חומר רקע

המחקר והפיתוח בישראל דוח מס' 1 המועצה הלאומית למחקר ופיתוח מ ע ו ד כ ן אוקטובר 2006 חלק ראשון- תקצירים המחקר והפיתוח בישראל דוח מס' 1 של המועצה הלאומית למחקר ופיתוח הדוח הוכן בין אוגוסט 2004 לאוקטובר2006 חלק ראשון- תקצירים • מכתב הגשה מבוא חלק 0 קביעות יסוד תקצירים: חלק 1 מדיניות כללית למימון המו"פ וארגונו ומנין כמה כשלים אירגוניים חלק 2 עיתוד כוח אדם חלק 3 הצורך בהקמת קרן מחקר לאומית ברפואה חלק 4 הצורך בהקמת קרן למחקר באנרגיה חלק 5 הצורך בהקמת קרן מחקר בנושאי מים חלק 6 נושאים לדיון בעתיד חלק 7 הערות לסיכום ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ מ כ ת ב ה ג ש ה לכבוד מר מר אהוד אולמרט רוה"מ ושר הכמדע בפועל. אברהם הירשזון שר האוצר יולי תמיר שרת החינוך זבולון אורלב – יו"ר ועדת המדע בכנסת אני מתכבד להגיש לכם את הדין וחשבון הראשון של המועצה הלאומית למחקר ופיתוח. הוא יצא למעלה משנתיים אחרי המינוי הפורמלי של המועצה. המועצה פעלה בתנאים בלתי אפשריים. ולכן לא כל שאיפותינו התממשו. ובכל זאת, אני חוששבדו"ח זה מוצגת מהפיכה אפשרית בהחלטות למו"פ בישראל ובסיס לשינויים מרחיקי לכת שנראים חיוניים ביותר וכדאיים ביותר. בעקבות הדו"ח הזה אנו צריכים להמשיך ולתכנן את פעולות המולמו"פ לשנה הקרובה. עלינו קודם כל לדאוג לשינוי היחס של אגף התקציבים. אם לאו, הם קרובים ביותר להצלחה למוטט את המחקר, את הכשרת כוח האדם המקצועי בישראל והבאת מדינת ישראל לרמה של מדינה מתפתחת, ולא המתקדמת שבהן. אבקשך להפיץ את הדוח לכל שרי הממשלה, לוועדת המדע בכנסת ולשאר חברי הכנסת, למבקר המדינה ולנציב הדורות הבאים בכנסת. ראוי להפיץ את הדוח גם לנשיאי האוניברסיטאות ולמוסדותיהם. אשמח אם הגופים השונים יעירו הערות ויביעו את השקפותיהם. הנושא חייב להפוך לשיח מנהלי המדיניות במדינה. בהמשך לדו"ח זה אנו צריכים לנסח סידרת החלטות פרטניות שתעבורנה לפי העניין, בוועדת שרים למדע, בוועדת כלכלה וחברה ובוועדת החקיקה וכו'. יש נושאים רבים המחייבים איסוף נתונים לימודים ומחקר. בברכה, פרופ' דן זסלבסקי יו"ר המולמו"פ העתקים: מנכ"ל רוה"מ רענן דינור פרופ. מנואל טרכטנברג אצל רוה"מ. א) מ ב ו א 1. חוק המולמו"פ חוק המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי התקבל בכנסת בסוף שנת 2002. חברי המועצה ויו"ר המועצה מונו באוגוסט 2004. במהלך השנתיים הראשונות פעלה המועצה ללא תקציב. התקציב אושר בדיעבד במהלך 2006. המועצה התכנסה בתקופה זו מספר פעמים והגיעה לכדי החלטות עקרוניות במגוון נושאים עקרוניים החשובים לפיתוח מדיניות המו"פ בישראל. מטרת מסמך זה לרכז את הנושאים שנדונו במולמו"פ וההחלטות הראשוניות שהתקבלו וכן לפרוש בתמצית את מצע הפעולה של המולמו"פ לשנים הקרובות. 2. הרכב המולמו"פ המולמו"פ מיוצג ע"י מגוון רחב של חברים ממגזרי המו"פ השונים לרבות מוסדות להשכלה גבוהה והתעשיה: 1. פרופ' אורון משה 2. מר ארליך יגאל 3. פרופ' בירק יהודית 4. פרופ' בם לאה 5. ד"ר ברי אורנה 6. מר גליל עוזיה 7. פרופ' הורן דוד 8. פרופ' זסלבסקי דן - יו"ר 9. מר ינאי אלישע 10. מר כוכבי דורון 11. פרופ' סיוון אורי 12. תת-אלוף (במיל') עילם עוזי - משקיף 13. פרופ' פאוסט מרים 14. ד"ר פישוב יצחק 15. פרופ' רבל מישל 16. פרופ' שורק חרמונה I. קביעות יסוד הדוח של המולמו"פ מתבסס על כמה קביעות יסוד (תשע במספר). אחריהן מובאים התקצירים של ששת חלקי הדוח העקריים. 1. קביעה מס' 1 - ההשקעות ברמת ההשכלה וההכשרה המקצועית לא מספקות ולא יעילות ההשקעה בהשכלה ובהכשרה המקצועית הינה ההשקעה החשובה ביותר מבחינה כלכלית וחברתית, בנוסף גם בהישגים ביטחוניים. המבחן של גודל ההשקעה איננו רק היקף ההוצאה אלא במידת העשייה. בחינת העשייה בישראל מצביעה על ירידה ממשית בכל המדדים הממשיים שנבחרו למדידה, להוציא את מספר הפרסומים – אך למדד זה אין קורלציה עם תוצאות ממשיות אחרות, ואפילו בו ישנה ירידה מסוימת. ערך חשוב הרבה יותר הוא ההכשרה המקצועית של כוח האדם, היקפה ורמתה. בלעדיו לא תהיה תעשייה ולא תהיה סגירת פערים חברתיים. תוצאה זו של ירידה יכולה להיות בגלל השקעה קטנה מדי או בגלל שיטות ונהלים שגויים. כל ניסיון לשפר את המצב מחייב על כן שילוב של שיפור השיטות ונכונות להשקיע יותר, ולו בלבד כדי לשפר את התוצאות. אין ספק שיש בריחת כוח אדם מקצועי ובריחת ידע, אבל חסרים נתונים סטטיסטיים אפילו בנושא זה, משום שלא טרחו למדוד. 