חומר רקע
תמצית
מסמך זה נכתב לקראת ישיבת מעקב של ועדת המדע והטכנולוגיה ב-10 ביולי 2006, בנושא "מחקר וניטור ים המלח לאור ירידת המפלס והיווצרות תופעת ה'בולענים'".
רקע: במהלך המאה ה-20 ירד מפלס ים המלח ביותר מ-25 מטר וכיום מגיע המפלס לגובה של כ-418 מטר מתחת לפני הים. גירעון המים מסתכם בכ-650 מיליון מ"ק לשנה. הגירעון נובע בעיקר משאיבת מים מהכנרת ומהירמוך לאספקה השוטפת בישראל, בירדן ובסוריה וכן משאיבת מי ים המלח לבריכות האידוי של מפעלי האשלג בירדן ובישראל.
ירידת המפלס עומדת על כמטר בשנה ובעטיה חלים שינויים משמעותיים, הפוגעים בתשתיות, בערכי טבע ונוף ובתדמית האזור. לעומת המפגעים התשתיתיים והסביבתיים שמקורם בירידת המפלס, עליית מליחות המים המלווה תהליך זה, מסייעת לתעשיות ים המלח בכך שהיא מגדילה את יעילות הפקת המלחים באופן ניכר.
החלטת ממשלה מס' 2863 מיום 5 בינואר 2003: בין השאר, החליטה הממשלה כי השר לאיכות הסביבה, השר לשיתוף פעולה אזורי ושר התשתיות הלאומיות יקימו וירכזו צוות מקצועי אשר יפעל להכנת החומר המקצועי, לצורך גיבוש מסמך מדיניות לעתיד ים המלח וסביבתו.
מסמך מדיניות לעתיד ים המלח: על-פי הדוח, בטווח הנראה לעין לא יהיה שינוי במאזן המים הגירעוני של ים המלח וירידת המפלס תימשך בקצב של כמטר לשנה. במצב זה יימשכו התהליכים הגורמים לנסיגת קו החוף, לחשיפת משטחי בוץ, להתפתחות בולענים, ולאובדן מים מאוגר מי התהום. עיקרי המלצות הדוח המסכם הן:
1. אימוץ המפות שמוצגות במסמך המדיניות: במסגרת העבודה אותרו ומופו אזורים בהם צפויים בולענים וכשלים קרקעיים ברמות היתכנות שונות, לצד אזורים בה התשתית יציבה ובטוחה, וניתן להפנות אליה פיתוח ללא מגבלות. המפות המוצגות במסמך זה יאומצו על-ידי מוסדות התכנון, המועצות האזוריות ומע"צ, וישמשו בסיס לכל התנהלות באזור ים המלח.
2. הכנת תוכנית מתאר חדשה: בשל הנסיגה המתמדת הצפויה במיקומו של קו החוף ובשל היווצרות הבולענים ושקיעת הקרקע, על גופי התכנון להכין תוכנית מתאר חדשה לחופי ים המלח ולערוך שינויים בתוכניות המתאר הקיימות באזור.
3. בחינת המשך פעילות המפעלים הכימיים: הממשלה תביא לגיבוש התפיסה והתנאים להמשך פעילות המפעלים הכימיים, מעבר לטווח של שנת 2030 (תום תקופת הזיכיון של מפעלי ים המלח).
4. בחינת ההשלכות הצפויות לתשתיות: כל גוף האחראי לתשתית פיסית כלשהי באזור ים המלח, יבחן בהקדם את ההשלכות הצפויות לתשתיות הנתונות תחת אחריותו באזורים המסומנים במפות כמועדים לכשל קרקעי.
5. תיאום ותקצוב הפעולות: הממשלה תגבש מתווה ארגוני, שיבטיח תיאום ותקצוב הפעולות הנדרשות בנושא זה, ממשרדי הממשלה השונים ומהמועצות האזוריות הקשורות בו.
עלות הנזקים הישירים של ירידת המפלס לחקלאות ולתשתיות נאמדו בכ-55 מיליוני ש"ח בערכים מהוונים למשך 20 שנה, וכ-65 מיליוני ש"ח בהיוון למשך 50 שנה. אובדן הערך הכלכלי של ים המלח כמשאב סביבתי וערך טבע ייחודי, נאמד בכ-177 מיליוני ש"ח בשנה, ובכ-2 מיליארד ש"ח בערכים מהוונים למשך 20 שנה.
