חומר רקע
סימוכין:3779406
הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 15)(מקור והעתק כראיה),
התשס"ו-2006
החלפת סימן ו' בפרק ב'
1.
בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-19711, בפרק ב', במקום סימן ו' יבוא:
"סימן ו': מקור והעתק
הגדרה
40.
בסימן זה, "העתק" – תוצר המתקבל מתהליך טכנולוגי שלפי טיבו מופקים בו [או: המשמש להפקת] שבו מיוצרים תוצרים הזהים בתוכנם למקור [או (על יסוד הערות של עו"ד רביה): הנאמנים בתוכנם למקור], לרבות מתהליך של צילום, הדפסה, סריקה ממוחשבת, הקלטה מכנית, אלקטרונית או אופטית, ושחזור כימי, והכל בין שהתוצר האמור הוא בגודלו של המקור ובין בגודל שונה.
גרסה ב':
ובלבד שההעתק ניתן לפענוח חושי באופן הזהה לפענוח החושי של המקור."
לדיון:
"לפי טיבו" – הכוונה לכך שהתהליך מפיק כמעט תמיד, בשל תכונותיו המובנות, תוצר זהה. ועם זאת אין מניעה מושגית כי במקרה מסוים יופק תוצר לא זהה ועל כן אפשרית טענת אי הקבילות לפי סעיף 41א המוצע. אם יושמט החריג שבסעיף 41א ניתן יהיה להשאיר את הנוסח המקורי של הצעת החוק - "שבו מיוצרים.."
"זהים בתוכנם" – ההנחה היא כי בית המשפט יבחן את תנאי הזהות לפי המאפיינים הרלבנטיים לנושא הדיון. כך למשל טיוב מסמכים נושנים שנסרקו למחשב לא בהכרח יחשב לגריעה מתנאי ה"זהות" אם המידע שהושמט ("לכלוכי הרקע") אינו נוגע לעניין הנדון. הנוסח החלופי – "נאמנים למקור" מקדם חשש זה. יש לזכור כי המאפיינים החפציים של המסמך אינם רלבנטיים לסעיף 41 העוסק בהוכחת התוכן ולא בקיום המסמך.
לגרסה ב' – משקף רעיון, שעלה בדיון הקודם, שלא ליתן מעמד של העתק לתוצר של תמלול ממוחשב וכיוצ"ב. מוצע שלא לכלול הגבלה כזו בנוסח, מטעמים אלה: (1) מוטב שלא להגביל באופן מוחלט טכנולוגיות מסוימות כיוון שאמינותן עשויה להשתפר בתוך שנים אחדות. הנוסח צריך להיות אדיש לסוג הטכנולוגיה ובלבד שאמינותה תוכח, קרי תקיים את התנאי "שלפי טיבו מופקים בו תוצרים זהים .."; (2) בית המשפט נוהג להקפיד עם דרכי הוכחה חדשניות (נטל כבד, מחקרים, מומחים) עד שמתבססת ההכרה באמינותן ואין סיבה לחשוב שינהג אחרת בהקשר זה; (3) גם אם תאושר קבילותו של העתק שהמיר קלטת שמע לכתב וכיוצ"ב מכוח ההסדר החדש, אין הדבר מחייב כי ינתן לו משקל ראייתי משמעותי.
דין העתק כדין מקור
41.
מקום שמסמך קביל כראיה, ניתן להוכיח את תוכנו על ידי מקור המסמך או על ידי העתקו.
אי קבלת העתק
41א.
(א)
על אף הוראות סעיף 41, רשאי בית המשפט שלא לקבל לא יקבל בית המשפט העתק של מסמך כראיה אם השתכנע ראה, לאחר שנתן לצדדים הזדמנות לטעון את טענותיהם, כי יש חשש סביר שההעתק אינו זהה בתוכנו למקורמתקיים אחד מאלה:
(1)
ההעתק אינו זהה בתוכנו למקור;
(2)
קבלת ההעתק כראיה אינה הוגנת בנסיבות הענין.
(ב)
הטוען נגד קבילות ההעתק – עליו הראיה.
לדיון:
האם יש מקום לאפשר טענה נגד קבילות של העתק? לכאורה טענה כזו נדרשת כדי למנוע עיוות דין מקום שהתהליך הטכנולוגי, המהימן בדרך-כלל, כשל ובעל הדין מבקש להראות שההעתק המסוים אינו מהימן. מצד שני סעיף 41 קובע כי ההעתק יהיה קביל אך אינו חוסם טענות בדבר מהימנותו ומשקלו של העתק שנתקבל.
יש לבחון אם האפשרות המשפטית לטעון נגד קבילות ההעתק תגרום לרשויות ולארגונים גדולים שלא לבער מסמכי מקור, בניגוד לתכלית של הצעת החוק?
"רשאי בית המשפט" – אם יוחלט לכלול את החריג שבפסקה 41א (1), הרי שמוצע ליתן בידי בית המשפט שיקול דעת לקבל בכל זאת את ההעתק ולקבוע את משקלו. למשל כאשר ההעתק אינו זהה למקור בחלקו אך בית המשפט מתרשם שאין בכך כדי לפגום במהימנות המסמך כולו ויש חשיבות להצגתו לבירור המשפט. דרך זו תואמת את הגישה, שביסוד הצעת החוק, לאפשר הסתמכות על העתקים מהימנים.
מעמדו של פלט של רשומה מוסדית
41ב.
לענין סימן זה לא ייחשב פלט שהוא רשומה מוסדית כהעתק המסמך שעל בסיסו הופק, אלא כמקור.
הוראה זו זהה לסעיף 41ב לפקודת הראיות ואין צורך לחוקקה שוב. עם זאת היא עשויה לעורר שאלות לדיון אם יוחלט ליתן מעמד ראייתי עדיף להעתקים מסוגים מסוימים (ראו למשל סעיף 41ג המוצע לדיון).
41ג.
לדיון:
העתק שהופק בשיטה ובנסיבות המבטיחות את מהימנותו, כפי שנקבע בתקנות שיתקין שר המשפטים לעניין זה, לא ייחשב כהעתק המסמך שעל בסיסו הופק אלא כמקור.
לדיון:
תקנות העדות (העתקים צילומיים), תש"ל-1969 תתבטלנה בעקבות ההסדר החדש. בדיון הקודם נמסר כי בדעת משרד המשפטים להתקין תקנות חדשות ונשמעה הצעה כי התקנות תקבענה תנאים (טכנולוגיים וארגוניים) שבעל דין הפועל לפיהם יהיה בטוח כי העתקים שיצר יתקבלו כראיה. מוצע לברר מהו התוכן הצפוי לתקנות ומה הנפקות המשפטית שרוצים ליתן להעתק שייווצר לפיהן, ובהתאם לקבוע את סעיף ההסמכה בפקודה. האם דינו כדין מקור? האם מתייתר עקב כך סעיף 41ב? כיצד לעצב את התקנות החדשות לאור הבעיות הקיימות ביישום תקנות העדות כתיקונן משנת התשס"ה?
דין צוואה
42.
אין בהוראות סימן זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 68(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-19652.
/tmp/doc2txt-h4pekkro/input.doc