חומר רקע
ייעוץ וחקיקה
24 יולי 2006
כ"ח תמוז תשס"ו
לכבוד
יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט
הכנסת
הנדון: הצעת חוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ו – 2006 – סוגיות בענישה
בדיון שהתקיים ביום 24 ליולי בהצעת החוק הממשלתית והצעת החוק של ח"כ זהבה גלאון שאוחדו להצעת חוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ו – 2006, הועלו סוגיות שונות המתייחסות למדרג הענישה בהצעה זו. כדי לסייע לועדת לקבוע עמדה, קיימתי התייעצות עם בעלי התפקידים המתמחים בענישה במחלקת ייעוץ וחקיקה של משרד המשפטים. כמו כן, ערכנו סקירה השוואתית המצ"ב בצורת טבלה.
הסקירה ההשוואתית המוצאת ביטוי בטבלה אינה מלאה, שכן בזמן שעמד לרשותנו, לא הצלחנו לסקור מדינות רבות. כמו כן, יש לנקוט מנהג זהירות בכל הקשור ללימוד ממדינות אחרות, שבהן שיטת הענישה אינה זהה לשלנו. עם זאת, ניתן ללמוד לפחות על החומרה שבה מסתכלות מדינות אחרות על עבירות הנדונות בהצעות החוק שלפנינו ועל נקודת ראותן לגבי היחס שבין חומרת העבירות השונות.
להלן התייחסותנו בהתבסס על דברים אלה:
I. מדרג הענישה באופן כללי
בהצעת החוק הממשלתית, כפי שהיא עוברת שינויים בועדת החוקה, נקבעו מספר עבירות:
1. סחר בבני אדם למרחב של מטרות (מעשה זנות, נטילת אבר מאברי גופו, הולדת ילד ונטילתו לאחר מכן, עבדות או עבודת כפייה, השתתפות בפרסום תועבה או בהצגת תועבה ועבירת מין). "סחר באדם" מוגדר כך: "מכירה או קניה של אדם או עשיית עסקה אחרת באדם, בין בתמורה ובין שלא בתמורה." מדובר בעבירה בפרק של פגיעות בחירות, כשהנגע הוא החפצת האדם. בהצעת החוק הממשלתית נקבע לעבירה זו עונש של 16 שנות מאסר וכשמדובר בקטין – 20 שנות מאסר.
בזמנו הוחלט על ענישה זו תוך הצמדות לענישה בסחר בבני אדם לעיסוק בזנות ותוך הכרה בכך שלפי התפיסה הבינלאומית, יש לקבוע ענישה מחמירה.1 כמו כן, עבירה זו הפכה למכת מדינה והקהילה הבינלאומית נלחמת בה מלחמת חורמה.
כשאנו מסתכלים על הענישה במדינות אחרות ניתן ללמוד:
א. ענישה מחמירה - אנו נוכחים לדעת שככלל יש ענישה מחמירה בעבירות אלה. בארצות הברית למשל, החקיקה הפדרלית קובעת עונש של 20 שנות מאסר לסחר בבני אדם למטרות עבודה או שירותים בנסיבות של עבירות העבדות, השעבוד או עבודת הכפייה. אשר לסחר למטרות ביצוע אקט מיני מסחרי – אם ננקט אמצעי פסול או מדובר בקורבן שהוא קטין מתחת לגיל 14 – העונש הוא מאסר עולם. לעומת זאת, אם מדובר בקטין בין 14 – 18 העונש הוא 40 שנות מאסר.
באוסטרליה סחר בבני אדם מביא עמו עונש של 12 שנות מאסר. סחר בנסיבות מחמירות נענש ב - 20 שנות מאסר. בניו זילנד הסחר בקטינים, עונשו - 14 שנות מאסר בעוד שהסחר תוך נקיטת אמצעי פסול נושא 20 שנות מאסר.
בגרמניה העונש לסחר "סתם" הוא 5 שנות מאסר, אך אם מתקיימות נסיבות מחמירות (המתקיימות לעתים תכופות בענין סחר בבני אדם) תוך ידיעה שהקורבן חסר ישע בשל היותו במדינה זרה או שהקורבן הינו מתחת לגיל 21 – בין 6 חדשים ל – 10 שנים. כמו כן אם ננקטו אמצעים פסולים העונש הוא בין שנה ל – 10 שנים במקרים חמורים ובמקרים פחות חמורים בין 6 חדשים ל – 5 שנים.
