חומר רקע
פורום פלילי
יו"ר הפורום:
מ"מ:
סגן:
רכזים:
עו"ד רחל תורן
עו"ד נבות תל-צור
עו"ד אבי אודיז
עו"ד רחל שיבר
עו"ד דר' חגית לרנאו
עו"ד נתי שמחוני
כנסת:
עו"ד יאיר גולן
השתלמויות:
עו"ד נמרוד ליפסקר
עו"ד יורם סגי-זקס
בתי משפט:
עו"ד אביגדור פלדמן
ועדות משנה:
חקיקה
עו"ד בני שטיינברג
פרקליטות
עו"ד רות דוד
שוק ההון
עו"ד יעל גרוסמן
משטרה
עו"ד יוסי סדבון
תעבורה
עו"ד שמעון מזרחי
סדרי דין וראיות
פרופ' קנת מן, עו"ד
צבא וביטחון שוק ההון
סנגוריה
ד"ר יואב ספיר, עו"ד
עבירות בטחוניות
עו"ד אמנון זכרוני
צבא וביטחון
עו"ד אילן כץ
שב"ס
עו"ד מיכאל עטיה
ת"א, 29 מאי 2026
29 מאי 2026
3060/
לכבוד,
חה"כ פרופ' מנחם בן ששון
יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט
מכובדי,
הנדון: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (חקירת חשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 4), התשס"ח - 2008
הועדת לעבירות בטחוניות, הפועלת במסגרת הפורום הפלילי שבלשכת עורכי הדין, מתנגדת התנגדות עקרונית לתיקון המוצע בהצעת החוק הנ"ל, מהטעמים כפי שאפרטם בפניך, כדלקמן:
הקושי הקונספטואלי הנוגע לתכליתו של החוק
תכליתה של הצעת החוק שבנדון, כמבוא בפסקה האחרונה לדברי ההסבר, הוא: "הוראה כאמור חיונית ביותר לגורמי אכיפת החוק לצורך חקירת עבירות טרור וסיכולן, גילוי עבריינים והעמדתם לדין".
תכלית זו, ככל שהיא נוגעת ל"חקירת עבירות טרור וסיכולן" איננה ברורה כלל משני טעמים עיקריים:
ראשית, איננו מכירים במונח משפטי המגדיר או מאפיין מהי "עבירת טרור". האם חשוד בעבירת ביטחון כמוגדר בסעיף 5(ב) לחוק הוא טרוריסט?!; אילו עבירות בספר החוקים נחשבות כעבירות טרור ואילו מוגדרות כעבירות ביטחון?!. למען האמת, גם לא ידוע לנו, כי ביהמ"ש תחם נחרצות באזמל את תוויה של עבירת הטרור, זהות מבצעה, מאפייניו של הטרוריסט כעבריין וכן הלאה.
שנית, להבנתנו, יש בהצעת החוק עירוב תחומים שלא מאותו העניין. גלוי וידוע במחוזותינו, כי תכליתו של ההליך הפלילי הוא בירור אשמתו של אדם. ידוע גם כן, שתכליתו של הליך החקירה המשטרתי הוא גילוי האמת. על רקע הנחות יסוד אלו, עולה השאלה: מה לתכליות ההליך הפלילי ולסיכול עבירות טרור?! אם תכלית הסיכול הוא מניעת סכנה פוטנציאלית הרי שאין תכלית זו עולה בקנה אחד עם הרציונאלים של ההליך הפלילי: בירור אשמה וחקר האמת.
על רקע שתי הערות אלה נבקש לקבל הבהרה: אי מתי חשוד בעבירת ביטחון הפך באבחת קולמוס לחשוד בעבירת טרור?! והאם תכלית שעניינה סיכול/מניעת פשע עתידי ראויה להימצא בתוככי חוק סדר הדין הפלילי, בחוק שתכליתו הבטחת הזכות להליך הוגן של חשוד בטרם ענישתו.
מרגע שרשויות אכיפת החוק מבקשות להעניש אדם החשוד בביצוע עבירה פלונית, ובייחוד בעבירה שדינה מאסר (משמע שלילת חירותו של אדם), הן מחויבות לילך בדרך ההליך הפלילי. לא ניתן לשלול באופן שרירותי חירותו של אדם מטעמים שאינם בתכלית חוק סדר הדין הפלילי וחוק העונשין, כטעמים סיכוליים. גם לא ניתן לשלול מטעמים אלו את זכותו של אדם להליך הוגן כמעוגן בחוק סדר הדין הפלילי. הזכות לחירות ולהגנה ממעצר שרירותי הינן זכויות יסוד חוקתיות הקבועות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
בעיית השוויון או האפליה הפסולה
לא ברור מה מצאו מנסחי הצעת החוק להבדיל ולהבחין חשודים בעבירות ביטחון מחשודים בעבירות פליליות. על פניה, אבחנה זו מעלה ניחוח חריף של אפליה פסולה מטעמים החסרים שוני רלבנטי המצדיק זאת.