2. קביעה מס' 2 - התשואה על השקעה במו"פ עולה על כל השקעה אחרת להשקעה במו"פ של 1% מהתמ"ג צפויה תשואה שהיא בין 20% ל - 50% בתמ"ג, כלומר, תשואה שהיא פי 20 עד פי 50 מההשקעה. לא קימת השקעה כדאית יותר במשק. התשואה להשקעה בהשכלה ובהכשרה מקצועית מהווה חלק חשוב של סה"כ התשואה במו"פ (כ 70%). . תשואה נמוכה יחסית של פי 20 היא כאשר מדובר במדינות מתפתחות, בהן ההתנהלות גרועה וההחלטות כושלות. אם ניהול המו"פ נעשה בתבונה, אפשר להתקרב לתשואה שהיא פי 50 ביחס להשקעה. מחקר במקרו-כלכלה מצביע על הרבה דרכים שבה מתממשת התשואה. אין היא דווקא בנושא ספציפי. תהליך הלימוד וההתנסות וכן פרסום רעיונות מביאים בדרכים שונות ומשונות לתוצאות גם בתחומים לא צפויים. לקביעות הנ"ל משמעויות אסטרטגיות מרחיקות לכת בתחומים שונים. הכישלון החמור ביותר של מערך המחקר בארץ שלא הכירו בגדל החשיבות הזו ובוודאי לא הכריחו את משרד האוצר ואת מנהלי משרדי הממשלה להפנים את האמת הפשוטה הזו. הוצאה על השכלה ועל מו"פ אינן בזבוז אלא ההשקעה הכדאית ביותר שישנה באיזה שהוא מקום. יחד עם כל מיני קיצוצי תקציב שנתיים זה למעלה מעשור שיש קיצוצים בתקציבי המו"פ ויש פגיעה הולכת וגוברת בהישגי ההשכלה. שנוי בשני אלה ימדדו את ההצלחה או הכשלון של המולמו"פ. 3. קביעה מס 3 - התשואות הגבוהות בארץ מתוך מגוון הנושאים בדקנו בעיקר שלושה תחומים: מחקר בביו-טכנולוגיה ורפואה; מחקר בתחומי אנרגיה שונים; מחקר בתחום טכנולוגיות מים. בכל שלושת התחומים היו בעבר תשואות גבוהות מאוד שנמדדו במספר עשרות. ברפואה - עד היום ההכנסה הישירה מרפואות שפותחו בעבר היא קרוב ל4 מיליארד דולר לשנה. לאלה יש להוסיף עוד הכנסות ממתקנים רפואיים כמו סטנטים וכן הכנסות עקיפות וחסכונות. באנרגיה - ההשקעה במחקר על פני רוב ימיו של משרד האנרגיה (כיום "המשרד לתשתיות לאומיות") הגיעה ל - 180 מיליון דולר. החסכונות והמכירות הגיעו בערך ליותר מפי 30 מההשקעה. די בחיסכון שנתי אחד באנרגיה על ידי קולטי שמש כדי להצדיק את מלוא ההוצאה למחקר במשך כל שנות קיומו של המשרד. אולם יש עוד ייצוא של תחנות כוח סולריות, ייצוא של ציוד לתחנות כוח ממקורות גיאו-תרמיים, חיסכון אנרגיה בבניינים, ולבסוף יצירת מקור רזרבי של כ - 200 מיליארד דולר בפיצלי שמן. בטכנולוגיות מים - מלבד ניצול מקורות מים בצורה ממצה והגדלה של אספקת המים, יותר מהכפלתם, הגדלנו את הפירות לקוב מים בערך פי 5. עד היום אנו מוכרים ציוד וטכנולוגיות מים לייצוא בהיקף קרוב למיליארד דולר לשנה. כל זאת מתוצאות העבר. ישראל גם שווקה בעולם מתקני התפלה רבים! 4. קביעה מס' 4 - ממשלת ישראל השקיעה בשנים האחרונות למעלה מ - 80% מסה"כ ההשקעה הממשלתית במו"פ בשלב העיסקי מסחרי בנושאי "תקשוב ואלקטרוניקה", בעיקר דרך משרד התמ"ת למרות סטטיסטיקה (שלא נבחנה בדיוק) של כשלון של 19 מתוך 20 רעיונות מו"פ, התשואה היתה לפי הדוח של כ - 30% מכל היצוא הישראלי. זוהי אולי ההוכחה האיתנה ביותר של עוצמת התועלת ממו"פ. ההשקעה בנושאי תקשוב ואלקטרוניקה נהנתה גם מפעולת משרד הביטחון, הן באמצעים והן בגיוס כוח אדם המעולה ביותר שהיה מצוי במדינה מבחינת יכולות ומבחינת ההכשרה המקצועית. אבל, באותו זמן, ההשקעות בתחומים אחרים פחתו לערכים זניחים. יש גדלים אופייניים בתחומי הרפואה, האנרגיה והמים והם כיום לא יותר מאשר 10% מהסכומים שהושקעו בעבר ואפילו פחות, והתוצאות הן בלתי נמנעות. סה"כ ההשקעה במו"פ ע"י המדינה לא יותר מ - 0.5% מהתמ"ג ורובו הגדול הוא תקציב התקשוב והאלקטרוניקה. כל השאר הוזנח יחסית. 5. קביעה מס' 5 - הניסיון לבחון תחומים עתידיים ללימוד עקרוני לשיטת הבחירה של נושאי המחקר יכולות להיות שתי גישות. גישה א' - בחירת נושאים מדעיים ספציפיים. גישה ב' - בחירת תחום יישומים ושימושים. דוגמא לגישה הראשונה היא זיהוי נושא חשוב לפיתוח, כמו ננו-טכנולוגיה שקשורה בדיסציפלינות מדעיות חדשות, ושיכולה להועיל במרחב שימושים גדול מאוד. דוגמא אופיינית היא התרכזות בפיתוח הנושא של ננו-טכנולוגיה. דוגמא לגישה השנייה היא למשל בחירה של תחום המים, שבו יישום אחד יכול לנצל מגוון רחב מאוד של דיסציפלינות מדעיות וטכנולוגיות. אנחנו חשבנו שבשלב הנוכחי, לצורך הדיון בעקרונות, נוח לנו יותר לבחור תחומי יישום ושימושים חיוניים, ולהשאיר את ההדגשים המדעיים-טכנולוגיים לוועדות השיפוט, למדענים הראשיים ולמחלקות באוניברסיטאות. כל אלה לעתיד. • עיון במסמכים רבים מהשנתיים האחרונות שבאו מארה"ב, מהאיחוד האירופי והאו"ם, הראו שתחומי היישומים החשובים ביותר הם אמנם, ללא צל של ספק, מחקרים בנושאי ביו-טכנולוגיה ורפואה, בתחומי האנרגיה ובתחום המים. בארה"ב משקיעה הממשלה הפדראלית 50% מכספי המחקר בתחום הביו-טכנולוגיה והרפואה, והערכתם היא שהתשואה הגדולה ביותר תהיה מתחום זה; האיחוד האירופי משקיע 8%, ואצלנו פחות מ - 1%. • מחקרים לחיפוש מקורות אנרגיה חלופיים, ללא זיהום ובעלויות נמוכות, ובהחלשת סוחרי הנפט - תופסים מקום מרכזי ביותר והולך וגדל בעולם. • הצורך בפתרון נמדד היום לא רק בכמה אחוזים מהתמ"ג, אלא בחלק מכריע של ההוצאות על הגנה (למשל, עד אפריל 2006, השקיעה ארה"ב במלחמה בעיראק כ - 280 מיליארד דולר). בעבר העריכו שהשקעות בהגנה הכפילו פי שלושה את העלות האפקטיבית של גלון דלק למכוניות. כמו כן, צריך לכלול בניתוח הכלכלי עלויות חברתיות בתחום ההשפעה של הסביבה. • ההשקעות כיום צריכות לכלול אספקת מים נקיים לעמים השונים בעולם בכמות מספקת, באיכות טובה ובעלויות סבירות. זאת כדי למנוע את הרעב ממיליוני אנשים, תמותת מיליונים ממחלות, כדי למנוע מלחמות וכדי להקטין את הנזקים של המלחה ומידבור של שטחי חקלאות הולכים וגדלים. ההערכה היא שפוטנציאל המכירות בתחום הנדסת המים הוא בסביבות 400 מיליארד דולר בשנה והוא הולך וגדל בקצב של כמה אחוזים בשנה. העדפה של נושאים אלה באה לידי ביטוי בהחלטה