בקנדה, העונש לסחר בבני אדם הוא 14 שנות מאסר (סחר זה צריך להיות מלווה בהתנהגות המביאה לכך שהקורבן מאמין שבטחונו או בטחון אדם אחר מאויים) ובנסיבות מחמירות (חטיפה,תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה מינית בנסיבות מחמירות, גרימת מוות) – מאסר עולם.
בצרפת, העונש הוא 7 שנות מאסר. בנסיבות מחמירות של קטינות, פגיעות בשל גיל, מחלה, חולשה או לקוי פיזי או פסיכולוגי או הריון, דבר הידוע לנאשם או ריבוי קורבנות או תוך הפעלת אמצעי פסול – 10 שנות מאסר. אם במסגרת ארגון פשע – 20 שנות מאסר ואם תוך ביצוע עינויים או פעולות אכזריות – מאסר עולם.
ב. הבחנה בין נקיטת אמצעים פסולים למקרים שאין צורך באמצעים כאלה - אנו נוכחים לדעת שחלק מן המדינות בחלק מן המצבים מבחינות בין סחר תוך נקיטת אמצעי פסול דוגמת כוח, איומים או תרמית, וחלק מהמדינות בחלק מן המצבים אינן מבחינות. למשל:
בארצות הברית סחר למטרות עבודה או שירותים אינו מותנה בנקיטת אמצעי פסול. לעומת זאת, בעבירת סחר למטרות ביצוע אקט מיני, סעיף העבירה אכן מבדיל בין סחר בבגירים – שבמקרה זה יש צורך לנקוט באמצעי פסול שהוא הפעלת כוח או לחץ לבין סחר בקטינים – שבמקרה זה אין העבירה מותנית בנקיטת אמצעי פסול.
בניו זילנד, יש אותה הבחנה בין סחר בבגירים המותנה בהפעלת כוח או תרמית לבין סחר בקטינים שאינו מותנה בכך.
לעומת זאת, באוסטרליה, שימוש באמצעי פסול הוא רק אחד מבין הנסיבות המקימות את סעיף העבירה; חלופה אחרת מתייחסת לפזיזות לגבי ניצול הקורבן. כמו כן, החלופה המתייחסת להפעלת איומים מתבססת על הגדרת "איומים" שהיא רחבה ביותר וכוללת איום להרחיק את האדם מאוסטרליה או איום בכל פעולה לרעת הקורבן. הוא הדין להגדרת "תרמית" הכוללת תרמית לגבי עובדה, חוק, על ידי מילים או על ידי התנהגות. אין הבחנה בענישה בין נסיבות אלה.
בגרמניה, סחר "סתם" אינו מחייב נקיטת אמצעים פסולים, אך אם ננקטו אמצעים כאלה – העונש מוחמר ככלל ממקסימום של 5 שנות מאסר למקסימום של 10 שנות מאסר (אלא אם כן מדובר במקרה פחות חמור).
בקנדה, סחר "סתם" אינו צריך להיות מלווה באמצעי פסול של הפעלת כוח או איומים, אך הוא אכן צריך להיות מלווה בהתנהגות המביאה לכך שהקורבן מאמין שבטחונו או בטחון אדם אחר מאויים אם לא יספק את העבודה או השירות.
בצרפת, סחר בבני אדם אינו צריך להיות מלווה באמצעי פסול והפעלת אמצעי פסול הוא רק אחד מבין הנסיבות המביאות לעונש חמור יותר.
ג. נסיבות מחמירות - הנסיבות המחמירות משתנות ממדינה למדינה, אך המכנה המשותף הוא שסחר בקטינים מחמיר את העונש המקסימלי המוטל או משחרר מהחובה להוכיח אמצעי פסול (דוגמת ניו זילנד). דוגמאות לנסיבות מחמירות מסוגים אחרים הן:
באוסטרליה – נסיבות העבירה נחשבות לנסיבות מחמירות, להבדיל מזהות הקורבן ולמשל, נסיבות אלה נחשבות למחמירות: מתוך כוונה שהקורבן ינוצל, תוך התעללות בו או תוך השפלתו, תוך ביצוע התנהגות העלולה לחשוף את הקורבן לסכנת מות או נזק גוף משמעותי, או תוך הפגנת פזיזות לאפשרות גרימת תוצאה זו.
