חומר רקע

‏09 יולי 2006 ‏י"ג תמוז תשס"ו אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה הנדון: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו-2006 – תיאור קצר של הצעת החוק ומטרותיה מטרת החוק המוצע לכוון את שיקול דעתו של השופט בגזירת הדין ולצמצם את פערי הענישה מקום שאינם מוצדקים, תוך הותרת שיקול דעת בידיו בקביעת העונש הסופי. חוק העונשין הישראלי קובע עונשי מקסימום לעבירות ובמספר מועט של עבירות, כמו עבירות המין, נקבע גם עונש מינימום, ממנו יכול לסטות בית המשפט בהתקיים נסיבות מיוחדות.1 מלבד גבולות אלו, החוק אינו מספק לשופט כל הנחיה באשר לעונש הראוי. גם בפסיקת בית המשפט העליון לא התגבשה כל הנחייה של ממש לענישה. אמנם, מוסכם בפסיקה כי ארבעת שיקולי הענישה המרכזיים הינם גמול, הרתעה, מניעה ושיקום, אך אין בפסיקה קביעה באשר לאיזון בין שיקולים אלו. הצעת החוק מורכבת משני חלקים. החלק האחד קובע את מטרות הענישה, את העיקרון המרכזי בגזירת הדין ואת הנסיבות המקלות והמחמירות לעונש. חלקה האחר של ההצעה עוסק ב"עונשי מוצא". על פי ההצעה תקבע ועדה "עונשי מוצא" לעבירות אשר ישמשו כנקודת הפתיחה לגזירת הדין. להלן פירוט ההסדר המוצע בהצעה. (א) מטרות הענישה והנסיבות המקלות והמחמירות לעונש על פי ההצעה, העיקרון המנחה בענישה הינו "קיומו של יחס הולם בין העונש המוטל על נאשם שביצע עבירה לבין חומרת מעשה העבירה ואשמו של הנאשם". עקרון זה משקף את שיקול הגמול. בית המשפט יקבע את העונש בהתאם לעקרון המנחה. במסגרת גזירת הדין לפי העיקרון המנחה, יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו; במדיניות הענישה הנהוגה ומדיניות הענישה הראויה; ולצורך קביעת חומרת מעשה העבירה ואשמו של הנאשם, ברשימת הנסיבות המקילות והמחמירות, הקשורות בביצוע העבירה, המנויות בהצעה. הנסיבות המקילות הקשורות בביצוע העבירה הן אלו: מעשה הנאשם חרג במידה מועטה מאחד מהסייגים לאחריות פלילית; העבירה בוצעה לאחר קינטור; העבירה בוצעה לאחר התעללות ממושכת של הקרבן בנאשם; הנאשם ביצע את העבירה בשל יחסי תלות באדם אחר שהיה שותף גם הוא למעשה העבירה; העבירה בוצעה על ידי מספר אנשים וחלקו של הנאשם היה קטן; היה לסוכן מדיח חלק משמעותי בהתהוות העבירה וביצועה. הנסיבות המחמירות הקשורות בביצוע העבירה הן אלו: הנאשם ביצע את העבירה באמצעות אדם אחר; בעבירה היה מעורב קטין או אדם שהיה נתון לפיקוח הנאשם; העבירה בוצעה על ידי מספר אנשים וחלקו של הנאשם היה גדול; הנאשם ביצע את העבירה תוך שימוש לרעה בסמכות; הנאשם ביצע את העבירה תוך ניצול לרעה של פגיעוּתו של הקרבן; העבירה בוצעה באכזריות; העבירה בוצעה באופן היוצר סכנה לרבים; נגרם נזק כתוצאה מביצוע העבירה לנפגע או לציבור; העבירה בוצעה תוך ניצול התרחשות אירוע טבע חריג או מצב חירום אחר; העבירה הינה חלק מסדרת מעשים המהווים פרשה אחת; מביצוע העבירה נפגעו כמה אנשים; לעבירה קדם תכנון; העבירה בוצעה בכוונה כנגד עובד ציבור; העבירה בוצעה תוך שימוש או נשיאת נשק; העבירה נעברה מתוך מניע של גזענות או של עוינות כלפי ציבור (Hate Crime); הנאשם הפיק רווח כלכלי כתוצאה מביצוע העבירה. בנוסף על שיקולים אלו, אשר הינם חלק מגזירת הדין בהתאם לעקרון המנחה, יתחשב בית המשפט גם בנסיבות המקילות והמחמירות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ובלבד שלא יהיה בעונש שנקבע משום סטייה ניכרת מהעונש ההולם לפי העיקרון המנחה. הנסיבות המקילות שאינן קשורות בביצוע העבירה הן: גילו הצעיר של הנאשם; נסיבות אישיות ומשפחתיות של הנאשם; מאמץ שעשה הנאשם כדי לתקן את תוצאות העבירה ולפצות על הנזק שנגרם; היעדר עבר פלילי של הנאשם, התנהגותו החיובית עם הזולת ותרומתו לחברה לפני ביצוע העבירה; שיתוף פעולה של הנאשם עם רשויות