חומר רקע
בריחת המוחות מישראל
אריק גולד ועומר מואב*
מרכז שלם
המכון הכלכלי-חברתי
מאי 2006
תקציר
מחקר זה אומד את שיעורי הירידה מהארץ בשנים 1995 ועד 2002, ע"פ השכלה, תעסוקה, הכנסה, מצב משפחתי וותק בארץ. המחקר מבוסס על מפקד האוכלוסין של 1995 בצירוף אינדיקציה לגבי סטאטוס ירידה בשנת 2002. ע"פ הנתונים, בקרב האוכלוסייה המשכילה – בעלי תואר בוגר ומעלה, הנטייה לרדת מהארץ גבוהה מזו של בעלי השכלה נמוכה. מעל 2.6% מכלל היהודים הנשואים המשכילים בקבוצת הגיל 25 עד 40 בשנת 1995 מוגדרים ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כיורדים בשנת 2002, זאת לעומת כ-1.1% בלבד בקרב בעלי ההשכלה הנמוכה. התופעה בולטת במיוחד בקרב העולים החדשים. בקבוצת הנשואים בגיל 25 עד 40 כ-4.65% מהמשכילים ובקירוב 2% מבעלי ההשכלה הנמוכה ירדו מהארץ באותה התקופה. ממצאי המאמר עקביים עם הטענה שלמדיניות הכלכלית/חברתית בישראל מחיר כבד של אובדן מיטב בניה ובנותיה.
הקדמה
מחקר זה בוחן את דפוסי הירידה מישראל. בפרט, המחקר מאפיין את היורדים בשנים 1995 ועד 2002, ע"פ השכלה, תעסוקה, הכנסה, מצב משפחתי וותק בארץ. המחקר מבוסס על מפקד האוכלוסין של 1995 בצירוף אינדיקציה לגבי סטאטוס ירידה בשנת 2002. ע"פ הנתונים, בקרב האוכלוסייה המשכילה – בעלי תואר בוגר ומעלה, הנטייה לרדת מהארץ גבוהה משמעותית מזו של בעלי השכלה נמוכה.1
משרד הקליטה פרסם בנובמבר 2003, הערכה על פיה כ-750 אלף ישראלים חיים בחו"ל, בעיקר בארה"ב ובקנדה - כ-12.5% מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל. מחקר זה מראה שהבעיה של ירידה מהארץ חמורה הרבה יותר מכפי שעולה מנתונים שפורסמו עד כה והתמקדו בהיקפי הירידה, יעדי הירידה והמניעים לה. הממצאים המוצגים במאמר זה מראים שהיורדים אינם מהווים חתך מייצג של האוכלוסייה. מדובר בקבוצה שבה המשקל היחסי של צעירים משכילים גבוה משמעותית מחלקם היחסי בכלל האוכלוסייה.
יתרה מזו, ע"פ פרסום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחודש ספטמבר 2005, חלה עלייה משמעותית במספר העוזבים בהשוואה ל-3 השנים האחרונות. על פי הערכות עדכניות, יגיע מספר היורדים מהארץ בשנת 2005 למעל 25 אלף. בהשוואה, בשלושת השנים 2004-2002 ירדו מהארץ כ-19 אלף ישראלים בשנה.
הממצאים המוצגים במחקר זה חמורים במיוחד בקרב עולי חבר העמים. רבים מהצעירים המשכילים מקבוצה זו היגרו מישראל לארצות המערב, ולמרבה הפלא, כיום ישנה תופעה די רחבה של הגירה חזרה לרוסיה. רוסיה, שהינה מדינה ענייה מאוד בהשוואה לישראל, מאפשרת לאזרחיה המשכילים או בעלי היוזמה, שמוכנים לעבוד קשה, ליהנות מרמת חיים גבוהה מזו המתאפשרת ע"י מדינת ישראל. שוק העבודה ברוסיה גמיש, הסקטור הציבורי קטן, וכלכלת השוק מאפשרת תחרות על צעירים משכילים ומוכשרים, שנהנים כתוצאה משכר גבוה, ומשלמים מס הכנסה בשיעור נמוך מאוד מהכנסתם - כ-13% בלבד!
ההגירה הבינלאומית של עובדים משכילים – "בריחת המוחות" (brain drain) – עוררה עניין רב בשנים האחרונות בספרות הכלכלית המקצועית ובעיתונות הפופולארית. הביקוש המתעצם לעובדים מיומנים הביא לפתיחות רבה יותר במדיניות ההגירה של רבות מהמדינות המפותחות, כאשר מדובר בעובדים דרושים, בעיקר משכילים. מחקרים רבים אכן מוצאים עליה ניכרת בהיקף ההגירה של משכילים במהלך שנות ה-90. ההתפתחויות בענפי הטכנולוגיה, בשילוב עם ירידה בשיעורי הילודה, עוררו דאגה בארצות כמו קנדה, בריטניה וגרמניה, אשר התאימו את מדיניות ההגירה שלהן במטרה לעודד קליטת עובדים משכילים.2 גרמניה לדוגמה, שמסורתית הציעה מעט מאוד הזדמנויות להגירה פרמננטית, הרחיבה את הפתח למהגרים משכילים במקצועות נדרשים, כגון מומחי מחשוב.
ההגירה של משכילים מישראל מהווה חלק מתופעה עולמית וככל הנראה צפויה לגדול בהיקפה בעתיד. מהפיכת המידע מאפשרת חיפוש עבודה ודיור בחו"ל ביתר קלות, ואף מוזילה את עלות השהות בחו"ל תוך שמירה על קשר שוטף עם קרובים וחברים בארץ המוצא. כתוצאה, הגירה של בעלי השכלה גבוהה באירופה עלתה באופן משמעותי בהיקפה ב-15 השנים האחרונות.3 סך מלאי המהגרים בארצות ה-OECD, בו חברות רובן המכריע של המדינות המפותחות, גדל ב-64% בעשור שבין 1990 לשנת 2000. הגידול היה בהיקף נרחב יותר עבור מהגרים מארצות פחות מפותחות – במיוחד ממדינות אמריקה הלטינית והקריביים 93%, ומאפריקה 113%.4
איטליה, למרות היותה מדינה עשירה מישראל, הינה חריגה בקרב המדינות המפותחות, ומגלה דפוסי ירידה דומים לאילו של ישראל וסובלת מבעיה קשה של בריחת מוחות. בסוף שנות ה-90 איטליה איבדה מעל 3% מכל בוגרי האוניברסיטאות בכול שנה. לעומת איטליה וישראל, המדינות המפותחות האחרות, נהנות ממאזן חיובי של קליטת מהגרים משכילים בהיקף העולה, או לפחות אינו יורד, על העוזבים.5 שוק העבודה האיטלקי, בדומה לזה הישראלי, מאופיין במסורת ובמוסדות שמספקים הגנה לעובדים בעלי משרה ומזיקים לאילו אשר מחפשים עבודה. המאפיינים הללו קיימים גם במגזרים המעסיקים עובדים משכילים ומשפיעים בעיקר על בוגרי אוניברסיטאות צעירים שמתקשים למצוא עבודה בשכר בר תחרות עם החלופות מחוץ לכלכלה המקומית. הצעירים המשכילים באיטליה סובלים מהעדרה של תחרות בשוק העבודה, ומתהליכי חיפוש עובדים נעדרי שקיפות המבוססים על קשרים אישיים ומשפחתיים ולא על כישורים.6 ישראל ואיטליה, למרות השתייכותן לקבוצת המדינות המפותחות, מגלות דפוסי הגירה הדומים לאילו של המדינות העניות.