הנחת המוצא המתבקשת על פי מנסחי הצעת החוק היא, שחקירת חשודים בעבירות ביטחון הינה חקירה שונה מחקירתם של חשודים בעבירות פליליות אחרות. הנחת יסוד זו, היא תמוהה משום שסעיף 1 לחוק מגדיר מהי "חקירה" ולפיו המדובר ב"תשאול או גביית הודעה בקשר לעבירה, בידי שוטר". כיצד אם כן, חקירה שהיא מוגבלת מעצם בריאתה לתשאול או גביית הודעה יכולה לאפשר ל"ארגוני טרור קיצוניים" להפיק לקחים ולהטמיע אותם בקרב אנשיהם עד כדי פגיעה באיכות החקירה והרתעת נחקרים לפני מסירת מידע, שהרי הם יכולים ללמוד אודות שיטות התשאול וגביית ההודעה מחקירות חשודים בעבירות פליליות.
הצעת החוק מחייבת את המסקנה שחקירתם של חשודים בעבירות ביטחון שונה מחקירתם של חשודים בעבירות אחרות. ואם כך הדבר, הרי שהיא חורגת מחקירה שיסודה תשאול או גביית הודעה ועל אחת כמה וכמה יש לתעדה משום פוטנציאל הפגיעה בזכויות הנאשם והזכות להליך הוגן הטמון בה. לא נחדש במאום אם נאמר שקיים חשש במסגרת חקירה שאינה גלויה ומבוקרת ובייחוד על רקע חשד לעבירות הנוגעות לביטחון המדינה - לחילוץ הודאות שווא, לנקיטה באמצעי חקירה פסולים פיזיים ונפשיים וכיוב'.
מעבר לכך, אין שום הצדקה לאפשר דווקא בתחום זה למשטרת ישראל ליהנות מפטור באשר לתיעוד חזותי וקולי משום שהפטור ניתן כבר לגוף אחר ולעניין זה בדיוק. נזכיר, שמלכתחילה חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) הוציא מתחולתו את תיעוד חקירתם של חשודים בעבירות ביטחון על ידי חוקרי שירות הביטחון הכללי.
השב"כ, הוא זה שמופקד בהגדרתו על ההתמודדות מול אתגרי הטרור וסיכול סכנותיו. בעוד שהדעת נותנת, שבחקירות סיכוליות כפי שהשב"כ אמון עליהן, יתכן שימוש בטכניקות חקירה מיוחדות או מתוחכמות (הגם שהן עלולות להיחשב כשנויות במחלוקת) ועל כן מובן שכפועל יוצא מכך יש מקום לחשש שחשיפת שיטות חקירותיו עלולות להוות סכנה לפגיעה בביטחון המדינה1; הרי שחקירת משטרה איננה נהנית מפריבילגיה זו באשר מיקומה הגיאוגרפי על פי חוק הוא במסגרת ההליך הפלילי הכבול לעקרונות ולזכויות. לא יתכן, שחקירות משטרה בתחום של חשודים בעבירות ביטחון לא יהיו חשופות לעין הציבור או בפני ביהמ"ש. לא יתכן שהגנתו של נאשם תיפגע במסגרת הליך שתכליתו הפוטנציאלית הוא שלילת חירות.
טכניקת או שיטת החקירה המשטרתית עשויה וראויה לעמוד לביקורת שיפוטית אם במסגרת משפט זוטא ואם כטענה של סעד מן הצדק או בכל מסגרת אחרת בהליך הפלילי ולכן צריך שתהא חשופה מיסודה לעין בוחנת ומבקרת. בנסיבות אלה, אין מנוס מהמסקנה כי יסוד האבחנה בין חשודים בעבירות ביטחון לבין חשודים בעבירות אחרות הוא חשוד ופסול ומהווה בפגיעה בזכות לשוויון שבין אלה לאלה.
מצב חשודים בעבירת ביטחון בקונטקסט ההליך הפלילי
הצעת החוק שבנדון אינה עומדת לכשעצמה בחלל ריק. היא מתווספת לפגיעות קשות וחמורות בחוק סדר הדין הפלילי שעניינן חשודים בעבירת ביטחון. פגיעות היוצרות דפיציט משמעותי ביכולת להקים הגנה משפטית אפקטיבית לחשוד בעבירת ביטחון.
