חומר רקע
1. מבוא
לפי בקשת הוועדה לזכויות הילד מוצגת במסמך שלהלן תופעת עבודת הילדים בישראל. לאחר הצגת המצב המשפטי בארץ בנושא זה, המסמך ידון בנפרד בילדים תושבי ישראל בגיל חינוך חובה המועסקים במסגרות שונות, ובילדים תושבי הרשות הפלסטינית המגיעים לתחומי ישראל לצורך קיבוץ נדבות או עבודה. עבור כל אחד מביטויי התופעה יובאו נתונים עדכניים ומידע על טיפול גורמי הממשל והרווחה בילדים העובדים.
יש לציין כי בשל אופי התופעה, המידע הקיים בנושא עבודת ילדים חלקי בלבד. הנתונים שנאספו מגורמים שונים שיש להם נגיעה בנושא, אינם מאפשרים מבט מקיף על התופעה.
2. המצב המשפטי
האמנות הבין-לאומיות שישראל חתומה עליהן והחוק הישראלי שנקבע בהתאם לאמנות אלה אוסרים על עבודת ילדים מתחת לגיל מינימום ומגבילים עבודת בני-נוער. חשוב להדגיש, כי החקיקה והאמנות לזכויות הילד אינן מבחינות בין ילדים שהם אזרחי ישראל או תושביה לבין ילדים שאינם תושבי ישראל ודורשות מן המדינה להגן על זכויותיהם ושלומם של כל הילדים הנמצאים בתחומי המדינה.
2.1. אמנות בין-לאומיות בנושא עבודת ילדים
ישראל חתומה על מספר אמנות בין-לאומיות בנושא זכויות ילדים בכלל, ועבודת ילדים ובני נוער בפרט.
אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד רואה בעבודת ילדים תופעה חמורה, שפוגעת בזכותו הבסיסית של כל ילד לילדוּת וחושפת אותו לניצול ולמגוון סכנות פיזיות ונפשיות. מתוך הכרה באחריות הציבור לספק לילד את צרכיו ולאפשר לו את הביטחון והפנאי הדרושים לצורך התפתחותו הגופנית, החינוכית והנפשית, האמנה מחייבת את המדינות החתומות עליה למנוע העסקת ילדים מתחת לגיל מינימלי.1
אמנה 138 של ארגון העבודה הבין-לאומי לקביעת גיל מינימלי להעסקה קובעת, כי המדינות החתומות עליה יאסרו על-פי חוק עבודה מתחת לגיל חינוך חובה או מתחת לגיל 15 - הנמוך מביניהם. עבודה בין גיל 13 ל-15 תתאפשר רק אם איננה פוגעת בחינוך הילד, בבריאותו ובהתפתחותו התקינה. כן מחייבת האמנה לקבוע בחוק כי נער מתחת לגיל 18 לא יועסק בעבודת שיש עמן סכנה לבריאותו, בטחונו או מוסריותו.2
אמנה 182 של ארגון העבודה הבין-לאומי לביעור צורות העסקה חמורות של ילדים, אוסרת כל עבודה שעשויה לפגוע בבריאותם, בביטחונם ובמוסריותם של צעירים שגילם מתחת ל-18, ובכלל זה עבודה החושפת ילדים לניצול פיזי, פסיכולוגי ומיני, עבודה מתחת לאדמה, מתחת למים, בגובה מסוכן, במקומות צפופים ועם ציוד ומכונות מסוכנות, עבודה הכרוכה בנשיאת משאות כבדים, עבודה במקומות לא בריאים שיש בהם חומרים מסוכנים, עבודה בטמפרטורות קיצוניות או בסביבת רעשים בדרגות אסורות, עבודה במשך שעות ארוכות ובמשך הלילה ועבודה שמגבילה פיזית את העובד באופן לא סביר.3
2.2. חקיקה בישראל
החוק הישראלי בדבר עבודת ילדים ונוער תואם את מחויבויותיה של ישראל לאמנות הבין-לאומיות שאותן אישרה.