בארצות הברית – גם פה, נסיבות העבירה נחשבות למחמירות ולמשל: אם נגרם מות או שהעבירה כוללת חטיפה או נסיון לחטיפה, התעללות מינית חמורה או נסיון לכך או נסיון להרוג –מאסר עולם.
בגרמניה – הנסיבות מתייחסות לזהות הקורבן (חסר ישע בשל שהותו במדינה זרה או אדם מתחת לגיל 21) וכן לנסיבות ביצוע העבירה – תוך הפעלת כוח, איום על נזק ממשי או תרמית, או שילוב בין שני סוגי ההחמרה – תוך ביצוע חטיפה או איומים בנזק ממשי נגד קורבן מתוך ידיעה שאותו קורבן הוא חסר ישע בשל שהותו במדינה זרה.
בקנדה – הנסיבות המחמירות מתייחסות לנסיבות ביצוע העבירה. אם היא בוצעה תוך חטיפה, תקיפה בנסיבות מחמירות או תקיפה מינית בנסיבות מחמירות או גרימת מוות.
בצרפת הנסיבות המחמירות יכולות להתייחס לקטינות או פגיעות מיוחדת של קורבן העבירה, או תוך סיכון הקורבן, או מספר הקורבנות, או מסגרת המעשים כחלק מארגון פשיעה או תוך ביצוע עינויים או אקטים אכזריים.
ולסיכום ייאמר: קביעת עונש של 16 שנות מאסר נראה על פניו סביר. ניתן לקבוע רף ענישה יותר גבוה לנסיבות מחמירות כגון נקיטת אמצעים פסולים אלה או אחרים. אשר לקטינות או מוגבלות אחרת, ראה להלן תת פרק 7.
2. עבדות :
בזמנו במסגרת ההצעה הממשלתית הוחלט לקבוע גם לעבירה זו עונש של 16 שנות מאסר, וזאת מתוך מחשבה שיש להשוות בינה לבין עבירת הסחר בבני אדם, שכן שתיהן מוקיעות את החפצת האדם; יתירה מזו, יש בענין זה משום קל וחומר. מה הסחר, העוסק בעסקה בגופו של אדם, מביא עמו עונש כבד של 16 שנות מאסר, קל וחומר שהחזקת אדם כעבד, שהוא מצב מתמשך ובגדר התגשמות אותה עסקה צריכה להביא לענישה מקבילה.
כשאנו מסתכלים על המצב המשפטי במדינות שבדקנו ניתן ללמוד:
1. ככלל העונש הניתן עבור עבדות הוא מחמיר - בניו זילנד – 14 שנות מאסר; בארצות הברית – 20 שנות מאסר לעבירות העבדות המרכזיות כשלגבי עבירות של אנשי צוות של ספינות יש עונש מחמיר פחות של 10 שנות מאסר או 7 שנות מאסר; באוסטרליה – 25 שנות מאסר ואם מדובר במצב נפשי של פזיזות לגבי השאלה אם מדובר בעבד – 17 שנות מאסר.
2. ככלל מקום שיש עבירות של עבדות וסחר עונשיהן דומים או שעונש העבדות חמור יותר השווה בין בין סחר לעבדות בארצות הברית ששתיהן 20 שנות מאסר אלא אם כן מדובר בסחר למטרות ביצוע אקט מיני מסחרי שמביאה לענישה מחמירה יותר (אך זאת בהתחשבות בכך שמדובר בתנאי נוסף של הפעלת אמצעי פסול או קטינות).
לסיכום ייאמר: המוצע בהצעת החוק הממשלתית הוא סביר שכן מדובר בעבירה חמורה ביותר שיש להשוותה לסחר בבני אדם.