ראוי לציין קיומה של טענה בספרות הכלכלית לגבי אפקט חיובי אפשרי של "בריחת המוחות" על צבירת ההשכלה במשק. בארצות מתפתחות ניתן לראות בהשכלה כרטיס הגרלה להגירה, כך שעצם קיומו של סיכוי לאדם משכיל להגר – כלומר כאשר קיימת בריחת מוחות, התמריץ לרכוש השכלה גדול יותר. כתוצאה, יתכן מצב שבריחת המוחות יוצרת בסופו של דבר השפעה חיובית על סה"כ מספר המשכלים בכלכלה.7 ברם, Schif (2005), מציג מגוון טענות, שמראות שהתוצאה שהאפקט העקיף, החיובי, של בריחת המוחות גובר על האפקט הישיר, השלילי, הינה בעלת סבירות נמוכה מאוד. קשה להעלות על הדעת שבהקשר של המשק הישראלי, המאופיין בתשואה גבוהה להשכלה ובנגישות גבוהה להשכלה מסובסדת, לסיכוי לרדת מהארץ השפעה מכרעת על רכישת השכלה.
נטל המס בישראל על החמישון העליון בהתפלגות ההכנסה הינו מהגבוהים בעולם.8 שיעור שיוצר תמריץ גדול לאוכלוסיה היצרנית (ששיעורה מכלל האוכלוסייה גם כך קטן בהשוואה למדינות המפותחות) לחפש את עתידה במקום אחר. המגמה של הקלות והטבות לחלקים גדולים של הציבור והכבדה על אחרים מעודדים ירידה של צעירים משכילים.
האוניברסיטאות בישראל מספקות דוגמה מאלפת כיצד המיסוי הגבוה, קשיחות שוק העבודה, והגישה הסוציאליסטית, שמעניקה כוח מופרז לוועדי העובדים ואינה מאפשרת תשלום שכר בהתאם להישגים והחלופות בשוק העבודה הגלובלי, מעודדים את הירידה של מיטב המוחות מהארץ. צעירים מוכשרים שיוצאים לאירופה וארה"ב ללימודי דוקטורט במיטב האוניברסיטאות, מוותרים לעיתים רבות על הצעות עבודה באוניברסיטאות בארץ עם סיום לימודיהם, למרות רצונם לחיות בישראל, זאת עקב פערי השכר הגבוהים. בארה"ב, כוחות השוק, והתחרות על מרצים/חוקרים מצוינים מכתיבים את שכר העבודה. השכר באוניברסיטאות מבוסס על חוזים אישיים והפערים בשכר בין החוקרים המצליחים לבין עמיתיהם הבינוניים, או בין חוקרים בתחומים מבוקשים כמו למשל כלכלה, מנהל עסקים, משפטים ורפואה, לתחומים פחות מבוקשים, כמו ספרות או סוציולוגיה, יכולים להיות גבוהים מאוד. כוכב במחלקה לכלכלה יכול לקבל שכר הגבוה פי ארבע וחמישה מחוקר בינוני בספרות אנגלית. אפשר להעלות טענות רבות כנגד השיטה האמריקאית ובזכות השיטה הישראלית, שיטה על פיה השכר שווה לכל המרצים (באותה הדרגה) ללא תלות בתחום או במצוינות, בין אם באוניברסיטה או במכללה ציבורית. אבל הטענות, מן הסתם, לא יגרמו לאמריקאים לאמץ את המודל הסוציאליסטי, שמנתק כמעט לחלוטין בין ההישגים לבין השכר. ומותיר את ישראל מחוץ לתחרות בתחומים מסוימים.
כך למשל, השילוב של שכר אחיד ונמוך (בהשוואה לאלטרנטיבה האמריקאית) ומיסוי גבוה, מותירים בידי מרצה מתחיל באוניברסיטה בארץ שכר נטו של פחות מ-2,000 דולר לחודש. אותו מרצה צעיר יכול לבחור בשוק האמריקאי בשכר העולה על 5,000 דולר נטו אם הוא כלכלן או שכר העולה על 8,000 דולר נטו אם מדובר בחוקר בתחום המימון בבית ספר למינהל עסקים. פערים כה גדולים מקשים על אילו שמעדיפים לחיות בישראל לוותר על משרה בארה"ב. זאת בעיקר נוכח העובדה המצערת, שבחלקה הגדול הינה תוצאה של השכר התחרותי בארה"ב, שהאוניברסיטאות האמריקאיות מהשורה הראשונה עולות בהרבה בהישגיהן על האוניברסיטאות בארץ.
המדינות האירופאיות, שבהן שיטת השכר באוניברסיטאות דמתה לשיטה הישראלית, סבלו מבעיות דומות של אובדן מיטב החוקרים לארה"ב. בשונה מישראל, רובן מצאו דרכים להחזיר את הבנים והבנות הביתה, או בעברית פשוטה לשלם לחוקרים המבוקשים שכר בר תחרות בשוק העולמי. את התהליך מובילה בריטניה, אך גם כלכלות היבשת, כמו גרמניה, צרפת ואחרות מצאו את הדרך לתגמל את מיטב החוקרים, ולעצור את ההגירה לארה"ב. אם ראשי האוניברסיטאות וממשלת ישראל לא יפעלו בנחישות לביטול המודל הסוציאליסטי במערכת ההשכלה הגבוהה בארץ, מיטב המוחות המדעיים ימשיכו לעזוב את הארץ, תחומי מחקר רבים יתדרדרו לבינוניות, זאת בנוסף לתחומים הרבים שכבר מזמן שכחו מצוינות מהי.
גם בשוק התחרותי של המגזר הפרטי, שבו השכר נקבע ע"פ חוקי היצע והביקוש, המיסוי הגבוה בהשוואה לארה"ב – יעד ההגירה המרכזי של הישראלים – דוחף את הישראלי המשכיל והמוכשר לירידה. עובד ההי-טק ששכרו עשרים אלף שקלים לחודש, מרגיש שהוא מתקשה לפרנס את משפחתו. מחצית מהכנסתו וכשני שליש מכל תוספת להכנסתו הולכים לרשויות המס השונות: מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס בריאות, מע"מ, מיסי קניה, ארנונה, אגרת רישוי, אגרת רשות השידור. מצבו טוב בהרבה מזה של המובטל או העובד בשכר מינימום. אבל, במקרים רבים, יש לו את האופציה להגר ולשפר באופן מהותי את רמת חייו (ואפילו לקבל פטור ממילואים באותה הזדמנות).
