חומר רקע
משרד המשפטים
הסניגוריה הציבורית הארצית
29 מאי, 2026
29 מאי, 2026
לכבוד
ח"כ פרופ' מנחם בן-ששון
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
הנדון: עמדת הסניגוריה הציבורית בנוגע
להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 91)(איסור סחר בבני אדם), התשס"ו-2006
הצעת מדרג ענישה
כאמור במסמך שהוגש מטעמנו לועדה ביום 17.7.2006, מבקשת הסניגוריה הציבורית להציע מדרג ענישה בהתאם לחומרתן של העבירות השונות. הצעת הסניגוריה מבוססת על מספר עקרונות-על:
1. מידת האשם: ככל שאשמו הסובייקטיבי של האדם חמור יותר – מבחינת היסוד הנפשי המלווה את מעשיו – וככל שתפקידו של האדם מרכזי יותר במסגרת מערך העבירה – כך עונשו חמור יותר. בהקשר זה ניתן להצביע על שלוש מדרגות-חומרה:
א. אדם שמטרתו היא לסחור בבני אדם או שהוא מודע לכך שקיימת אפשרות קרובה לוודאי לכך שאחר יהפוך לסחר בבני אדם (בהתאם להלכת הצפיות);
ב. אדם המעמיד בסכנה אדם אחר לכך שהאחר יהפוך לקורבן סחר בבני אדם, אך מבלי לרצות בהתגשמותה של תוצאה זו, ומבלי שקיימת אפשרות קרובה לוודאי לכך. מכיוון שאדם זה בהכרח אינו חלק מן המעגל הפנימי של עבירת הסחר (שהרי במקרה זה וודאי שמטרתו היא מטרת הסחר), מוצע כי עונשו יהא כעונשו של המסייע לסחר – דהיינו כמחצית העונש הקבוע למבצע העיקרי;
ג. עבירות נלוות שונות, המצויות במעגל החיצוני לעבירה:
(1) גרימה לעזיבת מדינה לשם זנות או עבדות;
(2) עיכוב דרכון המעמיד אדם בסכנת סחר;
2. חומרתה של תכלית הסחר: הסניגוריה תבקש להבחין בין התכליות השונות לסחר בבני אדם, כך ששליליותה של תכלית הסחר תהווה אף היא מרכיב בחומרת העונש. מדרג זה יסודו בהנחה כי העונש נגזר גם מעוצמת הפגיעה בקורבן הסחר ומן התכלית הפסולה לכשעצמה אותה מעוניין החוק למנוע.
ההבחנה בין התכליות השונות מתבססת על מספר מאפיינים:
א. גרסאות חמורות יותר של אותה התנהגות: בהקשר זה, ברי, למשל, כי סחר באדם כדי שתבוצע בו עבירת מין חמור יותר מאשר הבאתו לידי זנות וזאת מעצם הגדרתן של זנות ושל עבירת מין. כך ברור גם כי הסוחר באדם לשם הבאתו לידי עבדות מן הראוי שעונשו יהיה חמור יותר מאשר הסוחר באדם לשם הבאתו לידי עבודת כפייה.
ב. אופייה של הפעילות כאשר אינה נעשית במסגרת סחר בבני אדם: יש להבחין בין פעולות שאינן נתפסות כאסורות כשלעצמן בחברה, כאשר הן נעשות כדין – כדוגמת נטילת אבר מאברי הגוף (שהוא גרסה פלילית של תרומת איברים) או הולדת ילד ונטילתו לאחר מכן (שהיא גרסה פלילית של פונדקאות), ובמידה מסויימת אף עבדות (שהיא גרסה פלילית של עבודה בתנאים פוגעניים) – לבין ההתנהגויות אשר החברה רואה אותן כפסולות לכשעצמן כגון זנות או ביצוע עבירת מין.
ג. מיקומה של ההתנהגות במסגרת חברתית פלילית: הבחנה חשובה היא בין עבירות המתקיימות בתוך עולם פלילי – כגון עולם הסרסרות והזנות – לבין אלו המתנהלות במסגרת שהיא נורמטיבית ככלל – כגון העבדות, שהיא הקצנה פלילית של התנהגות נורמטיבית, אשר תתקיים בדרך-כלל, כך נראה, במסגרת של יחסי עבודה בין פרטים שאינם חלק מן העולם הפלילי. ככל שהפעילות מצויה במסגרת עולם פלילי, הרי הפגיעה החברתית שעולה ממנה חמורה יותר מאשר מעבירה יחידנית המנותקת מעולם שכזה.