3. עבודת כפייה – שהוא "כפייה על אדם לעסוק בעבודה [שלא מרצונו] תוך שימוש בכח, באיומים, בתרמית או באמצעי לחץ אחר, והכל בין בתמורה ובין שלא בתמורה". טרם נקבע לעבירה זו עונש, שכן היא לא היתה באף אחת מהצעות החוק ועלתה לדיון בועדה בישיבתה מיום 24 ליולי. מבחינה תיאורטית, עבדות חלה על המקרים הקיצוניים ביותר כשעבודת כפייה חלה על מקרים פחות קיצוניים. בהתאם לתפיסה זו, אנו מציעים לקבוע עונש של 7 שנות מאסר, שהוא כמחצית מהעונש הקבוע לעבדות.
מהמדינות שקובעות עבירה של עבודה כפוייה ניתן ללמוד:
1. ככלל נקבעת ענישה מחמירה – בניו זילנד – 14 שנות מאסר ובארצות הברית 20 שנות מאסר.
2. ככלל העונש עבור עבודת כפייה היא זהה לעונש של עבדות – מצב דברים זה שורר בארצות הברית ובניו זילנד.
3. בצרפת יש עבירה הפחותה בחומרתה מעבודת כפייה אך הדומה לה – קבלת שירותים ללא תשלום או עבור תשלום שאינו עומד ביחס סביר לחשיבות העבודה המתבצעת מאדם בעל פגיעות או תלות הנראות לעין. עבירה זו אינה מחייבת הפעלת אמצעי כפייה ודינה 5 שנות מאסר.
הפסיקה בענין 2SILIADIN אכן הבדילה בין עבדות, שעבוד ועבודת כפייה כשהיא הדגישה שעבדות מחייבת הוכחת מצב דברים קיצוני יותר. אם כן, מבחינת ההגיון הצרוף, יתכן שיש להבחין בין הענשים.
4. חטיפה –
א. החוק המוצע
a. סעיף 371 המוצע: הצעת החוק הממשלתית שינתה את העבירה של חטיפה מעבר לגבולות המדינה לחטיפה מעבר לגבולות המדינה שבו שוהה אותו אדם – כדי לכסות מקרים של העברת בני אדם לצורך עיסוק בזנות ממדינות מקור למדינת יעד, שזו מכת המדינה בימינו. השארנו את העונש המקורי על כנו – 20 שנות מאסר.
b. סעיף 374א המוצע: חטיפה בנסיבות מחמירות כולל חטיפה למטרה שהיא גם מטרת סחר בבני אדם (נטילת אבר מאברי גופו, הולדת ילד ונטילתו לאחר מכן, הבאתו לידי עבדות, הבאתו לידי מעשה זנות, הבאתו לידי השתתפות בפרסום תועבה או הצגת תועבה וביצוע עבירות מין בו) – 20 שנות מאסר.
ב. החוק הקיים
כשאנו משווים בין סעיפים אלה לסעיפים קיימים אנו נוכחים לדעת שסעיף 369 הקיים – חטיפה "סתם" – נושא עונש של 10 שנות מאסר ושסעיפים370, 371, 372, 373, 374 הקיימים – חטיפה בנסיבות מחמירות של מטרה לרצח או לבצע באדם חבלה חמורה או לשם רצח או כליאה – 20 שנות מאסר.
על פני הדברים נראה שאם אין אנו משנים את הענישה בעבירות הקיימות, סעיף 374א צריך להיות זהה לענישה בסעיפי המטרה האחרים, שהוא 20 שנות מאסר. לעומת זאת, לגבי סעיף 371 המוצע יש גדר ספקות. מחד, יתכן לטעון שסעיף זה הוא פחות חמור מעבירות מטרה ולכן צריך להביא לעונש פחות מחמיר בין 10 ל – 20 שנות מאסר. מאידך, יתכן לטעון שבעידן הנוכחי שבו ההעברה ממדינה למדינה היא הנגע הרווח, יש להעניש נגע זה בחומרה ולהטיל עונש מקסימלי בדומה לסעיפי המטרה – דהיינו 20 שנות מאסר.
מה ניתן ללמוד מהמדינות שסקרנו?