ממצאים
בחלק זה של המאמר יוצגו עקרי הממצאים מבסיס הנתונים המבוסס על מפקד האוכלוסין של 1995 והגדרת יורד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) בשנת 2002. ברם, ראשית נציג בקצרה ממצאים מתוך מפקד האוכלוסין של ארצות הברית בשנת 2000. המפקד כולל כ-5% אחוז מהאוכלוסייה בארצות הברית ובו נשאל כל נדגם לגבי ארץ הלידה וההשכלה, בין יתר השאלות. במטרה לקבל אומדן השוואתי על היקף הירידה מישראל לארה"ב, ובעיקר היקף "בריחת המוחות", ביחס לארצות אחרות התמקדנו בקבוצת הגיל שלושים עד חמישים. מסיבות רבות המספר הכולל של המהגרים ("מס' מהגרים בני 30-50" בטבלה) נמוך מאוד בהשוואה להערכות שונות לגבי היקף היורדים לארה"ב. כאמור, המדגם שלנו כולל רק את קבוצת הגיל 30-50, ובנוסף חלק ניכר מהמהגרים אינו חוקי ולכן מתחמק מההשתתפות במדגם או נמנע מדיווח אמת (למרות התחיבות עורכי המפקד שלא להעביר מידע לרשויות ההגירה). כמו כן, אומדנים שונים לגבי היקף הירידה לארה"ב כוללים ישראלים שנפטרו, ובעיקר, חלק ניכר מהיורדים מישראל אינם ילידי ישראל, ולכן בסעיף ארץ לידה, המשמש בסיס להשוואה, הדיווח לא יהיה ישראל. ברם, מטרת השימוש בנתוני המפקד בארה"ב הינה לצורך השוואה עם ארצות אחרות, ולא לצורך אמידה של סך היקף היורדים. כלומר, יש להתייחס למספרים המופיעים בעמודות "מהגרים לכל 10,000 תושבים" ו"מהגרים בוגרי קולג' לכל 10,000 תושבים" כמדדים להשוואה בין ארצות, ולא מעבר לזאת.
בגלל העובדה שחלק ניכר מהיורדים מישראל אינם ילידי ישראל, וזאת בשונה מיתר הארצות, המדדים ההשוואתיים יוצרים הטיה משמעותית, ובפועל היקף הירידה מישראל, גבוה יותר. למרות הטיה זו, עולה מהנתונים שישראל מאבדת שיעור גבוה במיוחד מאוכלוסייתה לארה"ב. הטיה נוספת בנתונים, בכיוון ההפוך, נובעת מכך שהדיווח במפקד האמריקאי אינו מבחין בין ישראלים לפלסטינאים, כאשר בצד המכנה כללנו רק את תושבי ישראל, זאת מאחר והיקף ההגירה של פלסטינאים לארה"ב נמוך משמעותית, ע"פ הערכות שונות, מזה הישראלי. עם זאת, הכללת האוכלוסייה הפלסטינאית בצד המכנה לא תגרום לשינוי מהותי בממצאים.
התמקדנו ב-28 ארצות שמספר המהגרים בארה"ב מתוכן גדול, ובעיקר כללנו כלכלות מערביות, שמהוות בסיס טוב יותר ממדינות עניות להשוואה עם ישראל.9 מתוך מדגם זה המדד הממוצע להיקף ההגירה הינו 33.36, כאשר המדד לישראל גבוה כמעט פי שלושה: 95.51. רק לשתי ארצות מדד גבוה יותר – אירלנד (143.9) ופורטוגל (99.21). כאשר בוחנים את המדד להגירה משכילה – מהגרים משכילים בזמן ההגירה או שרכשו השכלה בארה"ב, המדד הממוצע הינו 12.41 בעמודה "מהגרים בוגרי קולג' לכל 10,000 תושבים" והמדד של ישראל גבוה ביותר מפי שלוש, 41.45. במדד זה ישראל גבוהה יותר מפורטוגל, והפער בינה לבין אירלנד (49.09) מצטמצם משמעותית. אם לוקחים בחשבון את ההטיה הנובעת מכך שרבים מהמהגרים הישראליים אינם ילידי ישראל, סביר שישראל ממוקמת למעשה בראש הטבלה בקרב ארצות העולם בשיעור האובדן של אזרחיה המשכילים לטובת ארה"ב.
טבלה מס' 1. מדדי הגירה לארה"ב.
ארץ מוצא
מס' מהגרים בני 30-50
שיעור בוגרי קולג'
מספר בוגרי קולג'
אוכלוסיית ארץ מוצא
מהגרים לכל 10,000 תושבים
מהגרים בוגרי קולג' לכל 10,000 תושבים
Denmark
10,275
52%
5,329
5,368,854
19.14
9.93
Finland
8,170
55%
4,487
5,172,033
15.80
8.68
Norway
9,030
55%
4,943
5,183,545
17.42
9.54
Sweden
17,174
56%
9,584
8,876,744
19.35
10.80
United Kingdom*
307,694
42%
128,600
59,778,002
51.47
21.51
Ireland
55,877
34%
19,061
3,883,159
143.90
49.09
Belgium
12,034
53%
6,397
10,274,595
11.71
6.23
France
89,213
47%
42,323
59,765,983
14.93
7.08
Netherlands
34,318
49%
16,691
16,067,754
21.36
10.39
Switzerland
17,295
60%
10,300
7,301,994
23.69
14.11
Greece
70,825
27%
19,366
10,645,343
66.53
18.19
Italy
147,789
27%
39,532
57,715,625
25.61
6.85
Portugal
100,044
10%
9,700
10,084,245
99.21
9.62
Spain
46,546
39%
18,020
40,077,100
11.61
4.50
Austria
15,936
43%
6,877
8,169,929
19.51
8.42
Czechoslovakia
19,990
41%
8,230
10,256,760
19.49
8.02
Germany
429,158
34%
145,130
83,251,851
51.55
17.43
Hungary
20,498
39%
7,969
10,075,034
20.35
7.91
Poland
176,737
27%
47,587
38,625,478
45.76
12.32
Romania
48,294
43%
20,877
22,317,730
21.64
9.35
USSR/Russia
271,364
53%
143,202
144,978,573
18.72
9.88
China
709,415
55%
387,300
1,284,303,705
5.52
3.02
Japan
225,484
48%
108,981
126,974,628
17.76
8.58
Korea
388,783
45%
173,128
70,548,195
55.11
24.54
Thailand
57,773
35%
19,987
62,354,402
9.27
3.21
India
667,434
65%
432,037
1,045,845,226
6.38
4.13
Israel/Palestine
57,589
43%
24,994
6,029,529
95.51
41.45
Turkey
39,649
45%
17,974
67,308,928
5.89
2.67
*Including England, Scotland and Wales.
במטרה להבין את הגורמים המשפיעים על ירידה מהארץ, ובפרט בהתאם למטרת המחקר, לאמוד את תופעת בריחת המוחות מישראל, התמקדנו בנתונים על הכנסה, השכלה ועיסוק, והבחנו בין עולים ותקים, עולים חדשים וילידי הארץ. בכול הבדיקות, המטרה היא השוואתית בלבד – בדיקת שיעורי הירידה השונים בהשוואה בין קבוצות האוכלוסייה השונות, בעיקר במיון ע"פ השכלה. אין מטרת המחקר לשפר את האומדנים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי היקף הירידה השנתי, האומד על כ-19,000 יורדים לשנה בשנים האחרונות, ובקירוב 25,000 בשנת 2005. תרומת המחקר הינה להבנת הרכב היורדים.