3. היקפה של הפגיעה באינטרס החברתי: ככל שהיקף הסחר מבחינת אורך הזמן ומספר הקורבנות רחב יותר, כך העונש חמור יותר.
4. שימוש באמצעים פסולים ועוצמת הפגיעה בקורבן: בהקשר זה ניתן להבחין בין כמה רמות:
א. חטיפת אדם לשם סחר או שימוש באלימות חמורה נגדו או ניצול מיני חמור או נוהג בו התייחסות אכזרית, בלתי אנושית או משפילה;
ב. הגבלה פיזית של האדם;
ג. איומים או הפעלת אמצעי לחץ אחר;
ד. הטעייה.
5. ענישה כלכלית ומנהלית: עבירת הסחר היא עבירה אשר התמריץ העיקרי לביצועה הוא התמריץ הכלכלי, ועל כן מן הראוי לקבוע בצידה סנקציות כלכליות המשולבות לצד הסנקציות הפליליות. הדבר נכון שבעתיים באשר לעבירות שעניינן ניצול עובדים – עבירות העבדות ועבודת הכפייה – אשר אינן מתרחשות בדרך כלל במסגרת עולם עברייני, ועל כן נראה כי אכיפה אזרחית ומנהלית אפקטיבית תהווה כלי יעיל, ראוי וצודק יותר למלחמה בהתנהגויות אלו.
הצעת מדרג הענישה:
• החוטף אדם לשם סחר בו לאחת התכליות הפסולות שבסעיף 377א; או נוקט באלימות חמורה נגדו; או בניצול מיני חמור; או נוהג בו התייחסות אכזרית, בלתי אנושית או משפילה; או עובר עבירת סחר בקטין לשם הבאתו לאחת מן התכליות או מעמידו בסכנה לכך – עונשו מאסר 20 שנים.
• הסוחר באדם לשם הבאתו לידי ביצוע עבירת מין בו –עונשו 16 שנות מאסר.
• הסוחר באדם לשם הבאתו לידי מעשה זנות – עונשו 14 שנות מאסר.
• הסוחר באדם לשם הבאתו לידי עבדות או המביא אדם לידי עבדות – עונשו 12 שנות מאסר.
• הסוחר באדם לשם נטילת אבר מאברי גופו; הולדת ילד ונטילתו לאחר מכאן; הבאתו לידי השתתפות בפרסום תועבה או בהצגת תועבה – עונשו 10 שנים מאסר.
• הסוחר באדם ומעמידו בכך בסכנה כי תבוצע בו עבירת מין – עונשו 8 שנים מאסר.
• הסוחר באדם לשם הבאתו לידי עבודת כפייה או מביאו לידי עבודת כפייה – עונשו 7 שנים מאסר.
• הסוחר באדם ומעמידו בכך בסכנה כי יובא לידי זנות – עונשו 7 שנים מאסר.
• הסוחר באדם ומעמידו בכך בסכנה כי יובא לידי עבדות – עונשו 6 שנים מאסר.
• הסוחר באדם ומעמידו בכך בסכנה כי יובא לידי נטילת אבר מאברי גופו; הולדת ילד ונטילתו לאחר מכן; הבאתו לידי השתתפות בפרסום תועבה או בהצגת תועבה – עונשו 5 שנים מאסר.
• הגורם לעזיבת המדינה לשם זנות או עבדות – עונשו 5 שנים מאסר.
• הסוחר באדם ומעמידו בכך בסכנה כי יובא לידי עבודת כפייה – עונשו 4 שנים מאסר.
• המעכב מסמכיו של אדם ומעמידו בכך בסכנה לאחת התכליות הפסולות – עונשו 3 שנים מאסר. [ענישה זו מקיימת יחס ראוי לעבירה של עיכוב דרכון שלא בנסיבות מחמירות, אשר העונש בצידה הוא שנת מאסר]
נסיבות מחמירות:
• נעשתה העבירה תוך הגבלתו הפיזית של האדם; תוך הפעלת איומים או אמצעי לחץ אחר או בעקבות הטעייה: לא יפחת העונש שיוטל מרבע העונש המירבי שנקבע לעבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו.
• נתבצעה העבירה ביותר מ-10 אנשים או בתקופת זמן של מעבר לשנה - העונש יהיה גדול במחצית מן העונש המירבי הקבוע לעבירה, ואולם לא מעבר ל-20 שנות מאסר. [חוק מאבק בארגוני פשיעה קובע כי אם נעשתה העבירה במסגרת ארגון פשיעה, העונש שיוטל יהיה כפל העונש המירבי, אך לא מעל 25 שנות מאסר].