החוקים העיקריים הנוגעים לעבודת ילדים הם חוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953, וחוק החניכות, התשי"ג-1953, העוסק בקטינים ובקטינות הרוכשים לעצמם מקצוע באמצעות עבודה מעשית. חוק נוסף, חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, עוסק בקטינים הנזקקים להגנת הרשויות.
חוק עבודת הנוער וחוק החניכות נועדו להגן על קטינים עובדים ולקבוע את המסגרות ואת התנאים להעסקתם. לפי חוק עבודת הנוער, אסור להעסיק קטינים החייבים בלימוד חובה מתוקף חוק לימוד חובה, התש"ט-1949, ולכן יש התאמה בין גיל סיום חינוך החובה לבין גיל תחילת העבודה – גיל 16. העסקת ילדים צעירים יותר תאושר אם מלאו להם 15 שנה והם עובדים כחניכים לפי חוק החניכות. ילדים שמלאו להם 14 שנה יכולים לעבוד בזמן חופשות לימודים רשמיות בעבודות קלות שאינן מסכנות את בריאותם ואת התפתחותם.4
מותר להעסיק ילדים בני שנה עד 15 בהופעות אמנותיות וציבוריות או בצילומים לצורכי פרסום. לצורך העסקת הילד או התיווך להעסקתו במסגרות אלו, נדרש היתר מיוחד ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. העסקת הילד מותרת בתנאים מסוימים המפורטים בתקנות, הקובעים את תוכני ההופעה (ללא אלימות, מין, מסרים גזעניים וכד'), את תנאי ההופעה, את היחס לילד, את סיפוק צרכיו בזמן עבודתו ועוד.5
חוק עבודת נוער קובע קנסות ועונשי מאסר למעביד אשר מעסיק בני נוער שלא על-פי החוק או התקנות. כמו כן החוק קובע עונשים להורים שאפשרו לילדיהם לעבוד בניגוד להוראות החוק, אלא אם כן יוכיחו שלא ידעו על כך או שעשו את כל האפשר למנוע את העבירה על החוק.
חוק הנוער נועד להגן על קטינים (צעירים שגילם מתחת ל-18) הנתונים בסיכון ומוגדרים בחוק "קטינים נזקקים". החוק מאפשר לפקידי הסעד לנקוט שורה של צעדים לטובתו של הקטין הנזקק, אם הם סבורים כי התערבות כזאת תועיל לו. המצבים המוגדרים בחוק כמצבים שבגינם אפשר להגדיר את הנער כקטין נזקק, הם בין השאר שוטטות, פשיטת יד או רוכלות בניגוד לחוק עבודת הנוער.6
החוק בישראל מחייב כל אדם לדווח למשטרה או לפקיד סעד על עבירות של הזנחה או התעללות שנעשו כלפי קטין בידי האחראי לו או במוסד שהקטין שוהה בו. הימנעות מדיווח דינה מאסר של שלושה חודשים. אין בחקיקה הישראלית חובת דיווח על ילדים עובדים, שכן העבדת ילד איננה מוגדרת כהזנחה או התעללות והמעסיק איננו נחשב לאחראי לילד.7
3. עבודת ילדים תושבי ישראל
בכל הנוגע לילדים עובדים יש להבחין בין עבודה בזמן הלימודים לעבודה לאחר שעות הלימודים ובחופשות.
עבודה שלא בזמן הלימודים לצורך השלמת דמי כיס היא תופעה נפוצה. סקר שנעשה במשרד הבריאות מלמד כי בממוצע, תשעה אחוזים מבני הנוער בחטיבות הביניים (תלמידי כיתות ז'-ט') – כ-25,000 בני נוער – עבדו בשלושת החודשים שקדמו לעריכת הסקר לאחר הלימודים.8 על-פי סקר אחר, בדרך כלל בני נוער עבדו כדי להרוויח דמי כיס, ובמקרים מעטים – כדי לעזור למשפחתם.9 עבודה שלא בזמן הלימודים, שאיננה פוגעת בתפקודם התקין של הילדים, אינה מטופלת על-ידי גורמי הרווחה. מלבד הסקרים שהוזכרו לעיל, שאינם מספקים מידע מפורט על התופעה, אין מידע מהימן עליה.