כאמור, הבסיס לנתונים הינו מפקד 1995 ואינדיקטור ירידה, כפי שהוגדר ע"י הלמ"ס לשנת 2002. יורד מוגדר כאזרח ישראלי ששהה בחו"ל לפחות 365 יום ברציפות ואם שב מחו"ל, לא שהה בארץ יותר מ-90 יום לאחר שובו (כלומר לא העתיק מגוריו חזרה לישראל, אלא חזר לביקור בלבד). ציור 1a מציג את שיעור היורדים מישראל ע"פ השכלה לקבוצת הגיל 30 עד 40. ההתמקדות בגיל העולה על 30 מטרתה להוריד מהמדגם את רוב האזרחים שעדיין נמצאים בשלבי רכישת השכלה, ובנוסף להימנע מלכלול צעירים אחרי צבא שמטיילים בעולם, לעיתים לתקופה העולה על שנה ולכן מוגדרים כיורדים. בנוסף, (כפי שיתבהר בהמשך) הגיל המרכזי לקבלת החלטת ירידה הינו נמוך מ-40. מהציור עולה בבירור שלהשכלה השפעה משמעותית על היקפי הירידה. במהלך התקופה, 1995 עד 2002, שיעור היורדים מהארץ בקרב מסיימי תיכון (ללא תואר בוגר) גבוה במעט מאחוז אחד, ומקרב הקבוצה שלא סיימו תיכון הינו כ-0.8%. כלומר, שיעור הירידה בקרב מסיימי תיכון גבוה ב- 28.6% מהשיעור בקרב אילו שלא סיימו תיכון. הפערים גדולים יותר בהשוואה בין בעלי תואר בוגר למסיימי תיכון. כ-1.58% אחוז מקבוצה זו ירד מהארץ, 51% יותר משיעור היורדים בקרב מסיימי תיכון בלבד. השיעור קופץ משמעותית בקרב בעלי תואר מוסמך ומעלה. מעל 3.8% מקבוצה זו ירדו בפרק הזמן הרלוונטי. כמעט פי 2.5 יותר מאשר בעלי תואר בוגר, למעלה מפי 3 יותר ממסיימי תיכון ולמעלה מפי 4.5 מהנושרים מלימודי התיכון.
מטבע הדברים ניתן להעלות את החשש שהקריטריון הנבחר לירידה מהארץ יוצר הטיה שמגדילה באופן מלאכותי דווקא את שיעור היורדים המשכילים. בקרב קבוצת המשכילים נסיעה לחו"ל לשנה-שנתיים במסגרת שליחות ציבורית, שבתון אקדמאי, ייצוג חברה מסחרית, וכו', שלא במטרה לרדת מהארץ, תוגדר במקרים רבים ע"י הלמ"ס כירידה. יתכן אם כן, שהפערים בין קבוצות ההשכלה מופרזות. ברם, צמצום הגדרת יורד כך שיכלול אזרחים ישראלים שעזבו את הארץ לשנתיים במקום לשנה אחת, גורם, כמובן, לירידה בשיעורי היורדים מכול קבוצות ההשכלה, אבל, לא לשינוי בדפוס היחסי. הדבר נכון גם בהגדרה קשיחה יותר של שלוש שנים.
ציור 1b מתאר את שיעורי היורדים לפי קבוצות השכלה עבור קבוצת הגילאים 40 עד 50. כצפוי המספרים נמוכים יותר, ואף חלה התמתנות מסוימת בפערים היחסיים בין הקבוצות, אבל התבנית הבסיסית – ההשפעה החזקה של ההשכלה על הירידה – ללא שינוי.
ציורים 1c ו-1d מפרידים את קבוצת הגיל 30 עד 40 ע"פ מין. תפוסי הירידה אינם שונים משמעותית בין גברים לנשים, למרות, שלמעט בעלי תואר ראשון, המספרים נמוכים יותר עבור נשים.
צמצום המדגם לילידי ישראל, ציור 1e, מגלה ששיעור הירידה בקבוצה זו נמוך בהשוואה לקבוצה הכוללת עולים חדשים ועולים ותיקים. כצפוי, הירידה בקרב אילו שעלו לארץ גבוהה יותר. בקרב ילידי ישראל כ-0.6% מקבוצת הנושרים מהתיכון ירדו מהארץ בתקופת המחקר וכ-0.69% מבוגרי התיכון ירדו מהארץ, כלומר 14.5% יותר מהנושרים מהתיכון. השיעור עולה לכ-1% בקבוצת בעלי תואר בוגר, כלומר ההפרש בין בעלי תואר בוגר למסיימי תיכון ללא תואר בוגר הינו כ-44%. מעט יותר מ-2% מקרב בעלי תואר שני, יותר מפי שתיים מבעלי תואר ראשון, ופי שלוש מהקבוצה שכוללת את בוגרי התיכון והנושרים מהתיכון, ירדו מהארץ בתקופת המחקר. כלומר, דפוסי הירידה ביחס להשכלה דומים בקרב הישראלים לאילו של כלל המדגם, ברם המספרים נמוכים יותר בצורה משמעותית, ואף הפערים בין הקבוצות נמוכים במעט.
ציור 1f בוחן את דפוסי הירידה ע"פ השכלה בקרב העולים הותיקים – עולים שעלו עד 1989, כלומר נמצאים בארץ לפחות 15 שנים במפקד 1995. דפוס השפעת ההשכלה דומה לכלל המדגם, ולקבוצת ילידי הארץ. השיעורים גבוהים יותר בהשוואה לקבוצת ילידי הארץ – כ-38% עד 85% יותר, למעט בקבוצת הנושרים מתיכון, ששם הפערים בין הקבוצות לא מובהקים.
בקרב העולים החדשים (עלו אחרי 1989), כפי שניתן לראות בציור 1g, שיעורי הירידה מהארץ גבוהים בהרבה יחסית לקבוצת העולים הותיקים וילידי הארץ. ההפרש בין העולים החדשים לעולים הותיקים נע בין 99% בקבוצת בעלי תואר מוסמך, ועולה עד -435% לבוגרי תיכון, כאשר לקבוצת בעלי תואר בוגר, ההפרש הינו 277% ועבור קבוצת הנושרים מהתיכון 370%. השפעת ההשכלה על הירידה מהארץ רבה גם בקרב קבוצה זו, ברם, הפערים בין קבוצות ההשכלה נמוכים יותר, בהשוואה לקבוצות הותיקות יותר.