של מדינות וכן ההתארגנות של תכנית עסקית בחברות גדולות כמו General Electric ו - Siemens. שתי חברות אלה אכן עתירות נכסים באנרגיה ובתחומים רפואיים מדעיים וטכנולוגיים מגוונים ביותר, והחליטו להשקיע מיליארדים ברכישת חברות העוסקות בטכנולוגיות של מים. השוק העולמי בתחום המים, כאמור, מוערך בכמה מאות מיליארדי דולרים וגידול של כמה אחוזים מדי שנה. כך קבענו את שלושת התחומים ללימוד מפורט כדוגמאות וניתוח עקרוני שנכין לקראת קביעת מדיניות כללית לניהול המו"פ. אין אלה הנושאים היחידים ועדיין לא חקרנו את הדרכים לקבוע יתרונות יחסיים כלכליים של תחומים מסוימים או כאלה שיש לנו עניין להשיג בהם יתרונות כאלה. לכן בהערכת התקציבים לנושים הנידונים הנחנו שלא יותר מהערכים הממוצעים לפי היקף הפעילות. 6. קביעה מס' 6 - בחינה של נושאים מבטיחים לעתיד שלושת התחומים שבחרנו להעדיף מבחינת הלימוד הפרטני של ההיערכות לניהול המו"פ, הם, כאמור: רפואה, אנרגיה ומים. רכיב נוסף משותף להם הוא שעיקר הפעילות בהם כיום היא בידיים ציבוריות. שלושת הנושאים הללו בדומה לתחום הביטחון הם גם נושאים חיוניים קיומיים גם אם אינם כרוכום ברווח כלכלי מסחרי. אולם, סקירה של נושאים עתידיים בתחומים אלה, ידע קיים שניתן ליישם תוך פרק זמן לא ארוך - מצביעים גם על תשואה אפשרית לא יותר קטנה מאשר בעבר, ואולי אף יותר גדולה. כדי שהדבר יקרה, הכרחי שכל הניהול של המו"פ בתחומים אלה יחליף ידיים ושיטה. • יש צורך להגדיל לפחות בסדר גודל את התקציבים, גם אם בכמה שלבים. • יש לקבוע תקציבים יציבים שהולכים וגדלים בהדרגה. לא ניתן לנהל פעילות מו"פ או פעולות של הכשרת כוח אדם, עם תקציבים מתנדנדים. • יש לדאוג שהמופקדים על תקציבי המו"פ במשרדים השונים יהיו בעלי מקצוע בתחום המתאים ולא עסקנים כלליים או בעלי מקצוע מתחום מתחרה. • יש לבחון מחדש ולבקר את תהליך קבלת ההחלטות, של בחירת נושאים ודרכי מימושם, דרכי פרסום ומעקב ושת"פ יותר אינטנסיבי בין המדענים לבין עצמם ועם התעשייה. • יש להקים שלוש שכבות של מו"פ: - שכבת מסד שעיקרה מבוצע על ידי סטודנטים לתואר גבוה באוניברסיטאות או תלמידי מכוני מחקר. היא מיועדת להעלות נושאים חדשים למטרות לימוד ולהכשרה מקצועית של כוח אדם מתקדם; - בשכבה השנייה נכללים פרויקטים עם תכלית מעשית כלשהיא, אבל הביצוע יהיה עדיין בעיקרו על ידי סטודנטים משתלמים ופוסט דוקטורנטים; - בשכבה השלישית - הפרויקטים הם ליישום תעשייתי-מסחרי. סכום ההשקעה בשתי הרמות הראשונות צריך להיות בערך שווה להשקעה ברמה השלישית. 7. קביעה מס' 7 - כתוצאה מהשוואה עם מדינות תעשייתיות אחרות וכן כמדידה של צרכי ההשכלה הגבוהה, אנו מגיעים למסקנות הבאות: • הסכום הכולל של ההשקעה במו"פ צריך להיות בין 3% ל - 4% מהפעילות של התחום לפי התמ"ג, ובסה"כ בישראל בין 16 ל - 22 מיליארד שקל לכל שלושת השכבות, ובכל הנושאים. פירושו 8-11 מיליארד שקל למחקר תעשייתי, לעומת לא יותר מ - 1.2 מיליארד שקל כיום. החצי השני של הסכום 8-11 מיליארד שקל צריך להתחלק בין שכבת המסד והשכבה השנייה. ב כיום התקציב המופיע ברשומות הוא הרבה יותר קטן. אך חמור מזה גם הסכום המופיע שם הוא בעקרו משכורת לסגל האקדמי באוניברסיטאת כאשר לכאורה קרוב למחצית מוקדש למחקר. קביע זו רחוקה מהאמת. לתחומים שיבחרו אנו מציעים הקמת קרנות מחקר באחוז נתון מהיקף הפעילות הכלכלית בתחום. • חישוב של ההשקעה הדרושה בלימודים לתואר גבוה של קרוב ל 30000 סטודנטים מביא גם הוא לעלות כוללת דומה לחישוב שנעשה בהשוואה למדינות המפותחות. • יש לארגן מחדש את המשרדים העוסקים בניהול המו"פ בשת"פ ושילוב של משרד המדע ומשרד התמ"ת, בשילוב של מדענים ראשיים, אוניברסיטאות ומכוני מחקר ובחברות התעשיתיות-מסחריות. 8. קביעה מס' 8 - פתרון של בעיות כוח אדם הטיפול בנושא זה צריך להיעשות החל מהגן, עבור דרך בית הספר היסודי, ומעלה, ברצף אחד. יש הכרח לספק את האמצעים למימוש ההכשרה המקצועית, התנסות מגוונת ומלאכת כפים בבתי הספר היסודיים, התיכוניים ובבתי הספר לטכנאים ולהנדסאים, וברציפות שלמה באוניברסיטאות. יש ליצור מצב שהלימודים יוכלו להתממש מבלי שמסורת לימודית או התנאים הכלכליים של המשפחה יהיו גורם מעכב. אם לאו, לא נוכל להתגבר על פערים חברתיים ולא נצליח להגביר את הייצור הכלכלי. הפיתרון חייב להיות בשת"פ בין המשרדים הבאים: משרד התמ"ת, משרד המדע, משרד החינוך, הנהלת האוניברסיטאות, המכללות והתאחדות התעשיינים. יש צורך בשיקום של בתי הספר המקצועיים. יש צורך בהכשרת מורים בתחומים החלשים, חלוקת מלגות ללימוד נושאים חשובים מחד גיסא, וכמוכן אפליה מתקנת או העדפה של איזורים נזקקים, מאידך גיסא. מובן מאליו שהצבא מהווה אחד הצרכנים החשובים לכוח אדם מקצועי ויש בידו אמצעים לסייע. כך גם התעשיות והתאחדות התעשיינים. ראוי היה שגופים כמו מל"ג או רשם המהנדסים יחפשו דרך לעודד לימודי הנדסאים וטכנאים וייצרו דרכים להמשך ולא יהיו עסוקים בהטלת מכשולים לרצון האנשים להמשיך וללמוד. מערכת החינוך צריכה לחדול ולשמש בעיקר מערכת מיון של כוח אדם ועליה ליצור את הכלים המאפשרים לכל אחד מהתלמידים להתקדם על פי דרכו. לא יתכן שפחות מחצי התלמידים יזכו בתעודת בגרות ולחלקם הגדול התעודה לא מאפשרת ללמוד מקצוע מועיל. מצבם של אלה שלא קבלו תעודת בגרות חמור עוד יותר. בס"ה יש פתרון תעסוקה ראוי להרבה פחות מחצי הבוגרים! 