על-פי נתוני משרד החינוך, המרכז מידע על ילדים ובני נוער שנשרו ממערכת הלימודים או נתונים בסכנת נשירה, 1,883 ילדים ובני נוער מכיתה ו' עד כיתה י"ב עובדים. 242 מבני הנוער העובדים הם ילדים בכיתות ו' עד י'. מן הנתונים עולה כי שכיחות התופעה בקרב תלמידים מן המגזר הערבי והדרוזי גבוהה, 57% מהילדים ובני הנוער העובדים שמטופלים על-ידי משרד החינוך שייכים למגזרים אלו. להבדיל מן המגזר היהודי שבו רוב מוחלט של הילדים ובני הנוער העובדים אינם לומדים, במגזר הערבי והדרוזי מתקיים לעתים שילוב של עבודה ולימודים.10
רוב הילדים העובדים מועסקים בעבודות פשוטות, כגון שליחויות, סבלות וניקיון – בשווקים, בחנויות לממכר פירות וירקות ובמקומות דומים. על-פי רוב העבודה איננה קבועה, אלא נעשית על בסיס יומי או שהיא שירות מזדמן תמורת שכר נמוך מאוד.
בכמה ערים השוק העירוני הוא מוקד של עבודת ילדים:
בשוק מחנה יהודה בירושלים עובדים דרך קבע כ-20 ילדים בני 8 עד 16, רובם תושבי מזרח ירושלים או הכפרים שבסביבת העיר. בזמן חופשות בית-הספר מספר הילדים גדל במידה ניכרת וגילם הממוצע נמוך יותר. הילדים נושאים סלים בעבור קונים בשוק תמורת תשלום או מסייעים לסוחרים בשוק. ילדים מעטים מועסקים בקביעות אצל סוחרים מסוימים.11 מאז 1999 המינהל הקהילתי "לב העיר" מפעיל בשוק פרויקט ייחודי ששמו "ילדי הסלים". הפרויקט נועד לילדים ערבים שעובדים בשוק מחנה יהודה ובמרכז העיר כסבלים ונותני שירותים. ברמת הפרט יעדו הוא להחזיר את הילדים למסגרת הלימודים, וברמה הציבורית – לעורר את מודעות הציבור לכך שהתופעה היא בעיה של החברה הישראלית ודורשת טיפול מעמיק. בשנות פעילותו של הפרויקט טופלו במסגרתו כ-70 ילדים באמצעות עובד סוציאלי ערבי העומד בקשר צמוד עם הילדים. הילדים מתכנסים פעם בשבוע במקלט בשכונה לצורך לימודים ומשחק. כמו כן מאורגנים בעבורם טיולים ופעולות העשרה אחרות, נערכים ביקורי בית ומתקיים קשר עם בתי-הספר.12
3.1. טיפול גורמי ממשל
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן: משרד התמ"ת) ממונה על אכיפת חוקי העבודה, ובהם חוק עבודת הנוער. יחידת האכיפה במינהל הסדרה ואכיפה עוסקת בחקירה פלילית של עבירות על הוראות חוקי העבודה. היחידה פותחת תיקי חקירה נגד מעסיקים הנחשדים בעבירות, והיא רשאית להטיל קנסות מינהליים על מעסיקים מפרי חוק. במקרים חמורים התיקים מועברים לתובעים פליליים במשרד התמ"ת, ואלה מחליטים אם להגיש כתבי אישום.