כעת נפנה לבדיקת הקשר שבין מקצועות מסוימים לבין ירידה מהארץ. ע"פ התיאוריה הכלכלית, בתחומים שבהם קיימת התאמה מקצועית להגירה, כלומר ההשקעה הנדרשת להתאמת ההון האנושי לארץ היעד קטנה, והתחום מאופיין ברגולציה גבוהה של השכר, או שהוא נשלט ע"י איגודי העובדים, שפועלים לצמצום הפרשי השכר בקרב החברים בארגון, כך שהמוכשרים יותר או בעלי הנכונות להתאמץ מתקשים להתקדם מקצועית ולשפר שכרם, יהיה מאופיין בשיעורי ירידה גבוהים. לדוגמה, אנשי הסגל האקדמי הבכיר בארץ, או רופאים צפויים לירידה בהיקף גבוה יותר ממדענים או מהנדסים במגזר הפרטי, שבו השכר נקבע באופן תחרותי, או ממורים ועובדים בתחום הבניין, שלרוב לא יכולים לעסוק במקצועם בחו"ל בפרט ביעד ההגירה המרכזי, ארה"ב.
ציור2a מראה את דפוסי הירידה עבור מקצועות שונים. באופן עקבי עם התחזית, הפרופסורים – חברי הסגל הבכיר באוניברסיטאות – מובילים בראש הטבלה עם שיעור יורדים הגבוה מ-6.5%. אחריהם, עם שיעור ירידה גבוה גם כן, 4.8% הרופאים. מהנדסים ומדענים (שאינם עובדי האוניברסיטאות) במרחק ניכר מאחור עם קצת מעל 3% יורדים. לבסוף, יתר האוכלוסייה, ובכלל זה מורים ועובדי בניין, ירדו מהארץ בתקופת המחקר בהיקף נמוך בהרבה: 1.17% ועד 1.49%. רצוי לציין, עם זאת, שסביר להניח שקיימת הטיה קלה כלפי מעלה של שיעורי הירידה בקרב הרופאים והפרופסורים, עקב ריבוי היציאות לשנות שבתון, שבעיתוי נכון יכולות לגרום להם להיחשב כיורדים. (ברם, כפי שצוין לעיל, הגדרות קשיחות יותר ליורד – לפחות שנתיים בחו"ל – לא משנה את הדפוסים היחסיים)
בציור הבא, 2b, ערכנו השוואה בין ילידי הארץ, עולים ותיקים, ועולים חדשים, ע"פ מקצועות. לצורך בהירות ההצגה, בציור זה לא הופרדו המורים ועובדי הבניין מיתר האוכלוסייה. הציור חושף ממצאים מעניינים ומפתיעים, שלא נוכל לספק להם הסבר מלא במסגרת מחקר זה. כמעט 7% מהרופאים ילידי ישראל מוגדרים כיורדים בתקופת המחקר, לעומת 3% ו-3.6% בלבד בקרב העולים הותיקים והעולים החדשים בהתאמה. יתכן שהפערים נובעים מההבדל בין ההכרה בארה"ב בתואר רופא מלימודים בישראל לבין תואר רופא מלימודים בברית המועצות. ישראל, במסגרת מאמצי הקליטה של עולי חבר העמים יצרה קריטריונים ומערכת להתאמה מקצועית, שאפשרו לרופאים שקיבלו הכשרה בברית המועצות לקבל רישוי לרפואה בישראל. אבל, רישוי זה אינה בעל ערך רב בארה"ב. ממצא מעניין נוסף לגבי רופאים ילידי הארץ, כפי שניתן לראות בציור 3, הינו המתאם החיובי בין ההכנסה המתואמת לגיל לבין שיעורי הירידה.10 פרשנות מסוימת של המתאם החיובי עקבית עם התיאוריה הכלכלית. במסגרת המערכת הישראלית, המאופיינת ברגולציה של השכר ומצמצמת ע"י כך את פערי ההכנסה בין הרופאים, המוכשרים יותר משתכרים יותר, ברם פחות ממה שהיו משתכרים ללא רגולציה של השכר, לכן דווקא עבורם ההגירה אטרקטיבית. במקביל פועל אפקט הפוך. מי שהצליח "לתפוס ג'וב טוב" בשוק שאינו תחרותי לגמרי, ולכן ממוקם בחמישון ההכנסה הגבוה ביותר בקרב הרופאים, יבחר לשמור על המשרה הבכירה. לגבי החמישון התחתון ראוי לציין, שלמרות התאמת ההכנסה לגיל, מאחר ולא כל הרופאים מסיימים לימודיהם באותו הגיל, קיימים פערי גיל בתקופת ההתמחות, תקופה שמאופיינת בשכר נמוך ובאפשרויות הגירה מצומצמות.
חזרה לממצאים המוצגים בציור 2b. דפוס הירידה בקרב מהנדסים שונה משמעותית מזה של הרופאים ומציג פערים עצומים בין ילידי הארץ והעולים הותיקים מחד, עם שיעורי ירידה של 1.37% ו-0.95% בהתאמה, והעולים החדשים מאידך, עם שיעור ירידה של 7.8%. גם כאן ניתן רק להעלות השערות לגבי הפערים הללו. יתכן, שבמקרה של המהנדסים, חברו שני גורמים ליצירת תבנית הירידה. ראשית, רבים מהמהנדסים מועסקים במגזר הציבורי/מונופוליסטי המאופיין בשכר גבוה, קביעות בעבודה, וחסמי כניסה גבוהים. קל יותר לקבל משרת מהנדס בחברת חשמל, מקורות, רשות הנמלים, וכו' לבעלי הקשרים. יתכן, שהמהנדסים מקרב העולים הותיקים, שנשארו בארץ, כמו ילידי הארץ, הצליחו "לתפוס ג'ובים", בעוד שלעולים החדשים חסרו, מטבע הדברים, הקשרים הנדרשים קבלת משרה נחשקת. כמובן, שיתכן שכישורים וקשרים חברו יחדיו במקרה זה. לעומת הישראלים וחלק ניכר מהעולים הותיקים (בקבוצת הגיל 30-40), שלמדו בישראל וקיבלו הכשרה מתאימה לעיסוק בהנדסה בארץ, לימודיהם של העולים החדשים לפני הגעתם לישראל, יצרו הון אנושי מתאים פחות לצרכים בישראל (ברם עולה הרושם שהכשרתם התאימה לדרישות ביעדי הירידה).
לגבי מדענים (ללא סגל האוניברסיטאות) מתקבל תוואי דומה לזה של המהנדסים, אבל הפערים בין ילידי הארץ והעולים הותיקים לבין העולים החדשים קטנים יותר. יתכן וההסבר לכך מצוי בשיעור גבוה יותר של מדענים במגזר הפרטי התחרותי בהשוואה למהנדסים. חברי הסגל הבכיר באוניברסיטאות ("פרופסורים"), מגלים שיעורי ירידה גבוהים לכל הקבוצות, ללא תוואי שיטתי בין שלוש הקבוצות. לגבי יתר האוכלוסייה, באופן צפוי סך שיעורי הירידה נמוכים יותר, ובפרט ילידי הארץ, והעולים הותיקים, שבחרו לצבור ותק בארץ, יורדים בשיעורים נמוכים יותר מהעולים החדשים. חלוקת העולים לפי ארצות עליה (ציור 4) מגלה שהעולים מארצות העלייה העיקריות, למעט צרפת, מאופיינים בשיעורי ירידה דומים, הנאים בין 3% ל-4.8%. צרפת הינה חריגה עם 1.3% בלבד.