2. ככלל נקבעת ענישה מחמירה ביותר בעבירות חטיפה – בארצות הברית – מאסר עולם אף אם החטיפה מתבצעת בין מדינה למדינה בתוך ארצות הברית. הוא הדין בענין עבירת קשר לחטיפה, המביא עמו עונש של מאסר עולם, ואף נסיון לחטיפה מביא לעונש של 20 שנות מאסר; בניו זילנד –חטיפה "סתם" כדי לקבל דבר מביאה עמה עונש של 14 שנות מאסר; במדינות אוסטרליה – ב – NEW SOUTH WALES – חטיפה "סתם" עם כוונה לקבל כופר או טובת הנאה – 14 שנות מאסר. הוא הדין ב – QUEENSLAND. אשר למדינת VICTORIA – דינו 25 שנות מאסר. בקנדה, חטיפה תמיד מלווה במטרה מסויימת (כליאת שוא, העברה מחוץ למדינה נגד רצון הקורבן או דרישת כופר או שירות נגד רצון הקורבן) ועונשה מאסר עולם. בצרפת 20 שנות מאסר ובנסיבות מחמירות מסויימות – 30 שנות מאסר או אף מאסר עולם.
3. הנסיבות המחמירות – בארצות הברית הנסיבות המחמירות בקשר לחטיפה הם ביצוע על ידי שניים או יותר כשאחד ביצע מעשה לקראת תוצאה זו; ב – NEW SOUTH WALES מבדילים בין חטיפה "סתם" – 14 שנות מאסר לבין חטיפה בנסיבות מחמירות –כשנזק גופני נגרם לקורבן – 20 שנות מאסר לבין נסיבות מחמירות עוד יותר כשבני אדם חוברים יחד וכן נזק גופני נגרם לקורבן – 25 שנות מאסר. בצרפת בין הנסיבות המחמירות נמנות הטלת מום או לקוי קבוע, או תוך עינוי או פעולות אכזריות.
5. גרימה לעזיבת המדינה לשם עיסוק בזנות או החזקתו כעבד – במקור זו היתה עבירה יותר מצומצמת של גרימה לעזיבת המדינה לשם עיסוק בזנות (סעיף 203א לחוק העונשין) ועונשה היה 10 שנות מאסר.
אשר לעבירה ככל שהיא למטרת העיסוק בזנות, ניתן להסתכל על עבירה זו כדרגת ביניים בין עבירות הזנות לבין עבירת הסחר, שכן בעידן של סחר, גרימה לעזיבת המדינה לשם עיסוק בזנות משרתת את תעשיית הסחר והיא חלק מהנגע הפשה בחברה. כשאנו משווים בינה לבין עבירות זנות אחרות - הבאת אדם למעשה אחד של זנות מביא לעונש של 5 שנות מאסר (סעיף 201). לעומת זאת, הבאת אדם לעיסוק בזנות, מביא לעונש של 7 שנות מאסר (סעיף 202) וזנות בנסיבות מחמירות מביא לעונש של 10 שנות מאסר בנסיבות של ניצול ו – 16 שנות מאסר בנסיבות חמורות יותר. ברור שעבירה זו נמצאת לפחות באותה דרגת חומרה של הבאת אדם למעשה בזנות (5 שנות מאסר). עולה השאלה, אם אין בגרימה לעזיבת המדינה משום נסיבה המחמירה עבירה זו ל – 7 או 10 שנות מאסר.
אשר לעבירה ככל שהיא למטרת עבדות, הענישה בעבדות היא חמורה יותר מאשר הענישה בעבירות הזנות הרגילות. לאור דברים אלה, יש לתהות אם אין לקבוע עונש חמור יותר למטרה זו. יש גם להעיר שהמצבים שבהם יהיה אפשר להוכיח עבירה כזו יהיו מעטים, כפי הנראה, שכן קשה יהיה להוכיח ידיעה מראש לגבי החזקה בתנאי עבדות, לפחות במצב הקיים היום בסקטור העובדים הזרים.
מה ניתן ללמוד ממדינות אחרות לענין זה?
בארצות הברית עבירה של העברת אדם בין מדינות ארצות הברית או לחו"ל מביאה לענישה מחמירה של 10 שנות מאסר, שעה ששידול לזנות בין מדינות ארצות הברית או למדינה אחרת – מביאה לענישה של 20 שנות מאסר.
6. עיכוב דרכון בנסיבות מחמירות: הצעת החוק הממשלתית קובעת עבירה זו כשהנסיבות המחמירות הן המטרות בסעיף הסחר. העונש עליה הוא מאסר 3 שנים כשהעונש על עיכוב דרכון "סתם" הוא שנה.