היחידה לאכיפת חוקי העבודה היא הגוף היחיד שבסמכותו לפעול נגד מי שמעסיק ילדים, ואף על פי כן פעילות יחידת האכיפה נגד העסקת ילדים בגיל חינוך חובה מוגבלת. הפקחים מבצעים מעת לעת פעולות במקומות שעל אודותם נתקבל מידע בדבר עבירה על החוק, ובכלל זה עבירות של העסקת קטינים שגילם מתחת לגיל המינימום להעסקה. בסעיף זה נפתחו תיקי חקירה מעטים בלבד. לדברי מר יחזקאל אופיר, מנהל יחידת האכיפה, פקחי היחידה נתקלים בקושי להגיע למעסיקים, שכן הילדים העובדים נמנעים מלספק ליחידת האכיפה מידע על מעסיקיהם, ואין בסמכותה של יחידת האכיפה לנקוט פעולה כלשהי נגד הילדים. כמו כן, פעמים רבות הילדים אינם קשורים למעסיק כלשהו אלא נותנים שירותים לפי הצורך, וכך אי-אפשר לקבוע מיהו המעסיק שלהם.13
נוסף על כך, פועלת במשרד התמ"ת יחידה שתפקידה לתת היתרים להעסקת ילדים שגילם מתחת ל-15 שנים במופעי בידור ואמנות ובפרסומות. על-פי נתוני משרד התמ"ת, בשנת 2005 ניתנו למעסיקים 3,076 היתרים להעסיק ילדים במופעי בידור ואמנות או בפרסומות, בעבור 2,262 ילדים שגילם שנה עד 15 (מאות אחדות של ילדים קיבלו היתר עבור יותר מהופעה אחת). כמו כן, הוצאו 464 היתרים לסוכנויות תיווך המטפלות בילדים.14
משרד הרווחה
חוק הנוער מקנה לפקידי הסעד סמכויות לפעול בנוגע קטינים שעובדים בניגוד לחוק הנוער. פקידי הסעד מתערבים על-פי שיקול דעתם, והם יפעלו רק כאשר העבודה פוגעת בתפקודו התקין של הילד או מסכנת את בריאותו הפיזית, המוסרית והנפשית.15 לדברי פקידת הסעד הראשית, גב' מרים פבר, תפקידו של פקיד הסעד לבוא לעזרת הילד, והוא יעמיד את טובתו של הילד בראש שיקוליו. פקיד הסעד יתערב רק אם עבודת הילד היא חלק ממכלול של גורמים הדורשים טיפול של גורמי הרווחה.16
משרד החינוך
ילדים הנתונים בסכנת נשירה מן הלימודים מטופלים באמצעות קציני ביקור סדיר של אגף שירותי חינוך ורווחה במשרד החינוך. כ-60,000 תלמידים נתונים במעקב ובטיפול קציני ביקור סדיר, וקרוב ל-2,000 מהם עובדים. לדברי מר מוטי בנאו, ממונה ארצי על ביקור סדיר ומניעת נשירה, יש קשר הדוק בין נשירת ילדים מבית-הספר לבין עבודה. כשהילד עובד בזמן הלימודים, אף אם לזמן קצר ומוגבל, הוא צובר פערים לימודיים ומתרחק מחבריו לכיתה ומעולם הלימודים. עבודה לאחר שעות הלימודים גורמת לעייפות, וזו מובילה לעתים קרובות לאיחורים ולחיסורים בשעות הבוקר, ולבסוף – לנשירה מן החינוכית. על-פי רוב, לילדים הנתונים בקשיים אין יכולת להתרכז בעבודה ובלימודים במקביל, ולימודיהם נפגעים.