מבוא
מסמך זה נכתב לקראת ישיבת מעקב של ועדת המדע והטכנולוגיה ב-10 ביולי 2006, שכותרתה "מחקר וניטור ים המלח לאור ירידת המפלס והיווצרות תופעת ה'בולענים'".
במסמך יוצגו:
• ירידת מפלס ים המלח והשלכותיה;
• אופן ההתמודדות עם ירידת מפלס ים המלח.
1. ירידת מפלס ים המלח1
ים המלח הוא אגם סופי (terminal lake),2 שנוצר בתוך "בור" מהעמוקים ביותר ביבשות שעל פני כדור הארץ, כתוצאה מהיווצרות הבקע הסורי-אפריקני והתפתחותו. מאזן המים בים המלח נקבע לפי היחס שבין המים הזורמים אליו לבין המים היוצאים ממנו על-ידי אידוי.
כיום משתרע ים המלח על-פני שטח של כ-650 קמ"ר, ומפלסו עומד על כ-418 מטר מתחת לפני הים. בשנת 1950 השתרע ים המלח על-פני שטח של כ-1,000 קמ"ר, ומפלסו עמד על כ-395 מטר מתחת לפני הים. במהלך המאה ה-20 ירד מפלס ים המלח ביותר מ-25 מטר.
ירידת המפלס היא תוצאה של גירעון מים שנתי של כ-650 מיליון מטרים מעוקבים (מ"ק). מאזן שלילי זה נובע בעיקר מהדברים הבאים:
• שאיבת מים מהכנרת ומהירמוך לאספקה השוטפת בישראל, בירדן ובסוריה, שמביאה לצמצום של למעלה ממיליארד מ"ק בשנה בכמויות המים שזורמים אל ים המלח. כיום זורמים אל תוך הים כ-350 מיליון מ"ק בשנה.
• שאיבת מי ים המלח לבריכות האידוי של מפעלי האשלג בישראל ובירדן. בכל שנה מתאדים כמיליארד מ"ק בשנה: 750 מיליון מ"ק בשנה מתאדים באופן טבעי, וכ-250 מיליון מ"ק נוספים בעקבות השאיבה התעשייתית. המשמעות של פעילות המפעלים לבדה היא ירידה של 40-35 ס"מ במפלס האגם.
אם לא יינקטו צעדים לריסון ירידת מפלס ים המלח, צפוי בשנים הבאות קצב ירידת המפלס להיות כ-1 מטר לשנה. במקרה זה יגיע מפלס הים לכ-440 מטר מתחת לפני הים בשנת 2025, ול-465 מטר בשנת 2050. לפי התחזיות, ים המלח אינו צפוי להיעלם – גם אם לא ינקטו פעולות לשינוי מאזן המים הגירעוני. המפלס ימשיך לרדת, אך הוא יתייצב בתוך כ-200 שנה סביב כ-550 מטר מתחת לפני הים. לאורך הזמן צפוי קצב האידוי לקטון, וזה ימתן בהתאם את קצב ירידת המפלס. בשלב ההתייצבות יהיה עומק המים המרבי 200 מטר; שטח האגם יהיה כ-450 קמ"ר.
2. השלכות ירידת מפלס ים המלח
כללי: השפעות על ההתיישבות והפיתוח3
ירידת מפלס מי ים המלח גורמת לשינויים במיקום קו החוף ובתנאים השוררים לאורכו, כגון: שקיעת קרקע, זרמי בוץ, חתירה והעמקה מואצת של אפיקי נחלים, וערעור יציבותם של מקווי מים טבעיים. שינויים אלה פוגעים ביציבות התשתיות, במבנים, בשטחי חקלאות ועוד. כמו-כן, הנגישות אל הים נפגעת והאטרקטיביות התיירותית של האזור נפגמת. כל זה פוגע בתנאי הקיום, ההתיישבות, התעשייה והפיתוח באזור, מה שיוצר אי וודאות לגבי עתיד האזור.