9. קביעה מס' 9 - השוואה עם דיונים בעבר בעבר קמו כמה וועדות בעלות יעדים דומים מאוד לאלה של המועצה הלאומית למו"פ. להלן רשימה קצרה של ארועים בעבר שהשפיעו או היו אמורים להשפיע על מצב המו"פ בישראל. להלן אבני דרך בהתפתחות המו"פ בישראל: א) הקמת המועצה המדעית - ינואר 1949 ב) הקמת מוסד וייצמן לפרסומים במדעי הטבע והטכנולגיה ע"י המועצה המדעית - ב - 1951 ג) הקמת מעבדות, מכוני מחקר ממשלתיים, הקמת מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת בר-אילן, ואוניברסיטת ת"א - בשנים 1949- 1950 ד) הקמת המועצה הלאומית למו"פ - 1959 ה) הקמת מכונים לפלסטיקה ומזון - 1962- 1966 ו) הקמת אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת בן גוריון 1963 - 1964 ז) הקמת מו"פ תעשייתי - 1964-5 ח) מינוי ועדת קצ'לסקי לבדיקת ארגון המחקר הממשלתי וניהולו ט) הגשת דו"ח קצ'לסקי 1968 ואישור הממשלה לדו"ח 1969 י) הקמת לשכת המדען הראשי - תמ"ס - 1968 י"א) הקמת משרד המדע 1982 י"ב) מינוי ועדת "יפתח" - לארגון המחקר הממשלתי וניהולו י"ג) הגשת מסקנות ועדת יפתח לממשלה - 1984 י"ד) הקמת המועצה הלאומית למו"פ 1994 ט"ו) פיזורה של המועצה הלאומית למו"פ - 1997 ט"ז) כינון חוק המועצה הלאומית למו"פ בשת"פ בין האקדמיה הלאומית למדעים ובין מישרד המדע - נובמבר 2002 י"ז) אישור חוק המולמו"פ - נובמבר 2003 י"ח) הקמת המועצה הלאומית למו"פ (15 חברים)בבחירה של הממשלה ומינוי נשיא המדינה - אוגוסט 2004 ההתפתחות ההסטורית של פעילות המו"פ בכלל והמועצה בפרט מובאת בהרחבה בנספחים. ישנו דמיון רב מאוד בין ההמלצות של כמה מהוועדות בעבר ובין ההמלצות המופיעות כאן. המלצות רבות של ועדות העבר לא יושמוו משני טעמים עיקריים: א. וויכוחים פנימיים שנגרמו על ידי קשיים חברתיים ולא על ידי פערים ענייניים; ב. חוסר יכולת לשכנע את מקבלי ההחלטות במערכת השלטונית והקושי של המערכת הציבורית לדון ולהגיע להחלטות משותפות. תקוותנו היא שלמרות סימנים מדאיגים מאוד, גם הפעם, בכל זאת, הגישה העניינית הרציונאלית ותחושת השליחות יתגברו על המכשלות המקובלות ויאזרו אומץ לנצל את המשאב החשוב ביותר של המדינה ולהקדיש אמצעים בהשקעה הכדאית ביותר שהמציאה האנושות. לפי חוק המולמו"פ החדש האחראי לביצוע החוק הוא שר המדע או מי שממלא את תפקידו. התקציב אמור להגיע דרך הות"ת ומועבר לאקדמיה הלאומית למדעים. אנשי אגף התקציבים הכריזו שכל עוד המולמו"פ שייך למישרד המדע אין לו ערך וחבל לתת לו תקציב. שר המדע ( שבינתיים התפטר) הודיע לראש הממשלה שלא בא בחשבון שהמולמו"פ לא יהיה משויך איליו. למשרד המדע יש אינטרסים מקומיים לתקציבים מסויימים והותת"ת חוששים בצדק שהמולמו"פ ישא ביקורת על האוניברסיטאות. ללא מתן מעמד בלתי תלוי למולמו"פ ותקציב פעולה סביר בסדר גודל של כ עשרה מליוני שקלים בשנה לא תושגנה המטרות שלשמן בקשו להקים את במולמו"פ. II התקצירים של חלקי הדוח המלא חלק 1 - מדיניות כללית למימון המו"פ וארגונו, או המפתח הכלכלי לארגון המו"פ וזיהוי של כשלים עיקריים • פרק זה הוא אולי החשוב ביותר בדוח המוגש כאן. הכישלון העיקרי של מערך המחקר בארץ הוא בכך שקהילת החוקרים וכן מקבלי ההחלטות, ברובם, לא היו מודעים לתשואה הגבוהה של המו"פ והכשרת כוח אדם, יותר מכל השקעה אחרת במשק. התשואה מגיעה לכפולה של פי 20 עד פי 50 מההשקעה! • המצב כיום הוא תחרות בין משרדי הממשלה ובין חברות שונות על תקציבים זעומים, קימת ירידה מתמדת של תקציבי מחקר בשכבות המסד שבלעדיהן אין חדשנות ואין פיתוח יכולות. לתנודות התקציב יש השפעה הרסנית על דיסציפלינה המחייבת הכשרה הדרגתית והתמדה. • ליכולת המו"פ השפעה מכרעת על ביטחון המדינה. אין הכוונה רק למו"פ בנושאים ביטחוניים אלא לרמת היכולת הכללית כמעט בכל נושא. לרמת היכולת המדעית והביצועית ישנה השפעה על המצב החברתי והחוסן הלאומי, היכולת הכלכלית היא הקובעת את כושר העמידות, ומשפיעה על היחס של מדינות בעולם לישראל, והנכונות לשתף איתה פעולה. • פרק חשוב ביותר הוא חלוקת המחקר ל - 3 שכבות עיקריות, כאשר השכבה היסודית איננה יכולה להישפט בשיקולים כלכליים, והיא המסד שבלעדיו לא יתקיים מחקר רציני ופיתוח תעשייתי ברמות היותר גבוהות. השכבה השנייה היא של מחקרים שיש להם כבר יעד תכליתי, פחות או יותר מוגדר. בשכבה זו ראוי להגביר את שיתוף הפעולה בין הקהילה המדעית ובין הכלים היישומיים של משרד התמ"ת ושכבה שלישית של יישום עסקי. המיון הזה לשלוש שכבות מאפשר לנו הערכה יותר יסודית של התקציבים הדרושים וכן צורת התארגנות ראויה. שתי השכבות הראשונות מיוחסות במידה רבה לתחום התארים הגבוהים באוניברסיטאות המחקר. ההיקף התקציבי של סכום שתי שכבות המסד צריך להיות דומה מאוד להיקף התקציבי של השכבה השלישית היישומית-תעשייתית-מסחרית. • בניסון לגלות יתרונות לנושאים ספציפיים או לקדם נושאים כאלה כדי להשיג יתרון, קשה לעשות זאת בשכבת המסד ואולי שם זה פחות דרוש ויש לשמור על מיגוון רחב לפי הלך