כמו כן, ילדים שהלימודים הם בעבורם חוויה של כישלון עלולים לחפש את חוויית ההצלחה בעבודה, שכן בעבודה הצלחה באה לידי ביטוי בשכר מיידי. הם יעדיפו את ההצלחה המיידית על רכישת השכלה, ששכרה בטווח ארוך, והמוטיבציה שלהם להשקיע בלימודיהם תרד. 17
4. ילדים תושבי הרשות הפלסטינית
4.1. נתונים ומידע אודות ילדים עובדים תושבי הרשות הפלסטינית
ילדים רבים שהינם תושבי הרשות הפלסטינית עובדים ומשוטטים בתוך תחומי מדינת ישראל. ילדים אלו אינם מטופלים על-ידי גורמי רווחה – לא ברשות הפלסטינית, שחסרים לה המשאבים הדרושים לכך, ולא בישראל, בשל הקושי בטיפול בילדים שאינם תושבי המדינה. לפיכך, אין לשום גורם מידע מדויק על מספרם של ילדים אלה, על גילם ועל תנאי העבודה שלהם. המידע שלהלן מבוסס על הערכות ועל תצפיות של גופים הפועלים בשטח. יש להדגיש כי אין התאמה בין פרטים שמסרו גורמים שונים.18
מספר הילדים
לפי הערכות מדובר בכמה עשרות עד כמה מאות ילדים תושבי הרשות או כפרים פלסטיניים במזרח ירושלים. יש קושי לקבוע את מספר הילדים שכן הם מתחמקים מן המשטרה ואינם נושאים עליהם פרטים מזהים. בתקופת חופשת הקיץ, התופעה נפוצה הרבה יותר.
גיל הילדים
גיל הילדים הוא משש עד שבע עשרה שנים, רובם בנים בגילאי עשר עד חמש עשרה. אך יש בהם גם תינוקות שהוריהם נושאים אותם עמם או אף משכירים אותם לנשים שאינן אימותיהם, לצורך קיבוץ נדבות.
מצב סוציו-אקונומי כגורם ליציאת הילדים לישראל
על-פי בדיקות שעשו עובדי ארגונים המטפלים ב"ילדי הצמתים", רוב הילדים באים ממשפחות שבהן 10 עד 14 נפשות הנתונות במצב כלכלי קשה ביותר. הוריהם של הילדים חסרי עבודה, והמשפחות מתקיימות מהכנסה נמוכה או חסרות הכנסה. בני המשפחה המבוגרים הם בדרך כלל חסרי השכלה וחסרי מקצוע, ועבדו בעבר בישראל. כיום הם מתקשים לצאת לעבודה, שכן לשם כך נדרש אישור כניסה לישראל, אך הילדים יכולים לעבור במחסומים בקלות יחסית ואינם נתונים תחת סמכות המשטרה.
מקומות העבודה
רוב הילדים מקבצי הנדבות והרוכלים נמצאים ביישובים שבהם אוכלוסייה ערבית-ישראלית או מעורבת, כגון: ירושלים, יישובי המשולש, ואדי ערה, שפרעם וכפר קרע ובאזורי הגבול שבין הרשות הפלסטינית לישראל. בשל הקמת גדר ההפרדה באזור הצפון והגברת האכיפה במחסומים, ניכרת בשנים האחרונות הפחתה במספר הילדים המשוטטים בצפון הארץ.
אופי העבודה, תנאיה והסכנות שבה
הביטוי הבולט ביותר לתופעת הילדים העובדים הוא "ילדי הצמתים" – ילדים המשוטטים בצמתים סואנים, מקבצים נדבות, עוסקים ברוכלות או מנקים מכוניות תמורת תשלום. נוסף על כך, יש ילדים העובדים בתוך הערים – בשווקים וברחובות – כנותני שירותים מזדמנים כגון ניקיון, שליחויות וגינון.
הילדים העובדים מבלים בערים ובצמתים משעות הבוקר המוקדמות עד לשעות הלילה ללא מזון, משקה או מחסה. הם חשופים לסכנות רבות, החל מפגיעת מכוניות וכלה בניצול ובהתעללות מצד עוברים ושבים, ועלולים להיות מנוצלים בידי גורמים עוינים ולהיגרר לפשע ולסמים.