נפנה כעת לבחינת השפעת ההכנסה על הירידה. כפי שצוין קודם לכן, בקשר לרופאים, להכנסה השפעות מנוגדות על הנטייה להגר. מחד, ברור שככל שהכנסתו של אדם נמוכה יותר נטייתו לחפש את מזלו מעבר לים גבוהה יותר. מאידך, במדינה בעלת שוק עבודה קשיח, המאופיין ברגולציה גבוהה, דווקא המוכשרים יותר, שאמנם לא יכולים לתרגם את כישוריהם או מאמציהם לתוספת נכבדת להכנסה, משתכרים יותר. עבורם ההגירה הינה אמצעי להיחלצות ממלתעות הרגולציה והמיסוי הגבוה, ולשפר משמעותית את מצבם הכלכלי. ע"פ גישה זו, ככל שמדינה מאפשרת לבניה ובנותיה רמת חיים יותר גבוהה, צפוי מתאם שלילי יותר בקשר שבין הכנסה להגירה. כלומר, כאשר כישורים ומאמץ ניתנים לתרגום להכנסה אין לבעלי ההכנסה הגבוהה סיבה לנטוש את מולדתם. בעלי ההכנסה הנמוכה, לעומתם, יחפשו את מזלם בחו"ל. ברם, כאשר המדינה, ע"י רגולציה, איגודי עובדים, ומיסוי גבוה, אינה מאפשרת תרגום היכולת להכנסה, הקשר השלילי בין ההכנסה לירידה צפוי להישבר.
ציור 5a חושף את הקשר בין הכנסה (מתואמת גיל) לבין ירידה. הציור חושף קשר חיובי חלש, 3 מאיות האחוז בממוצע לכל עשירון,11 למרות שתי קבוצות החורגות משמעותית מהתוואי: העשירון השני (מלמטה) והעשירון העליון. לגבי העשירון העליון, יתכן והנתונים משקפים את אפקט "תפישת הג'וב" שנדון בהקשר של הרופאים. אכן, חלוקת העשירון העליון לחמישונים, כפי שמוצג בציור 5c מספק תמיכה נוספת, ברם חלשה, לתיאוריה של "תפישת ג'וב". בתוך העשירון העליון קיים קשר שלילי חלש בין ההכנסה לירידה. עולה הרושם שאם אפקט "תפישת הג'וב" קיים, הוא נובע מששת האחוזונים הגבוהים בהכנסה. פירוק דומה לחמישונים בעשירון התחתון מגלה קשר חיובי בין ההכנסה לנטייה לרדת. בממוצע, עליה באחוזון אחד בהתפלגות ההכנסה, מגדילה את ההסתברות לרדת ב 6.5 מאיות האחוז, או 0.65% לעשירון, כלומר, לגבי העשירון התחתון, השפעת ההכנסה החיובית חזקה בהרבה מאשר לכל התפלגות ההכנסה: 0.65% לעשירון לעומת 0.03%. בקבוצה זו יתכן שאפקט כושר ההשתכרות הנמוך, חובר להעדר מוטיבציה ללקיחת יוזמה או אפשרויות לירידה, וכתוצאה ששת האחוזונים הנמוכים ביותר בהתפלגות ההכנסה, ובעיקר שני האחוזים הנמוכים, מאופיינים בשיעורי ירידה נמוכים מאוד: פחות ממחצית האחוז, וכרבע אחוז בלבד בהתאמה.
לגבי העולים החדשים, ציור 6a, מתקבלת תמונה שונה במידת מה. אם נתעלם מהעשירון התחתון, מתקבל מתאם חיובי בין ההכנסה לבין הנטייה לרדת מהארץ. כלומר, בסה"כ האפקט של דיכוי המוכשרים ע"י המדינה גובר על אפקט "תפישת הג'וב. למעשה, כפי שניתן לראות בבירור מהציור, האפקט הראשון דומיננטי בחלק הנמוך יותר של התפלגות ההכנסה: עשירון שני עד שביעי. מי שלא "תפס ג'וב", אבל בעל יכולת, חריצות, או השכלה, הבאים לידי ביטוי בהכנסה, יגלה נטייה גבוהה יותר לרדת, לעומת זאת, בקרב העולים שהצליחו להתברג לשלושת העשירונים הגבוהים של ההכנסה, האפקט הדומיננטי הינו אפקט תפישת הג'וב. ככל שההכנסה גבוהה יותר, הנטייה לוותר על המשרה בישראל, ולרדת, קטנה יותר. בשונה מהנתונים על ילידי הארץ, לא מתגלה תוואי מובהק כלשהו בתוך העשירון העליון או התחתון.
לגבי העשירון התחתון בקרב העולים, מתגלה תבנית שונה לחלוטין בהשוואה לישראלים הותיקים. עבור ישראלי ותיק, הכנסה נמוכה מאוד משקפת בהסתברות גבוהה כושר השתכרות נמוך (השכלה מאוד נמוכה, אינטליגנציה נמוכה, העדר מוטיבציה לצאת ממעגל הנתמכים, או בעיות בתחום הבריאות הגופנית או הנפשית). לגבי עולה חדש, בהסתברות גבוהה יותר, ההכנסה הנמוכה איה משקפת בעיות בסיסיות אלא קשיי התאקלמות או חוסר מזל בשוק העבודה. לכן סביר שדווקא העולה החדש בעל ההכנסה הנמוכה מאוד יעזוב את הארץ ולא עמיתו הישראלי הוותיק.
טבלא 2 מציגה נתונים מסכמים לגבי ירידה בחלוקה לשתי קבוצות ההשכלה העיקריות: ללא תואר בוגר ותואר בוגר ומעלה, בחלוקה לקבוצות עליה, ומחדשת בהבחנה בין נשואים ללא נשואים. כפי שראינו קודם לכן, המשכילים יורדים יותר מהארץ בכול חלוקה שהיא, למעט גברים לא נשואים ילידי הארץ. באופן כללי (עבור כלל האוכלוסייה) מתגלה כי בקרב המשכילים, נישואים מתואמים עם יותר ירידה, ואילו בקרב בעלי ההשכלה הנמוכה ההיפך הוא הנכון. הממצא משקף בעיקר קשר כזה בקרב ילידי הארץ. בקרב העולים נראה שלא קיים תוואי שיטתי לקשר שבין השכלה, נישואין וירידה.
Men
Women
College
Graduates
Less then College
College Graduates
Less than College
Overall
Married
2.65
1.17
2.76
0.95
Not Married
2.25
1.79
2.10
1.52
Native Israelis
Married
1.29
0.81
1.42
0.61
Not Married
1.06
1.37
1.28
1.22
All Olim
Married
4.62
2.13
4.70
1.79
Not Married
4.83
3.50
3.62
2.30
Olim Since 1990
Married
6.69
4.06
6.10
3.61
Not Married
6.60
5.43
4.28
3.13
Table 2: Percent Jewish Israelis Ages 25-40 Who Move Out of Israel Since 1995
הנתונים המוצגים עד כה מראים בבירור את ההטיה בירידה ביחס להשכלה. ברם, מטבע הדברים לא ניתן לדעת בצורה חד משמעית מה הן הסיבות שבגללן ירדו היורדים מהארץ. שאלון שערכנו בקרב 320 ישראלים החיים בארה"ב12 מסייע מעט בהבנת הנסיבות. המדגם קטן למדי ואינו מהווה חתך מייצג של אוכלוסיית היורדים בארה"ב, ולכן לשאלון תוקף מדעי מצומצם. ברם, במשולב עם הנתונים שהצגנו, יש ביכולתו לתמוך במידת מה בהשערות שהעלינו עד כה.