הרוח של המורים האקדמאיים ותלמידיהם. אין להתפלא גם אם יתברר שבשכבה זו נולדים מרבית הרעיונות החדשניים. • בחוברת של "מדדים למדע וטכנולוגיה" נמצא שמהוצאות למו"פ במסגרת הממשלתית, כ- 45% עד - 55% מיועדת לקידום הידע ולא למטרות עסקיות. • בחלק זה של הדוח ריכזנו רשימה של כשלים ארגוניים, משפטיים ותפעוליים. חלק מהביקורת באה מידע מבוסס מאוד וחלק טעון לימוד נוסף וניסיון לרדת לשורש הדברים. אולם, אין כל ספק שכמה מהפגמים הם ממש קטלניים ביחס לתוצאות שאנו מצפים ממאמץ המחקר. דיון הרבה יותר יסודי דרוש כדי לאמת את התהליכים ולהציע מנגנונים לתיקון. • דוגמא לכשל ארגוניים היא למשל הלהיטות של חשבים ויועצים משפטיים להבטיח את בעלות המדינה על הקנין הרוחני הנובע מפירות מו"פ. המדינה אינה מומחית לטיפול בקנין הרוחני ובעלותה עשויה לגרום לכך שלא יהיה לעולם יישום מסחרי של תוצאות המחקר. • בחלק מהמקרים נוכחנו שמשך הזמן מהגשת הצעה לחתימה על חוזה מימון מגיע לשנתיים. • ישנה דרישה לחזור ולהשתתף מדי שנה במכרז של חלוקת התקציבים גם למחקר שיועד מראש למספר שנים. • התקציבים בשתי שכבות היסוד הלכו ופחתו משנה לשנה, וכיום רבים מהם נמצאים מתחת לעשירית התקציב הדרוש. הדבר הרסני ביותר לרמת המו"פ גורם לבריחת כוח אדם, ועוד. • ישנו חשד די מבוסס שהסיכוי שנושא מחקר חדשני באמת יזכה במימון, בקרנות שונות, שואף לאפס. • בין החידושים החשובים ביותר שזכו בהצלחה אנו רואים תקופת המתנה עד לגילוי הערכה ותמיכה פער של הרבה שנם , לפעמים אפילו שני עשורים. רבים מהם מוכרים בסופו של דבר במדינות חוץ. • מצאנו כשלים לכאורה, בכל תחום ובכל רמה. זה מתחיל כמובן בנושא ממדי התקציב. זה עובר להבטחת תקציבים ריאליים לעבודה והבטחת רציפות בעבודה. זה נוגע לאופן בחירת הנושאים ומשוב לעבודת הרפרנטים. זה כולל תקשורת והחלפת אינפורמציה בין החוקרים. זה כולל, כאמור, את הטיפול בזכויות על הקנין הרוחני. • יחס התקציבים בין שכבות המחקר הוא בקרוב ¼ לשכבה התחתונה, ¼ לשכבת הביניים ו - ½ לשכבה העליונה של יישום עסקי. • חיוני ביותר לשמור מכל משמר על התקציבים בשתי השכבות התחתונות. בלעדיהם אין הכשרת כוח אדם ואין יצירת רעיונות לשכבה השלישית. • את התקציב הדרוש ניתן להעריך לפחות בשתי דרכים בלתי תלויות. דרך א' - השוואה עם כמות ההשקעה במדינות ה - OECD כדי שנשיג מסה קריטית לטיפול בנושא, וכדי למנוע בריחת כוח אדם מהארץ. זו מצביעה על 3-4% מהתמ"ג לשלושת השכבות או 16-22 מיליארד שקל בשנה. סה"כ ההשקעה בשתי השכבות התחתונות היא 8-11 מיליארד שקלים שקרובים מאוד, כצפוי, למחצית הסכום המתקבל בהשוואה עם מדינות ה - OECD. דרך ב' - לממן תחילה את כמות כוח האדם המקצועי ברמות תואר שני ושלישי. אלה מהווים כיום כ - 30% מסה"כ הסטודנטים באוניברסיטאות, ובערך 29,000 בישראל. כיום, מספר זה יש להכפיל בהשקעה דרושה לאדם לשנה. מספר זה מוערך בין 200,000 ₪ לבין 400,000 ₪. המספר הגבוה דרוש כאשר יש צורך לחדש או להשלים מערך ניסיוני ושירותים טכניים. בהתאם לכך, העלות תנוע בין 5.8 מיליארד ל - 11.6 מיליארד שקל בשנה. • התקציב המסופק על ידי קרנות המחקר כיום הוא רחוק מלהספיק כדי לבצע זאת נאמנה וניתן פחות ופחות לקיים מחקר ניסיוני באוניברסיטאות. • בחלקים 3, 4, ו - 5 - טיפלנו בשלושה תחומים מיוחדים: רפואה, אנרגיה ומים. הייחוד שלהם נובע מכמה תכונות משותפות: א. היותם נושאים בעלי חיוניות קיומית; ב. היקף הפעילות הכלכלית הגבוה במיוחד; ג. היות הנושאים הללו מופעלים במידה רבה על ידי מוסדות וחברות ממשלתיות; ד. הוודאות שהתשואה של פרויקטים ספציפיים תהיה של עשרות פעמים ההשקעה, ועניין בינלאומי גבוה במיוחד בשלושת התחומים. שלושת התחומים שנבחנו לטיפול פרטני הם, כאמור: 1. רפואה – פעילות ארצית של כ - 50 מיליארד שקל לשנה; 2. חשמל - פעילות ארצית של כ - 15 מיליארד שקל לשנה; 3. מים - פעילות ארצית של כ - 6 מיליארד שקל לשנה. יש להקים קרנות מחקר קבועות שלא יהיה צר כל שנה להאבק עליהן עם אגף התקציבים או איזה מנכ"ל שמרגיש מקופח. כל שצריך הוא להקציב בין 3% ל4% מהיקף הפעילות כדי להגדיר את התקציב . חצי מזה יהיה בשתי השכבות התחתונות. הסכום הדרוש יהיה גדול יותר אם נמצא דרך להגדיר נושאים מועדפים ונידע בכמה להגזים בנושאים כאלה. אין ספק שהתקציב יצטרך לגדול בהדרגה. הרשימה של הכשלים עוד ארוכה. ראה בדוח המלא פרוט של חלק מהם. חלק 2 - עיתוד כוח אדם החוסן המדעי, ההנדסי התעשייתי והביטחוני של כל מדינה תלוי בחוסן של תשתית כוח אדם שלה. זה כולל לא רק בוגרי אוניברסיטאות ובעלי תואר גבוה אלא גם כוח אדם טכני ברמות תיכוניות ועל-תיכוניות. כיום מספר המהנדסים בארץ הוא לכאורה מהגבוהים בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה. זוהי תוצאה של העליה מברית המועצות. אולם, קל להוכיח שזה מצב שהולך ורע, וכבר היום יש מחסור במהנדסים בתחומים קריטיים כמו בהנדסת מים ובהנדסת חשמל בתחום זרם חזק ועוד. המצב מדאיג עוד יותר מאחר שאחוז קטן מאוד פונה היום ללימודים בתחום של מדעים מדויקים, מדעי טבע והנדסה. בדוח שפורסם על ידי מוסד שמואל נאמן בטכניון בשם: "מדדים למדע וטכנולוגיה בישראל: תשתית נתונים השוואתית" ע"י גץ, מנסור, פלד ושומאף, 2005 - ניתן לראות שממוצע הגידול השנתי של מקבלי תואר ראשון בישראל בכל תחומי המדעים וההנדסה עמד על 5% בלבד בשנים 1994/5 עד 2002/3 ושל מקבלי תואר שני, על 3%. מבחינת מקבלי תואר שלישי, ישראל קרובה למדינות האיחוד האירופי, אולם הרבה מתחת למדינות עם מאפיינים דומים לישראל, דוגמת פינלנד ושוודיה. המצב של בעלי המקצוע עד רמת הנדסאים ועד בכלל, הוא חמור ביותר. מספרם מהווה כיום מגבלה הולכת וגוברת להתפתחות התעשייה. לפי הערכה שנעשתה על ידי הוועדה לכוח אדם, חסרים לנו כיום כ - 4600 בוגרי אוניברסיטאות בשנה, כ - 50% מהצורך בתחומים הטכנולוגיים וכמספר הזה ויותר, בתחום של טכנאים והנדסאים. הדבר מחייב שינוי ערכים בהכשרת מורים והעדפת תחומים מסוימים, ובעיקר מתמטיקה ומדעי הטבע, פתיחה של כיתות לימוד עם תכנית משולבת לבגרות וטכנולוגיה, ודווקא למצטיינים. חשוב גם להדגיש שיותר ממחצית מבוגרי התיכון לא מגיעים לכלל לימוד של משלח יד. מלבד המחסור המתגבר בתעשייה, צריך להיות ברור שאין כל סיכוי לסגור פערים חברתיים אם חלק כה ניכר של האוכלוסייה הוא נעדר כישורים לפרנסה. צריך לכנס את כל העוסקים בתחום - משרד החינוך, משרד התמ"ת, משרד הביטחון והתאחדות התעשיינים, משרד המדע והטכנולוגיה ותורמים שונים - כדי לשנות את המצב. יש ליצור שת"פ ביניהם. הנושא לא סובל דיחוי בגלל משך הזמן הארוך שצריכים לתיקון המצב. יש לבחון את מדיניות שכר הלימוד בכל התחומים וגם להציע דרכים להשקעות ציבוריות באיגרות חוב. יש לשנות את היחס השלילי של ההורים והתלמידים ללמוּד המקצועי. אבל, לשם כך יש הכרח לשנות את היחס של מסגרות הלימוד. יש להכשיר מורים ויש להקים את מסגרות הלימוד המתאימות. ישנה בעיה חמורה של בריחת כוח אדם מקצועי וזאת בכמה צורות: בהגירה; בביקורי עבודה תדירים כמעט מדי שנה בחו"ל, לצורך עשייה של מה שלא ניתן לעשות בארץ; מחקרים משותפים עם קרנות בחו"ל ופירסום מוקדם מדי של ממצאים. חלק 3 - הצורך בהקמת קרן לאומית למחקר ברפואה הפרק הוכן בעיקרו על ידי משרד המדען הראשי ומנכ"ל משרד הבריאות. בכנס של אנשי רפואה מובילים כמו דיקנים של פקולטות לרפואה, מנכ"ל משרד הבריאות, מנכ"לים של קופות החולים, בעלי פרסים ותעשיינים - כולם הסכימו שהמחקר ברפואה ירד באופן קיצוני. הם גם העידו שלמחקר יש לא רק השפעה על החידושים אלא הוא יוצר אווירה של רפואה יותר טובה ומתקדמת בבתי חולים. הירידה במו"פ הרפואי פוגעת ברמה היומיומית ברפואה. הכשרת רופאים לתוארי מחקר וכן פעילות מחקרית במרכזי רפואה תורמים תרומה ישירה לרמת הרפואה בפעולות של יום יום. המכשול הראשון הוא כמובן התקציב. הערכה לפי שיטת החישוב של המולמו"פ הראתה תקציב שנתי דרוש של 320 עד 425 מיליון דולר בשנה. חישוב אחר שנעשה על ידי המדען הראשי מגיע באפן מיידי ודחוף למעט למעלה מ - 10 מיליון דולר. הסכום הנמוך הזה הוא לתוספת מיידית לתקציב שמאפשרת להעניק אותו למחקרים מצוינים בהווה וללא הכנות מיוחדות. לתקציב המלא, אפשר וצריך להגיע בהדרגה, ואחרי מחשבה רבה לצורת ארגון חדשה של כל המערך. וועדות שפעלו בעבר הראו אומנם צורך לתקציב מחקר בסדרי גודל דומים לאלה שהתקבלו בבוחן זה המובא כאן. הנושא השני בחשיבותו הוא יצירת מסגרות לימוד לתואר משולב של רפואה ומחקר רפואי בתואר שני ושלישי. כמוכן, יש לארגן מסגרות עבודה בהן רופאים יוכלו לזכות בפיצוי, למשל, חצי משכרם ישולם על ידי קרן המחקר של מקום העבודה של הרופא. כך יפנה הרופא זמן כדי לעסוק במחקר. הן בחלק 3 העוסק בקרו מו"פ לרפואה, והן בחלקים הבאים 4 ו - 5, מובאות תוצאות מו"פ מן העבר אשר מכניסות כיום מיליארדי דולרים לשנה, די הצורך כדי להצדיק כל השקעה שהיא. מכירת תרופות בלבד מגיעה קרוב ל4 מליארד דולר בשנה. לזה יש להוסיף מכירת סטנטים לפתיחת כלי דם, מצלמה ניידת לציום פנים המעיים ועוד. מובאים גם נושאים עתידיים ברי סיכוי רב להוסיף עוד על הפירות התעשייתיים. אנו מאחרים מאוד בהצלת המערכת מהניוון שהיא שקעה בו. משהו חייב להיעשות מיד. ס"ה התועלות השנתיות ממחקרי העבר מגיעות ליותר מ - 20 מיליארד שקל בשנה, כ -40% מכל ההוצאה על רפואה מדי שנה. אולם כיום התמונה היא שכאשר ארה"ב מקדישה 50% מההשקעה במו"פ לרפואה, ו כ - 100 דולר לנפש לשנה, ישראל משקיעה פחות מ - 1% מההשקעה ולא עולה על דולר לנפש לשנה - זו תמונה מאוד מצערת! כך התחום של המחקר הרפואי מצביע על הישגים בעבר בקנה המידה התאורטי שהיבענו בפתח הדבר ואף יותר. הראנו ירידה מדהימה באמצעים משנה לשנה כמה עשרות אחוזים פחות, ולבסוף עתיד מזהיר שקורא לנו למהר ולתקן את המצב. חלק 4 - הצורך בהקמת קרן מחקר לאומית באנרגיה בקובץ נלווה מופיע המסמך הנמצא בדיון, הוא הוכן על ידי שת"פ של הרשות לשירותים ציבוריים-חשמל, ראש אגף מו"פ במשרד התשתיות הלאומיות, אנשי אנרגיה בכל הארץ ומחלקת המחקר בחברת החשמל. מי שהיה מופקד עד לאחרונה באגף התקציבים על תחום האנרגיה העיר הערות ותמך בהצעה בהתלהבות. מוצע שהקרן תהיה מופעלת על ידי "הרשות לשירותים ציבוריים-חשמל". בתחילה לנושאי חשמל בלבד, ובעתיד בהדרגה לשאר תחומי האנרגיה. סקירה של המו"פ באנרגיה