בירושלים משוטטים כ-120 ילדים רוכלים, רובם בני 8 עד 14. כ-30% מן הילדים הם תושבי מזרח ירושלים, ו-70% הם תושבי ערים ברשות הפלסטינית, ובהן רמאללה, בית-לחם ועזה. לעתים הילדים באים ממשפחות תושבות הרשות שעברו לגור באזור ירושלים כדי להתפרנס. לדברי מר עבד סלאיימה, מנהל קידום נוער במזרח ירושלים, הורי הילדים הם הרוכשים בעבור הילדים סחורה למכירה ושולחים אותם לעבודה. על-פי רוב, לכל ילד יש מקום קבוע שבו הוא עומד. הילדים מרוויחים מן הרוכלות בין 70 ל-100 ש"ח בכל יום עבודה. מכיוון שבדרך כלל אין למשפחתם מקור הכנסה אחר, עבודתם חשובה לפרנסת המשפחה.19
העבדת ילדים על ידי מבוגרים
המעבידים הם לעיתים מנהלי עבודה תושבי הרשות או ישראל ולעיתים הורי הילדים. לדברי סנ"צ סוזי בן-ברוך, ראש מדור נוער במשרד לביטחון פנים, מנהלי עבודה ערבים תושבי ישראל הם המחלקים את הסחורה לילדים, מסיעים אותם לישראל ומפזרים אותם בצמתים, ובתמורה נוטלים את שכרם.20
גב' אליאן חדד, מתאמת רווחה במינהל האזרחי מדווחת כי המבוגרים המפעילים את הילדים, אוספים אותם מתחומי הרשות בכל יום ראשון בבוקר ומשיבים אותם לתחומיה ביום שישי. במהלך השבוע, בשעות הבוקר המוקדמות, מנהלי העבודה מפזרים את הילדים והסחורה בצמתים ובשעות הערב המאוחרות הם אוספים אותם ולוקחים מהם את הכסף שהרוויחו במהלך היום. בלילות, לנים הילדים בתוך תחומי מדינת ישראל. ילדים אחרים, בעיקר כאלה הנשלחים בידי הוריהם לעבודה בירושלים, יוצאים מבתיהם בשעות הבוקר המוקדמות, עוברים מדי יום במחסומים בדרך לתחומי ישראל ושבים הביתה עם שכרם בשעות הערב המאוחרות.21 קיימים דיווחים כי חלק מן הילדים מלווים בידי אימהותיהם או בני משפחה אחרים כדי להגן עליהם מפני סכנות ולהבטיח שהכסף שירוויחו יגיע לידי המשפחה.
היציאה לישראל כגורם לנשירה מן הלימודים
כתוצאה מעבודה ממושכת, לעיתים קרובות בלי לחזור לביתם במשך השבוע, הילדים נושרים חלקית או לגמרי מן הלימודים. עם זאת, חלק מהילדים ממשיכים בלימודיהם ועובדים רק בעת חופשות הלימודים, בסופי שבוע או בשעות אחר הצהריים.
4.1.1. סקר יוניסף - ילדים משוטטים ברשות הפלסטינית22
בשנת 2005 ניהלה "יוניסף", סוכנות האו"ם למען הילד, מחקר בקרב ילדים המשוטטים ברחובות הערים בגדה המערבית ובעזה. על פי התוכנית מחקר מקביל היה אמור להתבצע בקרב ילדים עובדים בתוך ישראל, בשיתוף עם ארגונים ישראל, אך הוא לא יצא אל הפועל.23 אף על פי כן, אפשר ללמוד מן המחקר שבוצע על מאפייני הילדים העובדים בישראל, שכן חלק מן הילדים עובדים בתחומי הרשות ובישראל במקביל או לסירוגין.
על-פי המחקר, 58% מן הילדים העובדים ברחוב הם בני 10 עד 14, 38% הם בני 15 עד 17 ו-4% – צעירים מגיל 9. כ-40% מן הילדים העובדים מתגוררים בערים ו-31% מתגוררים במחנות פליטים. רוב הילדים מגיעים ממשפחות שבהן תשע נפשות ויותר. הגורם ליציאה לעבודה הוא בדרך כלל הכנסה נמוכה של המשפחה. 21% מן הילדים דיווחו כי הם עובדים כדי לתרום להכנסת המשפחה. שיעור הילדים העובדים מסיבה זו בקרב הילדים שנשרו ממערכת החינוך גבוה הרבה יותר – כ-37%. 32.7% מן הילדים העובדים אינם הולכים לבית-הספר. ילדים העוסקים ברוכלות חשופים במיוחד לצורות שונות של ניצול, ובהן שעות עבודה ארוכות ושכר נמוך. 38% מן הילדים מדווחים על הכנסה של 90 ש"ח ביום או פחות. 16% מן הילדים שנבדקו במחקר עובדים גם בתחומי ישראל.