נספח – סקירה משווה באשר לעקרונות מדרג הענישה בעבירות סחר בבני אדם
על מנת לאפשר לחברי הוועדה לבחון את המדרג המוצע ואת העקרונות שבבסיסו, להלן סקירה קצרה של השיטות המשמשות לקביעת מדרגי-ענישה בעבירות דומות במדינות אחרות אשר להן מערכת מורכבת של עבירות.
ארצות הברית
(1) החוק הפדרלי (United States Code):
החוק האמריקאי מורכב ממספר סעיפי חוק נפרדים אשר אינם יוצרים מערכת קוהרנטית של מדרג ענישה ואשר קובעים כולן עונשים חמורים ביותר (ככל הנראה בשל המערכת המורכבת של כללי הבניית שיקול הדעת בענישה, אשר אינם קבועים בחקיקה הראשית). עם זאת, ישנו עקרון שחוזר בהגדרתן של עבירות רבות, והוא עקרון של החמרה משמעותית כאשר בשל העבירה נגרם מותו של האדם או כאשר העבירה כללה חטיפה או ניצול מיני חמור או כאשר נעשה ניסיון לאחד מאלה (18 USC 1581, 1583, 1589).
(2) החוק לדוגמא (Model State Anti-trafficking Criminal Statute):
החוק לדוגמא, שהוא חוק שאותו פרסמה מחלקת המדינה כדי שישמש בסיס לחקיקת חוקים לאיסור סחר בבני אדם במדינות השונות, קובע מספר עקרונות ליצירת מדרג ענישה:
1. אמצעי הכפייה: זהו העיקרון הבסיסי בחוק לדוגמא, בכל הנוגע לעבודת כפייה. ככל שאמצעי הכפייה לעבודה או למתן השירותים חמורים יותר, כך הענישה חמורה יותר (סעיף 2):
א. פגיעה חמורה או איום בפגיעה חמורה: 20 שנות מאסר.
ב. הגבלה פיזית או איום להגבלת אדם אחר: 15 שנות מאסר (זהו גם עונשו של הסוחר באדם למטרת עבודת כפייה).
ג. שימוש לרעה בהליך משפטי או איום בכך: 10 שנות מאסר.
ד. החרמת או השמדת מסמכים מזהים: 5 שנות מאסר.
ה. סחיטה או איום בגרימת נזק כלכלי: 3 שנות מאסר.
אם העבירה כוללת חטיפה, ניצול מיני חמור או ניסיון להרוג את האדם, העונש הוא מאסר עולם (סעיף 3).
2. גיל הקורבן בעבירת שיעבוד מיני: כאשר גילו של הקורבן הוא בין גיל ההסכמה (המשתנה בין מדינות שונות) לגיל 18 – העונש הוא 15 שנות מאסר. אם גילו נמוך מגיל ההסכמה, 20 שנות מאסר. כמו כן, אם הופעלו כוח או איומים כלפי קטין, העונש הוא 25 שנים.
3. פגיעה גופנית בקורבן: החוק לדוגמא מציע כי פגיעה גופנית בקורבן תהווה נסיבה מחמירה לענישה, כאשר הוא מבחין בין שלוש רמות של פגיעה: פגיעה גופנית; פגיעה גופנית חמורה ופגיעה קבועה או מסכנת-חיים (סעיף 4(1)).
4. זמן השיעבוד: החוק לדוגמא יוצר מדרג של עד חצי שנה, בין חצי שנה לשנה ומעל שנה. (סעיף 4(2)).
5. מספר הקורבנות: החוק לדוגמא קובע נסיבה מחמירה כאשר העבירה נעברה ביותר מ-10 קורבנות (סעיף 4(3)).
אוסטרליה
פרק 270 לקוד הפלילי האוסטרלי עניינו עבירות עבדות, שעבוד מיני וגיוס מטעה. פרק 271 עניינו בעבירות סחר בבני אדם ושעבוד חובות. העבירות בפרקים אלו נבחנות זו מזו על פי כמה מאפיינים:
1. היסוד הנפשי: חוק האוסטרלי מבחין בין עבירת סחר בבני אדם מבלי שתהיה כוונה לניצול (גם אם מתקיימת קלות-דעת לגבי כך) הוא 12 שנים מאסר (סעיף 271.2(1B)). העונש כאשר מתקיימת כוונה כזו הוא 20 שנים (סעיף 271.2(1)(a)). הבחנה דומה קיימת גם באשר לעבירת העבדות.
