוא בבתי המשפט שרק בית המשפט קובע את כוונת המחוקק) ויגרמו לריבוי הליכים ולעומס נוסף על מערכת בתי המשפט. בנוסף, מתן שיקול דעת לביהמ"ש להאריך את תקופת התיישנות מטעמים מיוחדים, כשלעצמו, יגרום לחוסר יציבות והארכת משך ההליך השיפוטי של התיק העיקרי להתמקד בשאלת השעיית ההתיישנות.
ההצעה פוגעת בנגישותן של קבוצות חלשות באוכלוסיה למערכת המשפט
ההצעה מקפחת אוכלוסיות חלשות כגון עולים חדשים, בני מיעוטים, עניים שאצלם תהליך התגבשות עילת התביעה ממושך יותר והמשאבים למימושה מעטים יותר. זאת במיוחד כשמדובר במדינה קולטת עליה שבה ישנן קבוצות שהשפה העברית אינה נהירה להן וכן אף לעיתים גם מהווה אוכלוסיה חלשה כלכלית כך שמידת הנגישות שלהן לביהמ"ש מצומצמת. הגבלת זכות תביעה ונגישות לביהמ"ש הינה פגיעה מהותית בזכות יסוד. פירושה של הגבלת זכות התביעה למי שתביעתו התיישנה היא ששערי ביהמ"ש נעולים בפניו, ומכאן שיש לבחון את קיצור ההתיישנות בזהירות רבה ולאזן בין האינטרסים תוך מתן שיקול ראוי לכל השיקולים.
ההצעה פוגעת בקטינים באופן קשה במיוחד
כיום בתקופת התיישנות לגבי קטין לא נחשבת תקופת קטינותו. עם הגיעו לגיל 18 מתחיל מירוץ התיישנות של 7 שנים עד גיל 25. על פי ההצעה תביעה של קטין יכולה להתיישן בעודו קטין, כאשר הפתרון המוצע הינו שהאפוטרופוס הוא זה שיתבע בשמו. הלשכה מתנגדת עקרונית לביטול השעיית מרוץ תקופת ההתיישנות כשלקטין אפוטרופוס כאמור. הלשכה סבורה שיש לאפשר לקטין את זכות הבחירה לתבוע ככל אדם מן היותו לבגיר. כך למשל, מקרה שבו קטין הותקף מינית על ידי בן משפחה, וההורים החליטו לא למצות את הדין עם התוקף. על פי ההצעה, הקטין לא יוכל לתבוע את התוקף. הזכות המוקנית שהיתה לקטין לתבוע עם הפיכתו לבגיר - נשללת.
כמו כן, על פי ההצעה תביעה של קטין שהגיע לגיל 18 תתיישן כעבור 4 שנים – בהגיעו לגיל 22. ההצעה מהווה הרעה, מאחר שרוב הבגירים עם הגיעם לגיל 18 מתגייסים לצה"ל, ובתקופת שירותם הצבאי יאלצו להגיש תביעה – שאם לא כן התביעה תתיישן.
ההצעה פוגעת בנפגעות תקיפה מינית ויישומה עלול למנוע מהן לתבוע בהליך אזרחי
מרבית מהנשים שעברו תקיפה ו/או התעללות מינית מוכנות לדבר על החוויה הטראומטית שעברה עליהן שנים רבות לאחר המעשה, במקרים רבים מדובר בתביעה שנחשפת שנים רבות אחרי המעשה נושא התביעה ואף לעתים נמנעת החשיפה בשל סיבות פסיכולוגיות או סוציולוגיות (בושה, פחד, לחץ משפחתי). תביעת פיצויים מן התוקף ע"י הנפגעת עצמה, ולא ע"י המדינה בהליך פלילי, והכרת ביהמ"ש בנזק הגופני והרגשי שהוא גרם לנפגעת, מאזנת במידה מה את תחושת חוסר האונים המוחלט הנלווה לפגיעה, הפיצוי הכספי אף יכול לסייע במימון הטיפול הנפשי הממושך. זאת ועוד, במקרים רבים, מעדיפה הנתקפת לתבוע בהליך אזרחי ואף לא לפנות למשטרה, נוכח הפחד, הבושה והחרדה מהחשיפה.
ההצעה תאלץ נפגעי גוף לוותר על זכותם לתבוע באופן מלא או חלקי
הצעת החוק אף מרעה את מצבם של אלה שספגו נזקי גוף. אם עד היום התיישנה תביעה על נזקי גוף כעבור 10 שנים מיום גילוי הנזק, הרי שעל פי ההצעה יקוצר מירוץ ההתיישנות מ-10 שנים ל-4 שנים. קיצור התקופה מהווה הרעה מוחשית, מאחר שתהליכי התגבשות הנזק הם ממושכים כשמדובר בפגיעות גוף. עבור הפצועים והחולים, הנאבקים על בריאותם, תקופת התיישנות של 4 שנים היא קצרה מדי, מה גם שהחלמתם תלויה לעיתים באותם הרופאים, שאותם הם מבקשים לתבוע. במשך מספר שנין מיום שנפגע, מצוי התובע הסובל מנזקי גוף, במצוקה פיזית נפשית וכלכלית ועסוק בדאגה לצרכיו הבסיסיים (טיפול רפואי או פרנסה) ואינו מסוגל לטפל בהגשת תביעה על נזקיו. במצב המוצע יאלץ הנפגע, "לרוץ" מהטיפול הרפואי הכושל ישר לעו"ד כדי להספיק להגיש תביעה במועד.
לסיכום ,
לשכת עורכי הדין קוראת לך, חבר/ת הכנסת להתנגד להצעת החוק ולמנוע פגיעה בזכות היסוד של האזרח למצות את הדין, פגיעה בחלשים, קטינים ונשים ולהתנגד להעדפת אינטרסים כלכליים על פני עקרונות יסוד של הגנה על זכויות חלשים וזכויות חברתיות שהוכרו בדין.