4.2. הטיפול בילדים תושבי הרשות הפלסטינית
כאמור, על פי החוק הישראלי והאמנות הבין-לאומיות שישראל חתומה עליהם, ישראל מחוייבת להגן ולטפל בילדים השוהים בתחומה, ללא קשר לאזרחותם. אך למעשה, ברוב המקרים נמנעים גופים ישראליים מטיפול בילדים תושבי הרשות.
המינהל האזרחי
מתאמת הרווחה במינהל האזרחי, הגב' אליאן חדד, אחראית על טיפול בתושבי הרשות הפלסטינית שנמצאים בישראל וזקוקים לסעד. במסגרת תפקידו, המינהל האזרחי מעביר ילדים עובדים או משוטטים שנאספו בידי המשטרה או לשכות הרווחה המקומיות לתחומי הרשות הפלסטינית בתיאום עם גורמים ברשות ועם משפחות הילדים. בשנת 2005-6 בוצעו כשישים העברות מסוג זה. אין מעקב אחרי הילדים שהוחזרו לרשות ואף לא ידוע אם אותם הילדים טופלו על ידי המינהל פעם אחת או יותר. טיפול המינהל בילדים העובדים הוא טיפול נקודתי, על פי קריאה בלבד ואיננו מעניק פתרון של ממש לבעיה שכן הילדים חוזרים לעבודתם בצמתים או בתוך הערים אחרי מספר ימים לכל היותר.
המינהל האזרחי ניהל דיונים בנושא עם ארגוני רווחה ישראלים ופלסטינים ועם גורמי ממשל בשני הצדדים, על מנת לטפל בשורש התופעה, מצוקת המשפחות ברשות הפלסטינית, אך אף אחת מן היוזמות שתוכננו לא יצאה אל הפועל. מאז עליית ממשלת החמאס לשלטון ברשות, ניתק לחלוטין הקשר עם גורמי ממשל ברשות הפלסטינית. לדברי הגב' אליאן חדד, רק גיוסם של ארגונים ישראלים ובין-לאומיים למען הילד לעזרת הילדים ומשפחותיהם, יוכל לסייע ולהפחית את מעבר הילדים לישראל. כמו כן, נדרשת פעילות אכיפה של המשטרה כנגד המבוגרים המפעילים את הילדים, והתגייסות של החברה, בעיקר הערבית-ישראלית, כנגד התופעה.
משטרת ישראל
לדברי סנ"צ סוזי בן ברוך, ראש מדור נוער במשטרה, לפי החוק, אין למשטרה סמכות לפעול נגד הקטינים המשוטטים בצמתים. לכן, למרות שהמשטרה ערה לבעיה, היא מוגבלת בדרכי הפעולה שלה. המשטרה עורכת מדי פעם מבצעים שבהם נאספים הילדים מן הצמתים ומועברים לידי המינהל האזרחי ובאמצעותו לרשות הפלסטינית. ואולם, מתוך נסיון העבר, התועלת שבפעולות אלו מועטה, שכן הילדים חוזרים במהרה לעבודתם.24 לדברי נציגת המועצה למען הילד, המשטרה איננה עושה מאמצים לאתר את מפעילי הילדים, שהם במקרים רבים, ערבים תושבי ישראל.25
גורמי רווחה בישראל
גורמי הרווחה הישראליים מתקשים לטפל בילדים תושבי הרשות הפלסטינית בשל מכשולים משפטיים ותקציביים.26 עם זאת, קיימות יוזמות בודדות של גופים ישראליים במטרה לטפל בתופעה.