מראה תשואות גבוהות מאוד, בעיקר כך בעבר וכך גם בנושאים מבטיחים מאוד בעתיד. אולם, התקציב הלך ופחת עד לממדים מגוחכים. מלבד ירידה בתקציב, הוא סבל גם מאי יציבות רב שנתית. ישנה כנראה סתירה בין הניהול השוטף של משרד ממשלתי ובין קיום התקציבים למו"פ. בראשון יש ניודים רחבים בתקציבים. באחרון הכרחי לשמור על רמת תקציב יציבה ובעלת היגיון פנימי. בלי זה לא יהיה מו"פ. אם השר והמנכ"ל אינם קנאים לשמירה על תקציב המו"פ הם מבלי משים גורמים להרס ממשי או הורדת הרמה לערכים אפסיים. היקף הקרן המוצעת למחקר צריך להיות , כאמור, לא פחות מ 3-4% מהיקף פעילות של כ - 16 מיליארד שקל בשנה. את הכנסות הקרן צריך להגדיל בהדרגה על פני כ - 5 שנים. בערכים כספיים, הקרן עשויה להגיע ללא פחות מ - 480 מיליון ₪ בשנה. זאת לעומת פחות מעשירית מזה כיום, וכאשר החלק מהתקציב הנשלט על ידי משרד התשתיות לא עולה על 3-4 מיליון ₪, כלומר בסה"כ 1% מהדרוש. לא רק ניסיון העבר מוכיח את הכדאיות של כל השקעה למו"פ באנרגיה. רשימה מדהימה של נושאי מחקר שקרובים היום ליישום, מבטיחים חילופים לאנרגיה מתחדשת. החיסכון בשימוש בדלק יכל להגיע כדי כ - 20% וסה"כ תחלופה של עוד כ - 20% באופן מיידי במעבר למקורות אנרגיה מתחדשים. זאת על ידי הקמת מתקני הדגמה ותמיכה בשינויים ושכלולים מעטים. החיסכון ביבוא דלק עשוי להגיע ליותר מ - 5 מיליארד דולר בשנה. בפרק זמן של לא יותר משנתיים, ניתן, ככל הנראה, להתחיל בהדגמת שיטות חדשות לאספקת החשמל בישראל, בעלויות נמוכות מאשר חשמל המופק משריפת דלק. ישראל ממשיכה להפסיד הזדמנויות לפיתוח תעשייה עם ייצוא בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים בשנה. רק חסכון בדלק עשוי להגיע ליותר מ - 10 מיליארד דולר בשנה. יש שורה של נושאים חדשניים בפיתוח בתחום האנרגיה החליפית וכן דרכים לחסכון, למיחזור ועוד. במשך תקופה ארוכה המנכל של משרד התשתיות התיחס לזה כאל ביזבו. תקציב מופ שהיה פעם 20 מליון דולר ירד למיון שקל. הנושא המוביל לפי ראש אגף מופ הוא נושא ארובות שרב שיכל לספק את כל צריכת המדינה בחשמל ממקור מתחדש ובמחיר נמוך מזה שבשימוש בדלקים. יחד יש עוד שורה מדהימה של מוצרי לוואי, וביניהם התפלת מי ים בכממות כמעט לא מוגבלת בחצי המחיר כיום. בעזרת מים אלה ניתן להשקות את כל המידבר ולספק גידולים שייצרו תחליפים לדלק נוזלי לתחבורה. עם תקציב מחקר המוזכר לעיל לא יהיה כל קושי לשתף משקיעים פרטיים ולהקים את היחידה הראשונה תוך 4-5 שנים לכל היותר, המשמעות איננה פחותה מאשר מהפיכה עולמית. ויצוא אפשרי מישראל בהיקף של 20 מיליארד דולר בשנה. הפוטנציאל העולמי מוערך ב פי 15 מכל צריכת החשמל בעולם היום. רשימה נכבדת מאוד של נושאים עתידיים נוספים מובאת בקובץ הנלווה לדוח. אלו נושאים עם פוטנציאל ענק ליישום מסחרי. ביניהם שכלול של שיטות לייצור חשמל מתאים פוטו-וולטאיים, קו-גנרציה (שילוב ניצול של חשמל וחום) בייצור חום סולרי לתעשייה, שיכלול שיטות לניצול פסולת, אגירה שאובה לשיפור האספקה בזמני ביקוש שיא, ועוד. יחד עם הקמת הקרן, יש לבנות מחדש את תהליך הרפרנטורה. יש להכין מחדש את התכנית למשק האנרגיה ועוד מסקנות ארגוניות ומקצועיות שאין להן תחליף. מוסד נאמן לקח על עצמו סקירה שיטתית של מקורות אנרגיה מתחדשת ונושאי אנרגיה שונים. עד כה התקיימו כבר שלושה כנסים בשלושה נושאים שונים. לבסוף, חשוב להדגיש שלמו"פ באנרגיה וליישום בנושאים בהם אנו כבר קרובים ליעד זה, ישנה חשיבות גלובלית במלחמת התרבות של המערב עם תרבות המאיימת על העולם בטרור ובשואה זיהומית. פתרונות בתחום האנרגיה יביאו לחסכונות אדירים בהוצאות על הגנה, באופן חלוקה צודקת יותר של העושר של העולם. בישיבה מסכמת ברשות לשירותים ציבוריים-חשמל, שהתקיימה לאחרונה, סוכמו הצעדים האדמיניסטרטיביים לטיפול בארגון הקרן, בצורת ניהולה, בחלוקת סמכויות ואולי גם שינויים מתאמים בתעסוקה. אלה יתרחשו כאשר הנושא יסוכם על ידי המולמו"פ בהתיעצות עם משרד התשתיות ונציגי האוצר.והרי עוד תחום מחקרי בו הראנו תשואות ענק בעבר, דעיכה מיאשת כתוצאה מאדמיניסטרציה לא ראויה והקטנת תקציבים לרמה בלתי מתקבלת על הדעת. ולפסוף פוטנציאל מסחרי ענק המצדיר שיקום מהיר של התחום. חלק 5- הצורך בהקמת קרן לאומית למחקר במשק המים משק המים גם הוא הוא חיוני-קיומי. זאת למרות העובדה שבו היקף הפעילות הכלכלית היא הנמוכה בין שלושת התחומים שבדקנו. לפתרון בעיות המים לא רק ערך כלכלי ענק אלא גם אפשרות למניעת סכסוכים מזוינים. נושא זה, בנוסף לפיתרון בעיות האנרגיה, יותר מכל נושא אחר יכול להביא שלום למזרח התיכון. שורה של מחקרים ועבודת וועדות(ראה הדוח המלא) - כל אלה תומכים בהכנת הדוח ומצביעים על הכיוונים החשובים, בראשם נציב המים. נוספים לו: ארגון המים Waterfronts, שהוא תאגיד של תעשיות מים; מכון המים בטכניון; מדענים מכל הארץ שהשתתפו בוועדות. גם כאן השתמשנו בשתי שיטות הערכה לתקציב הדרוש, וזה מגיע לסדרי גודל של 180 מיליון ₪ בשנה. זאת בהשוואה לכ - 2.5 מיליון ₪ עבור מו"פ העומד כיום לרשות נציב המים! ההוצאה הכללית למו"פ בתחום המים מגיעה לכמה עשרות מיליוני שקלים. אולם, מחקרים שונים מבוצעים