לדעתנו ענישה זו מתאימה ומשקפת החמרה מתאימה לעומת סעיף העבירה הבסיסי שמביא לשנת מאסר.
עבירה דומה בארצות הברית מביאה לעונש של 5 שנות מאסר ובאוסטרליה מוטל עונש של 10 שנות מאסר, אך שם הערך המוגן הוא שונה. בעוד שבארצות הברית, דוגמת הסעיף המוצע, הערך המוגן הוא הגנה על האדם שדרכונו מעוכב מפני ניצול חמור, באוסטרליה הערך המוגן היא מניעת הברחות לאוסטרליה. גם בקנדה יש עבירה דומה שעונשה 5 שנות מאסר, אך המחוקק הקנדי אינו מפרט לגבי הערך המוגן.
7. זהות הקורבן – ההשלכות של היותו של קורבן קטין או חסר ישע
בכל המדינות שנסקרו יש משמעות להיותו של קורבן העבירה קטין. השלכה זו יכולה להתבטא בענישה מחמירה יותר, או בדרישות מקלות יותר בקביעת סעיף העבירה. למשל:
א. בניו זילנד עבירת הסחר בקטינים מתגבשת ללא צורך להוכיח הפעלת אמצעי פסול והעונש זהה לסחר בבגירים, שם אכן נדרשת הפעלת אמצעי פסול. כמו כן, עבירת עבודת כפייה מתקיימת רק לגבי קטין ויש עמה עונש של 14 שנות מאסר. בנוסף לכך, יש עבירה מיוחדת של חטיפה או כליאת שוא כשהקורבן הוא קטין (14 שנות מאסר).
ב. בארצות הברית, בכל הקשור בסחר בבני אדם למטרת ביצוע אקט מיני מסחרי, העבירה של סחר בקטינים מתגבשת ללא דרישה להוכיח הפעלת אמצעי פסול, בעוד שאצל בגירים, אכן יש דרישה כזו. כמו כן, אם סחר מסוג זה מתבצע נגד קטין מתחת לגיל 14 – דינו מאסר עולם (שהוא העונש על סחר בבגיר תוך הפעלת אמצעי פסול), ואם מדובר בקטין בין הגילים 14 – 18 – 40 שנות מאסר. כמו כן, חטיפה או קשר או נסיון לחטוף קטין מביא עמו עונש מינימום של 20 שנות מאסר. ברוח דברים אלה, העברת קטינים בין מדינות ארצות הברית או לחו"ל כדי לעסוק בזנות או פעילות מינית אסורה – מביאה עמה עונש מינימום של 5 שנות מאסר ועונש מקסימום של 30 שנות מאסר.
ג. באוסטרליה, עבירת שעבוד מיני נגד קטין (המלווה בכוח או באיומים), יש עמה עונש של 19 שנות מאסר, ואילו אם הקורבן הוא בגיר, העונש הוא 15 שנות מאסר. כמו כן, אם עבירה זו מתבצעת באמצעי תרמית והקורבן הוא קטין, העונש הוא 9 שנות מאסר, בעוד שאם הקורבן הוא בגיר, העונש הוא 7 שנות מאסר. כמו כן, סחר בקטינים מביא עמו עונש של 25 שנות מאסר, בעוד שסחר בבני אדם בכלל נענש ב – 12 שנות מאסר וסחר בנסיבות מחמירות, מביא עמו עונש של 20 שנות מאסר.
ד. בגרמניה, סחר בבני אדם "סתם" מביא עמו עונש של 5 שנות מאסר, אך אם הקורבן הוא מתחת לגיל 21 – העונש הוא בין 6 חדשים ל – 10 שנים.