טול לדוגמא את חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) תשס"ו – 2006. על פי חוק זה קיימת סמכות להאריך בצו אחד את מעצרו של חשוד בעבירת ביטחון עד ל- 20 ימים ובסה"כ עד ל- 35 ימים עד להגשת כתב אישום; קיימת סמכות להחזיק חשוד שכזה במעצר ללא הבאתו בפני שופט עד ל- 96 שעות; קיימת סמכות לבית המשפט לנהל דיוני הארכת מעצר, עיון חוזר וערר בהיעדרו של החשוד בבית המשפט2; קיימת סמכות שלא להודיע לעצור על ההחלטה להאריך את מעצרו אשר התקבלה בהעדרו.
לכך הוסף את סעיף 35 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 המתיר מניעת מפגש של עצור החשוד בעבירת ביטחון עם עורך דין לתקופה של עד 21 ימים ברצף.
הקושי ברור: חבר את סעיף 17 להצעת החוק שבנדון, הפוטר חקירת חשוד בעבירות מתיעוד חזותי או קולי יחד עם סעיף 35 ל"חוק המעצרים", המאפשר מניעת מפגש עם עורך דין לתקופה ארוכה ועל שניהם החל את הוראת השעה שבחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) והרי לפניך מצב בלתי אפשרי של ממש.
מצב בלתי נסבל, מזווית הראיה של החשוד באשר חירותו נשללה לתקופה בת שלושה שבועות כשהוא מנותק מהעולם החיצון ומובא פעם אחת בלבד בפני שופט. חשוד שכזה אשר חקירתו אינה מתועדת והוא מנוע מפגש עם עורך דין ועם בית המשפט למשך תקופה ארוכה כל כך, בהכרח חשוף לפגיעה ולשרירות לב מצד חוקריו;
מצב המעלה קושי מקצועי של ממש בפני סניגור – הוא אינו יכול לראיין את לקוחו, לגבות תלונותיו, לעמוד על מצבו המשפטי, להדריכו ולהנחות, לתכנן הגנתו כראוי ולפעול בצורה אפקטיבית למניעת מעצרו בטרם הגשת כתב אישום.
מצב בעייתי מבחינה משפטית תיאורטית ואולי שאלה של מדיניות היא – האם ראוי שההישגי זכויות האדם וההליך ההוגן שהושגו בדי עמל ב"חוק המעצרים" יזוהמו ב"איים רגרסיביים" הנוגעים לחשודים בעבירת ביטחון, איים שסכנתם מרובה?.
בראש ובראשונה החשש הוא מפני תופעת "המדרון החלקלק", שהרי ההגדרה לעבירת ביטחון בחוק סדר הדין הפלילי ובדברי החקיקה הנ"ל היא מרחיבה ממש ואם היום מותר לכרסם בזכויותיהם של חשודים בעבירת ביטחון מי יתקע לידינו שמחר לא יעשו כן לגבי חשודים בעבירות פליליות אחרות?!
מעבר לכך, קיימת דאגה וגם חשש שהחקיקה הנוגעת לחשודים בעבירות ביטחון נעשית באופן אקלקטי ובנויה טלאי על טלאי באופן החסר יד אדריכל. היא בדרך כלל, באה כמענה תכוף לצורכי השעה ובכך
מתעלמת מסוגיות חשובות של מדיניות חברתית ומשפטית שיש להן מקום בעניין זה והן אף בעלות השלכות לא מבוטלות מבחינת המשפט הבינלאומי המחייב את ישראל (דיני מלחמה, משב"ל הומניטארי ואמנות ז"א שעליהן חתומה ישראל)3.
לסיכום:
לעניות דעתנו, החוק פוגע בזכויות חוקתיות יסודיות בניגוד לתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. החוק אף פוגע בעקרון שלטון החוק בכך ששלילת תיעוד חקירת חשוד בעבירת ביטחון עשוי להביא לתובנה של "מהלא אתה שומע הן": החוק עלול לאפשר למשטרת ישראל לנקוט באין מפרע (שהרי אין חובת תיעוד) בשיטות חקירה ואמצעי לחץ פסולים כלפי נחקרים החשודים בעבירת ביטחון.
מכל הטעמים כפי שהבאנו לעיל, אנו סוברים כי יש לדחות על הסף את הצעת החוק שבנדון ולכל הפחות שחברי הכנסת ייקחו בחשבון את הקשיים שהצעת החוק מעלה.
בכבוד רב,
רחלה אראל, עו"ד
הוועדה לעבירות ביטחוניות
הפורום הפלילי