החטיבה לקידום נוער בעיריית ירושלים פועלת בקרב ילדים רוכלים בעיר. בשנת 2004 החלה החטיבה להפעיל את הפרויקט "ילדים רוכלים במצוקה". בפרויקט זה עובדים סוציאליים מטעם העירייה מאתרים את הילדים במקום עבודתם, מנהלים אחריהם מעקב ויוצרים קשר עמם, עם משפחותיהם ועם המסגרות החינוכיות שאליהן הם שייכים. לדברי יוזם הפרויקט, מר עבד סלאיימה, נבחנת האפשרות לשלב ילדים בוגרים בני 14 ומעלה תושבי מזרח ירושלים בעבודה מסודרת לצד לימודים. אשר לילדים שאינם תושבי ירושלים, מתנהלים מגעים עם משפחותיהם ועם רשויות רווחה וחינוך בערי הרשות כדי לנסות להשיבם למסגרות חינוכיות.27
המועצה לשלום הילד קיבלה מאות פניות מאזרחים ישראלים המודאגים מן התופעה, ופנתה אל המשטרה פעמים רבות כדי לבדוק את טיפולה בנושא. כמו כן המועצה פעלה להקמת פורום בהשתתפות נציגי משרד הרווחה, המשטרה, המינהל האזרחי, ארגונים ישראליים ובין-לאומיים לרווחת הילד ונציגי רשויות ערביות. פורום זה קרא לסדרה של פעולות, ובהן:
• איסוף מידע ונתונים על היקף התופעה ועל מאפייניה;
• טיפול בילדים במקום מגוריהם בשיתוף ארגונים בין-לאומיים;
• טיפול במצב הכלכלי הקשה הגורם ליציאתם של ילדים לעבודה;
• הגברת האכיפה של המשטרה ומניעת שהות של הילדים בצמתים - על המשטרה להוציא את הילדים מן הצמתים ולהסיע אותם אל המחסומים, ושם יועברו לידי גורם מתאים שיקבל עליו את המשך הטיפול בהם;
• פעילות נגד ה"קבלנים" המעסיקים את הילדים, אם ישנם, אם הם מנצלים את הילדים או פוגעים בהם;
• התערבות פקיד סעד ישראלי, למרות הקושי בדבר;
• פעילות הסברה בציבור הערבי-הישראלי, הנותן כסף לילדים ובכך מעודד את התופעה.28
מאז הקמת הפורום חלפו כשנתיים וחצי, ובמהלכן לא ביצעה המועצה לשלום הילד פעילות של ממש בנושא זה. סקר לבדיקת התופעה שהיה אמור להיערך בשיתוף "יוניסף" לא נערך מסיבות תקציביות.29
גורמי רווחה בינלאומיים
סוכנות האו"ם למען הילד, "יוניסף" איננה פועלת בתוך ישראל, ואין באפשרות עובדי הרווחה שלה להגיע לילדים במקום עבודתם בתוך ישראל. עובדי הסוכנות מקיימים פעילות רווחה וחינוך בקרב ילדים ומשפחות בתחומי הרשות, ובמסגרתן מטופלים גם ילדים עובדים ומשפחותיהם.30
נוסף על כך, פרוייקט לטיפול ב"ילדי הצמתים", המבוסס על שיתוף פעולה בין ארגונים בשני הצדדים, החל לפני כשלוש שנים ביוזמת מר אלון שדות ואישים ישראלים ופלסטינים אחרים. בשלב הראשון נלמד המצב בשטח במטרה לאתר את הילדים, ליצור עמם קשר ראשוני ולאסוף מידע על מצבם. שלב זה התמקד בכ-80 ילדים ובני משפחותיהם מאזור רמאללה ומהכפר בני-נעים באזור הר חברון. במידה וייגויסו התקציבים הדרושים, יתחילו בקרוב השלבים הבאים של הפרויקט.31