אובדן אוגרי מים חד-פעמיים
ים המלח הוא בסיס ניקוז אזורי. בגלל הירידה במפלס הים, יורד גם מפלס מי התהום באזור מכיוון שיותר ויותר מי תהום זורמים לים ונבלעים בו.4 ירידת מפלס מי התהום היא נזק בלתי הפיך, מאחר שמדובר בהתרוקנות של מאגרי מים בלתי מתחדשים. במסמך המדיניות לעתיד ים המלח מציינים כי גורמים בירדן מעריכים את האובדן של מי תהום בלמעלה מ-400 מיליון מ"ק לכל מטר של ירידת מפלס. ההערכות של חוקרי המכון הגיאולוגי נמוכות בהרבה ומסתכמות בכמה עשרות מיליוני מ"ק.5
בולענים6
הירידה המהירה והמתמשכת של מפלס ים המלח וירידת מפלס מי התהום, גורמות להיווצרות של בורות תת-קרקעיים לאורך חופי האגם. בורות אלו מכונים "בולעני קריסה" (collapse sinkholes) או "בולענים". הם נפערים כתוצאה מקריסה הדרגתית של פני השטח בשל המסת שכבת מלח. עומק הבולענים עשוי להגיע ל-20 מטר, וקוטרם ל-25 מטר.
בולענים החלו להופיע כבר בשנות ה-70 של המאה ה-20, במערב ים המלח – מעין גדי דרומה. בשנות ה-90 התפשטה התופעה גם צפונה לעין גדי. בשנת 1999 חלה תאוצה משמעותית והתפתחות הבולענים התפשטה לחלקו הצפוני של ים המלח. בעשור האחרון התפתחו כאלף בולענים לאורך חופי ים המלח, הן בצדו המערבי והן בצדו המזרחי. תפוצתם אינה אחידה לאורך החוף, אלא מתמקדת ב-40 אתרים לערך. מספר הבולענים שונה מאתר לאתר – מבולען בודד עד ל-100 בולענים ויותר.
הבולענים מהווים סכנה ממשית לפעילות האדם באזור. הם עלולים לגרום לפגיעה בגוף, בנפש וברכוש. כמו-כן, היווצרות הבולענים משבשת את מהלך החיים ופוגעת בפיתוח ובבנייה, וכך בתעסוקה ובהכנסה.7
פגיעה במערכת האקולוגית8
ירידת מפלס הים יוצרת תהליכים שעלולים לפגוע במערכת האקולוגית החשובה סביב ים המלח.9 בין השאר משמש אזור ים המלח כתחנת חנייה לציפורים נודדות, וכמקור למים, למזון ולמחסה עבור עופות ויונקים. ירידת המפלס עלולה לפגוע במגוון מיני החי והצומח, להשפיע על הציפורים הנודדות וכו'.
תפעול בריכות האידוי באגן הדרומי וההשלכות על בתי-המלון10
המפעלים הכימיים הישראליים והירדניים שואבים מים מהאגן הצפוני של ים המלח ומזרימים אותם לבריכות האידוי, שממוקמות באגן הדרומי. בבריכות משקעים מלח בישול, שהוא תוצר לוואי בלתי רצוי בתהליך האידוי. מאחר שירידת מפלס ים המלח הביאה לעלייה במליחות הים, השתפרה היעילות שבתהליך שיקוע המלחים. בעקבות זאת, הפיקו המפעלים תועלת כלכלית, והם צפויים להפיק רווחים גם מהשינויים הצפויים בעתיד.
תחזוקת בריכות האידוי מאפשרת לקיים את בתי-המלון, שנבנו לאורך בריכה מס' 5. אולם, בתהליך שיקוע המלח מצטברת מדי שנה שכבת מלח על קרקעית הבריכות, בעובי של כ-20 ס"מ. כתוצאה מכך, יש קיטון בנפח המים התפעולי לתהליך השיקוע. להבטחת כושר הייצור נדרשים המפעלים לפצות על כך ולהגביה מעת לעת את הסוללות סביב הבריכה, כדי להעלות את מפלס המים. עלייה מתמדת זו במפלס המים שבבריכות מאיימת על התשתיות ועל בתי-המלון (הנדבכים שלהם נמוכים מהמים בבריכות).
עד כה עלתה קרקעית הבריכות בכ-7.5 מטרים. בשנת 2030 – השנה בה אמור לפוג הזיכיון של מפעלי ים המלח – צפויה העלייה המצטברת להגיע לכ-13 מטרים.