מטבלא מספר 3, עולה שנושא התעסוקה היה בעל רלוונטיות רבה להחלטת ההגירה. רובם המכריע של הנשאלים, 71%, ציינו את עבודת בן/בת הזוג, ו-81% ציינו את האבטלה כגורמים רלוונטיים מאוד להחלטת ההגירה. לגבי ההכנסה ורמת החיים, מעניין שרק 43% ציינו את ההכנסה מהעבודה כגורם בעל רלוונטיות רבה להחלטת ההגירה, ברם, כוח הקניה מההכנסה, כפי שבה לידי ביטוי ברלוונטיות הגבוהה של המיסוי ויוקר המחיה (66% ו-75% בהתאמה) מהווה גורם חשוב בהחלטת הירידה כפי שמשתקף בתשובות הנשאלים. עוד מעניין לציין, שאיכות בתי הספר הינה גורם המצוין כבעל רלוונטיות גבוהה מאוד ע"י 75% מהנשאלים, יותר מאשר המצב הביטחוני והפוליטי, 65%.
טבלא 3. מידת הרלוונטיות של גורמים שונים להחלטה לרדת מישראל
לא רלוונטי
רלוונטי
רלוונטי מאוד
21%
6%
71%
עבודת בן הזוג
6%
12%
81%
אבטלה בישראל
37%
28%
34%
עניין בעבודה
34%
21%
43%
הכנסה מעבודה
18.75%
15.6%
65.6%
מיסוי בישראל
31.25%
25%
43%
לימודים
15.6%
6%
75%
איכות בתי הספר
15.6%
21.8%
65.5%
המצב הביטחוני והפוליטי
6%
12.5%
81%
היקף הרגולציה
12.5%
12.5%
75%
עלות המחיה בישראל
טבלאות 4 עד 6 מציגות את מידת הרלוונטיות של חלק מהגורמים המרכזיים לירידה, ע"פ קבוצות הכנסה בישראל לפני ההגירה. מטבע הדברים, מידת הרלוונטיות של התעסוקה (עבודת בן/בת זוג ואבטלה) פוחתים בהכנסה, ואילו מידת הרלוונטיות של המיסוי עולה בהכנסה.
טבלא 4. מידת הרלוונטיות של עבודת בן/בת הזוג ע"פ קבוצות הכנסה בארץ (לפני הירידה)
לא רלוונטי
רלוונטי
רלוונטי מאוד
הכנסה שנתית
(דולר ארה"ב)
31.6%
68.4%
פחות מ-24,000
20%
80%
24,000-36,000
28%
73%
36,000-48,000
20%
40%
40%
48,000-72,000
72,000-96,000
יותר מ-96,000
טבלא 5. מידת הרלוונטיות של שיעור האבטלה בישראל ע"פ קבוצות הכנסה בארץ (לפני הירידה)
לא רלוונטי
רלוונטי
רלוונטי מאוד
הכנסה שנתית
(דולר ארה"ב)
10.5%
15.7%
73.6%
פחות מ-24,000
100%
24,000-36,000
100%
36,000-48,000
20%
20%
60%
48,000-72,000
36%
13%
51%
72,000-96,000
57%
26%
17%
יותר מ-96,000
טבלא 6. מידת הרלוונטיות של המיסוי בישראל ע"פ קבוצות הכנסה בארץ (לפני הירידה)
לא רלוונטי
רלוונטי
מאוד רלוונטי
הכנסה שנתית
(דולר ארה"ב)
63.1%
21%
15.7%
פחות מ-24,000
90%
10%
24,000-36,000
82%
2%
16%
36,000-48,000
60%
40%
48,000-72,000
30%
32%
38%
72,000-96,000
10%
22%
68%
יותר מ-96,000
מסקנות
בספטמבר 2005, עם פרסום נתוני הלמ"ס לגבי היקף הירידה מהארץ, התבטאו אנשי ציבור רבים על חומרת הנתונים ועל הצורך בטיפול מיידי בתופעה, ואף הוזכר הצורך בחשבון נפש. השפל בעלייה והגאות בירידה, נטען ע"י רבים, מעוררים דאגה רבה. אכן, ההגירה של מיטב הבנים והבנות והדעיכה בהיקף העלייה, אינה רק בעיה בפני עצמה אלה סימפטום לבעיה חמורה יותר – כישלונה של מדינת ישראל ביצירת חברה שמאפשרת רווחה ואיכות חיים, כזו שתמשוך את מיטב העם היהודי לעלות, ולא לדחוק את אזרחי המדינה לחפש את גורלם מחוץ לגבולותיה. בכוחו של מחקר זה, המאפיין את קבוצת היורדים כבעלי ההשכלה הגבוה, לסייע לממשלת ישראל בעיצוב תוכנית פעולה קונקרטית יותר מאשר ההצהרה על הצורך בחשבון נפש וטיפול דחוף בבעיה.
אחד הגורמים המרכזיים המסבירים התפתחות כלכלית הינו מלאי ההון האנושי בכלכלה. המדינות העניות, שמראש מאופיינות בשיעורים נמוכים של בעלי השכלה גבוהה, סובלות בחלקן הגדול מבריחת מוחות, בהיקפים שמגיעים עד לעשרות אחוזים.13 המרוויחות הן הכלכלות המפותחות שזוכות במיטב הבנים והבנות של המדינות העניות, ללא השקעה בחינוכם. ישראל, במקום שתהווה יעד להגירת משכילים, סובלת מבריחת מוחות כאילו הייתה כלכלה ענייה.
במטרה לשמור את היורדים המשכילים בבית נדרשות מגוון פעולות. עיקרן הקטנת נטל המס על מעמד הביניים, יצירת הזדמנויות בשוק העבודה ע"י צמצום המגזרים בהם כוח העבודה מאורגן, וע"י פעילות נחרצת לגידול התחרותיות והצמיחה הכלכלית. הממצאים המוצגים במחקר זה מרמזים לכך שהפיגור הכלכלי של ישראל בהשוואה למדינות המפותחות, נטל המס הכבד שמטילה המדינה על אזרחיה בעלי ההכנסה הבינונית והגבוהה, וחוסר הגמישות והזדמנויות בשוק העבודה גובים מחיר כבד.
ברם, המסקנות אינן ברורות מעיליהן. כך למשל הועלתה הטענה כי נקיטת מדיניות ממשלתית אטומה כלפי אוכלוסיה חלשה, תביא לא רק לתחושה בקרב האזרחים שהמדינה לא חשה אחראית לגורלם, אלא גם לתופעות כמו ירידה מהארץ והשתמטות משירות ביטחון. המחקר מראה שאם יש למדיניות הרווחה השפעה על ירידה הרי שכיוונה הפוך – הנושאים בנטל יורדים מהארץ, לא הנזקקים. האוכלוסייה המשכילה בישראל היא זו שמשלמת את המחיר של כשלי מדיניות הרווחה בישראל. מדיניות שהביאה אזרחים רבים לבחור בחיים ללא עבודה וגידול ילדים רבים ללא היכולת המתאימה לפרנסם ולחנכם לחיי עבודה. הגידול ע"פ זמן בגודלן של הקבוצות הנתמכות וההגירה של בעלי ההשכלה מותירים את הנשארים עם נטל הולך וגובר.