החוק. הנסיבות המחמירות שאינן קשורות בביצוע העבירה הן שתיים: האחת, אם הנאשם הוא בעל עבר פלילי מסוג העבירה שביצע או בעל עבר פלילי בעבירה מסוג אחר, שיש בו כדי להצדיק את ההחמרה בעונשו; השנייה, הצורך בהרתעת עבריינים פוטנציאליים מפני ביצוע העבירה שביצע הנאשם, בשל מהות העבירה או שכיחותה. יוער כי בית המשפט רשאי על פי ההצעה לשקול גם נסיבות נוספות, לקולה או לחומרה, בין אם הן קשורות לביצוע העבירה ובין אם לאו. ההצעה קובעת שני חריגים בהתקיימם יכול בית המשפט לחרוג מהעיקרון המנחה. החריג הראשון הוא חריג השיקום. אם מצא בית המשפט כי הנאשם הוא בעל פוטנציאל שיקומי, רשאי בית המשפט להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, במקום העונש ההולם, כולו או חלקו. אם היה מעשה העבירה בעל חומרה יתרה, רשאי בית המשפט להורות כאמור מטעמים מיוחדים בלבד. החריג השני הינו חריג ההגנה על שלום הציבור. אם מצא בית המשפט כי הנאשם מסוכן לציבור רשאי הוא לחרוג מהעונש ההולם לפי העיקרון המנחה ולהחמיר בענישה, כדי להגן על שלום הציבור. בית המשפט יקבע האם הנאשם מסוכן לציבור, בין השאר, נוכח נסיבות העבירה ומוּעדוּתו של הנאשם. נאשם הינו נאשם "מוּעד" אם ביצע בעבר עבירה מסוג העבירה שבשלה מוטל העונש או אם נשא בעבר עונש מאסר בפועל. ההצעה קובעת כי בגזירת עונשו של נאשם שהורשע במספר עבירות, יתחשב בית המשפט בבוא ליישם את העיקרון המנחה גם במספר העבירות שעבר הנאשם, בתדירותן ובזיקה ביניהן. (ב) עונשי מוצא לעבירות כאמור, חלקה השני של ההצעה עוסק ב"עונשי מוצא". על פי ההצעה, אם נקבע לעבירה עונש מוצא, יקבע בית המשפט את העונש ההולם בהתאם לעונש המוצא ובהתחשב בנסיבות המקילות והמחמירות הקשורות בביצוע העבירה. בית המשפט יתחשב גם בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ובלבד שלא יהיה בעונש משום סטייה ניכרת מהעונש ההולם. ויודגש - אין העונש ההולם זהה לעונש המוצא - העונש ההולם נקבע לפי שקלול עונש המוצא עם הנסיבות המחמירות והמקילות הקשורות בביצוע העבירה. חריגי השיקום וההגנה על הציבור יחולו גם הם, כפי שהם חלים כאשר לא נקבע עונש מוצא. לפי ההצעה, תקום וועדה לקביעת עונשי מוצא. הוועדה תהיה רשאית לקבוע לגבי עבירה מסוימת את העונש ההולם לאותה עבירה כשהיא נעברה בנסיבות שאינן חריגות לקולה או לחומרה. כמו כן, רשאית הועדה לקבוע עונשים מדורגים לאותה עבירה, לפי נסיבות אופייניות שונות שבה היא נעברת. כך למשל, יכולה הוועדה לקבוע כי בעבירת הריגה שנעברה ביסוד נפשי של כוונה, שאינו מגיע לכדי "כוונה תחילה" הדרושה לעבירת הרצח, יהיה עונש המוצא מאסר 20 שנה, הוא עונש המקסימום בעבירת ההריגה. בקביעת עונשי המוצא מחויבת הועדה לפעול בהתאם לעקרון המנחה ועליה להתחשב לשם כך, בדומה לבית המשפט, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובמדיניות הענישה הראויה. על פי ההצעה, הועדה תורכב מאחד עשר חברים: שלושה שופטים בדימוס משלוש הערכאות, נציג משרד המשפטים, נציג הפרקליטות, נציג הסנגוריה הציבורית, נציג שירות המבחן, נציג משטרת ישראל, נציג לשכת עורכי הדין ושני אנשי אקדמיה בעלי מומחיות בתחום הענישה, השיקום או המשפט הפלילי. הועדה תקבע את סדרי עבודתה ותהא רשאית לזמן לפניה נציגים של גופים ציבוריים וכל אדם הנוגע בדבר. הצעות הועדה לעונשי המוצא טעונות אישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. כמו כן קובעת ההצעה כי בית המשפט יפרט וינמק בגזר הדין את התאמתו של העונש שהטיל לעקרון המנחה, את הנסיבות המקילות והמחמירות שבהן התחשב, את היחס שבין העונש שהטיל לבין עונש המוצא אם היה, ובמקרה והתקיים אחד מהחריגים לעקרון המנחה, את הטעמים לקיום החריג. ההצעה אינה באה לגרוע מכל דין אחר לעניין ענישת קטינים, עונש חובה, עונש מרבי או עונש מזערי.