יצוין כי כיום אין תחזיות לגבי תוחלת החיים של מפעלי ים המלח מעבר לתום תקופת הזיכיון.
3. אופן ההתמודדות עם ירידת מפלס ים המלח
3.1. מסמך מדיניות לעתיד ים המלח11
שלושה התרחישים האפשריים לגבי עתיד ים המלח הם:
1. תרחיש "ברירת המחדל": מצב בו מאזן המים השלילי באגן נותר על כנו ואף מחמיר, בגין גריעת מים שפירים נוספים. תרחיש זה מתאר מצב שיימשך במהלך עשרות השנים הקרובות.
2. תרחיש "מובל הימים": מצב בו פועלים לשינוי מהותי של מאזן המים של האגן, באמצעות הזרמת מי ים (ממפרץ אילת או מהים התיכון) ומי רכז מותפלים אל ים המלח, בכמות השווה לקצב האידוי ואף עולה עליו. פעולה זו מחייבת היערכות והשקעות כבדות.12
3. תרחיש "מים שפירים": פעילות לשינוי מאזן המים באגן, באמצעות החזרת חלק ניכר ממקורות המים הטבעיים שהתנקזו לים המלח. המטרה היא להחזיר את המצב למצב ששרר לפני עשרות שנים. פעולה זו מחייבת מציאת מקורות מים חלופיים לאספקת צורכי המים של ירדן, ישראל וסוריה.
ב-5 בינואר 2003, קיבלה הממשלה החלטה פה אחד בדבר הכנתנו של מסמך מדיניות לעתיד ים המלח וסביבתו. בין השאר, קבעה הממשלה כי השר לאיכות הסביבה, השר לשיתוף פעולה אזורי ושר התשתיות הלאומיות יקימו וירכזו צוות מקצועי אשר יפעל להכנת החומר המקצועי לצורך גיבוש המסמך.13
בהתאם להחלטת הממשלה, הוקם צוות מקצועי שהורכב מאנשי המכון הגיאולוגי, מומחים בתחום האקולוגיה והסביבה, כלכלנים, אנשי תכנון, משפטנים ומומחים במינהל הציבורי. הצוות נתבקש לבחון את נתוני התשתית הקשורים לים המלח; להעריך את משמעותם הסביבתית, הכלכלית והמשפטית; ולהציג מסקנות והמלצות כבסיס לקבלת החלטות באשר לעתיד האזור.
במרס 2004 הוגש דוח ביניים לתרחיש של ברירת המחדל. באוקטובר 2005 הוגש הדוח המסכם לאותו תרחיש. להלן מובאים הממצאים, המסקנות וההמלצות שהופיעו בדוח הביניים ובדוח המסכם של מסמך מדיניות לעתיד ים המלח.
3.1.1. עיקרי הממצאים והמסקנות בדוח הביניים, מרס 2004
בדוח מוצגים נתונים ותחזיות לגבי המצב הקיים והצפוי באזור ים המלח בתרחיש של ברירת מחדל – כלומר מה צפוי להתרחש באזור ים המלח ללא נקיטת אמצעים לריסון ירידת המפלס:14
1. המשך ירידת המפלס והתהליכים השליליים הנובעים מכך (כאמור לעיל).
2. נזקים כלכליים הנובעים מירידת מפלס ים המלח: נזקים לתשתיות, לחקלאות ולתיירות, ופגיעה בערכי טבע, מדע ומורשת. עלות הנזק נאמדת בעשרות מיליוני שקלים בשנה.
3. גידול בהיקף הייצור של מפעלי ים המלח: כאמור, עליית המליחות של מי ים המלח המלווה את מאזן המים השלילי באגן, שיפרה באופן משמעותי את תהליכי הייצור של מפעלי ים המלח והגדילה את היקף הייצור שלהם.
4. היעדר מנגנון תיאום בינ"ל: ים המלח הוא אגם בינלאומי, אולם החלטות תכנוניות וקווי מדיניות בישראל ובירדן מתגבשים במסגרת הדין המקומי ולא במסגרת מנגנון משותף ומתואם.
5. חוסר תיאום בין הדרגים השלטוניים השונים בנוגע לים המלח: החלטות שלטוניות בישראל בנושאים הקשורים לירידת מפלס ים המלח ולהשלכותיה, מתקבלות בדרגים שונים: ארציים, מחוזיים ומקומיים. לנוכח מצב זה, יש ליצור רמת תיאום מיטבית בין הדרגים.