בכ - 20 ארגונים שונים, כאשר אין כל ביקורת על נושאי המחקר ורמת המחקר. יש מעט מאוד תקשורת בין חוקרים ואין כמעט תועלת מרוב המחקרים. כל השותפים להצעה להקמת הקרן - נציב המים, וועדות שונות שפעלו בנציבות, המכון למחקר במים בטכניון וכן ארגון Waterfronts - הם בדעה ש: א. זמינות של מים זולים ובכמות גדולה היא חיונית ביותר למדינת ישראל; ב. שוק המים בעולם מהווה שדה פעולה עסקי בקנה מידה גדול מאוד, עם תחזית לייצור וייצוא של מיליארדי דולרים בשנה. ג. חיוני להקים את הקרן בהיקפה המומלץ; ד. חיוני לשפר את הקשר בין האקדמיה והתעשייה; ה. חיוני לשפר את הקשר בין החוקרים לבין עצמם; בתחום זה, של המים, מתגלים קשיים ממשיים מאוד באופן קבלת ההחלטות ורמת התוצאות מצורת ההתדיינות, עומק החקירה ויכולת ההקשבה ההדדית. גם אם לא נמצא לכך מרפא כללי מיד, הרי קודם כל יש לשחרר את הפעילות המחקרית מאווירה זו. בקובץ הנלווה המהווה חומר רקע להצורך בהקמת קרן למחקר לאומית במשק המים נוספים שבעה נספחים שהם פרי עבודות הכנה של אנשים מובילים בתחום משק המים. אחד הפרקים המעניינים הוא נושא כח האדם, ודילדולו. בריחת כוח האדם מהתחום איננו רק בגלל משכורת נמוכה. מתמחים בתחוןם מאסו בנושא משום ירידת הרמה של הדיון והעברת הטיפל וההחלטות לגורמים לא מקצועיים. חלק 6 - נושאים עתידיים לעיסוק במולמו"פ התרגום של העקרונות שהובאו בחלקים 1-5 למושגים מעשיים, מחייב דיונים בוועדות מיוחדות לכל תחום ותחום, ושת"פ בין משרדי ממשלה שונים ונציגי האוניברסיטאות והתעשייה. יש מרחב גדול למחקר על תהליכים שונים. יש לפתח כלי חשיבה והחלטה . • להלן תחום רחב מאוד שלא נדון עדין במליאת המולמו"פ נעשו הכנות על ידי מזכירת המולמופ ועל ידי היו"ר. אולם אפילו טרם הוכן סיכום מכין. הנושא הוא של הוא אוצרות טבע במדינה, במובן הקלאסי של המילה. תחום זה כולל בעלי חיים וצמחים, מאגרי גנים, נתונים אקלימיים בהווה ובעבר ומחקרים אקולוגיים, ארכיאולוגיים וגיאולוגיים. מסיבות היסטוריות, התחום הגיאולוגי או תחום מדעי האדמה, זוכה לתקציב של כ - 60 מיליון שקל בשנה בשני מכונים השייכים למשרד התשתיות. כן נמצא השירות ההידרולוגי במסגרת אותו משרד. מענין שתקציב מו"פ באנרגיה היה רק כמליון שקל והתקציב למחקר בנושא המים רק כשניים וחצי מליון שקל. • יש לדון בדרכי ההפעלה של מערך המדענים הראשיים, ואולי גם שינויים בתקנונים. • יהיה צורך להעמיד את משרד המדע והטכנולוגיה על הרגליים, במלוא היקף הנושא ובהתאמת היכולות. זה כולל גם בניהול מדיניות של שת"פ עם מדינות אחרות. כיום, לא התקציבים ולא כוח האדם מתאימים למילוי יעדי המשרד. • מערך ההשכלה הגבוהה צריך לעבור בחינה אובייקטיבית ומעמיקה, תוך אומץ לשנות ודמיון ליצירת כלים שיאפשרו הכנה ראויה לעתיד. • לפני הכל, יש צורך בקבוצות עבודה מקצועיות לעיון באיסוף נתונים, לחקירת דרכי עבודה של וועדות מחקר, לדיווח שוטף, לזיהוי נושאים חדשים בעלי חשיבות ועוד. הניסיון מראה שעבודה זו לא יכולה להתבצע על ידי 15 חברי המועצה הנבחרים בלבד. לשם עשיית רוב העבודה יש לשכור מומחים ויש צורך לשם כך בתקציב שעד כה אגף התקציבים מנע מהמולמו"פ. חלק 7 – הערות לסיכום חלקו העיקרי של הדוח יפורסם לחוד. הוא דורש עדיין עריכה. כל תוכנו של הדוח העבר לחברי המליאה של המולמו"פ תוך בקשה להעיר ולהציע וכן להתווכח. להוציא חבר אחד של המליאה איש ל העביר הערות כאלה במשך חדשים ארוכים. הוצאת הדוח התעכבה בגלל קפריזות בלתי מוסברות של כמה מחברי המועצה. הועדה לבחירת תחומים התכנסה פעמים אחדות והחלה בניסיון להתוות דרך בעיקר לאיסוף נתונים. הנושא לא נדון במלואו ולא נפתרו בו כמה שאלות יסוד. יש מקום לדון תחילה לא רק במתודולוגיה לאיסוף נתונים שהוצעה על ידי שני יועצים שכירים של המועצה. יו"ר המועצה שאל כמה שאלות יסוד בנייר דיון שהופץ לחברים ולא הייתה עד כה כל התייחסות רצינית לכך. עוזיה גליל חבר המולמו"פ הגדיר את המטרה לזהות תחומים שיש בהם יתרון כלכלי לישראל ותחומים בהם אנו רוצים לפתח יתרונות. איך עושים את זאת? אין לכך תשובה. ולבסוף יצא לאחרונה מאמר מעניין ביותר על בחירת נושאים בעלי עדיפות שניכתב על ידי פרופסור מנואל טרכטנברג במסגרת עבודתו במוסד נאמן. יש להתייחס אליו. כמו כן יש להתייחס לעבודה כבדת משקל שנערכה לפני כחמש שנים על ידי המרכז לחיזוי טכנולוגי. עבודה זו משתמשת בטכניקה של חיזוי "דלפי" וגם היא עוסקת בתהליך בחירה של תחומים. בקריאה קפדנית של העבודה מתעוררים ספקות ביחס לטיב הבחירה. אבל גם אם נקבל את התוצאות כמו שהן, עדיין אין לנו כלים לתרגם זאת למידת ההגברה של האמצעים לנושא זה או אחר. כל אלה מעוררים הרבה מאד ספקות באשר לעבודה הדרושה באמת כדי לעשות בחירה של נושאים מועדפים. לא ראינו משום כך טעם לפרסם את חלקי הדברים שהכינה הוועדה לבחירת תחומים בשלב זה בטרם נלמדה הבעיה כראוי. אין זה מונע אולי התחלה של איסוף נתונים שחסרים היום לגמרה. יתכן שפתרון הביניים עד שנחכים הוא להשתמש בערכים הממוצעים בהם התקציב נקבע לפי היקף הפעילות הכלכלית של תחום מסוים. אין ספק שאין בכך תשובה לצורך של תמיכה בטכנולוגיה ספציפית או בתחום מחקרי בסיסי חדש.