האם מקור הבעיה בפערים הכלכליים או שמא בחינוך ובלגיטימציה מוסרית מכלי התקשורת? אמנון רובינשטיין (הארץ 31.12.01) מגנה את התופעה: "בעיתונים ובכלי התקשורת האלקטרוניים אפשר לקרוא ולשמוע ישראלים - בהם אנשי ציבור - המציגים את ההגירה מן הארץ כפתרון למצוקות החיים הגוברות, ולעתים אף קוראים במפורש לירידה." לטענתו, "העובדה שבכל זאת רק חלק קטן מהישראלים הצעירים יורד מן הארץ מעידה על עוצמתה של החברה הישראלית." ברם הוא מודאג מהקריאה לירידה: "מה יקרה, אם לקריאה הזאת [ ] של אנשים הנחשבים לעתים למעצבי דעת קהל - "להישאר בחיים" שם ולא כאן - תהיה היענות ציבורית רחבה? [ ] כדאי שהקוראים בלהט לרדת מן הארץ יביאו בחשבון את העובדה, שלא רק שקריאתם היא מעמדית ביסודה - היא גם מפקירה את החלשים, את מי שלא יוכלו לקבל ויזה לאמריקה, לסכנות גדולות יותר מהסכנות שלפניהן הם ניצבים כיום"
רובינשטיין מבין שהיורדים מהארץ הם החזקים, ולטענתו הלגיטימציה החברתית היא מקור הבעיה. המסקנות ממחקר זה רומזות, שקריאה לגילוי אחריות, מהווה פתרון חלקי של הבעיה. דרושים צעדים של ממש לשיפור איכות החיים בישראל.
חוסר הנכונות של חברי הקיבוצים להתאים את המערכת לרוח הזמן ולהתמודד עם המשבר הכלכלי הקשה שפקד את התנועה הקיבוצית בשנות ה-80 הוביל לנטישה מסיבית של מיטב הצעירים והצעירות. הדבקות בשיטה גרמה למרבית הקיבוצים, כעבור שני עשורים בלבד, לנטוש לחלוטין את ערכי השוויון והערבות ההדדית. ותיקי הקיבוץ, שסמכו על הדור הבא לפרנסתם, נותרו בקיבוצים רבים בחוסר כל. הקיבוץ מהווה דוגמה טובה, גם אם קיצונית, למדניות בישראל. האיום של בריחת מוחות צריך להפעיל לחץ על הממשלה להתאים את מדיניותה לטובת העובדים המשכילים, ע"י מגוון פעולות לעידוד הצמיחה הכלכלית ובעיקר ע"י הורדה בשיעורי המס. זאת לאור העובדה שהתחרות העולמית על עובדים משכילים התעצמה בתהליך הגלובליזציה והקלה על הגירת עובדים. התהליך כופה על ממשלות, שנוקטות במדיניות אחראית, משמעת מיסוי.14
בישראל, אוכלוסייה קטנה של עובדים צריכה לפרנס אוכלוסייה גדולה של ילדים ושל מבוגרים שאינם עובדים, בהיקפים שאין דומה להם בקרב המדינות המפותחות. במצב דברים זה, נפגעת רווחתם של הנושאים בנטל. הנטל על האוכלוסייה המשכילה פוגע בצמיחה הכלכלית ויכול אף לסכן את קיומה של מדינת ישראל. עליונותה הצבאית של ישראל הינה תוצאה של יתרונה האיכותי והכלכלי בהשוואה לשכנותיה, שהשלימו עם קיומה בזכות כוחה הצבאי. העדר שגשוג כלכלי ונטל מיסוי כבד על האוכלוסייה העובדת יגדיל את הירידה מהארץ של הנושאים בנטל, ויוביל להחרפת הפגיעה בכלכלה.
ישראל ללא היתרון האיכותי והכלכלי לא תוכל לאורך זמן להחזיק את אזרחיה היצרנים – בעלי הברירה להגר, לא תהיה אטרקטיבית לעולים חדשים משכילים, ולא תוכל לשמור על יתרונה הצבאי מול אויביה, יתרון שנובע מאיכות אנושית שמאפשרת הובלה טכנולוגית וכלכלית.
רשימה ביבליוגרפית
מואב, עומר ומיקי יפרח, (2006) מידת הנדיבות כלפי האוכלוסייה שבגיל העבודה ישראל בהשוואה למדינות ה-OECD, נייר עמדה, מרכז שלם.
Beine, M., Docquier, F., and Rapoport, H .(2001),Brain Drain and Economic Growth: Theory and Evidence, Journal of Development Economics 64,275-289.
Becker, S.O., Ichino, S., and Peri, G. (2003), How Large is the “Brain Drain” from Italy?, CESifo Working Paper 839,Munich.
Carrington, W.J. and E. Detragiache. (1999). “How extensive is the brain drain?” Finance & Development (June): 46-49.
Checchi, D., A. Ichino, and A. Rustichini (1999), “More Equal but Less Mobile. Education Financing and Intergenerational mobility in Italy and in the US”, Journal of Public Economics, 74 (3), 351-393.
Docquier, F., O. Lohest and A. Marfouk (2005), "Brain Drain in Developing Regions (1990-2000)" IZA, Discussion Paper No. 1668
Edwards, C. and de Rugy, V. (2002), International Tax Competition. A 21st-Century Restraint on Government, Policy Analysis, 431.
Haupt, A. and E. Janeba (2004) "Education, Redistribution, and the Threat of Brain Drain" NBER Working Paper 10618
Mountford, A.(1997), Can a Brain Drain Be Good for Growth in the Source Country?, Journal of Development Economics 53,287-303.
OECD (2003), Trends in International Migration: Continuous Reporting System on Migration, Annual Report 2002,Paris.
Soro-Bonmat´ı, A. (2001), “From School to Work: A Comparison of Labor Market Transitions and Leaving Home Decisions of Young People In Germany, Italy and Spain”, Doctoral Thesis, European University Institute, Department of Economics.
Sandford, C., Godwin, M., and Hardwick, P. (1989), Administrative and Compliance Costs of Taxation, Fiscal Publications, Bath (U.K.).
Schiff, M. (2005): Brain Gain: Claims about Its Size and Impact on Welfare and
Growth Are Greatly Exaggerated, IZA discussion paper, n. 1599.
Vaillancourt, F.(1989),The Administrative and Compliance Costs of Personal Income and Payroll Taxes, Canadian Tax Foundation, Toronto.
Vidal, J.-P.(1998), The Effect of Emigration on Human Capital Formation, Journal of Population Economics 11,589-600.
Wildasin, D. E. (2000), Factor Mobility and Fiscal Policy in the EU: Policy Issues and Analytical Approaches, Economic Policy 31,337-378.