3.1.2. עיקרי הממצאים והמסקנות בדוח המסכם, אוקטובר 2005
במסמך הוצגה ראייה רב-תחומית של אזור ים המלח והותוו המלצות וקווי מדיניות לעתיד האזור. ניתוח המידע שנלמד במסגרת עבודה זו, מעלה באופן חד-משמעי כי בטווח הנראה לעין, תימשך ירידת המפלס בקצב של כמטר אחד בשנה ואולי אף יותר.
בדיקת פתרונות הקבע המוצעים להעלאת מפלס ים המלח דורשת זמן רב. עד שייבחר וייושם פתרון הקבע והמפלס הנוכחי ישוחזר, עלולות לעבור לפחות 40-30 שנה. לפיכך, המסמך מתמקד בפתרונות שיש ליישם בטווח של 40-20 השנה הקרובות על-מנת להתמודד עם המצב הקיים.15
להלן המלצות הדוח המסכם:16
1. חשיבה מחודשת בנוגע לתפיסת הפיתוח הראויה לחופי ים המלח: תוכניות המתאר נעשו בטרם אובחנו השינויים לאורך חופי ים המלח. חלק משימושי הקרקע הקיימים וחלק מהתוכניות לפיתוח עתידי, חופפים אזורים המועדים להיווצרות בולענים. בשל הנסיגה המתמדת הצפויה במיקומו של קו החוף ובשל היווצרות הבולענים ושקיעות הקרקע, יש לעשות חשיבה מחודשת בכל הקשור לתפיסת הפיתוח הראויה לחופי ים המלח.
2. הכנת תוכנית מתאר חדשה לחופי ים המלח: גופי התכנון יכינו תוכנית מתאר חדשה לחופי ים המלח ויערכו שינויים בתוכניות המתאר הקיימות באזור, תוך גיבוש תפיסה תכנונית התואמת את התנאים הדינאמיים הצפויים בטווח של 40-20 השנים הבאות.
3. בחינה מחודשת של תוכנית האב לתיירות: משרד התיירות והמועצות האזוריות יבחנו מחדש את תוכנית האב לתיירות לחופי ים המלח, ויעדכנו אותה בהתאם למהלכי התכנון החדשים.
4. בחינת המשך פעילות המפעלים הכימיים: הממשלה תביא לגיבוש התפיסה והתנאים להמשך פעילות המפעלים הכימיים, מעבר לטווח של שנת 2030 (תום תקופת הזיכיון של מפעלי ים המלח).
5. אימוץ המפות שמוצגות במסמך המדיניות: במסגרת העבודה אותרו ומופו אזורים בהם צפויים בולענים וכשלים קרקעיים ברמות היתכנות שונות, לצד אזורים בה התשתית יציבה ובטוחה, וניתן להפנות אליה פיתוח ללא מגבלות. המפות המוצגות במסמך זה יאומצו על-ידי מוסדות התכנון, המועצות האזוריות ומע"צ, וישמשו בסיס לכל התנהלות באזור ים המלח.
6. בחינת ההשלכות הצפויות לתשתיות: כל גוף האחראי לתשתית פיסית כלשהי באזור ים המלח, יבחן בהקדם את ההשלכות הצפויות לתשתיות הנתונות תחת אחריותו באזורים המסומנים במפות כמועדים לכשל קרקעי.
7. קיום ניטור מתמשך של האזור: המכון הגיאולוגי יקיים ניטור, יעבה את בסיס נתוני התשתית ויעדכן מעת לעת את מפות ההיתכנות להתפתחות בולענים ולכשל קרקעי אחר.
8. הכנת מתווה כולל של מערכות הניקוז: הגורמים המקצועיים והסטטוטוריים המופקדים על סוגיות המים באזור (נציבות המים, רשויות הניקוז, המועצות האזוריות והמכון הגיאולוגי) יקיימו מעקב שוטף אחר נביעות החוף, מי התהום והנחלים המתנקזים לים המלח, ויכינו מתווה כולל של מערכות הניקוז.
9. נקיטת צעדים להגנה על נאות החוף: רשות הטבע והגנים תיערך ותנקוט צעדים להגנה על נאות החוף ועל מקווי המים הייחודיים מפני אפשרות של פריצת מקווי המים הרדודים.