2. גיל הקורבן בעבירת שעבוד מיני: החוק האוסטרלי קובע כי אם נעברה עבירה של שעבוד מיני בקטינים, הדבר מהווה נסיבה מחמירה לעבירה (סעיף 270.8). החוק מבחין בין עבירת כפייה לשעבוד מינית המתבצעת בקטינים (סעיף 270.6(1)(c)), שעונשה 20 שנים מאסר, ובין עבירה זו המתבצעת בבגירים, אשר עונשה 15 שנות מאסר (סעיף 270.6(1)(d)).
(בהקשר זה יודגש כי עבירת השעבוד המינית מוגדת כמצב שבו אדם מספק שירותים מיניים ובשל שימוש בכוח או איומים אינו יכול לחדול מלספק את השירותים המיניים או אינו חופשי לעצוב את המקום או האזור שבו הוא מספק שירותים אלו (סעיף 270.4)).
3. תפקידו של הנאשם במסגרת העבירה: החוק האוסטרלי מבחין בין מי שעובר את העבירה המרכזית (אשר עונשו 15 או 20 שנות מאסר) ובין השותפים במעגל הרחב יותר של העבירה. כך, קובע החוק האוסטרלי עבירה נפרדת של גיוס מטעה למתן שירותים מיניים, הכולל גיוס המטעה באשר למהות השירותים או באשר לתנאים בהם אלו יינתנו. העונש בצד עבירה זו הוא 7 שנים מאסר, פחות ממחצית העונש למבצע העיקרי (ואם נעברה בקטינים – 9 שנות מאסר) (סעיף 270.7).
4. היחס לקורבן: החוק האוסטרלי קובע כי אם אדם סחר בקורבן וכן הכפיף אותו ליחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל, עונשו חמור יותר (20 שנים במקום 12 שנים לעבירת הסחר הבסיסית) (סעיף 271.3(1)(b)). כך גם אם התנהגותו העמידה את הקורבן בסכנת חיים או בסכנה לפגיעה חמורה, והוא התייחס בקלות דעת לסכנה זו (סעיף 271.3(1)(c).
נציין, כי העונש עבור עבירת הסחר בבני אדם על פי הקוד האוסטרלי הוא 12 שנות מאסר. העבירה מוגדרת כמצב בו הנאשם גרם לכך שאדם הוכנס לאוסטרליה או הוצא ממנה, וכן התקיימו התנאים הבאים (סעיף 271.2):
1. הסכמתו של האדם לכך התקבלה בכוח או איומים;
2. הנאשם התייחס בקלות דעת לכך שהאדם ינוצל על ידו או על ידי אחרים;
3. האדם הוטעה לגבי העובדה שיעבוד במתן שירותים מיניים, או שהעבודה תגרום לניצולו או להעמדתו בשעבוד חובות או לכך שמסמכיו יוחרמו;
4. האדם ידע כי יספק שירותים מיניים, אך הוטעה לגבי התנאים שבהם יספקם.
קנדה
החוק הקנדי המרכזי לעניין סחר בבני אדם הוא The Immigration and Refugee Protection Act, הקובע מספר עקרונות ליצירת מדרג ענישה:
1. הסכמת הקורבן: החוק מבחין בין עבירה של הברחת בני אדם (שהעונש המקסימלי עבורה, ככל שמדובר בפחות מ-10 קורבנות, הוא 10-14 שנות מאסר) (סעיף 117) ובין עבירה של סחר בבני אדם – שהיא הברחה באמצעות חטיפה, הטעייה, מרמה, או שימוש בכוח או בכפייה (והעונש עליה הוא מאסר עולם) (סעיף 118).
2. פגיעה קשה בקורבן: על בית המשפט לשקול בעת גזירת העונש האם נגרמו פגיעה גופנית או מוות בעת ביצוע העבירה (סעיף 121(1)(a)). כמו כן, החוק הפלילי של קנדה מבחין בין עבירה של סחר בבני אדם למטרות ניצול, שהעונש בצידה הוא 14 שנים, ובין מקרה שבו העבירה נעשתה תוך חטיפה, תקיפה חמורה, תקיפה מינית חמורה או שנגרם מוות, ואז העונש הוא מאסר עולם (סעיף 279.01).
3. פעילות במסגרת ארגון פשיעה: על בית המשפט לבחון האם העבירה הייתה לטובת או במסגרת פעילות בארגון פשיעה (סעיף 121(1)(b)).
4. עבירה לשם רווח: על בית המשפט לשקול לבחון האם העבירה נעשתה לשם רווח (בין אם בפועל נוצר רווח ובין אם לאו) (סעיף 121(1)(c)).
5. היחס לקורבן: על בית המשפט לבחון האם האדם היה נתון ליחס משפיל, בין היתר לגבי העבודה, לגבי תנאי בריאותו או לגבי ניצול מיני (סעיף 121(1)(d)).