ח"כ גלאון הציעה לקבוע נסיבה מחמירה של פגיעה במוגבלים אחרים. לא ידוע לי שקיים נגע כזה בשטח. עם זאת במצב של ליקוי שכלי, יש הטוענים שמצבו של הקורבן מקל על הניצול. כמו כן, יש הטוענים שהנזק הנגרם לאדם המוגבל בשכלו עלול להיות יותר עמוק ורחב היקף, דברים המצדדים בקביעת נסיבה מחמירה כזו. יתירה מזו, מצאתי שתי מקבילות במדינות אחרות:
1. בצרפת, נסיבה מחמירה המעלה את רף הענישה בעבירות הסחר והסרסרות מ – 7 שנות מאסר ל – 10 שנות מאסר הוא ידיעתו של הנאשם בדבר היות הקורבן קטין, או בעל פגיעות מיוחדת בשל גילו, מחלתו, חולשתו,לקוי פיזי או פסיכולוגי, או הריונה.
2. בגרמניה יש התייחסות מחמירה יותר למקרים שבהם העבירה בוצעה על רקע מצבו חסר הישע (HELPLESSNESS) של קורבן העבירה בשל היותו זר ולמשל:
בעבירת סחר בבני אדם – אם המעשים בוצעו בקורבן תוך ידיעה שהוא חסר ישע עקב היותו במדינה זרה העונש המקסימלי מוחמר מ – 5 שנות מאסר ל – 10 שנות מאסר ואף יש עונש מינימום של 6 חודשי מאסר.
כמו כן, אחת מהנסיבות ההופכות סחר בבני אדם "סתם" לסחר חמור בבני אדם היא גיוס אדם כשהמגייס יודע שהוא חסר ישע בשל היותו במדינה זרה. נסיבה זו מחמירה את העונש ל – 10 שנות מאסר ויש עונש מינימום של שנה במקרים היותר חמורים (במקרים הפחות חמורים העונש הוא בין 6 חדשים ל – 5 שנות מאסר).
לסיכום ייאמר: אין מקום לשלול החמרה בענישה לגבי אדם מוגבל.
II. הצעה להפריד בין תת הסעיפים בסעיף הסחר לענין ענישה
בועדת חוקה הועלתה הצעה להבחין בין המטרות השונות המפורטות בסעיף הסחר לענין חומרת העבירה ולהטיל עונשים שונים בהתאם לחומרה זו. למשל: יש הטוענים שסחר למטרת פרסום תועבה או הצגת תועבה הוא פחות חמור מסחר למעשה זנות. כמו כן יש הטוענים שסחר לשם הסרת אברים מן הגוף הוא פחות חמור מסחר לעבדות. ובנוסף ניתן לטעון שסחר לעבדות הוא יותר חמור מסחר למטרת עבודת כפייה.
לדעתנו, הערך המוגן בסעיף הסחר הוא שווה ערך בין אם המטרה היא זנות ובין אם המטרה היא הוצאת אברים מן הגוף. אותו ערך מוגן הוא אי נכונותה של החברה להשלים עם הפיכת אדם לחפץ ועשיית עסקה בו להבדיל מעמו. סחר לשם נטילת אברים אינו ענין של הסכם רצוני שבו אברים מועברים ללא פיקוח, אלא שימוש בגוף האדם דוגמת רכב שמשתמשים בו לשם הוצאת חלקי חילוף. כמו כן, סחר למטרות הצגת תועבה אינו פחות חמור מסחר למטרות זנות, שכן תעשייה זו כופה מעשים מיניים על המשתתפים בהצגות אלה; קשה להבדיל בין תופעה זו לתופעה של סחר למטרות זנות.
מה ניתן ללמוד ממדינות אחרות?:
1. יש שיטות שונות, אך השיטה הרווחת אינה מבדילה בענישה בין מטרות שונות של הסחר - בניו זילנד, בקנדה, בצרפת אין הבחנה בענישה; בארצות הברית יש ענישה שונה לגבי סחר למטרות שעבוד וסחר למטרות ביצוע אקט מיני מסחרי, אך יתכן ששוני זה נובע מדרישת אלמנטים נוספים בקשר לסחר לביצוע אקט מיני מסחרי (קטינות או אמצעי פסול); גם באוסטרליה ובקנדה אין הבחנה בין המטרות לענין ענישה.
2. הגדרות לגבי שירותי מין או שעבוד מיני מרחיבות כדי לכלול גם שימוש או הצגה של גוף האדם כדי לספק יצר מיני – זה המצב באוסטרליה, בניו זילנד ובארצות הברית. גם בגרמניה, עבירת סחר בבני אדם כולל למטרות ביצוע אקטים מיניים לפני או באדם שלישי.