10. תיאום ותקצוב הפעולות: הממשלה תגבש מתווה ארגוני, שיבטיח את תיאום ותקצוב הפעולות הנדרשות בנושא זה, ממשרדי הממשלה השונים ומהמועצות האזוריות הקשורות בו.
בדוח הועלתה המלצה לבחון חלופות נוספות:
• בנוסף לאמור לעיל, יש להיערך גם לטווח הארוך יותר, שמעבר ל-30 השנים הבאות, ולבחון אפשרויות לשינוי המגמה של ירידת המפלס בחלופות שונות.
• מומלץ שהממשלה תקדם את השלמת מסמך המדיניות, ותורה לבחון את משמעויותיהם של מהלכים אפשריים לשינוי מאזן המים השלילי בים המלח ולריסון המגמות השליליות המסתמנות. מדובר בבחינת המשמעויות של "מובל ימים" ושל השבת מרבית הזרימה הטבעית (בעיקר של הירדן והירמוך) לים המלח. יש לקיים בחינה זו במקביל לבדיקת ההיתכנות של "מובל השלום" מים סוף לים המלח, עליה סוכם לאחרונה, ואשר תיעשה על-ידי גורם בינלאומי בחסות הבנק העולמי.
בינואר 2006 התקיים יום עיון בנושא עתיד ים המלח בבית נשיא המדינה, משה קצב. במהלכו נידונו הסוגיות השונות והוצגו עיקרי הממצאים וההמלצות של מסמך המדיניות לעתיד ים המלח. נשיא המדינה הביע את אי הסכמתו לתפיסה שעומדת בבסיס מסמך המדיניות שיש להשלים עם המצב הקיים. לדעת נשיא המדינה, "ברירת המחדל" אינה אמורה להיות חלופת תרחיש. הוא הוסיף כי בכוונתו להמליץ בפני ראש הממשלה לפעול לסיום בדיקות ההיתכנות של יתר החלופות תוך שלוש שנים, וכן להקים ועדת שרים מיוחדת לנושא. כמו-כן, הוא סבר כי יש לבחון חלופות נוספות לאלה שהועלו.17
מהמכון הגיאולוגי במשרד התשתיות הלאומיות נמסר כי כרגע אין תקציב ממשלתי לנושא בדיקת התרחישים באגם, וכי הדבר מגביל את היקף העבודה ואת קצב ההתקדמות. התקציב הנדרש למכון הגיאולוגי הוא כ-500 אלף ש"ח בשנה, על-מנת לסיים את בחינת התרחישים בתוך שלוש שנים. בנוסף, מבקשים במכון הגיאולוגי להדגיש כי בתרחיש של "מובל הימים" בו יוזרמו מים ממפרץ אילת לים המלח, אין בהכרח זהות אינטרסים בין ישראל לבין גורמים אחרים העוסקים בסוגיה זו.18
מהמשרד לאיכות הסביבה נמסר כי בחינת התרחישים "מובל הימים" ו"מים שפירים" טרם החלה. במשרד מבקשים להדגיש כי "כפי שהדברים עומדים היום, אין להיתלות בפתרונות קוסמים ביותר כמו תרחישי 'מובל הימים' ו'מים שפירים', אלא להתמקד במה שהולך לקרות ב-40-30 שנים הקרובות. לצד זה, אפשר לבחון את התרחישים האמורים, לפחות בשוליים."19
אומדן המשמעות הכלכלית של ברירת המחדל20
הצוות הכלכלי חישב את העלות הכלכלית של ירידת מפלס ים המלח.
האומדן לעלות הנזקים הישירים של ירידת המפלס מבוסס על תחשיב מאזן בין עלויות הנזקים לחקלאות והנזקים לתשתיות, לבין התועלת למפעלי ים המלח בגין עליית ריכוז המלחים במים באגן הצפוני. נזקים אלו נאמדו על כ-55 מיליוני ש"ח בערכים מהוונים למשך 20 שנה, וכ-65 מיליוני ש"ח בהיוון למשך 50 שנה.
על-פי הבדיקות הכלכליות, אובדן הערך הכלכלי של ים המלח כמשאב סביבתי וערך טבע ייחודי, נאמד לכל הפחות בכ-177 מיליוני ש"ח בשנה, ובכ-2 מיליארד ש"ח בערכים מהוונים למשך 20 שנה.
3.1.3. סוגיות הבולענים והמלונאות
הבולענים21
המכון הגיאולוגי במשרד התשתיות הלאומיות חוקר את התופעה בשיתוף עם המכון הגיאופיזי מסוף שנת 1998. מטרות המחקר הן: (1) הבנת המנגנון לפיו נוצרים הבולענים; (2) פיתוח כלים גיאופיזיים לחיזוי ואיתור אתרים המועדים להתפתחות בולענים; (3) בדיקת אפשרויות לריסון התופעה; (4) סיווג ומיפוי אזורי היתכנות להתפתחות של בולענים.
במכון הגיאולוגי מציינים כי המכון נזקק לכ-900 אלף ש"ח לצורך המשך הניטור לאורך זמן ולבדיקת קצב התהליכים, כדי שאפשר יהיה לחזות את הסכנה ולהציע דרכים לריסון התופעה. לנושא זה שוריין בשנת 2005 תקציב ממשלתי, אך בשנת 2006 המכון הגיאולוגי טרם תוקצב. כמו-כן, יש צורך ב-200 אלף ש"ח נוספים בשנה לניטור קבוע.22
בתי-המלון23
ב-29 ביולי 2004 החליטה הממשלה להטיל על משרד התיירות לבצע בדיקת היתכנות לכמה חלופות לטיפול בבעיית יחסי הגומלין בין הבריכות לבין המלונות. הפתרונות השונים נבחנים בימים אלו במסגרת ועדות שונות (כולל ועדת בן-נון, באחריות משרד התשתיות הלאומיות ומשרד התיירות). הפתרונות האפשריים כוללים שינוי במבנה בריכה מס' 5 ויצירת לגונה נפרדת בצידה המערבי עם מפלס קבוע שאינו מאיים על המלונות ("חלופת הלגונה"); הפעלת מערכת לסילוק המלח המצטבר בבריכה 5 ("חלופות הקציר"); וכן חלופה לשינוי מיקומם של בתי-המלון בקו המים. חלופת הקציר וחלופת שינוי מיקום המלונות כרוכות בהשקעות ניכרות. מסתמן כי חלופת הלגונה זולה יותר, אף שהפתרון שהיא מציעה יועיל רק עד לתום תקופת הזיכיון של מפעלי ים המלח (שנת 2030). אחרי זה יידרש אימוצו של פיתרון סילוק המלח מהקרקעית.
במשרד לאיכות הסביבה מדגישים כי הכרחי שהממשלה תבדוק כבר היום את סוגיית הזיכיון של מפעלי ים המלך ותקבל החלטות בנושא. מאחר שיש לקבל כבר היום החלטות לגבי 40-30 השנים הקרובות, הארכת הזיכיון תשפיעה אחרת מאי-הארכת הזיכיון. יהיו לכך משמעויות שונות מבחינת המדיניות הנדרשת. כמו-כן מציינים במשרד, כי הממשלה צריכה להקצות את התקציבים הנדרשים להתאמת התשתיות באזור ים המלח בעקבות השינויים החלים שם.24
3.2. ישיבה של ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, 15 ביוני 2004
הסוגיות השונות שהוצגו במסמך זה נידונו בהזדמנויות שונות בוועדות הכנסת. נציין כאן את סיכום ישיבת המעקב והדיווח האחרונה שוועדת המדע והטכנולוגיה קיימה בנושא.
בתום הדיון סיכמה הוועדה כי היא רואה בחומרה את המחדל של ממשלת ישראל בטיפול בנושא, ודרשה מראש הממשלה להכיר בטיפול באזור ים המלח ובהצלתו כפרויקט לאומי שיש להעמיד בראש סדר העדיפויות, לפני שיהיה מאוחר מדי. הוועדה הדגישה את החשיבות להמשיך ולקיים מחקר וניטור אחר תופעת הבולענים על-מנת למתן את האיום על חיי הציבור במקום. כמו-כן, הועלתה סוגיית המחסור בתקציבים – שמעכב את העבודות; הוועדה התבטאה כי יש לעבור לשלב הביצוע.
מקורות
• אלוש צבי, "פגיעות בגוף או ברכוש כתוצאה מנפילת אנשים וכלי-רכב לתוך בורות שנפערו באדמה", וגם "בקיבוץ עין-גדי בוטלה תוכנית להקמת כפר נופש בשל פעירת בורות", ידיעות אחרונות, 12 ביוני 2001.
• החלטת ממשלה מס' 2863, 5 בינואר 2003. נוסח החלטת הממשלה מובא בנספח.
• המשרד לאיכות הסביבה – אשכול מדיניות, משרד התשתיות הלאומיות – המכון הגיאולוגי, מכון ירושלים לחקר ישראל, מסמך מדיניות לעתיד ים המלח – בתרחיש בו לא משנים את מאזן המים הגירעוני של האגם – דוח מסכם, ירושלים, אוקטובר 2005.
• המשרד לאיכות הסביבה, משרד התשתיות הלאומיות ומכון ירושלים לחקר ישראל, מסמך מדיניות לעתיד ים המלח – בחינת תרחיש של "ברירת מחדל" – דוח ביניים והמלצות ראשונות, ירושלים, מרס 2004.
• יחיאלי יוסף, המכון הגיאולוגי – משרד התשתיות הלאומיות, מכתב, 11 ביולי 2006.
• כהן גלית, ממונה יישום מדיניות סביבתית במשרד לאיכות הסביבה, שיחת טלפון, 13 ביולי 2006.
• מרכז מחקר ומידע של הכנסת, הגנת מלונות ים המלח מפני הצפה, כתיבה: משה ברדה, 23 בנובמבר 2005.
• מרכז מחקר ומידע של הכנסת, מסקנות והמלצות מסמך מדיניות לעתיד ים המלח וסביבתו, כתיבה: משה ברדה, 23 בנובמבר 2005.
• מרכז מחקר ומידע של הכנסת, הסכם שיתוף הפעולה ישראל-ירדן: מובל השלום, כתיבה: דורון אהרון, 17 באוקטובר 2002.
• משרד התשתיות הלאומיות – המכון הגיאולוגי, סיווג ומיפוי אזורי היתכנות להיווצרות בולענים (בורות) לאורך חוף ים המלח, דוח GSI/13/2004, ירושלים, יולי 2004.
• פרוטוקול שנרשם ביום העיון לעתיד ים המלח בבית נשאי המדינה, 11 בינואר 2006.
נספח: החלטת ממשלה מס' 2863 מיום 5 בינואר 2003
"מחליטים:
א. ממשלת ישראל מברכת על כל מהלך של שיתוף פעולה אזורי המשלב אינטרסים כלכליים לטובת המדינות [ישראל וירדן].
ב. הממשלה מכירה בכך כי, קידום עתיד ים המלח מחייב עריכת בדיקות מעמיקות בסוגיות שונות הנוגעות להשלכות הכלכליות, הסביבתיות, הלימנולוגיות25 והגיאולוגיות בכל הנוגע לעתיד ים המלח וסביבתו (כגון: תשתיות, מפעלי תעשייה, תיירות, מיקום קו החוף, איכות המים ומחצבים). במסגרת זו יש גם צורך לבחון אפשרויות ודרכים להתמודדות עם בעיית ירידת המפלס.
ג. השר לאיכות הסביבה, השר לשיתוף פעולה אזורי ושר התשתיות הלאומיות יקימו וירכזו צוות מקצועי אשר יפעל להכנת החומר המקצועי לצורך גיבוש מסמך מדיניות לעתיד ים המלח וסביבתו. צוות מקצועי יפעל בליווי ועדת היגוי שתורכב מנציגי המשרדים האמורים וכן נציגי משרדי התעשייה והמסחר, התיירות, האוצר והפנים, היועץ המשפטי לממשלה והגופים הבאים: מועצה אזורית תמר, מועצה אזורית מגילות, מפעלי ים המלח ונציג הארגונים הירוקים.
ד. הצוות המקצועי יביא לממשלה, תוך שלושה שבועות מיום קבלת ההחלטה, תכנית עבודה מפורטת, כולל לוחות זמנים להכנת מסמך מדיניות ותקציב.
ה. הצוות המקצועי האמור יבדוק את התכניות השונות שהוצעו בעבר בעניין חיבור ים המלח לים סוף או לים התיכון."