III. עונשי מינימום
בהצעה הממשלתית הצענו להטיל עונשי מינימום על סחר בבני אדם דוגמת הנעשה בסחר לעיסוק בזנות היום. עולה שאלה אם מן הראוי לקבוע עונשי מינימום כלל? תהייה זו עולה נוכח הצעת חוק העונשין (תיקון מספר 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו – 2006 הקובעת שיטה של עונשי מוצא, דבר הנותן לבית המשפט מרחב של שיקול דעת, אך מנחה אותו לגבי הפרמטרים החשובים לענין וסדר העדיפות שביניהם. אנו בדעה שזו הדרך הראויה, להבדיל מעונשי מינימום.
אשר למקבילות בחו"ל, בארצות הברית, בשיטה הפדרלית, שאינה כוללת ככלל עונשי מינימום, נקבעו עונשי מינימום לשתי עבירות המתבצעות בקטינים: חטיפה או קשר או נסיון לחטוף קטין או העברת קטינים בין מדינות ארצות הברית או למדינה אחרת כדי לעסוק בזנות או פעילות מינית אסורה. בקנדה יש עונש מינימום למי שחוטף תוך שימוש בכלי נשק וכן למורשע בסרסרות אם מדובר בקורבן מתחת לגיל 10 ואם בנוסף יש כפייה או אלימות או הפחדה – עונש מינימום מוגבר.
IV. הצעה לקבוע פיצוי חובה מינימום בעבירת סחר בבני אדם
הארגונים הלא ממשלתיים הציעו לקבוע פיצוי חובה מינימום בעבירות סחר בבני אדם. במצב הקיים, סעיף 77 לחוק העונשין מסמיך בתי משפט לפסוק פיצוי לפי ערך הנזק או הסבל שנגרמו ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה על הפיצויים לפי הגדול ביותר. גם נקבע סכום מקסימלי שניתן לפסוק עבור כל עבירה – 228,000 ₪. הצעתם היא כדלקמן:
"א. הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 377א, יחייבו בית המשפט, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שיעמוד, לכל הפחות, על מחצית הסכום הקבוע בסעיף 77 לחוק העונשין.
ב. לענן גבייה, דין פיצויים לפי סעיף זה כדין קנס; סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שיש בצדו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים."
הצעה זו מנסה להתמודד עם מצב דברים שבו - אף שעברו שש שנים מחקיקת עבירת הסחר לעיסוק בזנות, בתי משפט אינם נוטים ככלל לפסוק פיצויים ואם הם אכן עושים כן, מדובר בסכומים לא גדולים המגיעים לכל היותר ל – 10,000 עד 15,000 ₪. כשהכלל הוא 3000 ₪. אמנם נקבע בהנחיית פרקליט המדינה 2.2 שיש לדרוש פיצויים במקרים מתאימים, אך למרות דברים אלה, פיצויים אינם תמיד מתבקשים או ניתנים.
עם זאת, ממידע שמסרה עו"ד ענת חולתה מהפרקליטות, בתי משפט נוהגים לפסוק פיצויים לקורבנות סחר מעבר למה שהם פוסקים לקורבנות עבירה אחרים. יתירה מזו, הסכומים שנפסקים גבוהים יותר. על כן לדעתה אין זו טכניקה חקיקתית ראויה לייחד את הדיבור על עבירה זו, אלא שיש לערוך חשיבה כוללת לגבי כל נושא הפיצויים לקורבנות.
למיטב זכרוני, נציגת הסניגוריה הציבורית הציעה הסדר יותר מתון לפיו לא יוטל קנס ללא הטלת פיצוי. ניתן גם לחשוב על הצעה אחרת לפיו יובהר שבמקרים אלה על בית המשפט לשקול פיצוי או לנמק מדוע אין הוא מפצה.
ויתכן שאין מנוס מתקופת לימוד בפרקליטות ובבתי המשפט, שכן בטווח הארוך יותר, יתכן שדרך זו היא בעלת עוצמה רבה יותר מאשר כפיית ענין כזה.
בברכה,
רחל גרשוני
העתקים: גברת לבנת משיח, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (תפקידים מיוחדים)
גברת רביד דקל, מחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי)
גברת ענת אסיף, מחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי)